שאלה:
שלום הרב
קראתי איפשהו שזה מנוגד לחוק לגנוב לאנשים אחרים לקוחות.
אז מה קורה אם יש אדם באזור שמוכר מוצר. לדוגמה ג’ייקוב נניח מוכר מיטות אבל מייקל מתחיל למכור מיטות שהן מעט שונות. זה יכול להוציא את ג’ייקוב מהעסק. אבל אם מייקל לא יעשה את זה אז האנשים באזור לא יקבלו את היתרון הנוסף של מוצר טוב יותר.
מה הפתרון לכך?
תשובה:
שאלתך נכונה
אכן ישנה מחלוקת בגמרא האם ישנו איסור לפתוח חנות נוספת בעיר הפונה לאותם הלקוחות של החנות הראשונה, להלכה נפסק שאין איסור לפתוח חנות נוספת, בפרט כאשר החנות השניה מציעה מוצרים מעט שונים שטובת הלקוחות היא שיהיו שני חנויות.
אולם כאשר פתיחת החנות הנוספת גורמת לפשיטת רגל מוחלטת והפסקת פרנסת בעל החנות הראשון, ישנו איסור לפתוח חנות זהה לראשונה, כי הדבר נקרא הפסקת חיותו של בעל החנות הראשון.
למרות האמור, כתבו הפוסקים שהתפתחות טבעית של התעשיה והמסחר, מותרת גם כאשר יגרם מכך פשיטת רגל לבעל החנות הראשון. כי לא יעלה על הדעת שיהיה איסור למכור מחשבים כי בכך אנו מפסידים את פרנסתם של הכתבנים, ולא יעלה על הדעת שיהיה איסור לייצר מכוניות כי בכך אנו מפסידים את פרנסתם של העגלונים. אולם על מנת להשתמש בהיתר זה ישנו צורך לשמוע פרטים נוספים מאלו המוזכרים בשאלה.
לפיכך למעשה ככל שפתיחת החנות הנוספת, לא תגרום לפשיטת רגל לחנות הראשונה, מותר לפתוח חנות שניה המוכרת מוצרים מאותו תחום.
במקרה בו פתיחת החנות השניה תגרום לפשיטת רגל לחנות הראשונה, על פניו הדבר אסור, אלא אם כן הוא בכלל ההתפתחות הטבעית של המסחר והתעשיה, ויש צורך לשמוע פרטים נוספים על מנת להשתמש בהיתר זה.
מקורות ונימוקים:
בגמרא בבבא בתרא דף כ”א: איתא, אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה דינא הוא דמעכב עילויה דא”ל קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג, וכמה אמר רבה בר רב הונא עד פרסה. שאני דגים דיהבי סייארא.
א”ל רבינא לרבא לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה, דתנן רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן אצלו וחכמים מתירין. אפי’ תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם אלא דאמר ליה אנא קמפלגינא אמגוזי את פלוג שיוסקי, אבל הכא אפילו רבנן מודו דא”ל קא פסקת ליה לחיותי.
מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. תנאי היא דתניא כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ולא מלמד תינוקות ולא אחד מבני בעלי אומניות ולשכנו אינו כופיהו רשב”ג אומר אף לשכנו כופיהו, ע”כ.
מבואר כי שאלת יורד לאומנות חבירו, נתונה במחלוקת תנאים האם ניתן למנוע מאדם לפתוח עסק הקיים כבר באותו מבוי או באותו העיר.
לעניין הלכה, פסק הרמ”א בחו”מ סימן קנ”ו סעיף ב’ בזה”ל:
היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או ריחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למונעו ולומר לו אתה פוסק חיי.
למרות האמור, דעת הר”י מגאש שכאשר פתיחת החנות השניה תגרום לפשיטת רגל והפסד מוחלט לבעל החנות הראשונה, אסור לשני לפתוח חנות, כדי לא לפסוק חיותו של הראשון. וכן העלו כמה פוסקים להלכה, עיין בשו”ת שארית יוסף סימן י”ז ובשו”ת משאת בנימין סימן כ”ז. ובשו”ת חתם סופר חו”מ סימן ס”א, ובשו”ת שואל ומשיב מהדורא קמא חלק א’ סימן כ’.
אמנם, עיין בדברי הגאון הגדול הרב אשר וייס שליט”א במאמר שפורסם בקובץ מוריה תשס”ט, וכותרתו יורד לאומנות חבירו. שם כתב הסתייגות חשובה ויסודית, שכל התפתחות טבעית של התעשיה והמסחר, אין זכות למונעה גם במקום בו יגרם הפסקת חיות של בעל החנות הראשונה.
