:מקורות ונימוקים
מקור האיסור
בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קיז): כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל, אסור לעשות בו סחורה. ולפי”ז לכאורה כיון דבנד”ד הרי הוא שותף לנכרי או ליהודי העוסק בסחורה זו האסורה מן התורה לכאו’ אין היתר בדבר.
טעם האיסור:
בפוסקים מובא ב’ טעמים בדבר: א. גזירה שמא יבוא לאכול מהן. ב. משום מראית העין שהרואה שסוחר בדבר האסור יחשוב שכשם שסוחרםן לצורך אכילה כך אוכל מהן וכמבואר בט’ טעמים אלו בש”ך (שם ס”ק ב’). ונחלקו הראשונים האם איסורו מה”ת או מדרבנן בעלמא.
כשלא מתעסק בהם בפועל:
יש לדון להיתר לפי שאין הישראל בעל המניות עושה סחורה בעצמו ואדרבה אין לו שום זכות להתערב בניהול המניות ובקניית ומכירת הסחורה בפועל, והוא שותף רק לענין הרווחים, שיש לו אחוזים מסויימים מההכנסות והחברה שכולה גוים עושה על דעת עצמה כל עניני הסחורה בנבלות וטרפות ובשר וחלב ודברים טמאים, ויש לדמות דבר זה למ”ש מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל בכף החיים (יו”ד סי’ קיז ס”ק סט), בדין הנותן מעות לגוי להתעסק בהם, והגוי מסתחר בהם בחנותו גם בדברים האסורים, והריוח לאמצע, שיש מתירים בזה הואיל ואין הישראל נמצא בחנותו של הגוי בשעת משאו ומתנו, וממילא אין חשש כלל לשמא יאכל מדברים האסורים, והעכו”ם בדידיה קא טרח, וכ”כ להתיר בזה בשו”ת דבר משה (חיו”ד סי’ יג) בתשובת מהר”ר שם טוב בר”י צבי, וכתב שם שהסכים עמו רבו מהר”ם מבילוגראדו. וגם הגאון המחבר מהר”ם אמריליו הסכים עמו להתיר. וע”ע שם (בסי’ טו). וכן העלה בשו”ת אשדות הפסגה (חיו”ד סוף סי’ ד). וכ”כ בשו”ת עמק המלך (סי’ פא). וכן מרן החיד”א בשיורי ברכה (סי’ קיז סק”ז) הביא להלכה דברי הרב דבר משה הנ”ל. וע”ע בשו”ת חסד לאברהם אלקלעי (חיו”ד ס”ס ט). ע”ש. ולפ”ז גם בנ”ד כיון דלא שייכא הגזרה שמא יאכל מהם, כיון שאינו נמצא שם כלל, יש להתיר.
אולם פוסקים רבים חולקים על זה וס”ל לאסור, וכמ”ש בשו”ת דבר שמואל אבוהב (סי’ קמד), שאע”פ שנתנו טעם גזירה שמא יאכל מהם, אין לנו לחלק מדעתינו במה שאסרו חז”ל בסתם, ולא מפלגינן בין כשעושה סחורה ע”י עצמו או ע”י אחרים, ובפרט למ”ד שאיסור סחורה הוא מן התורה, ושכן מוכח מלשון הרמ”ע מפאנו בתשובה (סי’ ל). ע”ש. וכן מתבאר בשו”ת חות יאיר (סי’ קמב). ובשו”ת חת”ס (חיו”ד סי’ קד והלאה). ובשו”ת אמרי אש (סי’ נ). ובשו”ת מהר”ם שיק (חיו”ד סי’ קלו וקלח) ובשו”ת בארות המים (סי’ ה). ובשו”ת ויאמר יצחק בן ואליד (חיו”ד סי’ ע). ועוד.
אולם כתב בשו”ת יביע אומר ח”ח חיו”ד (סוף סי’ יד) כתב, דהיכא שאינו יושב בחנותו של הגוי כמו בנידון דידן גם הפוסקים הנ”ל יודו להקל שהרי אין את החשש שמא יסור לראות וישלח ידו ויאכל מהם. ואף דסיים, שבשו”ת ברית יעקב החמיר גם בכהאי גוונא שהגוי מתעסק בביתו, התם היינו טעמא שמא ילך לבית הגוי המתעסק ויבוא לאכול ממנה, וזה אינו שייך בנידון שלפנינו. אתה הראת לדעת שלפי”ד מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל ובנו הגר”ד שליט”א הנז’ שם, בנד”ד ניתן להקל.
עוד סניף להקל:
הנה מאחר ויש הרבה הוצאות סביב עסק זה, והם הוצאות המותרות, כמו שכירות משרדים ורואי חשבון, ועוד, א”כ אם יכוין שבמניה שלו רוצה להיעשות שותף בדברים המותרים שנעשים מסביב לזה העסק, יש להקל דומיא דהכי כתב בשו”ת אור לציון – שביעית גבי גביית ממון של וועד בית שמטפחים את הגינה בשמיטה, יעו”ש.
