שאלה:
כמה זמן לפני שבת מותר לנסוע באוטובוס מירושלים לבני ברק?
תשובה:
שאלתך חשובה
חובה על כל אדם שנוסע לשבת במקום מרוחק כגון עיר אחרת, שיצא לדרך בשיעור זמן מספיק כדי שלא יבוא לידי חילול שבת, גם במידה ויארע תקלה כל שהיא בדרך או ברכב.
שיעור הזמן לא התפרש במפורש בדברי הקדמונים, אולם כתבו הפוסקים האחרונים, שעל האדם לצאת לדרך, שיעור זמן כפול משיעור הזמן שלוקחת הדרך בממוצע.
כגון אם רוצה לנסוע בערב שבת מירושלים לבני ברק נסיעה שלוקחת בדרך כלל שעה, יצא שעתיים לפני זמן כניסת השבת.
הדבר מחוייב בעיקר כלפי מי שנוסע בתחבורה ציבורית, אולם גם כלפי אדם הנוסע ברכבו הפרטי, הואיל והחוש מעיד שלפעמים בערב שבת מצויים תקלות שאינם צפויות, כגון פקקים או עומסים, ובפרט בימות הגשמים.
בברכה מרובה
הרב דוד אוחיון.
מקורות ונימוקים:
איסור יציאה לדרך ביום שישי לשבות במקום שאין יודעים שהוא מגיע אליהם לשבת
בגמרא בסוכה דף מ”ד: איתא, אמר איבו משום רבי אלעזר בר צדוק, אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות. אמר רב כהנא, לא אמרן אלא לביתיה, אבל לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך. ואיכא דאמרי אמר רב כהנא לא נצרכא אלא אפילו לביתיה. אמר רב כהנא בדידי הוה עובדא, ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחי, ע”כ.
לעניין הלכה, פסקו הראשונים הרי”ף והרא”ש כלישנא בתרא בגמרא, וכן פסק הרמב”ם פרק ל’ מהלכות שבת הלכה י”א בזה”ל: אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יתר משלש פרסאות מתחילת היום כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב ויכין סעודה לשבת, שהרי אין אנשי ביתו יודעין שהיום יבוא כדי להכין לו, ואין צריך לומר אם היה מתארח אצל אחרים שהרי מביישן מפני שלא הכינו להן דבר הראוי לאורחין.
כלומר אין חילוק בין כאשר הולך האדם לביתו לבין כאשר הולך הוא לבית אחר, אין ללכת מרחק של שלש פרסאות ביום שישי.
אולם כתב רבינו ירוחם חלק א’ נתיב י”ב, ונראה כי הכל לפי העניין שאם שלח השליח לפניו או ציוה קודם לביתו להכין לו, אין זה מן הכלל, כפי שנראה מדברי הרמב”ם שכתב שהרי אין בני ביתו יודעים שהיום יבוא כדי להכין לו ופשוט הוא”.
לעניין הלכה כתב השו”ע או”ח סימן רמ”ט סעיף א’ “אין הולכים בערב שבת יותר מג’ פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת, בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו. והני מילי כשהוא ביישוב, במקום שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת, או שאינו מקום יישוב בטוח, מותר לילך אפילו כמה פרסאות. ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת, מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא.
ולעניין מי שנוסע ברכב או באוטובוס ואינו הולך רגלי, כתב המשנה ברורה או”ח סימן רמ”ט ס”ק א’, דהיינו שלא יסע יותר משיעור זמן של הליכת ג’ פרסאות שהוא שליש היום. ז”ל המשנה ברורה: יותר מג’ פרסאות – מתחלת היום והוא קרוב לשליש היום כפי מהלך אדם בינוני י’ פרסאות ביום ובנוסע בעגלה או רוכב על סוס דנוסע במהרה יוכל ליסע הרבה יותר מג’ פרסאות עד שליש היום ומהב”ח משמע להקל בנוסע בעגלה ליסע אפילו אחר חצות היום ובלבד שיעמוד לשבות בעוד היום גדול בכדי שיוכל להכין צרכי שבת, ע”כ.
לאור דברי הב”ח עולה בידינו כי ניתן להקל ליסוע אפילו לאחר חצות היום, כל זמן שיש מספיק זמן להתארגן לשבת.
אמנם מדברי השולחן ערוך נוכל להסיק כי כל עניין זה איננו שייך אלא היכן שהוא מגיע למקום שאין יודעים שהוא מגיע, אולם אם הוא מודיע להיכן שהוא מגיע שהוא מגיע אליהם לשבת, מותר ללכת גם כמה פרסאות, מכאן נוכל להכריע בנידון השאלה, שאם הולך הוא למקום בו יודעים שהוא מגיע אליהם לשבת, אין את מגבלת הג’ פרסאות.
איסור יציאה לדרך לפני שבת במקום חשש חילול שבת
אכן למרות שאין איסור נסיעה לשבת למקום שם יודעים שהוא אמור להגיע, ישנה מניעה אחרת מאדם לצאת בסמיכות לשבת, הואיל ועל האדם לדאוג לצאת לדרך בזמן מספיק שלא יבוא חלילה לידי חילול שבת, גם אם יארע תקלה חלילה בדרכו.
כפי שכתב המשנה ברורה או”ח סימן רמ”ט ס”ג ג’ וכף החיים ס”ק ד’ בזה”ל: בהרבה אחרונים ראיתי שכתבו דמכל מקום צריך להזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב, מפני שכמה פעמים נכשלים על ידי זה, ובאים לידי חילול שבת כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב, ע”כ. וכ”כ בס”ק ו’ עיי”ש.
כמו כן עיין בדברי ערוך השולחן או”ח סימן רמ”ט סעיף ג’ שכתב בזה”ל: מ”מ יזהר לבא בעוד היום גדול שלא לבא לידי חילול שבת וכ”ש בנסיעה במסילת הברזל צריך לחשוב החשבון היטב שהרי גם כאשר תעמוד ויבא על מקומו נצרך לו לנסוע בעגלה לבא לביתו לכן אם יראה לו שביאת המסילה הוא קרוב לשקיעת החמה יזהר לשבות במקום הקודם, ועל פי רוב השטן מקטרג בערב שבת ולכן יראה להזהר מאד בזה ושכרו כפול מן השמים ויהיה ממקדישי שבת קדש ולא ממחלליה ח”ו, ע”כ.
מן האמור מבואר גודל החיוב לקחת מספיק זמן ביציאה לדרך קודם השבת, כדי שלא לבוא לידי חילול שבת חלילה, במקרה של עיכוב או תקלה.
אמנם לעניין ההרחקה הזאת שלא יצא סמוך לשבת, לא נאמר שיעור ההרחקה, ומסתבר ששיעור ההרחקה הוא לפי העניין, שפעמים שהדרך משובשת וצריך לקחת יותר רווח זמן, ופעמים שהדרך בטוחה והרכב בטוח וניתן לקחת פחות רווח זמן.
ועיין בדברי קצות השולחן סימן ס”ט ס”ק ה’, שם התייחס גם לנסיעה באוטומובילים, דהיינו הרכבים, שהקלקול מצוי בהם ויש לחשוש גם בהם לתקלות. ואמנם בימינו הקלקול איננו מצוי כל כך, אולם למרות זאת, יש צורך לקוחת מרווח זמן מתאים, בפרט למי שנוסע בתחבורה ציבורית ותלוי הוא בידי אחרים, שחובה גמורה עליו לקחת מספיק זמן ליתרת ביטחון.
ועיין באור לציון שכתב חלק ב’ פרק ט”ז תשובה ו’, שעל האדם לתכנן להגיע למחוז חפצו שם חפץ הוא לשבות, שעה קודם כניסת השבת.
וראיתי כי בשו”ת מאמר מרדכי כרך ד’ הלכות שבת סימן א’ ניתן בזה שיעור יפה וכתב בזה”ל: אם רוצה לנסוע בערב שבת מחוץ לעיר, כגון מירושלים לבני ברק – יחשב את זמן הנסיעה בערב שבת כפול מזמן הנסיעה שבכל יום, ולכן אם זמן הנסיעה הוא שעה – יקדים ויצא שעתיים, וכן על זה הדרך, שלא יבוא לידי חילול שבת כתוצאה מפקקי תנועה או שאר עיכובים בדרך, ובפרט בעונת הגשמים.
ולעניות דעתי נראה שיש לחלק, כי כאשר נוסע האדם בתחבורה ציבורית, עליו לצאת לדרך כאשר מתכנן הוא שיעור זמן כפול מזמן הנסיעה הרגיל, כי תקלות רבות מצוייות לצערנו בנסיעה בתחבורה הציבורית. כי פעמים שהאוטובוס לא מגיע, ופעמים שמגיע אבל מגיע הוא עמוס ואין בו מקום ישיבה, וכיוצ”ב תקלות רבות, והמוחש לא יוכחש. אולם כאשר נוסע האדם ברכבו הפרטי ורכבו תקין וטוב, וגם הדרך תקינה ואין בה שיבושים ואין בה פקקים אף פעם, יוכל לקחת מרווח זמן של פי אחד וחצי.
אולם היות ולא ראיתי בזה שיעור ברור בדברי האחרונים, מצווה לשמוע בקול דברי חכמים, כפי שכתב בשו”ת מאמר מרדכי, לקחת מרווח של פי שתים מזמן הנסיעה, בפרט שהמציאות מוכיחה כי אין דרך שאין בה אף פעם פקקים, ותמיד יתכן עיכוב שאינו צפוי.
