כתב הרמ”א (סי’ קכח סעי’ לט) לא היו בו אחד מהדברים (שפיכות דמים או שיכור או מומר), אע”פ שאינו מדקדק במצוות נושא כפיו. שאין שאר עבירות מונעים מנשיאת כפיים.
ואפילו לא עשה תשובה על חטאיו כמבואר בפרי חדש ובשער הציון (שם ס”ק קיג).
וכתב הרמב”ם לפי שזו מצוות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפיים, ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע על רשעתך.
“ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב”ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם”. עד כאן לשונו. ומקור דברי הרמב”ם כבר מבואר בגמ’ ירושלמי (גיטין פ”ה הלכה ט’).
