Question :
Bonjour Rav,
Mon père est décédé il y a six mois. Je suis fils unique et j’ai hérité des biens de mes parents.
Une vieille connaissance de mon père est venue me voir il y a quelques jours en prétendants que mon père lui devait cent mille dollars. Cette personne me présenta un contrat de dette écrit de la main de mon papa pour prouver ses propos.
Ce qui m’étonne dans la réclamation de cet homme, c’est que ça ne coordonne pas du tout avec le caractère de mon père. Il n’avait pas l’habitude de rester avec des dettes, surtout qu’il avait des moyens. Il avait suffisamment d’argent pour rembourser ces dettes.
J’ai demandé l’avis de mon avocat, qui m’a déclaré que d’après la loi, cette personne ne pourra en aucun cas soutirer de moi de l’argent. Le tribunal ne lui donnera pas raison. Il me conseille donc, de refuser de payer l’éventuelle créance.
J’aimerai savoir est-ce que d’après la Hala’ha je dois payer ou non ? D’un côté cet homme me présente un contrat de dette signé par mon père. Et d’autre part cela ne m’a pas l’air vrai du tout, surtout que c’est une vieille dette ?
Merci
Réponse :
Bonjour,
En principe, selon la Hala’ha, lorsqu’un créancier présente un contrat de dette, il n’y a pas de moyen de s’en échapper en prétendant qu’il a déjà été remboursé. Car si cette dette avait été réellement remboursée comment se fait-il que cette preuve de dette se trouve dans les mains du créancier. Comment se fait-il que le débiteur ne détienne pas de document prouvant l’annulation de la dette.
Ceci est vrai seulement dans le cas où le créancier détient un contrat de dette en bonne et due forme. C’est-à-dire signé par deux témoins. Par contre si le préteur présente un papier sans témoins, mais simplement écris de la main de l’emprunteur, ce dernier sera crédible de prétendre qu’il a déjà remboursé. Car le débiteur ne s’inquiète pas de laisser un tel contrat de dette entre les mains du créancier étant donné qu’il n’y a pas la signature de témoins.
Lorsqu’une dette est présentée à des héritiers, puisqu’ils sont dans l’incapacité de donner des arguments de défense, on répondra à leur place les arguments que le père aurait pu répondre.
Dans votre cas, où cette personne détient un contrat de dette écrit de la main de votre père, on refusera de payer en disant cette dette a été remboursée. Cette personne ne pourra donc pas recevoir son argent sur la base de ce papier.
Je vous donne tout de même un conseil. Vérifier de votre coté autant que possible cette histoire. S’il vous semble possible que votre père eût réellement une dette d’argent envers cette personne, essayer de trouver avec lui un compromis. Cela assurera que votre père ne reste pas endetté envers quelqu’un dans ce monde et lui donnera un repos complet dans le monde céleste.
Je vous souhaite beaucoup de bénédictions
Rav David O’hayon
Références :
שטר חוב החתום בעדים אין הלווה נאמן לומר פרעתי
בגמרא בב”ב דף ע’: איתא, שטר כיס היוצא על היתומים, נשבע וגובה כולו.
ופירש הרשב”ם שם, בזה”ל: שטר כיס היוצא על היתומים – ראובן שנתן מעות לשמעון למחצית שכר וכתב לו שטר כמה הפקיד לו ומת שמעון והוציא ראובן אותו שטר על היתומים לתבוע מהם פקדונו והיתומים טוענין שמא אבינו החזירו לך א”נ טענת ברי טענו. ואילו היה מלוה בעלמא שהלוה ראובן לשמעון ומת שמעון כולי עלמא מודו דנשבע ראובן וגובה כל השטר מן היתומים דלית לאבוהון שום טענה גבי מלוה ולא מצי טעין נאנסו אלא היה נשבע שלא התקבל מן הלוה כלום וכגון שהיה טוענו הלוה אשתבע לי דלא פרעתיך כדאמרינן בשבועות (דף מא) וגבי יתמי דידיה דלא ידעי למיטען טענינן להו ונשבע וגובה חובו וכו’.
מבואר כי שטר חוב רגיל היוצא על היתומים, למרות שאנו טוענים ליתומים את מה שאביהם יכול היה לטעון, חייבים הם לשלם הכל. הואיל וכאשר יש שטר חוב לא ניתן לטעון כנגדו פרוע הוא.
שטר הכתוב בכתב יד הלווה בלא עדים דינו כמלווה על פה ונאמן לומר פרעתי
אולם בנוגע לשטר חוב שאינו בחתימת העדים, אלא בכתב ידו של החייב, נחלקו הראשונים אם גם בזה אינו יכול לומר פרעתי.
דהנה בגמרא בב”ב דף קע”ו. איתא, בעא מיניה רבא בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כלומר נתקיים כתב ידו בבית דין מאי אמר ליה אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין.
דעת הרי”ף הרא”ש הרמב”ם הרשב”ץ ועוד, דהיינו טעמא משום ששטר שכתוב בכתב ידו של הלווה, דינו כמלווה על פה, ולפיכך רק אם הלווה מודה שלא פרע, ניתן לגבות בו מנכסים בני חורין.
אולם דעת הרשב”א והרמ”ה שגם שטר חוב הכתוב בכתב ידו, אין החייב נאמן לומר פרעתי, וגם כאשר אינו מודה ניתן לגבות בו מנכסים בני חורין.
לעניין הלכה פסק השו”ע כדעת רוב הראשונים, וכתב בסעיף א’: הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, גובה מנכסי בני חורין.
ובסעיף ב כתב השו”ע עוד בזה”ל: אפילו נתקיים בב”ד שהוא כתב ידו, אין לו אלא דין מלוה על פה בעדים, ואינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות, אלא ממנו, אם הודה שלא פרע. אבל אם טוען פרעתי, נאמן, ונשבע היסת ונפטר. ואינו יכול לומר, שטרך בידי מאי בעי, מפני שאינו חושש להניחו בידו, כיון שאינו שטר גמור.
אולם הרמ”א בהגהתו לשו”ע כתב, וי”א דאינו יכול לומר פרעתי, על כתיבת ידו, ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות.
לפיכך לעניין הלכה פשוט הדבר שניתן לומר קים לי כדברי מרן השולחן ערוך בפרט שאף הרמ”א לא פליג עליו להלכה, ולא ניתן לגבות מן היורשים באמצעות שטר חוב הכתוב בכתב יד המוריש ואינו חתום על ידי עדים, אלא טענינן ליורשים פרוע הוא.
אמנם הואיל ועסקינן באדם שטוען שהאב המוריש חייב לו כסף, ושום בן איננו חפץ שיהיה קפידא על אביו בשמים, אם אכן חייב הוא ממון למאן דהוא, לפיכך כתבתי שראוי לברר את העניין, ואם יש חשש אמיתי שישנו חוב כל שהוא לאב כלפי אדם זה, כדאי מאוד להסתדר איתו על מנת לצאת מידי כל חשש.
