שאלה:
ביקשתי הלוואה מחבר לשנה בגלל מצב כלכלי דחוק, הוא הסכים להלוות לי, וערכנו שטר הלוואה. לאחר שלשה חודשים הוא פנה אלי לבקש שאפרע את ההלוואה כפי שכתוב בשטר, העניין הוא שהייתי בטוח שרשום בשטר שההלוואה לשנה כפי שדיברנו בעל פה, לא ידעתי שהוא כתב שם שההלוואה לשלשה חדשים, האם אני חייב להחזיר לו לאחר שלשה חדשים. אציין שאני לא קראתי את השטר בכלל כי סמכתי עליו.
תשובה:
מאחר ובשטר החוב החתום בחתימת ידך כתוב שמועד פרעון ההלוואה הינו לאחר שלשה חדשים, למרות שלטענתך לא קראת את השטר, הנך מחוייב להחזיר את ההלוואה לאחר ג’ חדשים כפי שכתבו בשטר. טענת לא ידעתי על מה חתמתי אינה מתקבלת, גם במקרה שהמלווה עצמו מודה שלא קראת את השטר לפני חתימתך.
מקורות:
כתב הרשב”א בתשובות המיוחסות לרמב”ן סימן ע”ז כי החתום על שטר איננו יכול לומר לא ידעתי על מה חתמתי, זאת משני נימוקים. הנימוק הראשון, משום שכל שהוא חותם על השטר חזקה שבודאי קרא ואחר כך חתם. נימוק שני הוא, אף במקום שיש עדות ברורה שלא ידע החותם מה כתוב בשטר או שלא הבין על מה הוא חותם, מ”מ החותם בלא להבין מפני שהוא סומך על אחרים, הלא הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו. בדומה למה שמצינו שרשאי אדם לחייב עצמו בשטר הלוואה אע”פ שלא לווה, כמבואר בשולחן ערוך חו”מ סימן מ’ סעיף א’.
תשובת רשב”א זו הובאה בבית יוסף חו”מ סוף סימן ס”ט, ואף נפסקה להלכה בשולחן ערוך חו”מ סימן מ”ה סעיף ג’, בזה”ל.
“הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ”מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.”
על פי דברי הרשב”א הללו, העלה להלכה במילים נחרצות, בספר ערוך השולחן בחושן המשפט סימן מ”ה סעיף ה’. בזה”ל:
בעל דבר שחותם על השטר להתחייב את עצמו בשום דבר או לפטור את חבירו משום דבר, אפילו חתם את עצמו כשלא קרא את השטר, ואפילו ידענו שאינו יודע כלל מה שכתוב בשטר, ואפילו נכתב השטר בלשון הגויים והדבר ברור שאינו יודע לקרות ואינו מבין הלשון כלל, מ”מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו. כיון שלא חשש לקרותו וסמך עצמו על נאמנות של אחרים, הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שנכתב שם.
כעין זה פסק השולחן ערוך חושן משפט גם סימן ס”א סעיף י”ג, בזה”ל.
“מי שטען על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים אין שומעין לו.”
כך גם פסק הרמ”א להלכה באבן העזר (סימן ס”ו סעיף יג”), בזה”ל.
“עם הארץ שבא לגרש ואמר אחר כך שלא הבין מה שהיה כתוב בתנאים או בכתובתה אינו נאמן, דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחילה על פה.”
כיוצא בזה מצאנו גם בתשובת הריב”ש סימן ת”פ, הובאה להלכה בהגהת הרמ”א חו”מ סימן ס”א סעיף י”ג, בזה”ל:
“מדקדקין על לשון השטר ודנין על פי אותו דקדוק, ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי והיה סבור שהדין היה בענין כן ומפני כן כתב אותו הלשון.”
כן העלה להלכה מרן זצ”ל ביביע אומר חלק ג’ אבן העזר סימן י”ג ס”ק ג’, כי החותם על שטר חוב, ואחר כך טען שלא הבין את תוכן השטר, ושלא קראוהו בפניו, אין בדבריו כלום, ומוציאים ממנו מה שכתבו בשטר.
