שאלה:
שלום כבוד הרב.
התקיימה בשכונתנו חלוקת ארגזי בשר. באו הרבה אנשים ולא היה מספיק לכולם. לאחר שאני ועוד הרבה אנשים נטלנו לעצמנו ארגזי בשר, עמד אחד הגבאים והכריז שהארגזים בתשלום. כולנו החזרנו את הארגזים. אח”כ בא מנהל הקופה, והודיע שהארגזים בחינם. מרוב העומס והדחיפות, לא הצלחנו לקחת, השאלה היא האם כבר זכינו בארגזים מתחילה, ואלו שנטלו בפעם השניה צריכים להחזיר לנו את ארגזי הבשר?
תשובה:
בשעה שהחזרתם את ארגזי הבשר התייאשתם והפקרתם אותם, ואלו שבאו במקומכם ונטלו את הבשר, זכו לעצמם, ואינם צריכים להחזיר לכם.
אולם במידה וגבאי הקופה שהודיע כן במרמה, היתה כוונתו בזדון, ולא לתועלת החלוקה ברשות גבאי הקופה, יתכן שהוא חייב לשלם ארגזי בשר מדינא דגרמי, לכל אותם שהחזיקו ארגזים בראשונה, וחזרו והפקירו אותם בעקבות דבריו, ועל כן בודאי שצריך לרצותם לצאת ידי שמים.
מקורות:
אודות קופת השכונה שהודיעה על חלוקת ארגזי בשר למשפחות ברוכות ילדים, קונטיינר גדול של ארגזי בשר הוצבה בשכונה, ובעקבות כך באו רבים מתושבי השכונה והחלו ליטול כל אחד ארגז לעצמו. רק למחצית מהבאים הספיקו ארגזי הבשר, כאשר הנותרים עמדו מן הצד. בינתיים הגיע אחד מגבאי הקופה והודיע שחלוקת הבשר במחיר מסובסד ולא חינם אין כסף! לשמע דברים אלו, רוב הנוטלים החזירו את ארגזי הבשר על אתר למקומם, ואולם אחר דקות אחדות הגיע מנהל הקופה והכריז בצורה ברורה כי הפרסום אינו נכון, וחלוקת ארגזי הבשר חינם אין כסף! שוב החלו כל המתאספים ליטול לעצמם את ארגזי הבשר, אלא שרוב אותם שנטלו בראשונה נתרו מאחור בשל הלחץ והדוחק, ובמקומם נטלו אחרים את הבשר. עתה, אלו שנטלו בראשונה טוענים שהוברר למפרע שנטלו כדין וזכו בבשר לעצמם, כיצד יש לנהוג בזה למעשה?
איתא במס’ בבא בתרא (קמב.) דתניא, גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, ושמעו אח”כ שיש לו בן, או שהיתה אשתו מעוברת, חייבין להחזיר כל מה שנטלו. החזירו הכל, ואח”כ שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו, החזיק בשניה קנה, ובראשונה לא קנה, וביאר רבא דהיינו טעמא משום שהחזקה הראשונה שלהם הייתה רפויה, כמו בשמעו שמת ולא מת והחזיקו.
ומצינו ב’ שיטות בראשונים בביאור דברי הגמ’.
א’. רשב”ם (שם) ר”י מיגא”ש, והרא”ש (פ”ז דיבמות ה”ד), ביארו שאותם שהחזיקו בראשונה בנכסי הגר, החזיקו בחייו, אלא שלא הועילה חזקתם כיון שהיו מסופקים אם הגר הניח יורשים או לאו, וחזקתם היתה רפויה, ואלו שהחזיקו בשניה אחרי שהוברר שהגר לא הניח יורשים, חזקתם הייתה בריאה וברורה וזכו. ולפי”ז אם כבר מתחילה החזיקו חזקה בריאה וברורה, על דעת שהדבר לא בספק הפקר, ואח”כ החזירו בעקבות הודעת טעות, הרי חזקתם הראשונה חזקה, והמחזיקים בשניה צריכים להשיב לראשונים מה שנטלו תחילה, וכן פוסק הש”ך (חו”מ סי’ ער”ה ס”ק י”א).
ב’. אולם הרמב”ם (פ”ב מהל’ זכיה הי”ח) והרב המגיד ביארו, דודאי לא מדובר שהחזיק מכח ספק, אלא החזקה הראשונה היתה בידיעה ברורה שהגר מת ולא הניח יורשים, ואח”כ הודיעום בטעות שהניח יורשים והחזירו מה שנטלו, ואח”כ שמעו שהשמועה הראשונה אמת וכבר בראשונה לא הניח יורשים, המחזיקים בשניה קנו, והמחזיקים בראשונה לא קנו. וכן נראה מדברי הטור (שם). וביאר הסמ”ע (ס”ק מ”א), וביתר ביאור בפרישה (ס”ק כ”ג), שכיון שחזרו והחזירו את הנכסים, הסתלקו מהנכסים ונפקע חזקתן, לפי שמיד שהוגד להם שהגר הניח יורשים, התייאשו מהנכסים והפקירו אותם כבראשונה, ולכן הבאים אחריהם זכו. וכן נפסק למעשה בשו”ע (שם סעיף ל’). אשר על כן נראה כי אותם שנטלו בשניה את ארגזי הבשר זכו בהן, ואין צריכים להשיבן לאותם שהחזיקו בראשונה, שבשעה שהחזירו את הארגזים הפקירום.
אלא שיש מקום לדון שאותו הגבאי שהודיע שהחלוקה בתשלום ולא בחינם וגרם לכולם להתייאש ולהפקיר את ארגזי הבשר, יתחייב לשלם לכל הנוטלים הראשונים מדינא דגרמי. וכן השיבני מרן הריד”ך שליט”א חבר בהמ”ד לדיינות “ברכת אברהם” על פי המבואר בנתיבות (חו”מ סי’ שס”א) שהגורם לחברו להתייאש, כגון לסטים מזוין שגרם ייאוש ממון, ואח”כ נטל את הממון לאחר ייאוש, דמ”מ חייב מדינא דגרמי, שגורם ייאוש לבעלים. וכך יש לומר גם בנידו”ד, והגבאי אינו יכול לטעון שלא היה להם להאמינו, דכיון שהוא מגבאי הקופה סומכים על דבריו, ועיין שו”ע (חו”מ סי’ ש”ו ס”ו) בעניין המראה דינר לשולחני, וצ”ע בזה לדינא. ובאופן שאותו הגבאי לא עשה כן בזדון, אלא בשגגה, תלוי בפלוגתא, שלדעת השו”ע (חו”מ סי’ שפ”ח) אף באונס חייב בדינא דגרמי, והש”ך פליג ופוטר.
אשר על כן נראה שאותם שנטלו בראשונה את ארגזי הבשר, בשעה שהחזירום התייאשו מהבשר והפקירוהו, ואלו שבאו במקומם ונטלו את הבשר זכו לעצמם, ואין צריכין להחזיר לאותם שנטלו בראשנה, וכפסק השו”ע.
