מקורות ונימוקים:
כתב בשער הכוונות דרוש ברכות השחר והביאו במגן אברהם או”ח סימן ב’ ס”ק ל’ שיזהר שלא ללבוש שני מלבושים ביחד כי קשה לשכחה, והטעם הוא כי לכל לבוש יש בחינת אור מקיף ואם לובשם יחד אינו נותן מקום לאור המקיף להיכנס בין שני המלבושים ועל ידי כך אין הקליפות נדחות משם וכידוע שהשכחה היא מצד הקליפות עיי”ש. ועפי”ז כתב הכה”ח ליזהר אף בשני כובעים וכדו’, וביין הטוב סימן י”א מחדש עוד דאפילו לאחר הנחת תפילין כאשר פושטים את השרוולים, כדאי לפשוט את שרוול החולצה לחוד ואת שרוול החליפה לחוד.
זה לשון שער הכוונות שם: סוד הדבר הוא כי הנה מלבוש האדם הוא מן הקדושה ועל ידי העבירות שהאדם עושה גורם להתלבש בקליפות ושיתאחזו הקליפות במלבושיו…
והנה לכל לבוש ולבוש יש בחינת אור מקיף ואין לך דבר שדוחה את הקליפות כמו אור המקיף לפי שאין יכולת בקליפות לינק ולהתאחז באור המקיף לכן הוא עומד בחוץ ואין לו פחד מן הקליפות. ונמצא כי המחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאור המקיף ליכנס תוך שני המלבושים יחד ולהקיף בין כל לבוש ולבוש, ועל ידי כך אין הקליפות נדחות משם. ונודע שאין השכחה מצויה אלא מחמת הקליפות כי הזכירה היא מצד הקדושה בסוד ואין שכחה לפני כסא כבודך, עכ”ד.
לעניין פשיטת ב’ מלבושים יחד נחלקו הפוסקים אם גם בזה יש להקפיד, אולם לעניין לבישה הסכימו שיש להקפיד בדבר, הואיל והוא קשה לשכחה ומהטעם הנ”ל.
