Question :
Chavoua’ Tov
J’ai entendu dire, qu’il n’y a pas d’interdit de Lachone Hara’ (dire du mal d’autrui) envers un juif qui profane le Chabbat en public (Mé’hallel Chabbat Béfarhéssya) et l’hérétique (Apikoros). Est-ce que le ‘Hafets ‘Hayim a écrit cette Hala’ha explicitement dans son livre ? Est-ce que cette autorisation est valable aussi par rapport à l’interdit du colportage (Ré’hilout) ?
Réponse :
Le ‘Hafets ‘Hayim a écrit, que ceux qui ne croient pas en la Torah que nous a donné Hachem, même en contestant une seule lettre de la Torah, c’est une Mitsva de publier leur pensée erronée. Ceux qui se moquent des paroles de nos sages nous devons les humilier afin que d’autres personnes n’apprennent pas de leurs mauvais comportements.
En pratique, par rapport à votre question, la réponse est que ça dépend des cas. Si ce juif est un hérétique connu pour dire du mal de la Torah et des Mitsvot, il y aura une Mitsva de proclamer en public les méfaits de cette personne. Il faudra l’humilier publiquement. Par contre, parler du mal d’un juif qui ne pratique pas les Mitsvot (‘hiloni) ou qui transgresse le Chabbat en public, ce ne sera pas justifié. C’est-à-dire que l’on pourra seulement affirmer que ces actions sont mauvaises, mais pas dire du mal de la personne.
Kol Touv
Références :
דברי הח”ח הנזכרים נמצאים (הלכות רכילות כלל ט, אות סו בבאר מים חיים אחרי ס”ק מו).
והנה בעצם הנידון לדבר לשון הרע ורכילות על חילוני מצוי, המחלל שבת בפרהסיא נראה שאם הוא שייך לקראים או לרפורמים או לכל חברה שמטרתה הריסת התורה ועקירת הדת, אף שאי אפשר לחייבו עונש שהוא בגדר אנוס, מ”מ מצוה להודפם ולרחקם וכ”ש שמותר לדבר נגדם, שעליהם ועל כיוצא בהם נאמר “ולמלשינים אל תהי תקוה וכל המינים כרגע יאבדו”, וכמו שאדם שיש לו מחלה מדבקת אף שאיננו אשם בכך חייבין להתרחק ממנו, כ”ש אלו וכיוצא בהם שמטרתם לפרק הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים שצריך להתרחק מהם, וכמ”ש בשערי תשובה (שער ג’ ס’ רי”ח) שמצוה לספר בגנותו להבאיש בעלי עבירות בעיני בנ”א ולמען תגעל נפש השומע את המעשים הרעים, וזה שייך גם במעשי מי שנידון כתינוק שנשבה.
מאידך גיסא אם אין לו קשר כלל עם דת, ואין שום תועלת לזלזל בו, והוא בעצמו בגדר תינוק שנשבה, עיין בשעה”צ סי’ שפ”ה שאפילו אם נימא בתינוק שנשבה דכיון דמנהג אבותיו בידו אין לו דין עכו”ם, מ”מ כשיש חשש שמא ילמוד ממעשיו, שאני, שגם בתינוק שנשבה שייך זה ע”ש, ואף כאן נראה שאם מספר לה”ר כדי שידע השומע גנות אנשים בלי תורה ולהבאיש מעשים הרעים מותר, אבל לספר סתם בלי תועלת ראוי להחמיר, ואם מספר גורם לו להתרגל לספר לה”ר ונעשה טבע לדבר גם על אנשים שאסור לספר עליהם.
ועיין חפץ חיים מהדורת דרשו’ עמוד (עמוד 459) מה שהאריכו בזה. וע”ע בחזון איש (יו”ד סי’ א’ סק”ו) שיש להחמיר בחילונים של ימינו שלא התחנכו כלל בדרך התורה והמצוות שיש להם דין תינוקות שנישבו. וכן דעת הגאון רבי חיים קנייבסקי הוב”ד (שם), שיש להחמיר לענין לשון הרע כשהדיבורים אינם נוגעים לעצם דרכם. וע”ע בספר מרגניתא טבא (סעיף יז) וז”ל: ולהזהר מלאד דלא תשנא ואף ברשע גמור יש איסור לשנאותוכל זמן שלא הוכיחו ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו ד’ על התשובה השלימה. עכ”ל. וע”ע מה שהאריך בדינם מרן היביע אומר חלק י (סימן נה), והעלה להקל ולדונם כשאינם רשעים להכעיס, כדין תינוקות שנישבו ומצטרפים למנין, וכיוצ”ב.
