Pergunta: a lei em nosso país determina que a autoridade legal para julgar casos monetários pertence aos tribunais. Seguindo a halachá que diz “a lei do estado é a lei”, será permitido abrir processos judiciais num tribunal laico em questões monetárias?
Resposta: de acordo com a lei de nossa sagrada Torá, há uma severa proibição de realizar julgamentos em tribunais que não julgam de acordo com a sagrada Torá. Aquele que se dirige ao tribunal laico está incorrendo numa transgressão pesadíssima. A halachá que diz “a lei do estado é a lei” se refere somente aos deveres da pessoa em relação ao governo ou ao estado, mas não se refere às questões monetárias entre uma pessoa e outra. Neste caso temos a obrigação de nos conduzir somente de acordo com as leis da Torá, assim como abrir processos desta área somente em tribunais rabínicos qualificados para isso, que seguem à risca as leis da Torá.
Fontes:
בפרשת משפטים נאמר בתורה “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” מכאן דרשו חז”ל לפניהם ולא לפני עכו”ם, כפי המבואר בדברי הגמרא בגיטין דף פ”ח: תניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו”ם [כלומר בתי משפט של גויים], אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אין אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו”ם.
כך גם הביא הרמב”ם להלכה פרק כ”ו מהלכות סנהדרין הלכה ז’, כל הדן בדיני עכו”ם ובערכאות שלהם אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו”ם.
למרות שכיום הסמכות לדון בדיני ממונות במדינת ישראל נתונה מכח החוק אך ורק לבתי משפט הדנים לפי החוק האזרחי ולא לפי חוקי התורה. אין בזה משום דינא דמלכותא דינא, מאחר והמושג דינא דמלכותא דינא שייך אך ורק כלפי חיובי האדם למלכות אך לא בכל הנוגע לדיני הממון בין אדם לחבירו. כפי שביאר הרשב”א בתשובה.
כן העלה בהרחבה ובמילים נוקבות מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר כרך ב’ חושן משפט סימן א’ ס”ק ח’ וכן בכרך ה’ חו”מ סימן א’ ס”ק ו’, זה לשונו שם.
אף על פי שהסמכות החוקית כיום בארץ מטעם הממשלה, לדון בדיני ממונות, היא לבתי משפט חילוניים, הדבר ברור שלפי דין תורתינו הקדושה כל התובע את חבירו בבתי משפט שלהם, גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שאמרו על הדן אצל שופט גוי, שהדן אצלו הרי הוא כמחרף ומגדף, ומרים יד בתורת משה רבינו. ולא שייך בזה דינא דמלכותא דינא, דלא אמרינן הכי אלא במקום שיש תועלת והנאה למלך, מה שאין כן בחוקים ומשפטים של הערכאות שאינם תואמים את ההלכה, ואין בהם תועלת למלך, בודאי שאין לומר בהם דינא דמלכותא דינא.
והגאון הרב צבי פסק פראנק זצ”ל, כתב בין השאר: שכאשר נתבונן בטעם האיסור לדון בערכאות של גוים, שהוא מפני שהדן בפניהם הוא מייקר שם אליליהם להחשיבם, שנאמר ואויבינו פלילים, שכשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם, [כמו שפירש רש”י בפרשת משפטים], ולפיכך הדן בפניהם ה”ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה, כדברי הרמב”ם והש”ע, וא”כ מטעם זה עצמו גם יהודי ששופט ע”פ חוקותיהם, בודאי שהוא גרוע יותר מגוי, שהגוי לא נצטווה לשפוט דוקא ע”פ דת ישראל, אבל יהודי זה שמצווה לדון ע”פ התורה, והוא מתנכר אליה ודן ע”פ המג’לה של העותומנים ושאר חוקי אומות העולם, שעליהם נאמר יוצר עמל עלי חוק, יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו, הרי הוא רשע ומרים יד בתורת משה, וכדברי הרשב”א, הרי הוא הורס חומות הדת ועוקר ממנה שורש וענף והתורה מידו תבקש, והוא הדין למי שהולך להתדיין בפניו. וצר לנו מאוד שחוקים אלה אימצה הממשלה וכן הכנסת, לדון בהם במדינת ישראל, ואין לך עלבון לתורה ולנושאי דגלה יותר מזה, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, מהרה יבוא האדון אל ביתו וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. ע”כ.
גם החזון איש זצ”ל (סנהדרין סי’ ט”ו אות ד’) כתב: שהדבר ברור שאין שום נפ”מ בין הדן בפני עכו”ם, לבין הבא לדון אצל שופט יהודי הדן ע”פ חוקים זרים שבדו אומות העולם, ואדרבה הדבר יותר מגונה ששופטים יהודים המירו את משפטי ה’ ותורתו הקדושה למשפטי ההבל של הגוים, ואפילו אם יסכימו כל בני העיר על זה, אין שום ממש בהסכמתם, (עיין רמב”ן ר”פ משפטים), ומשפטם חמס עושק וגזל, ומרימים יד בתורת משה. ע”כ. והגריא”ה הרצוג זצ”ל כתב: שכעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן ע”פ חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו’ ח”ו. ומוכח מדברי הרשב”ץ (ח”ב סי’ ר”צ), שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי ע”ז, הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני עכו”ם, שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם ע”פ משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורו דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן וכו’. עכת”ד.
