שאלה:
שלום כבוד הרב
רציתי לשאול, האם כף חלבית שאני מערבב איתה מאכל פרווה חם, תהפוך את המאכל הפרווה החם שאני מערבב איתה לחלבי?
תודה.
תשובה:
אם השימוש האחרון בכפית בדבר חלבי חם, היה לפני יותר מעשרים וארבע שעות. אם עירבת איתה מאכל או משקה פרווה חם, לא הפכת את המאכל או המשקה לחלבי. ומותר לאכול את המאכל או לשתות את המשקה הפרווה – עם בשר ממש.
אולם ככל שהכף בלעה חלב חם בתוך עשרים וארבע שעות, ואחר כך עירבת בה מאכל או משקה פרווה חם. במקרה זה לדעת האשכנזים הפוסקים כרמ”א אין לאכול לכתחילה את המאכל הפרווה עם בשר, אולם לדעת הספרדים הפוסקים כשולחן ערוך, אף במקרה זה ניתן לאכול את המאכל הפרווה עם בשר.
מקורות ונימוקים:
בגמרא בחולין דף קיא: איתמר, דגים שעלו בקערה [בשרית], רב אמר אסור לאכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח. רב אמר אסור נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נותן טעם הוא.
ופרש”י בדף קט”ז: ד”ה הרי זו אסורה וז”ל, דגים שעלו בקערה אע”פ שבלעו את טעמה, עדין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה, ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ”ט אחר. עכ”ל.
מבואר בדברי רב, שמאכל פרווה שקיבל טעם מקדירה בשרית חמה, הוי נ”ט בר נ”ט ומותר לאוכלו עם חלב.
אמנם נחלקו השולחן ערוך והרמ”א יו”ד ס’ צ”ה, בכל נ”ט בר נ”ט בבישול או בצליה האם מותר לכתחילה, דהיינו כאשר נתבשלו או נצלו הדגים בקדירה הבשרית האם מותר מעתה לכתחילה לאכלן עם חלב. הרמ”א פוסק להחמיר משום שחושש לכתחילה לראשונים דס”ל דבבישול ובצליה ליכא להיתרא דנ”ט בר נ”ט, אך השו”ע מיקל אפי’ לכתחילה משום שפוסק כראשונים הסוברים דבכל גווני איכא להיתרא דנ”ט בר נ”ט.
אלא דנחלקו האחרונים בדעת השו”ע דמתיר אף לכתחילה בנ”ט בר נ”ט לאוכלו בחלב האם אף מותר ליתן הדגים בקדירה הבשרית על דעת לאכלן אח”כ בחלב או דלמא כל הא דמותר לכתחילה הוא כאשר כבר עלו הדגים בקערה הבשרית דאז כיון דכבר איכא בהם טעם שני דבשר מותר לכתחילה לאוכלן בחלב, אך אסור לכתחילה ליתן הדגים בקדירה הבשרית ע”ד לאכלן אח”כ בחלב. דהש”ך בס”ק ג’ כ’ דאף לדעת השו”ע ליתן בקדירה בשרית על דעת לאכלן בחלב אסור וכ”כ הפר”ח אות א’, בל”י אות ג’, כריתי אות א’ ער”ה אות ה’ קהלת יהודה, כה”ח אות א’. והכי מדוייק לשון השו”ע בתחילת הסימן.
אמנם בב”י שם ס’ צ”ה הביא מרבינו ירוחם דאפי’ על דעת מותר ליתן הדגים בקדירה בשרית על דעת לאכלן בחלב, ע”כ כתבו הבית דוד דבר משה שולחן גבוה ועוד דאף על דעת מותר. כן מורה מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל וכן פסק בשו”ת שמע שלמה ועוד.
האמור עד כה הוא, בנידון נ”ט בר נ”ט בכלי שהינו בשרי בן יומו או חלבי בן יומו. אך במקרה שהכלי אינו בן יומו מבליעת בשר או חלב, אף לדעת הרמ”א נ”ט בר נ”ט מותר, ואף לכתחילה על דעת לאוכלו בחלב. כפי שכתב הגאון בביאור הגר”א ס”ק י’, דאף לכתחילה מותר ליתן בכלי בשרי שאינו ב”י דכיון שהכלי אינו ב”י והוי נ”ט בר נ”ט מותר אף לכתחילה, והיינו טעמא משום דכל הא דאסרו לכתחילה בכלי שאינו ב”י הוא גזירה אטו כלי ב”י, ולכך הכא כיון דנ”ט בר נ”ט הוא הרי דאף ב”י מותר הוא מדינא, ע”כ בכלי שאינו ב”י שרי אף לכתחילה דלא שייך בו גזירה בו אטו ב”י.
כן הביא הכה”ח אות ב’ בשם הבית דוד ס’ מ”ב וכ’ דאף דבתשובת דבר משה שם החמיר גם בזה מ”מ כיון דאיכא כמה פוסקים דמתירין לכתחילה אפי’ בב”י א”כ די בחומרת ב”י אבל באינו ב”י יש להתיר וכן הסכים הזב”צ אות ד’. אכן הוסיף הכה”ח בס”ק שאח”כ בשם השו”ג דיש מי שיש לו כלי מיוחד לחמם מים ללוש ואין משתמשים בו לא בשר ולא חלב ותע”ב.
עיין עוד בבן איש חי שנה שניה פרשת קרח אות י”ג שכתב גם כדברי הבית יהודה והשולחן גבוה דמותר אף לכתחילה על דעת לאכלן בחלב היכא דאיכא תרתי לטיבותא דאינו ב”י והוי נ”ט בר נ”ט. אלא שכתב כי המחמיר תע”ב וכן נוהגים בביתנו וכו’.
