מקורות ונימוקים:
התורה הזהירה אותנו מאוד שלא ליהנות מעבודה זרה, ואף אסרה הנאה מכסף ששימש כציפוי עבודה זרה. כפי שאמרה התורה לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, ואמרה עוד ולא תביא תועבה אל ביתך…
אולם אין הדברים אמורים אלא בעבודה זרה של ממש, או ציפוי עבודה זרה, או אפילו תקרובת עבודה זרה שהיא עבודה זרה של ממש.
אך כאשר נתרם כסף לכנסיה ובזה ייועד לכל צרכי הכנסיה, אין בכך בכדי להפוך אותו לכסף של עבודה זרה. הואיל וקיימ”ל כי הזמנה לאו מילתא, כפי שמבואר בגמרא בסנהדרין דף מ”ז: בין לצורך המת בין לצורך עבודה זרה ומשמשיה.
לפיכך גם נפסק להלכה כי נרות שעווה שהקצו אותם לכנסיה של עבודה זרה ומסרום לכמרים, אם קודם שהכניסום הכמרים לכנסיה שלהם, נתנו אותם לישראל, מותר להדליקם בבית הכנסת, או לחנוכה או לנרות שבת, הואיל והזמנה לאו מילתא היא. ורק לעניין קרבנות מצאנו שאף המוקצה אסור בהקרבה. עיין בזה בספר הליכות עולם חלק ז’ עמוד רעז, ובילקוט יוסף יורה דעה סימן קל”ט.
משום כך, אף אם נאמר כי אכן הכנסיה עצמה היא מקום עבודה זרה ובית תיפלה של עבודה זרה, כפי שכתבו הפוסקים, עיין באריכות גדולה בשו”ת יחווה דעת חלק ד’ סימן מ”ה.
מ”מ כסף שהוקצה לשימוש הכניסה, ולבסוף הועבר לעמותות אחרות למטרות צדקה וכדו’, אינו אסור בשימוש כדין עבודה זרה ומשמשיה. לפיכך מותר לקבלו תמורת עבודה וליהנות ממנו.
