מקורות ונימוקים:
- מדין “נטילת נשמה”, נראה דאע”ג דהוי קרוב לפס”ר וידועה שיטת המאירי שבת (דף קכ), גבי לייט עלה אביי גבי נר שהיה מונח מאחרי הדלת, דיש לאסור. וכ”כ רבינו אברהם בן הרמב”ם בשו”ת ברכת אברהם (סימן יט). וכן דייק הביה”ל (סי’ רעז ד”ה שמא יכבנו) מלשון השו”ע, ושכ”כ המהרש”א דיש לאוסרו משום דהוי קרוב לפס”ר.
אלא שבכהאי גוונא דהוי קרוב לפס”ר, אין איסור מוחלט מדרבנן וכמ”ש להדיא המאירי (שם), “לייט עלה פלוני”, אינה במקום איסור פשוט, שכל שיש בו איסור פשוט אין בו מקום לקללת חכם וקם ליה בדרבה מיניה, אלא אין קללה אלא במקום שאין איסורו מבורר וההיתר בו מצוי ומקללין אותו מצד פרצה ועוז מצח, ולא אמר בהא אפי’ ר’ שמעון מודה אלא שהוא ראוי לקללה.
ובנד”ד דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין לו צורך בהריגתתם והעיקר שיסתלקו מעליו ויברחו מביתו, ועוד דכל שלא מתיז עליו ישירות אלא בחלל החדר חשיב גרמא בעלמא ולא הוי כוחו, וא”כ הוי קרוב לפס”ר דלא אכיפת ליה בתרי דרבנן, ויש להקל גם לדעת המחמירים הנ”ל.
ולפיכך קיל טפי ממה שכתבו הפוסקים לאסור להעמיד סם המוות בפני הזבובים, ראה מה שכתב בשו”ת האלף לך שלמה (סי’ קלה), ובס’ בן איש חי (פר’ וארא אות ו). ובס’ כה”ח (סי’ שטז ס”ק לא). ונכון להחמיר כדבריהם, וכמ”ש מרן בשו”ת יביע אומר חלק ג’ (חאו”ח סימן כ), מ”מ בנד”ד דלא הוי פס”ר ועוד דהוי דרך גרמא, יש להתיר.
- ומדין איסור “צד”, אע”ג דהצד חגבים בשעת הטל שעיניהן מתעוורות, מבואר בגמ’ (שבת קו:) דפטור אבל איסור מיהא איכא, ומסתבר שדמי להא שהרי גם שם עיניהן מתעוורות לזמן, אולם בנד”ד קיל טפי לפי שהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין לו צורך בצידתן, ועוד, דאין במינן ניצוד, ועוד דהוי גרמא וכפי שנתבאר, וגם לא פס”ר שיהיו ניצודים, א”כ יש להתיר הדבר במקום שמצערים אותו.
- ומדין מוקצה, הוי כגרף של רעי שיש להתיר לטלטלם בידיו וכל שכן בטאטוא הבית.
