מקורות ונימוקים:
נראה דתלוי בפלוגתא הב”י והדרישה (יו”ד סימן ער), דהדרישה כתב, דבזמננו שיש חומשים וספרים לרוב ואין דרך אינשי ללמוד בס”ת, א”כ אין להוציא ס”ת כדי ללמוד בו דהוי בזיון, ולפי”ז לכאו’ ה”ה בקריאה הנ”ל, אולם מדברי מרן הב”י (שם) משמע להדיא שמותר ללמוד בספר תורה גם בימינו שהספרים מצויים. וראה גם בט”ז (סק”ד) שהצדיק דברי הב”י.
וכן מבואר במג”א (סי’ רפה סק”א) דאם הי’ רגיל בטעמים יקרא בס”ת, וע’ בשער הכוונות לרח”ו שסידרו בנו הגה”ק מהר”ש [ויטאל] ז”ל: מנהג מורי [האר”י] ז”ל תיכף בסיימו תפלת שחרית ביום ו’ היה הולך לביהכ”נ או לבית מדרשו, אם היה שם ס”ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הס”ת, והיה לו תלמיד אחד שהיה קורא לפניו התרגום מתוך ספר התרגום והוא היה אומר אחריו עכ”ל. ומרמז ע”ז בשערי תשובה שם. גם הרב כף החיים (שם), והמ”ב (סימן רפה סק”ב) הביאו היתר זה. וכן באחרונים התירו קריאת פרשת הנשיאים מתוך הספר תורה, ראה בשו”ת להורות נתן חלק י’ (סימן מה).
אולם יש לחלק דרק לימוד או קריאת שמו”ת וכיוצא בזה שלומד מתוך הספר, יש להתיר, אבל להתאמן על הקריאה מתוך ספר תורה לא עביד למיעבד הכי, ובפרט האידנא שיש “תיקון קוראים” ולמה יעשה כן בספר תורה, וכל שכן שאין להוציא ולטלטל מתוך ארון הקודש את הספר תורה לצורך זה.
ועיין בספר חשוקי חמד עמ”ס מגילה (דף כו ע”א) שכתב בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל שאין לבחורים צעירים להוציא את הספר תורה כדי להתלמד בהגבהה, אפילו באופן שהם קוראים בו שניים מקרא ואחד תרגום תחילה, ורק ואח”כ הם מנסים לעשות הגבהה מפני דנראה שהס”ת הופכת להיות מכשיר של אימונים ואינו ראוי. ומיניה נמי לנד”ד. אלא היכא שאין תיקון קוראים וכיוצ”ב, יש להתיר משום שזהו כבודו של ספר תורה שידעו לקרוא בו כדבעי בעת הצורך.
