מקורות ונימוקים:
וכמ”ש הרא”ש (פ”ט דנדה סימן ז’) דהא דתנן השיריים והכלך והמשי אין בהם משום כלאים, אבל אסורים משום מראית העין לפי דדמו לצמר ופשתן, מ”מ האידנא שמצויים בגדי משי והכל מכירים אין לחוש למראית העין. וכן פסק הטור והשלחן ערוך (יו”ד סי’ רצ”ט). ועיי”ש בש”ך (סק”ב) דאם הוא מצוי אף שאין מכירים להבין שהוא בגד קנבוס יש להתיר. והסתמך על סברא זו מרן היביע אומר ח”ו (חיו”ד סי’ ח’) עיי”ש לענין מסעדות מה שדן שם.
ונראה דגם בנד”ד מכיון שפזורים ומצויים בארצנו סניפים כשרים, אין לחוש שיתלו בטעות שנכנס למסעדה שאיננה כשרה.
אולם יש להדגיש שאין להיכנס לאכול במסעדה שאין בה “כשרות מהדרין”, לפי שלדעת מרן הבית יוסף יש חשש סירכות ושאר חששות, וכן היה מזהיר על כך רבות מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל.
