א). הנה בגמרא ברכות (מה.) אי’ שחייב האורח לברך את בעה”ב, מאי מברך יהי רצון שלא יבוש בעל הבית וכו’, ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר וכו’. והעתיקו ברייתא זו, הרא”ש והרי”ף. וכן פסקו הטוש”ע (סי’ רא סעי’ א’). ועי’ במעדני יו”ט על הרא”ש ברכות (פ”ז סי’ יא סק”ט) שכתב, מימי תמהתי על שמשנים הנוסח בענין אחר. עכ”ל. והביאו המ”ב (שם ס”ק ה’). וע”ע בכה”ח (ס”ק יג) גבי נוסח דידן. ועי’ בר’ יונה (שם), שכתב, דלבני תורה ברכת האורח הוא חיוב גמור.
ב). אלא דלכאו’ בני ישיבה אין צריכים לומר נוסח זה, דהא כיון שמשלמים הם שכר לימוד מידי חודש בחודשו, דמי למ”ש המגן אברהם (שם), דאם משלם האורח דמי סעודתו, אין צריך לברך את בעה”ב. וכן מבואר במ”ב (שם ס”ק ז’). אולם אי משום הא איכא למימר, דהא ודאי מה שמשלמים על פי הרוב, אין בזה כדי כיסוי כל צרכם, השכירות, מגידי השיעור, האוכל, ועוד הוצאות רבות הכרוכות בדבר, והרבה פעמים עדיין נשאר חסר בקופת הישיבה (ובפרט בישיבות “גדולות”), ונצרכים להשתתפותם וסיועם של התורמים.
ג). אולם יש לצדד עוד ולומר, ע”פ מה שכתבו הגר”ז (סי’ רא ס”ד), והחיי”א (נשמ”א סי’ מו), דאם אין בעה”ב מיסב עמהם, אין צריכים לומר ברכת האורח. והוא מדברי הזוה”ק (פרשת בלק). והיינו משום דברכת האורח נתקן “כברכת הודאה”, והיינו דווקא כשמודה לפניו. ולפי”ז בישיבה דאין התורמים נמצאים עמהם, אין צריכים לומר ברכת האורח. וגם אם ראש הישיבה נמצא עמהם, מ”מ אין הוא אלא גזבר על כספי הישיבה, וגדר תקנת ברכת האורח היתה על בעל הבית דווקא. וכן מוכח מהנוסח של הברכה. ונראה דמטעם זה כתב בספר וזאת הברכה (עמ’ 143 ושם בהע’) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל והגר”מ אליהו זצ”ל, שהורו דאין בני הישיבה צריכים לומר ברכת האורח.
ובאמת שכן הוא מנהג העולם פשוט בכל אתר ואתר, כשחברו שולח לו לביתו סעודה או מיני מאפה שברכתם המוציא ואוכלם בביתו, דאין הוא אומר ברכת האורח. והיינו משום דתיקנו ברכה זו דווקא כשבעל הבית סועד עמו. ואע”ג שבשו”ת אור לציון ח”ב (פמ”ו סעי’ לג) כתב, דחייבים בני ישיבה לומר ברכת האורח, לברך את התורמים, לענ”ד העיקר כמ”ש. ובפרט לפמ”ש המג”א (סי’ רא סק”ה) דאין חיוב לברך את בעל הבית, אלא כשמברך על הכוס. ועי’ שער הציון (ס”ק טו), ובני ישיבה בימות החול אינם מזמנים על הכוס.
ד). וזה עתה הופיע וזרח שו”ת שבט הלוי חלק יא (סימן נא) ושם ראיתי ששאלוהו על פתגמא דנן, וצידד לפטרם מהטעמים האמורים, ועוד נימק, ע”פ מ”ש הגאון שאילת יעב”ץ ח”א (סימן עד) דלא שייך ברכת האורח האידנא לפי שאין אחד מברך לכולם כפי שהיה נהוג בזמן חז”ל שאחד היה מברך בקול רם להוציא אחרים, לא כן בזמננו שכל אחד מברך לעצמו.
ומ”מ הוסיף הגר”ש וואזנר זצ”ל, דמצד המוסר והמידות, כדאי מאד להחזיק להם טובה. וע”ע במ”ש בספרי תורת הישיבה – מהדו”ת (פ”ז או’ ח’). ואדרבה מברכים בכך גם את עצמם, וכמ”ש “ואברכה מברכיך”. וכתיב “טוב עין הוא יבורך”. ונראה דאין בזה משום חשש הפסק וכד’, הגם שפטורים מעיקר הדין, וכמ”ש הרמב”ם (פ”ב דברכות הלכה ז’).
אולם כיון דמעיקר הדין פטורים, אינם חייבים לומר את כל נוסח ברכת האורח, ודי שיוסיפו בקצרה בהרחמן, “הרחמן הוא יברך את בעלי הסעודה הזאת, הם וכל אשר להם”. ויוצאים בזה כמ”ש השער הציון (סי’ רא ס”ק יד).