מקורות ונימוקים:
א). מבואר בשו”ע (סימן תרצו סעיף ה’) דהאבל חייב בכל מצוות היום ואפילו תוך שבעה, ועל כן חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים. וכיון שחלק ממצות היום הוא גם משתה ושמחה, “דימי שמחה ומשתה” כתיב, א”כ חייב גם בשמחה ובשתיית יין. וכן מבואר בשו”ע (שם סעי’ ז’) בשם הארחות חיים, דאפילו אונן שאסור בבשר ויין, מותר בפורים בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבלות, ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה ע”כ. ולפי”ז נראה פשוט דאם שמחה היא לו להשתתף עם כל בני המשפחה או עם חברים בסעודת פורים, וכך נוהג כל שנה ושנה לסעוד ולשמוח עם רעים אהובים, ואם ימנע יגרם לו מעט צער, אין לו להימנע מחמת אבלותו אפילו תוך ל’ יום, ואפילו אם משמיעים בסעודה כלי נגינה, וכן אם רוצה לשמוע כלי נגינה ביום הפורים, ומשמח אותו הדבר, שרי, דזהו חלק ממצות היום, ולא גרע ממה שמותר הוא בשתיית יין, דהוא בכלל חייב איניש לבסומי, ואע”ג דיודע דיגרם לו שמחה יתירה ואפילו יתבסם או ישתכר לחד מ”ד. ונראה דאע”ג דבשער הציון (סימן תרצו ס”ק יא) ציין פלוגתת המג”א והא”ר, אם מותר לאבל לראות כל מיני שמחה בפורים, י”ל דגם המחמירים, היינו דווקא באבל תוך שבעה דחמיר טפי מאבלות י”ב חודש.
ב). ואדרבה נראה דאבלים שרגילים בכל שנה לסעוד יחד משפחה ומשפחה, ובשנה אחת איתרע מילתא לאחד מבני המשפחה ואם ייעדר מקומו יורגש חסרונו, הוי בכלל אבלות בפרהסיא דאסור בפורים וכמ”ש המג”א (סי’ תרצו ס”ק יב), דלפי מה שנוהגים דאין אבלות בפורים, מותר לשלוח לאבל מנות כמו בשבת, ע”ש.
וכיוצ”ב כתב בשו”ת שאילת יעב”ץ ח”ב (סי’ קפ) דאע”ג דאין לאבל תוך י”ב חודש להשתתף בשמחת חתן גם בשבת, מ”מ אם הוא קרוב לחתן וכלה יש להתיר משום דמיחזי כאבלות בפרהסיא. וכיוצ”ב מצאתי בשו”ת אגרות משה (חיו”ד ח”ג סי’ קסא) דמותר לאבל לילך לסעודת ‘שלום זכר’, אם הוא קרוב וידיד שיתחשב כפרהסיא. ונראה דיש להביא סייעתא לדבר ממה שאסרו לאבל לשנות מקומו בבית הכנסת בשבת, מטעם אבלות בפרהסיא וכמ”ש השו”ע (סי’ שצד ס”ד), ואף שהתם נמי יכולים לתלות שינוי מקומו בכל מיני סיבות מסיבות שונות, מ”מ לא התירו, והיינו טעמא, דס”ל להשו”ע דגדר אבלות בפרהסיא, היינו גם באופן שיש ללמד זכות, מ”מ אם עתה כו”ע ידעי שסיבת הדבר שנוהג כך אינו מחמת אונס אלא מחמת האבלות חשיב הדבר כפרהסיא. וע”ע במה שהרחבתי בזה (חיו”ד סי’ כח). וכן העלה בספר נימוקי או”ח – להגאון ממונקאטש ז”ל (סי’ תרצו סק”ג) להתיר מטעם זה לאבל להשתתף בשמחת פורים הכוללת כלי נגינה, ואין לו להימנע משום אבלות בפרהסיא.
ג). וע”ע בפתחי תשובה (יו”ד סי’ שצט סק”א) שכתב בשם שו”ת דת אש, דברגל לא נאסר לאבל אפילו תוך שבעה לקרות בתורה, כיון דלימוד תורה אסור משום פקודי ה’ ישרים משמחי לב, והאבל מותר בשמחה ברגל. ע”כ. וה”ה בנידון דידן, ואע”ג דהתם הוא רגל ומוציא ידי שבעה, מ”מ כיון שפורים נמי הוא יום המיוחד לשמחה ולא גרע מרגל לענין זה, והאבל מחויב בשמחת פורים הן ע”י משתה, והן ע”י סעודת מרעים, ואפילו מושמעים שם כלי נגינה. ושו”ר שמטעם זה התיר בשו”ת זקן אהרן – הלוי (סימן ריג) לאבל לנגן בסעודת פורים ולהשתתף בסעודת מרעות, דכיון דחייב במשתה ושמחה ואפילו ירצה להשתכר מי יאמר לו מה תעשה. עוד הוסיף לנמק בהתירו, דהרי זה לא גרע משאר סעודות מצווה דמותר לאבל להשתתף תוך י”ב חודש וכדאי’ במסכת שמחות על כל המתים אסור להיכנס לבית השמחה עד ל’ יום, ועל אביו ואמו כל י”ב חודש אא”כ היתה סעודה של מצווה. ומשמע שכל לשם מצווה שרי, והכא שסעודת פורים שמחת מצווה שרי. ויש להעיר קצת על טעם זה, דהא כתבו הרבה ראשונים, דלא התירו אלא סעודת מצווה שאין בה שמחה כפדיון הבן וסיום מסכת, וכמ”ש הריטב”א (מו”ק כב:) וראה עוד בטור (יו”ד סי’ שצא) בשם הראב”ד, וברמ”א (שם). וע”ע בברכ”י (יו”ד סי’ שצא או’ ב’). וא”כ י”ל דנהי דפורים שמחת היא, מ”מ יש בה שמחה יתירה, ולא גרע מסעודת נישואין.
אלא שלענין דינא אע”פ שרבים מתירים גם שמיעת כלי זמר והיה מקום לילך אחריהם, שהרי אזלינן בתר המיקל באבל, וראה במ”ש החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”א (סימן כא) להתיר על פי דברי הזקן אהרן, להביא לברית מילה כלי זמר, למרות שאם התינוק אבלה תוך י”ב חודש, וסיים, שנראה להתיר בפשיטות כיון שהוא יו”ט שלה שזכתה להקריב מפרי בטנה למולות. וא”כ ה”ה בנידו”ד דהוא יו”ט של האבל. גם בספר עיקרי הד”ט (או”ח סימן לו), ובכה”ח (סי’ תרצו ס”ק כח) הביאו דברי הזקן אהרן הנז’ לדינא, אלא שהביאו בקצרה ולא הזכירו תורף דבריו.
וכן התיר לאבל תוך י”ב חודש להשתתף בסעודת פורים, בשו”ת ישכיל עבדי ח”ח (סי’ כ או’ ח’). וכן ראיתי שהורה הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובא בספר אשרי האיש (פורים עמ’ שיז), להתיר לאבל תוך ל’ על אביו ואמו להשתתף במסיבת פורים אפילו עם כלי זמר. (ודבר זה אינו בכלל פלוגתת בני ספרד ובני אשכנז, ואדרבה בני אשכנז מחמירים טפי, יעויין ברמ”א סי’ שצא, ובברכ”י שם). וכ”כ בשמו בס’ תורת המועדים – קולדצקי (פורים עמ’ תכח) שמותר לאבל לשמוע כלי זמר בפורים. וכ”כ בשמו בס’ ציוני הלכה – קוק (פרק לד), דכיון שרגילים בכך מותר. והוסיף, דאף מותר לרקוד, אלא דימעיט פחות מבכל השנים. וכ”כ להתיר בשו”ת קול אליהו – תופיק ח”ב (יו”ד סי’ י’), ובשו”ת דברי דוד – טהרני ח”ה (סי’ צו).
מ”מ מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל בספרו הבהיר חזון עובדיה – פורים (עמוד קפ), אע”ג שהתיר לאבל להשתתף בשמחת הפורים יחד עם כל המשפחה, מ”מ כתב לסייג מעט את התירו, והיינו דאם יש בסעודה כלי נגינה, שיש לו להימנע מלהשתתף שם. ונראה דטעמו ונימוקו עימו, דסו”ס יש להמעיט מצורת השמחה שבכל שנה, ואין בכך משום אבלות בפרהסיא שהרי אינו ניכר. ולא גרע משמחת תורה שביארנו במקום אחר, שאע”פ שמותר לאבלים להשתתף בשמחה, מ”מ עליהם למעט בריקודין, ומיניה נמי לנד”ד.
