מקורות ונימוקים:
גר צריך לקבל על עצמו את כל מצוות התורה
בגמרא בבכורות דף ל’: איתא, ת”ר הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר’ יוסי בר’ יהודה אומר אפי’ דקדוק אחד מדברי סופרים, ע”כ.
כך גם משמע בדברי הרמב”ם פרק י”ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י”ג, שכתב כל העכו”ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה הרי הן כישראל לכל דבר. משמע מדבריו שאם לא קבלו עליהן ‘כל’ המצות אף רק אחת מהן אינו גר.
חשוב להוסיף כי עצם קבלת המצוות היא דבר המעכב בגיור, כפי שכתב הטור והשו”ע יו”ד רס”ח, כי גם כאשר הייתה קבלת מצוות, אם לא הייתה קבלת המצוות בפני שלשה דיינים וביום, הדבר מעכב.
קבלת המצוות אינה מחייבת את ידיעת כל המצוות
מן האמור מבואר שצריך הגר לקבל על עצמו על כל המצוות, אמנם בדברי האחיעזר בתשובה חלק ג’ סימן כ”ו, שם הביא לחילוק חשוב ויסודי, שכתב בשו”ת חמדת שלמה חיו”ד סי’ כ”ט וסי’ ל’ זה לשון האחעיזר, “הודעת המצוות וקבלת המצות שני ענינים הם, דקבלת המצות הוא בסתם שקבל עליו לכנוס בדת יהודית, והודעת המצות להודיע לו ענין המצות ושכרן ועונשן וזה אינו מעכב, ולעולם קבלת המצות בסתם מעכב דזהו עיקר הגירות וכמש”כ הרמב”ם דבעי קבלת המצות בשלשה”.
בדבריהם מבואר כי ניתן לקבל את המצוות אף בלי לדעת את המצוות, אלא קבלת המצוות היא קבלה בסתם לשמור ולקיים את מצוות ה’ לעמו ישראל.
קבלת מצוות למעט מצווה אחת אינה מועילה
אכן אין הדברים אמורים אלא במי שקיבל על עצמו את המצוות בסתמא, אולם גוי שמודיע בפירוש שמוכן לקבל את כל המצוות למעט מצווה אחת, אין זה מועיל כלל, והדבר מעכב.
ולעניין אם מקבל עליו את כל מצוות התורה חוץ ממצווה מדברי סופרים, בשו”ת בית יצחק חלק יו”ד חלק ב’ כתב דכל כה”ג לא הוי קבלת גירות. אולם בשו”ת אחיעזר הנ”ל חלק ג’ סימן כ”ו, עמד בזה בספק, הואיל ואפשר דמהתורה הוי גר כיון דקבל עליו את כל מצות שבתורה, מאידך יש לומר דכיון ששמירת המצוות מדרבנן, ציווי תורה הוא מ”לא תסור”, הוה כמתנה שלא לקבל על עצמו דבר אחד מדברי התורה, שהוא מעכב, ועמד בצ”ע.
אין דורשים מגר קבלת מצוות גם כאשר יצטרך לעמוד בניסיונות
בשו”ת אגרות משה יו”ד חלק ג’ סימן ק”ח, כתב כי גם גיורת שקיבלה על עצמה את עול המצוות, אולם לא קיבלה על עצמה לעמוד בקיום המצוות במקום ניסיון כמו במקרה שיפטרו אותה מעבודתה וכדו’, אינו מעכב.
זה לשון האגרות משה שם: מסתבר ממשמעות כמה דברים דגר שקבל כל המצות אבל אמר להב”ד שאף שמקבל עליו כל המצות יודע שלא יוכל לעמוד בניסיון ליהרג כשיאנסוהו בדברים שהדין הוא שיהרג ולא יעבור, שנחשב קבלת מצוות, מאחר שקבלה חיוב המצות לקיימם כשיהיה לה באפשר שהוא שלא תהא אנוסה, ומה שתעבור הוא מפני שאין בכוחה לעמוד בניסיון אף שברצונה לקיים המצוה ולא לעבור. חדא דהרי קבלת כל ישראל המצות בשעת מתן תורה הא לא כל ישראל היו כאברהם אבינו שהיה יכול לעמוד בניסיונות והייתה נחשבת קבלתם בנעשה ונשמע קבלה. שנית דהא גר שנתגייר משום אישות ומשום שלחן מלכים איפסק ביבמות דף כ”ד ע”ב דכולן גרים הם, והא ברור לכל שגרים כאלו לא קבלו ליהרג, ע”כ.
ובכך ביאר האגרות משה מדוע אין צריך להודיע לגר את חומרת המצוות שעליהם יהרג ואל יעבור, דהוא מטעם שאף אם לא יקבל הגר את זה על עצמו, נחשב קבלה לגרות ואף שיאמר שדבר כזה לא יוכל לקיים נמי יש לן לקבלו ולגיירו, וממילא אין צורך לומר לו וכשיתגייר וידע הדין אם ירגיש בעצמו שלא יוכל לעמוד בנסיון יזהר שלא יבא לידי כך, וגם במשך הזמן שיתחזק יותר בתורה ובמעשים יוכל גם לעמוד בניסיון.
קבלה להיות חלק מעם ישראל איננה קבלת מצוות
לאור האמור עולה בידינו, כי גוי המקבל על עצמו להיות חלק מעם ישראל, אין בכך קבלת מצוות, כי קבלת המצוות היא הקבלה לשמור ולעשות את מצוות ה’ לעמו ישראל, ולא רק להיות חלק מעם ישראל.
לא אכחד כי ישנם כאלו המצדדים כי מספיק שיקבל על עצמו הגר את המצוות, גם כאשר איננו מתכנן לשומרם ולקיימם, אלא מספיק שמודע לכך שבקבלתו את המצוות, מקבל על עצמו להתחייב בעונשים אם יחטא ולא יקיים את המצוות וישמר מן העבירות.
וחושבים להוכיח דבריהם מדברי ספר משפטי עוזיאל חלק ב’ יו”ד סימן נ”ח. שכתב בזה”ל: מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה, שגר שקבל עליו המצות ועונשן אעפ”י שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן, שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא וכו’.
אולם הרואה יבחין, כי אף בספר משפטי עוזיאל לא כתב אלא שאנו רשאים לקבל את הגרים, גם כאשר ידוע לנו שלא יקיימו את המצוות, אולם אין הכוונה שאנו יודעים שאינם מקבלים על עצמם את המצוות, אלא כוונתו שכעת הם מקבלים על עצמם את המצוות, אולם אנו יודעים שלא יחזיקו בזה מעמד ובסוף לא ישמרו את המצוות. אבל אין מקור מכאן לומר שאין צורך בקבלת המצוות אלא די ברצון להיות חלק מעם ישראל.
ועיין עוד בדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ח’ – יורה דעה סימן כ”ד, שם דן בשאלה האם ניתן לגייר נכריה ש’נשואה’ לישראל ומעוניינת כעת להתגייר, וסיים תשובתו בזה”ל: מסקנא דדינא בהא נחיתנא ובהא סליקנא שאם יראה לעיני בית הדין שהנכריה באה להתגייר גירות גמורה בקבלת עול תורה ומצות בלב שלם, לשמור ולעשות דיני התורה והמצוה, ולחנך בניה לתורה לאחר גיורם כדת, יש להתיר לגיירה לכתחלה, ולהתיר לה להנשא אליו בחופה וקידושין כדת משה וישראל. וכדעת רוב האחרונים שבזמנינו שכתבו להקל, ע”כ.
מדבריו נראה ברור שבחינת העניין אם מקבלת הגיורת עליה שמירת התורה והמצוות, היא לא ניתנת לערעור או להיות למחצה לשליש ולרביע, ובטח לא כאשר תצהיר שרוצה להיות חלק מעם ישראל, כמו בעלה היהודי.
להשלמת העניין אמרתי להביא בכאן את דברי הגאון הרב משה שטרנבוך שליט”א בספרו תשובות והנהגות חלק ה’ סימן רצ”ה, שם כתב בחריפות גדולה, אולם הנוגע לעניינינו הוא הקטע דלהלן: “אבל כשהבית דין גופא ידעו בשעת הגירות שאינו מתכוון לשמור את כל המצוות וכמו הגיורים המזוייפים הנעשים בזמנינו בעו”ה שכו”ע יודעים שאין כוונתם לשמור מצוות וכל רצונם הוא רק לקבל זכויות וכדומה, ואעפ”כ ציוו למולו ולטובלו, הרי פשוט הדבר שאין בזה אפילו ריח גירות”, ע”כ.
ועיין עוד בשו”ת יביע אומר חלק ב’ אבן העזר סימן ג’, שם העלה להלכה בנוגע לכהן שהיה ‘נשוי’ לאשה נכריה וחפץ לגיירה, אולם היה הדבר ברור שלאחר שתתגייר ימשיכו לחיות יחד כהן עם גיורת, והעלה שלא לגיירה מטעם שאין בכך רווח גדול שיחיה עם גיורת או עם גויה. ועיין בעניין זה עוד בדברי שו”ת אגרות משה אבן העזר חלק ב’ סימן ד’.
ומתחילה תמהתי על דבריו, מדוע לא נמנע לגיירה משום שאיננה מתכוונת לשמור את כל המצוות, שהרי מעוניינת להישאר נשואה לבעלה הכהן, ויש בכך איסור, אם כן מוכח שאיננה מתכוונת לשמור את כל מצוות התורה וכיצד תחשב כמקבלת על עצמה את כל המצוות. אכן אין להוכיח מכאן כלל, כי הרי יש פוסקים דס”ל שלאשה גיורת אין איסור להיבעל לכהן והאיסור הוא לכהן דווקא, [שיטת ר”א שהביא התוס’ בנדרים דף צ’], ואף לפני עיוור יש לומר שאין כאן, משום שישנם פוסקים הסוברים, שכאשר למכשיל אין איסור ורק לנכשל יש איסור אין בכך איסור לפני עיוור. מלבד זאת יש פוסקים הסוברים שאיסור גיורת לכהן הוא מדרבנן, והרי הבאנו שגר המקבל על עצמו לשמור את כל מצוות התורה מלבד דין אחד מדרבנן אין הדבר ברור שאין גיורו חל.
