שאלה: האם יש עדיפות שכל אחד יאמר בעצמו תפילת הדרך, או שרשאי לצאת על ידי אחר?
תשובה: מעיקר הדין רשאי לצאת ידי חובת ברכת הדרך על ידי אחרים, וכן נוהגים רבים, ומכל מקום ראוי להדר ולברך תפלה זו כל אחד לעצמו, ובפרט כשנוסע באוטובוס והמברך מברך הברכה דרך מיקרופון. וכן אין לשנות מנוסח התפלה הקבוע ולהוסיף, ותצילנו ‘מתאונות דרכים’ ו’ממחבלים’, וכן הטס במטוס, אינו רשאי לשנות מהנוסח הקבוע של תפלת הדרך.
א). הנה דבר זה תלוי האם תפילת הדרך היא תפלה או ברכה, דאם נימא דהוי תפלה לכאו’ לא מצי לצאת על ידי אחרים, וכמ”ש הר”ן (ר”ה דף יב. מדפי הרי”ף) בשם הירושלמי, דבתפלה לא מסתברא דאחד יבקש רחמים על חברו. ומשום הכי כתב השו”ע (סי’ קכד סעיף א’) דהשליח ציבור מוציא ידי חובת תפילת י”ח רק את שאינו בקי. וראה גם בשו”ע (סימן תקצד). ובמ”ב (סימן נט ס”ק טו). אולם אם נימא דהוי ברכה, מצי חבירו הנוסע עימו יחד להוציאו ידי חובה וכשאר ברכות.
ב). ונראה שנחלקו בזה קמאי, דהנה בתוס’ (פסחים קד:) דאע”ג דאי’ בגמ’ שם, כל הברכות פותח בהם בברוך וחותם בברוך, ותפלת הדרך מסיימת בברוך אע”פ שאינה פותחת בברוך, לפי שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל להקב”ה שיוליכנו לשלום, ואינה לא כברכת הנהנין ולא כברכה שתיקנו על שם המאורע, אלא בקשת רחמים’, ומפני שיש בה אריכות דברים חותמין בה בברוך. וכן נראה מטופס הברכה, שהיא בקשה ותפלה, והכי משמע בגמ’ (ברכות כח.): תנן ר’ יהושע אומר המהלך במקום סכנה ‘מתפלל תפלה קצרה’. וכן נראה ממה שמסיימים ‘שומע תפלה’. וכן הוכיח במישור השער הציון (סימן רל סק”ט) דהטעם שאין בברכה זו מלכות, לפי שאינה ברכה אלא תפלה ובקשה.
אולם הטור (סי’ קי) אחר שהזכיר דברי ר”י, הביא בשם המהר”ם מרוטנבורק שכשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה. משמע מהמהר”ם שהבין דהוי כשאר ברכות, וכן נראה מדברי הר’ יונה הנז’ בב”י, וכן נראה מדברי הרשב”א (ברכות כט:) שכתב, וזו אחת מן ‘הברכות’ שאינן פותחות בברוך ואע”פ שאינן סמוכות. והטור למעשה לא הכריע. אולם להלכה מרן השו”ע (סי’ קח סעיף ו’) הביא רק את דברי המהר”ם מרוטנבורק, נראה שהכריע כדבריו. ולפי”ז נראה דהוי כשאר ברכות ומצי לצאת בהם על ידי אחר, וכן הוא מנהג העולם.
אולם באמת יש לדחות, דלכו”ע גדרה של ברכה זו היא כתפלה, ולפיכך מרן השו”ע הביאה בהלכות תפלה (וע”ע ברמב”ם פ”ד מהל’ תפלה הל’ יט), אלא שנחלקו האם אחרי שהוציאו את הברכה הזו מתפילת שומע תפלה, תיקנוה דומיא דהתם וכמו שכתב הר”ר יונה, דמה שאינה פותחת בברוך, לפי שמקומה היא בברכת שומע תפלה ושם היא סמוכה לחברתה (שהרי כל הברכות סמוכות לברכה הראשונה), ע”כ גם עתה שמפרידה ואינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי. או דלמא אחרי שהפרידה בעינן שתהיה סמוכה לחברתה, אבל לא מדין ברכה בעלמא אלא מדין ברכה של תפלה.
וע”כ דלכתחילה יש להדר ולחוש לדעת הראשונים הנז’ דס”ל דדין תפילה יש לברכת הדרך, ולפי”ד לא מצי לצאת על ידי אחר. ובפרט שמצוי שבדרך לא מכוונים כדבעי מחמת חוסר ריכוז ממראות הנסיעה, ובפרט שהיא ברכה ארוכה ולא מצו כל השומעים לכוין דעתם כראוי בעת הנסיעה, וראה בביה”ל (סי’ קסז ד”ה אחד), ובכה”ח (שם ס”ק פ), וע”ע ברמ”א (סי’ ריג ס”א). ע”כ נכון שיברך כל אחד בפני עצמו. וכן דעת הגר”ש וואזנר זצ”ל והגרח”ק שליט”א הוב”ד במ”ב (הוצאת ‘דרשו’ הע’ 15) שלכתחילה נכון שיברך כל אחד בעצמו תפלת הדרך. וכן ראיתי מובא בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל.
ונראה דאם הוא נוהג שלא לברך ברכה זו בשם ומלכות ומשום שחושש לסב”ל, ישמע עכ”פ את סיום הברכה מאחר ויכוון לצאת יד”ח. וכמ”ש הב”י (סימן נט ד”ה כתב א”א), ואין בזה חיסרון של חציו בשמיעה חציו באמירה. וע”ע בתשובת רע”א (סימן ז’). ופשוט דאין בכגון זה משום ברכה שאינה צריכה, ראה בברכ”י (סי’ רצה סק”ה), ובס’ חזו”ע – פסח (עמ’ לז). ואכמ”ל.
ג). ובפרט נראה לענ”ד במה שמצוי שכשנוסעים באוטובוס וכיוצ”ב, ואחד מברכה בקול רם דרך מיקרופון ומוציא את הרבים יד”ח, דלאו שפיר עבדי לכתחילה, ומשום דלא מבעיא אם גדרה של ברכה זו היא כברכה ולא כתפלה, דיש לחוש ברמקול, לפי שאין זה קול המדבר, וכמ”ש בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סימן ט). ואף לפמ”ש בשו”ת יחווה דעת ח”ג (סימן נד) אין להקל אם השומעים לא היו שומעים את קול המברך לולי המיקרופון (בברכות שיוצאים בהם יד”ח). ובנד”ד מן הסתם היושבים בסוף לא היו שומעים את קולו של זה היושב בקדמת האוטובוס מבלי הרמקול. אלא אף אם נימא דדינה כתפלה, מ”מ היינו ברכה של תפלה ויוצא מדין שומע כעונה וכיון שאין זה קולו של המדבר, לא מהני להפוסקים הנ”ל.
ד). ועוד נראה, דלדעת המהר”ם מרוטנבורג שס”ל דבעי להסמיכה לחברתה וכדין שאר ברכות, אם כן לא מצי להוסיף בברכה זו שאר בקשות, כגון, “ותצילנו מתאונות דרכים”, ממחבלים, וכן במטוס וכיוצ”ב, דהתינח אם הוי תפלה מצי להוסיף בדרך בקשה ותחנונים מה שירצה וכדין שאר ברכות די”ח דמצי להוסיף בהם מעין הברכה וכדאי’ בשו”ע (סי’ קיט), אבל אם לאחר שהוציאה מברכת שומע תפלה, יש לה דין של ברכה בפנ”ע, לכאו’ הוי משנה ממטבע שטבעו בה חכמים, ואינו רשאי להוסיף או לגרוע בברכות. ואע”פ שלענין דיעבד כל שלא שינה מתחילת הברכה וסופה ועיקר הברכה, יצא וכדמוכח ממ”ש השו”ע (סי’ קפז ס”א), דאם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מאריה שהאי פיתא, יצא יד”ח, ועי’ בגר”ז (שם סעיף ד’). מ”מ לכתחילה אין לעשות כן. עי’ בריב”ש (סי’ לח) גבי האומר בר”ה, “ועקידת יצחק היום לזרע יעקב תזכור”, דמיקרי שינה ממטבע שטבעו בו חכמים.
