שאלה:
החוק במדינה קובע שהסמכות החוקית לדון בדיני ממונות נתונה לבתי המשפט, האם לאור ההלכה כי דינא דמלכותא דינא, יהיה ניתן לתבוע תביעות ממוניות בבית המשפט.
תשובה:
על פי דין התורה הקדושה ישנו איסור חמור לפנות לדון בבתי משפט שאינם דנין על פי דיני התורה הקדושה, והפונה לבתי משפט גדול עוונו מנשא. ההלכה כי דינא דמלכותא דינא שייכת רק בחובות האדם כלפי המלכות או המדינה, אך אינה אמורה בכל הנוגע ליחסי הממון בין אדם לחבירו, שבזה מצווים אנו לנהוג על פי דיני התורה בלבד, ואף להגיש תביעות בעניין רק לבתי דין הנוהגים על פי דיני התורה.
מקורות ונימוקים:
בפרשת משפטים נאמר בתורה “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” מכאן דרשו חז”ל לפניהם ולא לפני עכו”ם, כפי המבואר בדברי הגמרא בגיטין דף פ”ח: תניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו”ם [כלומר בתי משפט של גויים], אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אין אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו”ם.
כך גם הביא הרמב”ם להלכה פרק כ”ו מהלכות סנהדרין הלכה ז’, כל הדן בדיני עכו”ם ובערכאות שלהם אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו”ם.
למרות שכיום הסמכות לדון בדיני ממונות במדינת ישראל נתונה מכח החוק אך ורק לבתי משפט הדנים לפי החוק האזרחי ולא לפי חוקי התורה. אין בזה משום דינא דמלכותא דינא, מאחר והמושג דינא דמלכותא דינא שייך אך ורק כלפי חיובי האדם למלכות אך לא בכל הנוגע לדיני הממון בין אדם לחבירו. כפי שביאר הרשב”א בתשובה.
כן העלה בהרחבה ובמילים נוקבות מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר כרך ב’ חושן משפט סימן א’ ס”ק ח’ וכן בכרך ה’ חו”מ סימן א’ ס”ק ו’, זה לשונו שם.
אף על פי שהסמכות החוקית כיום בארץ מטעם הממשלה, לדון בדיני ממונות, היא לבתי משפט חילוניים, הדבר ברור שלפי דין תורתינו הקדושה כל התובע את חבירו בבתי משפט שלהם, גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שאמרו על הדן אצל שופט גוי, שהדן אצלו הרי הוא כמחרף ומגדף, ומרים יד בתורת משה רבינו. ולא שייך בזה דינא דמלכותא דינא, דלא אמרינן הכי אלא במקום שיש תועלת והנאה למלך, מה שאין כן בחוקים ומשפטים של הערכאות שאינם תואמים את ההלכה, ואין בהם תועלת למלך, בודאי שאין לומר בהם דינא דמלכותא דינא.
והגאון הרב צבי פסק פראנק זצ”ל, כתב בין השאר: שכאשר נתבונן בטעם האיסור לדון בערכאות של גוים, שהוא מפני שהדן בפניהם הוא מייקר שם אליליהם להחשיבם, שנאמר ואויבינו פלילים, שכשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם, [כמו שפירש רש”י בפרשת משפטים], ולפיכך הדן בפניהם ה”ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה, כדברי הרמב”ם והש”ע, וא”כ מטעם זה עצמו גם יהודי ששופט ע”פ חוקותיהם, בודאי שהוא גרוע יותר מגוי, שהגוי לא נצטווה לשפוט דוקא ע”פ דת ישראל, אבל יהודי זה שמצווה לדון ע”פ התורה, והוא מתנכר אליה ודן ע”פ המג’לה של העותומנים ושאר חוקי אומות העולם, שעליהם נאמר יוצר עמל עלי חוק, יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו, הרי הוא רשע ומרים יד בתורת משה, וכדברי הרשב”א, הרי הוא הורס חומות הדת ועוקר ממנה שורש וענף והתורה מידו תבקש, והוא הדין למי שהולך להתדיין בפניו. וצר לנו מאוד שחוקים אלה אימצה הממשלה וכן הכנסת, לדון בהם במדינת ישראל, ואין לך עלבון לתורה ולנושאי דגלה יותר מזה, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, מהרה יבוא האדון אל ביתו וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. ע”כ.
גם החזון איש זצ”ל (סנהדרין סי’ ט”ו אות ד’) כתב: שהדבר ברור שאין שום נפ”מ בין הדן בפני עכו”ם, לבין הבא לדון אצל שופט יהודי הדן ע”פ חוקים זרים שבדו אומות העולם, ואדרבה הדבר יותר מגונה ששופטים יהודים המירו את משפטי ה’ ותורתו הקדושה למשפטי ההבל של הגוים, ואפילו אם יסכימו כל בני העיר על זה, אין שום ממש בהסכמתם, (עיין רמב”ן ר”פ משפטים), ומשפטם חמס עושק וגזל, ומרימים יד בתורת משה. ע”כ. והגריא”ה הרצוג זצ”ל כתב: שכעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן ע”פ חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו’ ח”ו. ומוכח מדברי הרשב”ץ (ח”ב סי’ ר”צ), שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי ע”ז, הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני עכו”ם, שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם ע”פ משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורו דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן וכו’. עכת”ד.
