מקורות ונימוקים:
ספר הברית החדשה או חומשים עם פירושים של מיסיונרים – מצווה לשורפם
בגמרא בגיטין דף מ”ה: איתא, אמר רב נחמן נקטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף, ופירש רש”י משום דודאי לשם עבודה זרה כתבו.
כן פסק השולחן ערוך להלכה, יו”ד סימן רפ”א סעיף א’, ס”ת שכתבו אפיקורוס, ישרף.
וכן הוא בשולחן ערוך אורח חיים סימן של”ד סעיף כ”א, האפיקורסים, דהיינו האדוקים בעבודת כוכבים, וכן מומרים לעבודת כוכבים שכתבו להם כתבי הקודש, אין מצילים אותם, ואף בחול שורפן עם האזכרות שבהן.
כעין זה הוא גם בדברי הגמרא במסכת שבת דף קט”ז. הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן, אמר רבי טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ועליהן הכתוב אומר ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך.
אף שאין הדברים אמורים אלא לגבי עובדי עבודה זרה, שכתבו את ספר התורה בעצמם, הואיל והם כותבים לשם עבודה זרה. אולם ספר תורה שכתבו גוי שאינו עובד עבודה זרה, אין לשורפו אלא יש לגונזו, כפי שמבואר בדברי הגמרא בגיטין מ”ה: ובדברי השולחן ערוך יו”ד רפ”א סעיף א’. כבר כתב בשו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ב’ סימן קל”ז, שהמסיונרים ודומיהם חשובים כמינים אדוקים בעבודה זרה, ואם הם כתבו ספרי תורה יש לשורפם.
ואף שהמדובר בנידון שלפנינו שהם לא כתבו בעצמם את ספרי התורה, אלא הם רק הביאום לדפוס עם הפירוש שלהם. כתב באגרות משה שם שיש לשורפם משום עצם הפירושים, זה לשונו שם: כ”ש הספרים שלהם שהם רק מביאין איזה פסוקים בתוך דברי מינות שלהם שצריך לשרוף. אבל הנידון הוא משום דספרים הנדפסים הרי המדפיס אינו יודע כלל מה הוא כותב בהדפסתו ואין להחשיב זה לכתיבת מין אלא הוא כנכתב ממילא בלא כוונה כלל. אבל מ”מ כיון שבצד אחד מזה כתובים הפסוקים והשמות ובצד השני כתובים דברי מינות נמצא שהוא בזיון היותר גדול להפסוקים והשמות להיות כתובים שם, ואף אם יגנזו אותם הרי יהיו נכתבים במקום חרוף וגדוף לכן צריך לשרוף כל הספר שלהם אף שישרפו ממילא גם הפסוקים והשמות דהרי נמצא שהשרפה אדרבה הוא כבוד להשמות שנכתבו שם שיסולק הבזיון.
לפיכך בנידון השאלה, אף שאין מדובר בספר תורה ממש, אלא בחומש המתורגם בתוספת פירוש מסויים עם מטרה מניפולטיבית כל שהיא, אם המטרה היא נצרות ועבודה זרה, כגון שמתורגם על ידי כומרים או מסיונרים, או ספר הברית החדשה, יש לשרוף הכל.
ספרי קודש שהודפסו על ידי רשעים וכופרים עם פירושים מעוותים – מצווה לשורפם
אמנם עלינו להתבונן מה הדין בחומש שתורגם על ידי רשעים שאינם עובדי עבודה זרה, אכן אף בעניין זה כתב לחדש בשו”ת אגרות משה הנ”ל, שגם פירושים כאלו יש לשרוף.
זה לשונו שם: ומטעם זה צריך לשרוף פירושי הרשעים על תנ”ך, שנמצא שם פירושים של כפירה בדברי חז”ל, ואף אם נמצא שם גם פירושים טובים טוב שישרפו, שאין ללמוד מרשעים אף דבר טוב כדאיתא עובדא דר”א בע”ז דף י”ז, שאף על דבר טוב ששמע מיעקב איש כפר סכניא שהיה מין ונהנה נענש. לכן אין שום צורך אף בפירושים הטובים שנמצאו שם, ובפרט כשאין ידוע באיזה מקום הם פירושים הטובים וצריך לקרותם כדי למוצאם שאסור דהרי ממילא יעיין גם בדברי הכפירה שאסור, ולכן צריך לשרוף כל הספר. ובאם נדפסו פירושי הרשעים יחד עם התנ”ך כיון שאפשר לחתוך את התנ”ך שלמעלה ולגנוז צריך לעשות כן, אבל אין לגונזו יחד עם פירוש הרשעים דהרי אפשר להיות תקלה עי”ז שאם ימצא אחד ויחשוב שהוא ספר הראוי לקרות בו, וכדאשכחן חשש תקלה זו בנשרפין שלא יקברו שפרש”י בסוף תמורה הטעם דלמא אתי אינש ואשכח להו ואכיל להו, וכ”ש בספרים שהוא קיים ליותר זמן מאוכלין.
לפיכך למעשה אם התרגום נכתב על ידי עובדי עבודה זרה או מסיונרים, יש לשרוף הכל, וכן אם נכתב על ידי רשעים וכופרים, כפי שכתב האגרות משה.
דין חומשים שתורגמו בצורה מסולפת על ידי בורים ועמי ארצות
אולם במקרה בו הפירוש נכתב על ידי בורים ועמי ארצות שאינם רשעים ואינם עובדי עבודה זרה, אין מצווה לשרוף את כל הספר, אלא יש לנסות להפריד את החומש מהפירוש, ולאבד את הפירוש המעוות, ולדאוג שלא יהיה קיים כדי שלא ילמדו ממנו פירוש שאינו נכון בתורתנו הקדושה, ואם אין אפשרות להפריד יש לאבד את כל החומש, ובלבד שלא ילמדו ממנו פירושים עקומים בתורתנו הקדושה.
ואין לחשוש הרבה לקדושת הספר, הואיל וכבר כתבו הפוסקים שהספרים כיום שהם מודפסים ואינם כתובים בכתיבת יד, קדושתן נמוכה מקדושת ספרי תורה הכתובים בכתב יד. ובפרט שהמדובר הוא בפירוש בלשון אחר.
שהרי כתב כתב בשלטי גבורים פ’ כל כתבי, כי הספרים שלנו שכתובים בלשונם יש לשאול האם טעונים גניזה ואם יש לחוש לאזכרותיהם ושלא לישבע בהם לשקר ושלא למחוק אותם, ומסקנתו שטוב להחמיר.
ובברכי יוסף על דברי השו”ע יורה דעה סימן רפ”א סעיף א’ כתב כי ספרי תפילות שמדפיסים גויים, אסור להתפלל בהם.
על כן בוודאי שבכל מקום שיש עניין לאבד את הפירושים המעוותים, לבל יכשלו בהם בני אדם, אין לחשוש לקדושת הספרים, ובמקום שלא ניתן להפריד החומש מהפירוש, יש להשליכם לאשפה, כדי שלא יקראו בהם, ועדיף להשליכם בתוך שני שקיות שלא בדרך ביזיון.
