נסיעה לחו”ל יום טוב שני

מקורות ונימוקים:

מהו הגדר של עקר דירתו:

בשו”ת הרדב”ז ח”ד (סי’ עג) מבואר שכל שדעתו לחזור מיד, כגון שבא לחו”ל למכור סחורה או לקנות סחורה, נוהג כאנשי מקומו אפילו להקל, ובלבד שיעשה בצינעא מפני המחלוקת. אבל אם עקר דירתו ובא עם אשתו ובניו, אע”פ שדעתו לחזור ולהתיישב בארץ ישראל, כיון שנתיישב בחו”ל, הרי הוא כבני חו”ל לכל דבר. עכת”ד. והנה הרדב”ז לא הגדיר לכמה זמן יצא שיהיה דינו כבני חו”ל, אולם בספר ערוך השולחן (סימן תצו סעיף ה’) כתב: העוקר דירתו עם אשתו מא”י לח”ל אף על פי שבהמשך הזמן דעתם לחזור מ”מ דינם כאין דעתם לחזור דכיון דבא הוא וביתו מקרי דירה קבוע וכן יראה לי דאפילו בא לבדו אם אין דעתו לחזור עד אחר שנה מקרי אין דעתו לחזור. הרי שפחות משנה דינו כבן א”י לכל דבר. וכוותיה פסק בשו”ת שבט הלוי ח”ה (סוף סימן סד) וכן פסק מרן הגרע”י זצוק”ל בספר חזון עובדיה – יום טוב (עמוד קכב). וכל שכן לדברי הפרי חדש (סי’ תסח סעיף ד’) שהיקל בזה יותר מהרדב”ז.

מלאכה בצנעא:

הט”ז (סי’ תצו סק”ב) היקל בזה לענין מלאכות בצינעא, וכוותיה משמע בשו”ת אבקת רוכל (סימן כו), אולם מרן החיד”א בברכ”י (ס”ק ג’) כתב שדברי הט”ז אינם מחוורים, וכן פסק המ”ב (סי’ תצו סק”ט), וכן פסק בספר חזון עובדיה (שם עמ’ קיא), אולם במלאכות דרבנן כגון להדליק מנורת “לד”, וטלטול מוקצה וכיוצ”ב, התירו. יעו”ש.