מקורות ונימוקים:
בשולחן ערוך (יורה דעה סי’ קנה סעיף ג) דמותר להתרפאות בשאר איסורים במקום סכנה אפילו כדרך הנאתן, ושלא במקום סכנה, שלא כדרך הנאתן.
ובנידון דידן שהתרופות מרות ואינן ראויות לאכילה, חשיבי שלא כדרך הנאתן, ומותר אפילו לחולה שאין בו סכנה.
אמנם מבואר בבית יוסף וברמ”א (שם ס”ג), דאין מתירין שום איסור לחולה אם יכול לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור, אע”פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא מאחר שאין סכנה בדבר. ובנידון שלפנינו אם החולי ממתין ואין בו סכנה, יש להמתין ולקחת את התרופה הכשרה, ובאם חלילה לא יהיה אפקטיבי, יהיה מותר לקחת את התרופה השנייה שאיננה כשרה.