מקורות ונימוקים:
בגמ’ בברכות דף כ”ד. איתא, אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר “כי קולך ערב ומראך נאוה”.
כן פסק הרמב”ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב’ בזה”ל: ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.
כן פסק השולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כ”א סעיף א’ ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה.
אמנם בנוגע לאשה שאיננו רואה אותה ואיננו מכירה, הביא מרן הרב עובדיה זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק א’ או”ח סימן ו’, לדברי שו”ת מהר”ם שיק שכתב להתיר באינו יודעה ומכירה, ע”פ דברי הגמ’ במסכת מגילה דף טו. תנו רבנן: רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה. אמר רבי יצחק: כל האומר רחב רחב – מיד ניקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא רחב רחב ולא איכפת לי! – אמר ליה: כי קאמינא – ביודעה ובמכירה. וביאר המהר”ם שיק שבדומה למה שכתבה הגמרא לגבי רחב שיש חילוק בין יודעה ומכירה לזה שאינו יודעה ומכירה, כך גם יעל בקולה כל האיסור הוא ביודעה ומכירה. אבל באינו יודעה ואינו מכירה, אין איסור.
לכן יתכן ומעיקר הדין יש להתיר לשמוע קול זמר של אשה כאשר איננו מכירה ואיננה עומדת מולו, אלא בחדר אחר או מאחרי ווילון וכדו’, אך בעומדת ברחוב וודאי שאסור, ואף אם מלובשת בתחפושת, מ”מ הרי נמצאת האשה לפניו, והדבר אסור בלי ספק.
ובנוגע לאשה המכוסה במסכה על הפנים, הן אמת שמדברי המהר”ם שיק באבן העזר סימן נ”ג משמע, שאם פניה מכוסות נקרא הדבר שאינו מכירה ואינו יודעה, כפי שמורה לשון המהר”ם שיק דלהלן: “אבל נראה דזה שייך אי רואה את פניה או ידעה ומכירה כו’ כעין דאמרינן במגילה דף ט”ו רחב בשמה ויעל בקולה כו’ והיא דידעה ומכירה וכן אמרינן להסתכל בבגדי צבעונין דדוקא במכירה וכדקי”ל באהע”ז סי’ כ”א סעיף א’ אבל באינו רואה אותה בפניה ואינה מכירה נראה דאין חשש כלל”.
אמנם אין הדברים אמורים, אלא בנוגע למי שלא יודע כלל מי זאת האשה העומדת כאן, אולם אם ידע מי זאת האשה אף שאיננו רואה אותה כעת, אלא מכירה בשמה, וראה אותה בהזדמנות אחרת, הדבר אסור בהחלט.
נוסף לכך, בזמננו שהנשים לובשות בגדים שאינם רחבים כל כך כמו בזמנים הקדמונים, לדעתי הדבר אסור בלא ספק, משום צניעות, ואף המהר”ם שיק יודה בדבר ששייך הרהור באשה ששרה אף כאשר מכוסות הן פניה.
חשוב לומר שאף אם נמצאת היא בחדר אחר, אין זה מדרך בנות ישראל הכשרות, שהרי כבר כתב הבית שערים כי הדבר מכוער שישמעו הגברים קול זמר אשה. אלא אשה תשיר לנשים, והגבר ישיר לגברים, וכל כבודה בת מלך פנימה, כי כבודה של בת ישראל הוא פנימה בהסתר דבר.
וכל זה מלבד מה שכתב בשו”ת שבט הלוי סימן קפ”א, לחלוק על ראיית מרן היביע אומר מדברי המהר”ם שיק, וכתב בזה”ל: אבל באמת אין ראיה מדבריו להקל בנדון דידן, דהמהר”ם שיק קאי על קול באשה ערוה דקידושין, דהיינו שאלת שלום, וע”ד שכ’ הרשב”א מ”מ קול שאלת שלומה וכיו”ב אסור והיינו משום קרוב הדעת, וע”ז כתב הגאון דהקול בעלמא אינו בעצם מעורר תאוה, ולכן בשאלת שלום מותר אלא דבמקום דמכירה, לבו גס בה גם זה אסור וכו’, וע”ז מסיים דאם לא ידעה ומכירה ואינה בפניו אין חשש כלל, אבל בקול זמר המעורר חשק והרהור ותאוה חלילה להתיר.
