שאלה:
שלום כבוד הרב
איך אני מכין פרוזבול, והאם זה רק נוהג לבני ארץ ישראל או גם לחוץ לארץ?
תודה.
תשובה:
שלום רב, שאלתך חשובה.
בשונה משמיטת קרקעות, שמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ.
אמנם מאחר ואין היובל נוהג כיום, לכן שמיטת כספים איננה נוהגת מן התורה אלא מדרבנן.
לגבי שטר הפרוזבול, תוכל להוריד את טופס הפרוזבול שנמצא באתר שלנו.
בברכת הצלחה
מקורות ונימוקים:
מצוות שמיטת כספים
בספר דברים ט”ו נאמר בתורה, “מקץ שבע שנים תעשה שמטה, וזה דבר השמטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה’.
במילים אלו ציוותה התורה שכל אדם שהלווה כסף לאחרים, או שאחרים חייבים לו כסף מכל סיבה שהיא, כל עוד והחובות לא נפרעו לפני סוף השנה השביעית, החובות נשמטים בסוף השנה, ואסור לו לתובעם.
כן כתב הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל פרק ט’ הלכה א’, מצווה עשה להשמיט המלווה בשביעית שנאמר ‘שמוט כל בעל משה ידו’ והתובע חוב שעברה עליו שביעית עבר על ‘לא תעשה’ שנאמר ‘לא יגוש את רעהו ואת אחיו’.”
טעם מצוות שמיטת כספים
בטעם המצווה עיין בדברי ספר החינוך מצווה תע”ז שכתב בזה”ל:
“ללמד נפשנו במידות המעולות מידת הנדיבות ועין טוב, ונקבוע בלבבנו הביטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים, וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאוד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמור, אפילו הלוויתיו ממוני והגיע שנת השמיטה אמרה תורה להשמיט בין המלווה, שלא לגזול ושלא לחמוס לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון”.
ועיין עוד בדברי התומים חו”מ סימן ס”ז ס”ק א’ שכתב בטעם ושבח מצווה זו בזה”ל:
ומצווה זו גרמה לישראל שלא ישתקעו יותר מדאי בעסק משא ומתן ולהרבות בסחורה כאניות סוחר ולבלות בו זמן יום ולילה כהגויים אשר על פני האדמה, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לזו צריך הלוואת איש באחיו ולהיות נושה איש ברעהו מזמן לזמן וזה אי אפשר בהחזיק מצווה הנ”ל, כי בהגיע תור השמיטה ישמט הנושה וייצא נקי מכל חובו. ואם כן היה חובה עלינו להחזיק במידת הספקות כראוי ונאות וכו’.
שמיטת כספים בחוץ לארץ
בנוגע לשאלה האם נוהגת מצוות שמיטת כספים בחוץ לארץ, כתב הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל פרק ט’ הלכה ב’, בזה”ל:
“אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג… ודבר זה קבלה הוא. אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ. ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ”.
לאור דברי הרמב”ם כתבו הפוסקים, שכיום כיון שאין נוהג היובל, הואיל ונאמר וקראתם דרור בארץ ‘לכל יושביה’, דווקא כאשר כל יושביה עליה, אולם בזמן הזה שאין כל ישראל נמצאים בארץ ישראל, אין היובל נוהג. מאחר ואין היובל נוהג אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה.
למרות האמור, כתבו רוב הראשונים שמצוות שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה מדברי סופרים. בין בארץ בין בחוץ לאחר. כפי שכתב הספרי בדברים ט”ו ב’, “כי קרא שמיטה לה'” – בין בארץ בין בחוץ לארץ. ודלא כדברי הרז”ה.
כפי שכתב הרמב”ם שם הלכה ג’, “ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום, ואף על פי שאין יובל נוהג, כדי שלא תשכח תורת שמיטת כספים מישראל”.
כן פסק השו”ע להלכה חו”מ סימן ס”ז סעיף א’, אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה, אלא בזמן שהיובל נוהג. ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה, בכל מקום.
אמנם הרמ”א בהגהתו כתב בזה”ל: כן הוא הסכמת הפוסקים, אבל י”א דאין שמיטה נוהגת בזמן הזה, ונראה שעליהם סמכו במדינות אלו, שאין נוהגים דין שמיטה כלל בזמן הזה, והמנהג היו נוהגים עדין בזמן הרא”ש, כמו שכתוב בתשובה שהיה צווח ככרוכיא לבטל המנהג, ולא אשגחו ביה, וכבר כתבו גם כן האחרונים ז”ל טעם למנהג שאין נוהגין שמיטה כמבואר בדברי מהרי”ק שורש צ”ב ומהר”ר איסרלן בת”ה סימן ש”ד ובמהרי”ל, ואין לדקדק אחריהם.
אולם למרות דברי הרמ”א, עיין בתומים ס”ק א’ שכתב בזה”ל:
אף שהיה אמת ונכון כדברי הרז”ה וסייעתו דאמרינן דאין שמיטה נוהג בזמן הזה כלל וכלל, היה מהראוי ויפה לנו להחמיר בזה ולנהוג דין שמיטת כספים. כי מה מאד מזהיר אותנו הנביא בגולה (ירמי’ לא כ) הציבי לך ציונים, ולעשות זכר למצות ה’ שהיה חובה עלינו בהיותנו שוכנים בקרב הארץ ובהלו נר ה’ על ראשינו, ואיך לא נשים זכר למצות שמיטה, ונשים אחר הדלת מצוה זו בזכרונה מבלי תת לה זכר כלל, היא המצוה אשר היה ראשון בסיבת גלות הארץ, וראשון מהמרי והחולי אשר גרם שקאה הארץ אותנו כמאמר הפסוק (ויקרא כו לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה.
ועיין שם עוד בדברי הב”ח ובדברי הבאר היטב שם חו”מ סימן ס”ז. וכן כתבו הפוסקים האחרונים להלכה, כפי שכתב בספר חזון עובדיה שמיטה ופרוזבול וכפי שכתב בילקוט יוסף שביעית פרק כד ס”ג.
בטעם הדבר שנוהגת שמיטת כספים גם בחוץ לארץ, כתבו המפרשים ועיין בסמ”ע חו”מ ריש סימן ס”ז, שהוא משום שהוא חובת הגוף, כפי המבואר בגמרא בקידושין ל”ח: ששמיטת כספים היא חובת הגוף, לכן חיובה גם בחוץ לארץ.
זמן שמיטת הכספים
בנוגע לזמן שמיטת החובות, נחלקו הראשונים האם השמיטה משמטת את החובות בתחילתה או בסופה. להלכה נפסק, כי סוף שנת השמיטה היא המשמטת, דהיינו היום האחרון של שנת השמיטה, שהוא ערב ראש השנה. כפי שפסק השו”ע בחושן המשפט סימן ס”ז ס”ק ל’.
ודלא כדברי הרא”ש שכתב שכבר מהתחלת השנה ישנו איסור “לא תיגוש”.
מסירת שטרות לבית דין – מונע את השמטת החוב
בפסוק נאמר “אשר ישה ברעהו ” “ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך”. מכאן למדו שהשמטת החובות היא רק בין אדם לרעהו, אך לא בין אדם לבית דין. לכן המוסר שטרותיו לבית דין אין החובות נשמטים.
תקנת פרוזבול
“השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה’ והיה בך חטא” (דברים ט”ו, ט).
כאשר ראה הלל שהיו העם נמנעים מלהלוות זה את זה קודם שנת השמיטה והיו עוברים על איסור זה של “השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל” תיקן תקנת פרוזבול, אשר נוסד על מנת שבעזרתו לא ישמטו החובות. וזה תמצית נוסח הפרוזבול, כפי שמבואר במשנה בשביעית פרק י.
מוסר אני פלוני בן פלוני, לדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים”.
הכותב פרוזבול איננו צריך למסור בפועל את שטרותיו לבית הדין, אולם מאידך יש צורך הכרחי שיהיה ללווה קרקע, וגם יש צורך למסור את החובות לבית דין חשוב.
באתר “משיב כהלכה” תוכל למצוא נוסח שטר פרוזבול מהודר על פי נוסח ‘החקרי לב’, המוסר את החובות לבית דין חשוב בירושלים עיר הקודש.
