סיום מסכת ללא סעודת מצווה, האם פוטר מתחנון?

שאלה:

אדם שמתכנן לעשות סיום מסכת מיד אחרי תפילת שחרית, ומביא כמה עוגיות למתפללים
האם באותה תפילה לא אומרים תחנון?

תשובה:

לא אומרים תחנון באותה התפילה ואף על גב שאין סעודה של ממש, שהרי לא הסעודה פוטרת מאמירת תחנון אלא הסיום מסכת.

מקורות:

האם מה שפוטר מסיום מסכת הוא עצם הסיום או הסעודת מצווה

א). הנה יש לחקור מהו עיקר גדר הסיום לענין זה, האם שמיעת הסיום או ההשתתפות בסעודת הסיום, או דלמא שניהם. והנה מדברי הגמ’ שבת (דף קיח:) אמר אביי תיתי לי רבא מרבנן דשלים מסכתיה עבדינן יומא טבא לרבנן. משמע דהעיקר הוא הסעודה, וכן פירש רש”י בקידושין (לא.) עבדינן ימא טבא לרבנן “בסעודה לתלמידים”. וכ”מ במדרש לקח טוב (פרשת צו), ובמדרש שה”ש (רבה א, ט) ויבוא ירושלים וכו’, א”ר יצחק מכאן שעושים סעודה לגמרה של תורה. וע”ע בראב”ד על התו”כ (פ’ צו או’ כ) שכתב, המשלים מסכת עושה יו”ט לחברו, היינו במאכל ובמשתה. והכי מוכח ממה שאמרו יומא (ע.) בצאת הכהן הגדול מן הקודש שעושה יו”ט לאוהביו. וזה ברור שאין כאן דיני יו”ט, אלא שהיה עושה סעודה גדולה לאוהביו. והכי מוכח ממה שאמר רבי אבהו (ברכות מו.) דעבדינא יומא טבא לרבנן אי איתפח ר’ זירא, ועשה סעודה לכולהו רבנן. וע”ע בנימוקי יוסף ב”ב (קכא:), שכתב דמההיא דתענית (ל:) שמעינן, שמנהג ישראל לעשות שמחה ויו”ט בהשלמת המצווה. וע”ע ברמ”א (סי’ תרסט).

וכן איתא ברמ”א (סי’ תקסח סעיף ב’) שבימים שעושים בהם תענית ואירע בהם סעודת מצוה, מותר לאכול. וכתב המג”א (סק”י) שאסור לאכול בביתו קודם הסעודה, אולם אחר שאכל בסעודה אינו תענית כלל. וכן משמע מדברי המ”ב (סי’ תע סק”ג) שכתב, שנהגו הבכורים להקל ו’לאכול’ בסעודת מצווה. ושכן נוהגים בכמה מדינות להקל ו’לאכול’ אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים עצמם לא למדו את המסכת, מ”מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצווה ‘מצטרפים לסעודתו’. עכ”ל. וכן דייק מדבריהם בשו”ת מהר”ם בריסק ח”א (סימן קלג), ובשו”ת מנחת יצחק – וייס ח”ט (סימן מה). גם בספר חזון עובדיה – פסח (עמ’ ריב) פסק, שכדי לפסוק התענית צריכים המתענים לאכול ‘כזית’ תמרים או מיני מזונות, וכיוצ”ב לפטור עצמם מהתענית. ושם בביאורים כתב, דכל שאכלו פחות מכזית לא איבדו תעניתם ויצטרכו להמשיך ולצום. ומוכח שהבין שכדי להפקיע תענית בכורים לא די בשמיעת הסיום אלא דווקא באכילה בפועל ממקום הסעודה.

אלא שכל זה לענין מי שחייב התענית ורוצה להיפטר דבזה בעינן דווקא אכילה ואף אכילת כזית מהני, אולם לענין נידון דידן פשוט דלכו”ע סגי בעצם זה שעומד לערוך סיום מסכת תיכף לאחר התפלה.

דהנה דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בספר הליכות שלמה (עמ’ קפ) דאפילו לענין בכור שחייב בתענית, אם שמע סיום מסכת ולא השתתף בסעודה, מסתבר שרשאי להפסיק תעניתו. ובדה”ל שם, כתב בשמו, דלכתחילה יש לטעום עכ”פ קצת.

וכבר כתבנו בשו”ת תורת מאיר שאפילו בשמיעת סיום דרך הטלפון יוצא ידי חובה, ושכ”כ בספר שלמי מועד (עמ’ שמט), שבשעת הדחק, כגון אונס, יכול לשמוע הסיום דרך טלפון. וכ”כ בהגדה של פסח (עמ’ 288) שיצא לאור ע”פ פסיקותיו. וכל שכן לענין נדו”ד. ושכן מובא בספר אשרי האיש (עמ’ שסג) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל. ובפרט שגם מרן הגרע”י זצ”ל כתב, שיש מקום לומר שדי בשמיעת הסיום כדי להפקיע התענית. וכן מלשון המנחת יצחק (שם) נראה דיש להקל לענין בדיעבד, יעו”ש. וכן דעת אאמו”ר שליט”א דבדיעבד יוצאים ידי חובת סיום בשמיעה דרך הטלפון. וכן פסק בשו”ת משנת יוסף – ליברמן ח”ז (סימן פג). וכ”ש לענין נד”ד.