שלום.
יש לי שאלה בדיני לשון הרע אם אפשר.
אבקש להתייחס בבקשה גם לדיני שמיים (שלא אתחייב בנזק אפילו מצד דיני שמיים) ולא רק לדיני אדם.
עכשיו חזרתי מערבית, וראיתי בבית (במקרה זה בית של הורים של חבר של אחי) מסוים על יד הבית שלנו, צינור פתוח, והמים זורמים לעבר הרחוב, נראה שזה זורם ככה לפחות כמחצית שעה. התקשרתי לאחי, ואמרתי לו שיאמר לחבר שלו שיעדכן את המשפחה האם זה בכוונה וכו’.
הסתפקתי באותם רגעים, וגם כעת אני מסתפק האם נהגתי נכון. מחד גיסא – אולי אני גורם לאי הפסד ממון של אדם, לכאורה השבת אבידה, ואולי גם יש את העניין של הרמב”ן אם אני זוכר נכון שאדם מתחייב בדיני שמיים אם לא עוצר הפסד שיכול לעצור לחבר שלו (איני יודע אם נפסק ככה להלכה ומה הגדרים וכו’, אני רק מציין כי בעצם יש עניין של לעזור לאדם אחר). מאידך גיסא – ייתכן ואני גורם לעצמי עבירה של לשון הרע. ואולי הכל לא שווה.
מדובר על אנשים שאינם יראי שמים, ולא מודעים לאיסורי לשון הרע ורכילות ושמירת הלשון וכיוצ”ב, וייתכן מאוד והדבר ייגרום להם לכעוס על מי שהשאיר הברז פתוח, ואולי יש כאן לשון הרע ורכילות, וייתכן אף ויספרו דבר זה בחוג המשפחה והחברים, על טיפשותו של פלוני שעשה דבר זה, וייגרום לשנאה, וכעס, מחלוקת, וכיוצ”ב. ייתכן למשל ובני זוג יגיעו למריבה עקב ככה, ואולי אף לגירושין. (כל גירושין החלו במשהו קטן), לנתק בקשר עקב מריבה והטחות האשמות וכן כל כיוצא בזה. כלומר: אין לדעת עד היכן הדברים יגיעו מצד הזנק שייגרם עקב מה שאני אומר, והאם עליי לחוש בדיני שמיים לכל אותם נזקים שעלולים להיגרם מחמתי אם ייכעסו על אותו אדם?
גם אם נאמר שלכתחילה אין לחוש, אם כלפי שמיא גלוי שגרם למריבה וכו’, האם אני יתחייב למפרע בדיני שמיים על כל אותם נזקים, או שהיות ומראש מותר (אם ככה תסברו, ואשמח להבין אם כן מדוע אין לחוש) גם אם ייגרמו נזקים אני לעולם לא אתחייב עליהם גם לא בדיני שמיים. מה הדין?
אולי עדיף במקרה כזה פשוט לא לומר דבר, כמו שאומר הח”ח שכשיש ספק, עדיף לאדם לשתוק.
ושוב , מדובר על אנשים שאינם שומרים דיני לשון הרע ורכילות, וגם בתנאי של דיבור לתועלת יש את התנאי השביעי, שלא ייגרם נזק יותר ממה שהתורה התירה (אם אי זוכר נכון) ואולי היות ולא ניתן לוודא שינהגו באותו אדם שפשע \ שגג לפי דיני התורה, הרי ש”הלעיטהו לרשע וימות”, ואיו לי לחוש לכלום, לא צריך להתערב, כי ייתכן מאוד ולא ינהגו באותו אדם לפי דיני תורה, וממילא אין עליי חובה במקרה כזה לעזור, ואולי אף איסור יש עליי.
למשל אם יילד שכח לסגור הברז, וההורים יצרחו עליו “טיפש, מטומטם, לא יוצלח ” וכיוצ”ב, ואף יפליאו בו מכות, דבר שייתכן מאוד וייקרה בבית שאין בו תורה, ממילא מה הועילו חכמים בתקנתם, והלעיטהו לרשע וימות.
2 מבחינה עקרונית, ולא ספציפית למקרה הנ”ל, כאשר בעצם מדובר על מצב שבו איני יודע מי עשה את הפגם (בשונה נניח ממקרים שבהם אני יודע למשל שיש בית של שכן רווק שאם שכח את האורות ברכב- זה רק הוא) , ומדובר על משפחה שגרה יחד, ויש מידי פעם כל מיני דברים שקורים-שוכחים אורות ברכב, שוכחים מפתח מחוץ לבית בדלת הבית מבחוץ, שוכחים צינור פתוח, וכן כל תקלה שיש, שאיני יודע מי מבני המשפחה (או השותפים לדירה) אחראי לזה, מה הדין מצד דיני לשון הרע האם יש טעם לומר, או יש לחוש ללשון הרע שייתכן והנזק באמירת הדברים יהיה יותר חמור מהנזק באורות ששכחו וכו’.
רק יש לציין -לגבי שני השאלות- כי הטענה של “גם ככה יידעו שזה קרה, ואולי אף ייכעסו יותר אם יהיה יותר לאורך זמן, ואם אדם יתריע בזמן אולי יגרום פחות כעס” איני יודע עד כמה זה נכון, וגם אם נכון לפעמים, אולי לא נכון תמיד, כי ייתכן ואותו אדם שאחראי לנזק ייזכר שעשה משהו, או יגיע לפני כולם ויצליח להסתיר את עובדת הפגם שייצר, ואולי מבחינתי “שב ואל תעשה עדיף”, ורק במקרה בו אני יודע בוודאות שיש אדם אחד שיכול להיות אחראי לזה (כמו אדם רווק, למשל) ויש משהו, אני יכול ליידע אותו, כי פה אין עניין של לשון הרע, ברור לי מי זה.
תודה רבה.
תשובה:
מותר ואף מצווה ישנה, לספר לאדם על דבר נזק שיש לו בביתו, כמו למשל לעדכן אותו שהצינור בחצירו פתוח. בסיפור זה אין לשון הרע, אלא קיום מצוות השבת אבידה, וסילוק נזק איבוד ממון.
לשון הרע הוא כאשר האדם בסיפורו מספר גנות או פגם על אדם, או שגורם נזק או רעה לאדם בדבריו. במעשה סיפור על צינור פתוח ברשותו חבר, אין סיפור לשון הרע כי המספר לא אמר בדבריו מי פתח את הצינור. אף אם לבסוף יתברר שמחמת דבריך הניזק בירר מי פתח את הצינור ויעיר לו על כך בצורה שתגרום לו נזק, אין זה באחריות המספר. שהרי הניזק יכול להחליט לפעול בצורה המותרת, כגון לכוון לתועלת ולמניעת נזק וכדו’.
לפיכך גם אין בסיפור איסור לפני עיוור לא תתן מכשול, או איסור מסייע לדבר עבירה, כפי שאין עלינו להימנע מלמכור מוצרי חשמל לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, למרות שבהחלט עלולים הם להשתמש בהם בשבת. כך גם אין עליך להמנע מלספר לאדם על נזק שקורה לממונו, למרות שהוא יכול לקחת את הסיפור הזה וליצור מחמתו נזק. ומן הזהירות שלא תרבה להיזהר.
למרות שמצאנו איסור אבק לשון הרע הכולל איסור סיפור העלול לגרום נזק עקיף, כגון לספר שבח אדם בפני שונאיו, שעלול בזה לגרום לשונאיו לפתוח בגנותו, אין זה אלא בסיפור שבח לפני שונאי אותו אדם, משום שבסיפורו יגרום קרוב לוודאי לסיפור גנות על ידי שונאיו, אולם ככל שאין הדבר קרוב לוודאי אין בכך איסור.
מקורות ונימוקים:
בשו”ת יחווה דעת העלה שהמוצא בגד שאינו צנוע יכול להחזירו לבעליו, אם ניתן לתלות שילבשו מעליו בגד עליון צנוע. גם בנידון דידן ככל שניתן לתלות שלא יארע שום דבר רע מעצם סיפור המעשה אין לחשוש לחששות רחוקות.
בפרט שעצם הסיפור יש בו מצוות השבת אבידה, כפי שמבואר בדברי הגמרא בב”מ דף ל”א. איתא, ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם, אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע, ע”כ. כלומר שכאשר רואה אדם נזק הממשמש ובא להזיק ממון חבירו מוטל עליו להציל את ממון חבירו מן הנזק מדין השבת אבידה, כפי שדרשה הגמרא מהפסוק לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע.
כן פסק השולחן ערוך להלכה חו”מ סימן רנ”ט, בזה”ל, אבידת קרקע גם כן חייב להשיב, שאם ראה מים באים לשטוף שדה חבירו חייב לגדור בפניהם כדי להציל.
למרות שבגמרא בערכין ט”ז. איתא תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו. כתב הרמב”ם שאין הכוונה שאין לספר בשבחו של אדם סתם, אלא רק בפני שונאיו. כן פסק להלכה בספר חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ט’ סעיף א’. לפיכך ככל שאין הדבר ברור שיביא לידי גנות על מי שהוא מספר עליו, אין הדבר נקרא אף אבק לשון הרע.
