מקורות ונימוקים:
כתב בשו”ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צא:
הנה בדבר שדחיקא ליה שעתא ורוצה להיכנס בשותפות וכו’, יש להתיר אף עם יהודי המחלל שבת באופן הנז’ בשו”ע (או”ח סי’ רמ”ה) שיהיה שותף עמו רק לימות החול לבד וימי השבתות וימי י”ט לא יהיו שייך לו כלל לא לשכר ולא להפסד, וההוצאות שהם על כל השנה או החדש כגון שכירות המקום וכדומה יכולין להחשיב לפי חשבון הימים, (אף שלכאורה יהיה לו הנאה ממה שעושה שם שותפו בשבת דאם לא היה עושה בשבת היה כל השכירות וכדומה על חשבון השותפות דהיו משלמין כל השכירות בעד הששה ימים מ”מ אין לאסור זה כיון דעכ”פ השכירות הוא על כל הימים וא”כ מתחלה לא נתחייבו מהשותפות דמי שכירות רק כפי חלק הששה ימים).
וגם דוקא אם השותף שאינו שומר שבת א”צ להשותף השומר שבת שיכול לנהל העסק בעצמו או שיש לו שותפים אחרים, דאם בלעדיו לא יוכל לנהל העסק נמצא דבזה שנשתתף עמו גרם ששותפו יחלל שבת ואף שהוא ביום שאינו שותף של ישראל אסור. עכת”ד.
ועיי”ש שההיתר שיש בשותפות עם עכו”ם שיתנו שלהעכו”ם יהיה שכר השבת ולהישראל יהיה שכר יום אחד כנגדו אין להתיר בישראל שמחלל שבת כיון שנהנה ממלאכת הישראל דעי”ז נתרצה שיהיה להשומר שבת יום אחד מימי החול. וע”ע במה שכתב בשו”ת אגרות משה ח”ג (או”ח סי’ לו).
וראה גם בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סימן רמג) שאע”פ שאין איסור מסייע עוברי עבירה כלל במומר כמ”ש הש”ך (יו”ד קנ”א סק”ו), מ”מ כבר כתב הדגול מרבבה (שם), שרק להפרישו מעבירה אין חיוב להש”ך, אבל לסייעו באיסור, אין היתר, ובנד”ד כמה פעמים בהמשך הזמן יציעו לו עבודה שקשור לחילול שבת, וישלח לשותפו ויעבור בלפני עור דאורייתא, שהשולח אינו רק מסייע אלא מכשילו ממש, ואם כי יש לצדד ולמצוא צדדי קולא בשעת הדחק, מ”מ לכתחילה הפרנסה באופן זה לא רצויה, וע”ז וכיוצא בזה נאמר התפלה לפרנסה “בהיתר ולא באסור” שלא נתכוון מסדר התפילה לגזל אלא לכה”ג, וכמ”ש, ומה עוד שעצם ההתחברות בעסקיו עם אדם כזה עלולה להשפיע עליו לרעה ברוחניות וגשמיות. עכת”ד. וע”ע בספר ודבר דבר לאאמו”ר שליט”א (פ”ז אות כב).
