חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב זעפראני דורש

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

האם מותר לקלף קשקשים מהראש בשבת?

תשובה:

שלום רב!

אסור לקלף קשקשים – ויש לחוש בזה, מצד חיוב דאורייתא, של מלאכת גוזז.
אמנם, קשקשים תלושים, המונחים על השיער – מותר להוציאם, ואין בזה משום בורר, ומשום מוקצה – אך יזהר! שלא יסיר כאלו שמחוברים לגוף, אפילו במקצת.
בברכה חיים זעפראני.

 
מקורות ונימוקים:
 
קילוף קשקשים בשבת
 

בגמרא במסכת שבת דף צד:

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין (כמין רצועות דקות, הפורשות מעור האצבע, סביב הצפורן. רש”י) שפרשו רובן, ביד – מותר. בכלי – חייב חטאת. מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת, וביד מותר לכתחלה? – הכי קאמר: פירשו רובן, ביד – מותר, בכלי – פטור אבל אסור. לא פירשו רובן, ביד – פטור אבל אסור, בכלי – חייב חטאת. אמר רב יהודה: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שפרשו כלפי מעלה, ומצערות אותו.

 

נמצא: שרק אם פירשו רובן, וכלפי מעלה, ומצערות – מותר להסירן בידו.

 

אך דא עקא, שנחלקו רש”י ור”ת שם – מה הכוונה כלפי מעלה?

ופסק השולחן ערוך, באורח חיים סימן שכח סעיף לא: שצריך לחוש לשני הפרושים.

א”כ לעולם אסור, מספק! (עי’ ח”א כלל כא אות ד. מ”ב ס”ק צט. בא”ח כי תשא ש”ש אות טז. כה”ח סי’ שכח ס”ק קפו)

 

וברמב”ם הלכות שבת פרק ט הלכה ח כתב בתולדות הגוזז:

“הרי זה תולדת גוזז וחייב… וכן ציצין של עור…”

כלומר, דאין דין זה רק בציצין שבציפורן. (ואף ברש”י יש לפרש כן. דאין סיבה לחלק. בה”ל סי’ שמ ד”ה יבלת)

וכבר כתב הט”ז כן, בסוף סימן שלו:

“צריך אדם ליזהר! … שיש בו חיוב חטאת… דהכי איתא בירושלמי פ’ כלל גדול התולש… חייב. שתלישתה, זו היא גיזתה. ועוד יש ליזהר, שלא יתלוש מן עור שלו – בידו, או במקומות אחרים….”

וכתב הביאור הלכה סימן שמ ד”ה יבלת, וז”ל:

“דמה שחייב משום גוזז – כשעושה בכלי – דזהו דרך הגזיזה, בכלי דווקא.

ודע עוד! דלפי המסקנא שם בבכורות כ”ה, בדבר דאורחיה לתלוש ביד, חייב על התלישה משום גוזז. א”כ כשיש איזה ציצין מדולדלין על שפתיו, ולא פירשו רובן, אפשר דחייב חטאת, התולש אותן אפילו בידו. דדרך לתלוש אותן שם ביד, ולא בכלי.

ולפ”ז, אפילו כשפירשו רובן, דמתירין לעיל בסימן שכ”ח, לתלשן ביד, כשמצערות אותו, הכא אסור. דיד דהכא, כיון דהוא אורחיה, ככלי דמיא”. עכ”ד.

 

נמצינו למדים: כי בדבר שדרכו לתולשן בידו, חייב חטאת – וא”כ המגרד קשקשין, שכן דרך לקלפן מהראש – חייב, משום גוזז.

 
להסיר קשקשים שנמצאים בשער
 

ומה שכתבתי: שקשקשים תלושים, המונחים על השיער – מותר להוציאם – כן כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף מט.

 

ואין בזה משום בורר – כן ביאר הגרש”ז אויערבך זצ”ל (הובא בשש”כ פ”ג הע’ ז), דהוא נקרא מנקה ולא בורר. וכפי שיסד בשלטי גיבורים סופט”ו דשבת, דהכל תלי בלשון בנ”א.

וע”פ שם, דל”ש ברירה, רק בדברים השווים לפחות בבחינה מסויימת. שאז שייך בהם עירבוב.

 

ואין בזה משום מוקצה – כ”כ החזו”א או”ח סי’ מז ס”ק טו כא. (והובא בשש”כ פי”ד הע’ קסד. אמנם בהע’ קל כתב, דיל”ע בזה. ועי’ משנ”ב סי’ שלו ס”ק כד. אך עי’ חזו”ע ח”ד עמ’ עו)

 

ושיזהר שלא יתלוש, אפילו אם מחוברים במקצת – הוא פשוט, כי מאי שנא. וכ”ה במ”ב סי’ שג ס”ק פו בסוגרים.

 

 

שאלה:

האם מותר לקלף קשקשים מהראש בשבת?

תשובה:

שלום רב!

אסור לקלף קשקשים – ויש לחוש בזה, מצד חיוב דאורייתא, של מלאכת גוזז.

אמנם, קשקשים תלושים, המונחים על השיער – מותר להוציאם, ואין בזה משום בורר, ומשום מוקצה – אך יזהר! שלא יסיר כאלו שמחוברים לגוף, אפילו במקצת.

בברכה חיים זעפראני.

 

מקורות ונימוקים:

 

קילוף קשקשים בשבת

 

בגמרא במסכת שבת דף צד:

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין (כמין רצועות דקות, הפורשות מעור האצבע, סביב הצפורן. רש”י) שפרשו רובן, ביד – מותר. בכלי – חייב חטאת. מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת, וביד מותר לכתחלה? – הכי קאמר: פירשו רובן, ביד – מותר, בכלי – פטור אבל אסור. לא פירשו רובן, ביד – פטור אבל אסור, בכלי – חייב חטאת. אמר רב יהודה: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שפרשו כלפי מעלה, ומצערות אותו.

 

נמצא: שרק אם פירשו רובן, וכלפי מעלה, ומצערות – מותר להסירן בידו.

 

אך דא עקא, שנחלקו רש”י ור”ת שם – מה הכוונה כלפי מעלה?

ופסק השולחן ערוך, באורח חיים סימן שכח סעיף לא: שצריך לחוש לשני הפרושים.

א”כ לעולם אסור, מספק! (עי’ ח”א כלל כא אות ד. מ”ב ס”ק צט. בא”ח כי תשא ש”ש אות טז. כה”ח סי’ שכח ס”ק קפו)

 

וברמב”ם הלכות שבת פרק ט הלכה ח כתב בתולדות הגוזז:

“הרי זה תולדת גוזז וחייב… וכן ציצין של עור…”

כלומר, דאין דין זה רק בציצין שבציפורן. (ואף ברש”י יש לפרש כן. דאין סיבה לחלק. בה”ל סי’ שמ ד”ה יבלת)

וכבר כתב הט”ז כן, בסוף סימן שלו:

“צריך אדם ליזהר! … שיש בו חיוב חטאת… דהכי איתא בירושלמי פ’ כלל גדול התולש… חייב. שתלישתה, זו היא גיזתה. ועוד יש ליזהר, שלא יתלוש מן עור שלו – בידו, או במקומות אחרים….”

וכתב הביאור הלכה סימן שמ ד”ה יבלת, וז”ל:

“דמה שחייב משום גוזז – כשעושה בכלי – דזהו דרך הגזיזה, בכלי דווקא.

ודע עוד! דלפי המסקנא שם בבכורות כ”ה, בדבר דאורחיה לתלוש ביד, חייב על התלישה משום גוזז. א”כ כשיש איזה ציצין מדולדלין על שפתיו, ולא פירשו רובן, אפשר דחייב חטאת, התולש אותן אפילו בידו. דדרך לתלוש אותן שם ביד, ולא בכלי.

ולפ”ז, אפילו כשפירשו רובן, דמתירין לעיל בסימן שכ”ח, לתלשן ביד, כשמצערות אותו, הכא אסור. דיד דהכא, כיון דהוא אורחיה, ככלי דמיא”. עכ”ד.

 

נמצינו למדים: כי בדבר שדרכו לתולשן בידו, חייב חטאת – וא”כ המגרד קשקשין, שכן דרך לקלפן מהראש – חייב, משום גוזז.

 

להסיר קשקשים שנמצאים בשער

 

ומה שכתבתי: שקשקשים תלושים, המונחים על השיער – מותר להוציאם – כן כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף מט.

 

ואין בזה משום בורר – כן ביאר הגרש”ז אויערבך זצ”ל (הובא בשש”כ פ”ג הע’ ז), דהוא נקרא מנקה ולא בורר. וכפי שיסד בשלטי גיבורים סופט”ו דשבת, דהכל תלי בלשון בנ”א.

וע”פ שם, דל”ש ברירה, רק בדברים השווים לפחות בבחינה מסויימת. שאז שייך בהם עירבוב.

 

ואין בזה משום מוקצה – כ”כ החזו”א או”ח סי’ מז ס”ק טו כא. (והובא בשש”כ פי”ד הע’ קסד. אמנם בהע’ קל כתב, דיל”ע בזה. ועי’ משנ”ב סי’ שלו ס”ק כד. אך עי’ חזו”ע ח”ד עמ’ עו)

 

ושיזהר שלא יתלוש, אפילו אם מחוברים במקצת – הוא פשוט, כי מאי שנא. וכ”ה במ”ב סי’ שג ס”ק פו בסוגרים.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

בית האסורים
הרה"ג דוד אוחיון

חייו של יוסף בבית האסורים

מקורות ונימוקים: בראשית פרק לט, כ-כג: (כ) וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם

לתוכן המלא »

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש