שאלה:
עובד הרפת במושב גרם נזק לאחת הפרות בשעת חליבה, הפרה נשלחה לווטרינר, ועלות הרפואה הסתכמה ב500 ₪ הם העובד חייב בתשלום?
תשובה:
יש לקבל חוות דעת רפואית מהווטרינר, לברר אם המכה שקבלה הפרה הייתה עוברת עם הזמן, והוצרכה לטיפול רק כדי למהר את הריפוי, ולמנוע סבלה, שאם כך הדבר, אז אין אפשרות לגבות תשלום מהעובד עבור הריפוי, היות וע”פ דין חיוב “ריפוי” הוא רק באדם ולא בבהמה, משום שנחשב “גרמא” ורק באדם חייבה התורה אף שזה גרמא – אבל בדיני שמים חייב לשלם, ויש מי שפוטר בדיני שמים, כשאין כוונה להזיק.
אולם אם הבהמה לא היתה חוזרת לעצמה ללא הטיפול הרפואי, חייב גם בדיני אדם, כיון שמקרה זה הדבר מוגדר “נזק”, ולא “ריפוי”, וחיוב נזק שייך גם בבהמה.
מקורות
הש”ך בסימן שפח ס”ק לט הביא מדברי המרדכי בהגוזל קמא (ב”ק סימן קיד, ובסימן ריג), שכתב לחלק בין נזקי גופו של אדם שבהם יש שבת וריפוי, לגבי ממונו של אדם שאם גרם לבטל הבהמה ממלאכה וכן אם חבל בבהמה עד שצריכה ריפוי, אין חיוב כזה בבהמה, [והסברא בזה ביאר המרדכי, שהחובל בבהמה הוא מזיק ממון חברו, וממנו נגרר חיוב ממון נוסף של הוצאות רפואה שאינו חלק מתשלום הנזק, והתורה לא חייבה גרמא כזו, ורק אם מחסר גוף הדבר כמו שורף שטרו של חברו זהו גרמי וחייב לרבי מאיר – מה שאין כן באדם שאין חבלתו נזק “ממונו”, אלא גופו, ומכך נגרם נזק ממוני של הוצאות רפואה, בגרמא כזו מצאנו שחייבה תורה, וכמו כן זו הסברא שאין שבת בבהמה].
אמנם אם ללא הריפוי ישאר הנזק, הרי זה בכלל נזק שנעשה באותו רגע שהזיק, וצריך לשלם על ריפוי זה שהוא בכלל נזק כן מבואר בנתיבות המשפט סימן שמ ס”ק ג. וכן בלשונו של הקצוה”ח סימן שפו סוף סק”י, ובחזון איש ב”ק סימן ג ס”ק יב.
בכל אופן גם כשפטור מהריפוי, היינו בדיני אדם, מטעם “גרמא”, ובגרמא חייב בדיני שמים, כמבואר בתחילת פרק הכונס. ובקצוה”ח בסימן לב כתב שיש גרמא שפטור אף מדיני שמים לשלם ממון אבל נענש על כך, ועל כן צריך העובד לשלם לצאת ידי שמים – ולדעת המאירי בהכונס בגרמא כשאין כוונה להזיק פטור מדיני שמים וכ”כ המהרי”ט (ח”א סימן צא), ותוספות חולקים בזה.