מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”מ דף ק”א. איתא היורד לשדה חבירו שלא ברשות, כלומר שנטע נטיעות בשדה חבירו שלא על דעתו, אם השדה עשויה ליטע, ישלם לו בעל השדה כפי עלות נטיעת שדה המקובל בשוק, אך אם השדה אינה עשויה ליטע שמין לו וידו על התחתונה ומקבל את השבח או את ההוצאה לפי הנמוך מביניהם. כך גם פסק השו”ע להלכה חו”מ סימן שע”ה סעיף א’.
במקרה שלפנינו, לאור הסכמת בעל הבית לשלם עבור התיקון, התיקון נחשב כיורד לשדה ה’עשויה ליטע’. השאלה היא האם השוכר שתיקן בעצמו ולא על ידי איש מקצוע, נחשב כיורד ברשות או כיורד שלא ברשות.
התשובה לשאלה זו, תלויה בסוג התיקון הנדרש, כאשר במידה ולתיקון הנדרש מקובל לקחת איש מקצוע בעל הכשרה מתאימה כגון חשמלאי או איש אלומיניום וכדו’, והשוכר איננו בעל מלאכה מתאים, הרי שהוא יורד שלא ברשות, שהרי לו היה נשאל בעל הבית אם ירצה לשלם לאדם שאיננו בעל מקצוע עבור התיקון היה מסרב. אולם אם סוג התיקון הנדרש הינו כזה שלא נדרש עבורו הכשרה מיוחדת, או לחילופין השוכר הינו בעל הכשרה מתאימה לזה, הרי מוגדר הוא כ’יורד ברשות’.
הואיל וכך, במידה והשוכר בעל הכשרה מתאימה לתיקון, שמוגדר הוא כיורד ברשות, רשאי ליטול על כך שכר כפי המקובל בשוק על תיקון מעין זה. אולם במידה ואיננו בעל הכשרה מתאימה ומוגדר כיורד שלא ברשות, רשאי ליטול שכר על ההוצאות בלבד דהיינו עלות החלקים אותם רכש ועבור הזמן אותו הקדיש לתיקון, ולא כפי עלות תיקון המקובל בשוק.
למרות האמור, במקרה בו מתחילה ירד השוכר לתקן על דעת שלא לגבות שכר על פעולותיו למעט החזר עלות החלקים, איננו רשאי ליטול שכר על התיקון, אף אם הוא בעל הכשרה מתאימה. כפי המבואר בדברי התוס’ בב”ב דף קמ”ג: כי במידה והשביחו האחים הגדולים את נכסי הירושה השבח הינו לכלל האחים, ולא דמי ליורד לתוך שדה של חבירו ונטעה שלא ברשות או לשותף שהוא כיורד ברשות, משום דשותף אינו מוחל טרחו לחברו אבל אחין מחלי אהדדי. מבואר כי בכל מקום בו ה’יורד’ ירד על דעת מחילה ושלא על דעת ליטול שכר, שוב איננו רשאי לדרוש על כך שכר. כך גם פסק השולחן ערוך להלכה בחו”מ סימן רפ”ז סעיף א’.
כמו כן מבואר בדברי הרמ”א בחו”מ סימן רס”ד כי כל אדם העושה פעולה או טובה לחבירו לא יוכל לומר לו בחינם עשית עמדי הואיל ולא ציוויתיך אלא עליו לשלם לו שכר. מקור דברי הרמ”א הללו מדברי הר”ן בכתובות דף ס”ג מדפי הרי”ף, שם מבואר טעם הדבר כי כל המפרנס סתם עושה זאת על דעת הלוואה ושלא על דעת מתנה, מבואר כי במידה ומדובר בדבר שהדרך היא לעשותו שלא על דעת ליטול שכר אלא על דעת מתנה או מחילה, שוב איננו יכול לדרוש שכר.
כן העלה לדינא על מקרה כעין זה שירד אדם לעשות פעולת תיווך לאחותו שלא על דעת לקבל שכר, הגאון הרב ברוך יצחק לווין זצ”ל אב”ד לממונות ובירור יוחסין בירושלים, מובא בפסקי דין ירושלים ז’ עמוד קל”ה.