מקורות וציונים:
מדוע יש עניין שלא ללמוד מקרא בלילה
כתב מהר”ם רקאנטי על פרשת יתרו, שצריך האדם ללמוד ביום תורה שבכתב, ובלילה תורה שבעל פה. ואין ללמוד תורה שבכתב בלילה. והוכיח כן מפרקי דרבי אליעזר פרק מו, שמשה רבינו היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה. כפי שמבואר גם בדברי המדרש תנחומא לפרשת כי תשא, שמשה רבינו היה יודע מתי הוא לילה ומתי הוא יום, לפי מה שהיה הקב”ה מלמדו, שכשהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה.
כן כתב גם רבינו האר”י ז”ל בספר שער המצות פרשת ואתחנן. וכן פסק החיד”א בברכי יוסף סימן א’ ובסימן רל”ח, שעל פי הקבלה אין לקרוא מקרא בלילה קודם אור היום חוץ מליל שישי.
וכן כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת פקודי סעיף ז’ אין לקרא מקרא בלילות של חול, והטעם דהמקרא בעשיה והלילה בחינת עשיה והכל הוא דינין ואין לעורר הדינין, וכמ”ש רבינו ז”ל בשער המצות פרשת ואתחנן ע”ש. מיהו בליל שבת וליל יום טוב קורין מקרא ואין לחוש, וכן בליל ששי קורין כ”ו פסוקים ואין חשש, אבל ליל ר”ח דינו בענין זה כשאר לילות החול.
וכן בשער הציון, סימן רל”ח, ס”ק א’ כתב בשם ה’באר היטב’ שאין לקרוא מקרא בלילה, אולם הביא שמדברי הפרי מגדים משמע שיכול לקרוא מקרא בלילה. וביאר המשנה ברורה שבכל מקרה אין זה איסור אלא עניין לכתחילה.
משום כך כתב הגאון החיד”א בהשמטות ספר פתח עינים, שעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב, שרי לקרות בלילה ע”ש. ואף הבן איש חי הסכים עמו, אלא שאמר שאם יודע העם הארץ לקרוא פרק איזהו מקומן או פתח אליהו וכיוצ”ב עדיף שיקרא אותם מאשר מקרא.
בנוגע לקריאת תרגום או פירוש למקרא כתב הבן איש חי שאם קורא המקרא בלשונות אחרים כדי להתלמד ביאור המקרא באותו לשון, פשיטה דשרי, וכמ”ש הכנה”ג דבתרגום לא שייך לומר דברים שבכתב אינו רשאי לאומרם בע”פ.
קריאת מקרא בליל שבת או במוצאי השבת
בנוגע ללילות שבת, מבואר מתוך דברי הבן איש חי שאין איסור לימוד מקרא בלילה, שהרי כתב כן רק על ימות החול כאמור. כן כתב גם בשו”ת יביע אומר חלק ו’ אורח חיים סימן ל’ אות ד’, שלדעתו פשוט שאף הארצות החיים כוונתו שאמר שמותר ללמוד בליל שישי מקרא, כוונתו על ליל ששי וליל שבת, ומ”ש ליל חמישי וליל ששי, היינו יום חמישי בלילה ויום ששי בלילה, וכעין לשון הגמ’ (פסחים ד) אורתא דתליסר נגהי ארביסר, ולא דק שפיר בלישניה. והביא עוד דכן כתב בשו”ת ציץ אליעזר חלק ח’ סי’ ב’ לפרש כן כוונת הארצות החיים.
כן כתב גם בשו”ת שיח יצחק סימן קט”ז, שכיון שבלילות שבת אין חשש של התעוררות דינים, מותר לקרוא מקרא בלילות שבת.
וכן העלה בשו”ת יביע אומר להלכה חלק ו’ או”ח סימן ל’ אות ה’ בארוכה, ואף שכתב שרק מי שזמנו דחוק ילמד שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, היינו כיון שמצווה מן המובחר לעשות כן קודם השבת כגון ביום השישי, אולם בוודאי שמי שלא הספיק לעשות זאת ביום שישי לכתחילה יוכל לקרוא שמו”ת בלילות שבת.
וכ”כ בילקוט יוסף הלכות נטילת ידים וברכות – פרטי דינים השייכים לערב סעיף א’, שבלילי שבתות וימים טובים מותר לקרוא מקרא בכל הלילה, לכן מי שזמנו דחוק [כלומר ולא הספיק לקרוא השמו”ת לפני השבת] יקרא השמו”ת בלילות שבת.
ובנוגע ללימוד מקרא במוצאי השבת, אם הארת השבת הנותרת עד חצות הלילה, משפיעה גם על דין לימוד מקרא בלילות מוצאי השבת, עיין כאן.
עד אימתי נחשב לילה לעניין שלא ללמוד מקרא בלילה
אף שלאחר חצות לילה מתעוררים קצת הרחמים, ולכן יש שמקילים לומר תהילים לאחר חצות הלילה. מ”מ אין ללמוד מקרא אף לאחר חצות עד עלות השחר, כי יש שליטה לסיטרא אחרא כפי שכתוב ויאבק איש עמו עד עלות השחר.
כפי שכתב מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”ב סי’ כ”ה שפסק, שאין לעשות הקפות למת שנקבר במוצאי שבת קודם חצות לילה, ואין לדחות קבורתו לאחר חצות לילה כדי לעשות הקפות, שעכ”פ אין לעשות הקפות בלילה, שהוא זמן שליטת הדינין, ואפי’ אחר חצות לילה הגם שבצד מה יש התעוררות רחמים, מ”מ עדיין לילה הוא ויש שיטה לסט”א, וכמ”ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר, והאר”י ז”ל הזהיר שלא לקרות מקרא בלילה, וההולכים אחר מנהגי האר”י אין קורין מקרא אפי’ אחר חצות לילה וכו’.
אולם לאחר עלות השחר יום הוא לעניין לימוד המקרא, והוא עת התגברות החסדים ואדרבה הוא עת רצון, ואשרי הזוכה לחבר הלילה והיום בלימוד התורה הקדושה. [וכמובן ישים לב לאמירת ברכות התורה כדת וכדין].
