שאלה:
נכנסתי לחנות לברר על איזה מוצר, התרשמתי מהמוצר ומהשירות של בעל החנות ואמרתי לו שאני יבוא לקנות את המוצר בעוד כמה שבועות, חשבתי שזו חנות זולה, אך למעשה מצאתי בחנויות אחרות את אותו מוצר במחיר יותר זול, האם אני יכול לקנות בחנויות הזולות יותר או שאני צריך לקנות בחנות הראשונה.
תודה.
תשובה:
הואיל ולא שילמת על המוצר, אלא רק אמרת למוכר בעל פה שתבוא לרכוש את המוצר בעוד כמה שבועות, הנך רשאי לרכוש את המוצר בחנות אחרת במחיר זול יותר.
מקורות ונימוקים:
סיכום דברים על רכישת מקח איננו מחייב אולם החוזר בו נקרא ‘מחוסר אמנה’
בגמרא בבא מציעא דף מ”ח. איתא, הנושא ונותן בדברים לא קנה, והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. פירש רש”י שהחוזר בו מסיכום בדברים לקנות מקח, אין עליו את קללת מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו.
עוד איתא בגמ’ שם בב”מ מ”ט. איתמר ‘דברים’ רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה, רבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה. להלכה פסקו הרי”ף הרמב”ם והרא”ש כר’ יוחנן הסובר כי החוזרים בהם מסיכום בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה. כך גם פסק השו”ע להלכה בחושן המשפט סימן ר”ד סעיף ז’, הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לו לעמוד בדיבורו אע”פ שלא לקח מהדמים כלום ולא הניח משכון, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע”פ שאינו חייב לקבל מי שפרע, הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ביאר הסמ”ע ס”ק י”ג דהיינו שאין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה ואין דעתם נוחה הימנו.
חזרה מסיכום דברים הינו דבר ‘שאסור’ לעשותו או ‘שאינו ראוי’ לעשותו
מדברי הגמרא השו”ע והסמ”ע הנזכרים מבואר, כי סיכום בין מוכר וקונה על רכישת מקח, אין בו בכדי למנוע את אפשרות החזרה של אחד הצדדים מן המקח, הן מבחינה ממונית שאין להם זה על זה תביעת ממון,[1] הן מבחינת עוון או קללת חז”ל. אמנם החוזר בו מכניס עצמו לקטגוריית ‘מחוסר אמנה’ שאין רוח חכמים נוחה הימנו, שעל מנת להימנע מלהיכנס לקטגוריה זאת ‘ראוי לו’ לאדם לעמוד בדיבורו, כלשון השולחן ערוך.
כן מבואר גם בדברי הר”ש בפירושו למסכת שביעית פרק י משנה ט’ על דברי המשנה שם כל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו, שכתב בזה”ל. “הא שאינו מקיים את דברו אין רוח חכמים נוחה הימנו. ולאו משום דאיכא איסור, דאמרינן בפרק הזהב דברים אין בהן משום מחוסרי אמנה, ובפ”ק דקידושין גבי גר אשכחן בהדיא דאם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו וליכא איסור, אלא אין חכמים מחזיקים לו טובה שלא הצריכוהו לכך, ע”כ. מבואר בהדיא כי החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו אולם אין איסור בדבר לעשות כן.
לעומת זאת, בדברי הרמ”א בחושן המשפט סוף סימן ר”ד מצאנו שהתייחס לדין זה של מחוסרי אמנה גם בלשון איסור. שבתחילת דבריו כתב הרמ”א בזה”ל, “אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו וא”צ לקבל עליו מי שפרע, מ”מ ‘ראוי לאדם’ לעמוד בדיבורו, אף על פי שלא עשה שום קנין, רק דברים בעלמא, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו”. מאידך בסוף דבריו כאשר הביא הרמ”א למחלוקת הראשונים אם דין זה נאמר גם בתרי תרעי, סיים כך. “ויש אומרים דאפילו בתרי תרעי ‘אסור לחזור’, ואם חזר בו יש בו משום מחוסר אמנה”. משמע מדברי הרמ”א שישנו גם סרך איסור לחזור בו כאשר מוגדר הוא מחמת כן כמחוסר אמנה, ואין זה רק ‘אין ראוי’ גרידא.
גם בשו”ת ראנ”ח חלק א’ תשובה קי”ח, צידד לומר כי המושג אין רוח חכמים נוחה הימנו, מבטא אף איסור לעשות היפך מדעת חכמים, וכתב כי למרות שאין בית דין כופים אותו להימנע מלחזור בו, אולם איסור יש בדבר והחוזר בו ‘מותר לקרותו עבריין’ כי עבר על דעת חז”ל. כך גם כתב כנסת הגדולה בהגהותיו לטור סימן ר”ד, וכן כתב גם בשו”ת מהר”י מינץ סימן ל”ט.
למעשה מנהג בתי הדין להורות איסור על כל אחד מן הצדדים לחזור בו לאחר סגירת המקח בדברים משום מחוסרי אמנה.
סיכמו לרכוש מקח והשתנה שער המקח האם רשאים לחזור בהם
עדיין מוטל עלינו לברר האם המניעה מלחזור מסיכום דברים על רכישת מקח, משום דין מחוסרי אמנה, שייך גם במצב שהשתנה שער המקח מכפי שהיה בעת הסיכום בדברים, או במצב שהתחדש דבר מה שלא היה בידיעת המוכר או הלוקח בעת הסיכום על המקח. שמא במקרים כאלו שהתרחשו שינויים בשער המקח, או שהובאו לידיעת המוכר או הלוקח דברים שלא ידעו עליהם מתחילה, לא שייך דין מחוסר אמנה.
הנה בנידון מקח שהשתנה שערו, כגון שהוזל או הוקר לאחר הסיכום בין המוכר לקונה על רכישת המקח, נחלקו הראשונים אם שייך במקרה זה דין מחוסר אמנה המונע מהם מלחזור בהם[2]. דעת בעל המאור[3] הרא”ש[4] ובעל העיטור כי כאשר נשתנה השער, רשאים הצדדים לחזור בהם ואינם בכלל מחוסרי אמנה. אולם דעת הראב”ד[5] התוס’[6] הרשב”א הר’ המגיד ועוד, כי אף במקרה בו נשתנה שער המקח, על הצדדים לעמוד בדיבורם, והחוזר בו מן המקח הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה.
לעניין הלכה במחלוקת ראשונים זו, הרמ”א בסימן ר”ד סעיף י”א הביא לב’ דעות הראשונים בזה, וכתב להכריע בזה כדעת הרשב”א הראב”ד התוס’ ועוד, דאף כאשר השתנה שער המקח החוזר בו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה. אף בדעת השו”ע שלא גילה דעתו בנידון זה, אלא סתם את דבריו וכתב דכל החוזר בו מדברים שסיכם הרי הוא בכלל מחוסר אמנה, כתב הסמ”ע להוכיח מעצם סתימת דברי השו”ע שלא חילק בזה, דס”ל לשו”ע דאף כאשר השתנה השער החוזר בו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה. גם מדבריו בבית יוסף נראה שסובר כך להלכה.
לעומת זאת הש”ך ונתיבות המשפט הביאו לדברי הב”ח שנסתפק בזה, וכתב דמאחר ומהירושלמי[7] מוכח בהדיא שבהשתנה שער המקח לא אמרינן דין מחוסר אמנה, ודאי נראה יותר להשוות את דברי הבבלי עם הירושלמי, ועמד בצ”ע. אף בביאור הגר”א כתב להוכיח מן הירושלמי שבמקרה בשעה שסיכמו ביניהם המוכר והקונה על רכישת המקח, רשאים הצדדים לחזור בהם ולא שייך במקרה כזה דין מחוסר אמנה[8]. כן כתב גם בספר ערוך השולחן כי מחוסר אמנה מעיקר הדין לא שייך במקרה בו נשתנה השער, כן פסק גם בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ר”ו להלכה, ובשו”ת מנחת אשר חלק ב’ סימן קי”ב.
סיכמו על רכישת מקח אלא שמצאו הקונה במקום אחר במחיר זול יותר
במקרה בו סיכמו המוכר והקונה על מכירת מקח זה לזה, אלא שלאחר סיכום הדברים מצא הלוקח את המוצר המדובר במקום אחר במחיר זול יותר, לא מצאנו התייחסות מפורשת בפוסקים האם במקרה זו רשאי הקונה לחזור בו. השאלה היא האם דומה מקרה זה לדין מקח שהשתנה שערו או לא.
מצאתי שנסתפק בזה הגרחמ”ה וואזנר שליט”א בתשובה שכתב בשו”ת שבט הלוי חלק ז’ סימן רל”ו. והעלה שם כי מקרה זה אינו דומים לנידון נשתנה שער המקח, ולכך במקרה זה או במקרים אחרים שהתחדש דבר מה שלא ידעו הצדדים קודם לכן, אם אין הפסד ממון לאף אחד מן הצדדים אם ירכוש את המקח, יהיו הצדדים מנועים מלחזור בהם מדין מחוסר אמנה. שהרי כל ראיות בעל המאור מן המקרים המובאים בגמ’ שרשאים הצדדים לחזור בהם לאחר הסיכום בדברים, הם במקרי יוקרא וזולא, דהיינו מקרים בהם השתנה שער המקח ויש הפסד לרכוש את המקח ביותר ממחירו בשוק, אך לא מצינו בגמ’ היתר לחזור מסיכום דברים גם במקום שאין לחוזר בו הפסד ממון. ועוד שאם תאמר שבכל שינוי יכולים הצדדים לחזור בהם, אם כן על מה נאמר דין מחוסרי אמנה, וכי בשופטי עסקינן שמעוניינים לחזור בהם ללא שום שינוי ורווח.
אולם לענ”ד נראה כי אין הדברים כן, אלא בעל המאור והרא”ש הסוברים שכאשר השתנה שער המקח אין דין מחוסר אמנה ורשאים הצדדים לחזור בהם, אין זה מחמת ההפסד הכרוך בכך אלא מחמת השינוי שארע משעת הסיכום בדברים שסיכמו ביניהם, שמאחר והשתנו הנתונים רשאי לחזור בו ואין בזה חסרון אמנה, שהרי כל מה שסיכם על המקח היה על סמך הנתונים שהיו בפניו בשעת שסיכם ועל פי הנתונים הללו אמר שיקנה, אך אם נשתנה שער המקח על דעת כך לא אמר שיקנה.
ראיה ברורה להבנה זו, ניתן להביא מדברי הפרישה [ובסמ”ע] חו”מ ריש סימן של”ג, שכתב על דברי הטור ‘השוכר את הפועלים איזה מהן שבא לחזור הרשות בידו וגו’ אלא שיש על החוזר תרעומת בשביל הטורח’. דמוכח מדבריו שהחוזר בו איננו בכלל מחוסרי אמנה, שהרי כתב הטור לשון ‘הרשות בידו’. בטעם הדבר כתב הסמ”ע דהוא משום דס”ל לטור כבעל המאור והרא”ש הסוברים כי אין דין מחוסר אמנה בתרי תרעי, לפיכך הכא נמי כאשר חוזר בו הבעל הבית משום שאינו צריך את הפועלים או משום שנמצאו פועלים אחרים בזול יותר, אין בזה משום חסרון אמנה.
מבואר בדברי הפרישה כי לדעת בעל המאור והרא”ש הסוברים שבהשתנה שער המקח רשאים הצדדים לחזור בהם, הוא הדין כל שינוי שאירע במקח מאפשר לצדדים לחזור בהם, גם אם הקונה מצא מקח אחר בזול או שהתברר לקונה כי איננו זקוק יותר למקח.
אמור מעתה, כי בנידון דידן במקרים בהם סיכמו המוכר והקונה על מכירת המקח זה לזה, אלא שלאחר הסיכום בדברים התחדש דבר שלא ידעו עליו קודם, כגון שמצא הלוקח כי אין המקח מתאים לצרכיו, או שהזדמן ללוקח אפשרות לרכוש מקח זהה במחיר מבצע. כמו כן במקרה שהמוכר החליט שאיננו מעוניין כלל למכור את המקח, או שקיבל מידע שמחיר העסקה צפוי לעלות ולפיכך מעוניין לחזור בו מן המכירה. לדעת בעל המאור הרא”ש והטור, רשאים הצדדים לחזור בהם, ואין בכך משום חסרון אמנה.
על כן להלכה בנידון השאלה רשאי הקונה ללכת לרכוש את המוצר בחנות אחרת שם מחיר המוצר זול יותר.
[1] כך מבואר גם בדברי הסמ"ע חו"מ סימן של"ג ס"ק א. [2] יעויין בטור ובב"י חושן משפט סימן ר"ד, שהביאו למחלוקת הראשונים בזה. [3] בחידושיו על הרי"ף לבב"מ דף כ"ט. מדפי הרי"ף. [4] ב"מ פרק הזהב סימן י"ד. [5] בהשגותיו על דברי בעל המאור על הרי"ף הנ"ל. [6] משמעות דבריהם בב"מ מ"ט. שכתבו לדמות את מצב התייקרות המקח לדין מתנה מועטת, דס"ל לר' יוחנן דהחוזר בו חשוב מחוסר אמנה. [7] ב"מ פ"ד ה"ג, הביאו הנמוק"י לבב"ב פרק הספינה דף מ"ב. מדפי הרי"ף. [8] אף כי היה ניתן להבין שאין כוונת החת"ס לסמוך על היתר זה לחוד, שהרי הביא שם צדדים אחרים להקל. לענ"ד נראה כוונתו של החת"ס שניתן לסמוך על היתר זה לחוד. כך גם הבינו בדבריו הגר"ש וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן ר"ו, והגר"י בלוי זצ"ל בספר פתחי חושן חלק ח' קניינים פרק א'.
