מערת המכפלה – מעלותיה וסגולותיה

מעלת התפילה במערת המכפלה, ופרטים שונים בענין זה

(מתוך ספר שושני ציו”ן – עודנו בכתב יד. ואם כי הדברים עדיין בעריכה, ראינו לנכון לפרסם את הדברים לתועלת הציבור)

ידועים דברי חז”ל במסכת סוטה על כלב בן יפונה שהשתטח על קברי האבות במערת המכפלה, והוא המקור העיקרי לכל הנושא של ההשתטחות על קברי הצדיקים. בחז”ל ובראשונים כמלאכים ובאחרונים חביבים ובכל ספרי תורת הח”ן ישנה אריכות רבה בענין מערת המכפלה, בהיבטים שונים, וכאן נזכיר רק מה שנוגע למעלתה בתור מקום הראוי להשתטחות ולקיבול תפילות, וכן פרטים שונים (בהלכה ובהנהגה) הנוגעים לתפילה במקום זה.

מי קבור במערת המכפלה, ואיזה צדיקים קשורים לשם

האבות, והמחילות לקברות צדיקים נוספים

במערת המכפלה קבורים אדם וחוה, אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה[1].

ומשם ישנה מחילה פתוחה במעמקי האדמה, שמחברת את המערה עם מקום קבורת משה רבינו ע”ה, ואהרן הכהן ע”ה, ומרים הנביאה ע”ה[2]. וישנה שמועה קדמונית, שמערת המכפלה מחוברת ע”י מחילה גם לקבר ישי (אבי דוד) ורות המואביה[3]. [וי”א שמעט לפני עת קץ הפלאות, תפתח מחילה נוספת, ממערת המכפלה לקבר רחל[4], בב”א. וי”א שקיימת מחילה שמובילה מחברון עד ל”הבריכה העליונה” שסמוך לקבר דוד המלך, ומשם יש מחילה שמובילה ג”כ לקבר רחל[5]. ויש דעה יחידאה שאחרי שנקברה רחל בבית לחם, מלאכים העבירו את גופתה הטהור למערת המכפלה[6], אך מדברי חז”ל לא משמע כן[7]].

משה רבינו ועוד

ולפי כמה מקורות קדמונים, לאחר שמשה רבינו ע”ה נקבר בהר נבו, העבירוהו מלאכים (או שעבר דרך מחילות) למערת המכפלה, יחד עם אשתו ציפורה[8]. (ואם כי דברים אלו לכאורה נסתרים מהפסוקים ומכמה מאמרי חז”ל מפורשים[9], ניתן ליישב בכמה אנפי[10]).

וי”א שגם יהודה בן יעקב אבינו ע”ה נקבר במערת המכפלה[11].

ויש מי שאומר שגם שאר השבטים (הבנים של יעקב אבינו ע”ה) נקברו במערת המכפלה חוץ מיוסף[12].

קברות צדיקים בסמיכות למערה

ובסמיכות למערה קבור ג”כ אבנר בן נר[13] וראשו של המלך איש בושת[14], וי”א ג”כ הרמב”ן[15].

בחינת דוד המלך

ובמערת המכפלה יש ג”כ בחינת נשמת דוד המלך (להשלים את רגל הרביעי של המרכבה), כי כאמור אדם הראשון (שהיה נשמת דוד) קבור שם[16]. ואף בחיי חיותו של דוד המלך, היה לו חיבור נפשי לאבות באמצעות מערת המכפלה, ומזה שאף את כח מלכותו[17].

פתח גן עדן, ועוד מעלות קשורות למערת המכפלה

וישנה מעלה נוספת לתפילה במערת המכפלה, מפני שהיא סמוכה לפתח גן עדן[18], ושם נסתלקה נשמת אדם הראשון מגופו[19], ושרתה בו שכינה עוד לפני קבורת האבות[20]. ובכן מצינו בזוהר הקדוש דיצחק אבינו ע”ה היה מתפלל בקביעות במערת המכפלה, לאחר שהבחין שיוצאים משם ריחין עלאין קדישין[21]. [וכל שכן לאחר קבורת האבות, ששורה שם שכינה ביותר, כיון שהאבות אפי’ בחייהם שרתה בהם שכינה וכל שכן לאחר פיטרתם[22]].

וכמו כן, במערת המכפלה קיימת קדושה מקדושת המזבח של הר המוריה[23]. ולדעת רבינו אשתורי הפרחי, המבנה שמעל מערת המכפלה (בחלקו התחתון), נבנה מאבני המקום של בית המקדש[24]. ועכ”פ קיים קשר רוחני בין מערת המכפלה, למקום המקדש[25].

וי”א שמערת המכפלה הוא המקום שדרכו עוברים כל התפילות של עם ישראל[26].

התפילות במערת המכפלה

“במשך כל הדורות היו ישראל הולכים לשפוך שיח בקברי האבות אשר במערת המכפלה, ואברהם אבינו היה עולה למרום ומבטל כל גזרות קשות”[27]. ונשמת יעקב אבינו ע”ה (יותר מכל שאר הנשמות) תמיד בכל עת נמצאת עם הכלים הרוחניים הנצרכים להשפיע בתפילתה על עם ישראל[28], והוא כנרמז במאמרם ז”ל “יעקב אבינו לא מת”[29].

ובכן גדולי האחרונים המקובלים זלה”ה ראו בתפילה במערת המכפלה חשיבות רבה אף כאשר היתה כרוכה בהשקעת זמן ומאמצים ובהוצאת ממון רב[30], ואף כאשר היו צריכים להסתכן[31]. והגאון רבי אליהו סאלמאן מני זלה”ה היה מעודד את יהודי ערי המזרח, לעלות חברונה לפחות פעם אחת בשנה, להתפלל במערת המכפלה[32]. וכן הגרי”ח זוננפלד זצוק”ל היה עולה רגלית (ללא כלי תחבורה וללא רכיבה) מירושלים לחברון, מפני כבודם של האבות, כל שנה בחודש אלול[33].

ויש מי שכתב (בדרך הפשט) שעיקר התועלת בתפילות על קברי הצדיקים, היא במערת המכפלה[34].

ויש מי שאומר שמערת המכפלה הוא המקום המובחר להתפלל על זרע של קיימא[35].

אם מזיכירם במערת המכפלה את שבועת ה’ שעם ישראל ינחלו את הארץ, האבות עומדים ומתפללים על זה להקב”ה[36].

והאבות עצמם (אחר מיתתם) מתפללים תפילת שמונה עשרה במערת המכפלה בכל יום, כל אחד התפילה שתיקן[37].

ובענין אם מותר להכנס ולהתפלל בתוך המסגד שבנו הישמעאלים על גבי המבנה העתיק של מערת המכפלה (שהוא למעשה הקומה בעליונה שבה אנו מתפללים כיום, כי לא ניתן הרשות להכנס לקומות התחתונות יותר), נתבאר בארוכה במקום אחר, והבאנו שם דהעיקר להתיר, וכן עמא דבר עיי”ש.

מיקום המדוייק של קבורת האבות במתחם המבנה שמעל מערת המכפלה

ה”מצבות” שבנו הישמעאלים בקומה העליונה של המבנה, אינם מכוונים כנגד מקום קבורת האבות, כפי שמוכח מדברי חז”ל בגמ’[38] והזוהר[39] שלכו”ע אינם קבורים באופן שציינו הישמעאלים. וכן ידוע מיומני המסעות של הקדמונים, שהציונים אלו אינם אלא להמחשה, והאבות קבורים כולם בסמיכות זה לזה באחד מהאיזורים שמתחת למבנה. ואולם לאו ברירא מילתא באיזה איזור הם קבורים (ונ”מ מהו האיזור המובחר לתפילה).

ויש מדקדקים להתפלל כמה שיותר סמוך לפתח הכניסה למערה, שנמצאת באולם יצחק (וממילא בימים שאולם יצחק פתוח, מעדיפים להתפלל שם דוקא[40], ובימים שסגור, מתפללים ליד הדופן המערבי של אולם אברהם).

ולפי חפירות שנערכו במקום, מסתמן שהמערה נמצאת בדיוק במרכז המבנה, והיינו מתחת לציון שבנו הערביים על שם אברהם אבינו (אם כי אין ראיה לדבר כמובן), ולפ”ז האיזור המובחר לתפילה הוא ה”עזרת נשים” שבתוך אולם אברהם. ויש שהקפידו להתפלל מעט בכל אולם ואולם שבמערת המכפלה[41].

מנהג החוגים החסידיים להתפלל ב”המדרגה השביעית” (מחוץ למבנה שמעל המערה), הסמוכה לאולם יצחק, ליד ה”חור” שיש בכותל שם, והוא עפ”י המסורת שה”חור” ההוא מוביל עד לקבר האבות[42]. ויש טעם למנהגם[43]. ונראה לכאו’ להביא לזה סמך מלשון הזוה”ק, דמשמע שיצחק אבינו ע”ה בחר להתפלל בשדה ש”סמוך” למערת המכפלה, ולא “בתוך” המערה ולא “מעל” המערה[44].

והמנהג שקילים להתפלל ב”מדרגה השביעית” אף תפילת שמונה עשרה, למרות שהמקום “פרוץ” לכאו’[45].

המבנה שמעל מערת המכפלה, האיזור שמסביב

ועינינו הרואות שיש נוהגים לנשק את כתלי המבנה של מערת המכפלה, כשם שעושים בכותל המערבי, ולכאו’ אין ראוי לעשות כן בקומה העליונה (שנבתה ע”י הישמעאלים), מאחר והוא מסגד, דגם אם נתיר להתפלל שם, עכ”פ לא יאות לנשק. ומ”מ אפשר לנשק את הכתלים החיצוניים שבקומות התחתונות, וכגון הכותל שליד “המדרגה שביעית”, כי המבנה התחתון הוא עתיק יומין ונבנה ע”י יהודים[46], ולכאו’ כבר הוזכר מבנה זה בכתבי יוסף בן מתתיהו[47] שהיה בזמן בית שני. ובכן י”א שבנאו דוד המלך, וי”א שבנאו שלמה המלך[48]. ואיכא דאמרי נמי, דעכ”פ חלק מהמבנה נעשה ע”י אברהם אבינו ע”ה[49], או ע”י יוסף הצדיק[50], או ע”י אסתר המלכה[51], או ע”י מלאך[52]. ולהבדיל בין הטהור למטא, לפי השערת החוקרים, כתלים אלו נבנו בימי בית שני בתקופת הורדוס[53].

עפ”י הזוה”ק, עד ג’ פרסאות סביבות למערת המכפלה, יש חשיבות מיוחדת במקום, מפני חשיבותו של יעקב אבינו ע”ה הטמון שם[54].

פרטים שונים למתפללים במערת המכפלה

• יש נוהגים לדקדק, דביום שמתפללים במערת המכפלה, מתפללים גם בקבר רחל, לבל יחסר משלמות האמהות[55].
• מנהג נכון לקרוא במערת המכפלה את פרשת העקדה[56], כדי לעורר זכות אבות, ולהוסיף נוסח בקשת הגאולה שנדפסה בסידורים לאחר פרשת העקידה, שכל עניינה קירוב הגאולה, יען כי בזכות העקדה תבוא הגאולה[57]. ויאמר בכוונה ובהתרגשות, “וכל האומר פרשת העקידה בכוונה שלימה מוחלין לו כל עוונותיו”[58].
• וכמו כן, מה טוב ומה נעים, בהיות במערת המכפלה, לקרוא את החלק האחרון שב”פתח אליהו” המתחיל עם המילים “קם רבי שמעון פתח ואמר לך ה’ הגדולה וכו'”[59], באופן שאומר בכוונה רבה את המילים: “אתערו משנתכון, הקיצו ורננו שוכני עפר וכו’, רעיא מהימנא אנת ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא וכו'”. וידוע המעשה בגמ’[60] ברבי יהודה הנביא עם אליהו הנביא ע”ה, שאם יעוררו את שלושת האבות להתפלל ביחד, תיכף ומיד תבוא הגאולה.

מקורות

[1] סוטה דף י”ג ע”א. וגם מקרא מפורש הוא (פרט לאדם וחוה) בפרשת ויחי: “קברו אותי אל אבותי אל המערה וגו’, שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה”.

[2] בספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שנ”ז, נאמר: “סמליון אמר: וימת שם משה – ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות, נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו.” ע”כ.

ובזוה”ק פרשת חוקת דף קפ”ג ע”א נאמר לגבי קבורת משה רבינו ע”ה: “אחיד ההוא טורא לטורא דאהרן וכניש לקבורתא דמרים לגבי ההוא טורא אחיד לתרי סטרי, ועל דא אתקרי הר העברים דתרי סטרי טורא דמעברי ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא” – כלומר דמקום קבורת משה רבינו (בהר נבו) ואהרן הכהן (בהר ההר) ומרים הנביאה (בקדש מדבר צין) מחוברים זה לזה, ופירש שם בהגהות מוהרח”ו אות ד’: “פירוש שמחילות פתוחות בקרקע ממערה למערה. ובספרי אמרו, שגם היא פתוחה למערת המכפלה כדי שיתחברו כולם עם האבות” עכ”ל. ועיין בדברי רבינו בחיי פרשת האזינו ל”ב כ”ט.

וכיון שיש מחילה ממערת המכפלה עד לקבר אהרן הכהן, ממילא משתייכים גם לקבר נדב ואביהו, דהנה כתב מרנא הרי”ח הטוב זלה”ה בספרו בן יהוידע על סוכה דף כ”ה ע”א דיש קבלה ביד העולם שנדב ואביהו נקברו אף הם בהר ההר, וכתב שם להביא סייעתא לדברים עיי”ש.

[3] רבינו משה באסולה ז”ל (מאיטליה, שביקר בא”י בשנת רכ”ב) בספר מסעות א”י עמ’ קמ”ד, כתב וז”ל: “בראש ההר, קבורת ישי אבי דוד, עם בנין נאה, ויש חלון קטן שהולך למטה במערה. אומרים שפעם השליכו בו חתול, ויצא מן החור שבמערת המכפלה, ויש ביניהם כחצי מיל.” עכ”ל.

[4] הרה”ג ר’ יעקב משה חרל”פ זצ”ל בספר מי מרום ח”ח סוף מאמר ל”ו.

[5] ספר שערי ירושלים, שער ז’, ונדפס ג”כ בספר ליקוטי דוד לאנייאדו עמ’ ס”ט. עיי”ש.

[ואגב אורחא, מן הראוי להזכיר כאן, דהנה ב”קבר מרדכי ואסתר” שבעיר מדאן שבפרס, ישנו בור עמוק (מכוסה) בין מצבת אסתר למצבת מרדכי, ולפי מוסרת יהודי פרס, בור זה הינו מחילה שמובילה עד לירושלים עיה”ק. ולפי הנראה מכל הנ”ל, כל קברות הצדיקים הגדולים מחוברים זה לזה ע”י מחילות, ויתכן דכל זה הוא ביטוי ביתר שאת למה שכתב הרב קב הישר פרק ע”א דכל  מה שמתפללים בקבר ישראל אחד נודע (בדרגה מסויימת) לכל מתי ישראל יען כי קיי”ל “סדנא דארעא חד הוא”. עיי”ש].

[6] הגאון מוהר”ר שלמה קלוגר זצוק”ל בספר חכמת התורה (הנדמ”ח עם הוספות כת”י) פרשת וישלח עמ’ תקע”א, וז”ל: “יש לדייק על אמרו “היא מצבת קבורת רחל”, מה ענין הקבורה לכאן והוי ליה לומר היא מצבת רחל עד היום. אך נראה הכונה דהנה מה שלא נקברה רחל עמו הוי מטעם שאמרו חז”ל (בראשית רבה ע”ב ג’) כיון שביזתה שכיבתו של צדיק, שאמרה “לכן ישכב עמך הלילה”, דעמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך, יע”ש. ולפי זה, כיון דאמרה לכן ישכב עמך הלילה א”כ לא ביזתה שכבו רק לילה אחת, לכך נענשה מדה כנגד מדה, שלילה אחת לא תהיה נקברת במערת המכפלה, אבל אח”כ נקברה במערת המכפלה. ומי קבר את משה, הוא יתברך לבדו, כן י”ל גבי רחל, דתחילת הקבורה נקברה ע”י יעקב שם בבית לחם, אבל אח”כ נטלוהו מלאכי השרת וקברוה במערת המכפלה. או אחר מיתת יעקב אז לילה אחת אחר שנקבר יעקב הובאה גם רחל ונקברה שם ולפ”ז ה’עד היום’ לא הוי המצבה לציון על רחל ממש רק על הקבר שהקבר הוא משל רחל אך אין רחל עצמה שם וז”ש ויצב יעקב מצבת אבן על קבורתה היא מצבת קבורת רחל שאינו מצבת רחל עד היום הזה רק מצבת קבורת רחל דהקבר ישנו שם עד היום הזה אבל אין רחל שם עד היום הזה.” עכ”ל.

[7] בראשית רבה פרשת וישלח פרשה פ”ב: “ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת – מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת, אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הה”ד קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.” ע”כ. וכן בכמה מדרשים כיו”ב שנביא בעהי”ת להלן בהמשך מילתין בסעיפים העוסקים במעלת קבר רחל אמנו ע”ה. וכן העיר בספר דודי נתן פרשת וישלח, דמייתי לדברי המהרש”ק הנ”ל והשיג עליו ש”מדברי המדרשים וכו’ נראה בבירור שמקום מנוחתה של רחל הוא במקום ציון קבר רחל אשר בבית לחם עד עצם היום הזה.” עכ”ל. ומיהו לפי שבראנו במקום אחר (בספרי הקטן שושני ציו”ן) דיש תועלת להתפלל במקום שבו היה קבור צדיק אף אם כבר העבירו את עצמותיו למקום אחר, מפני שעפ”י הסוד נשאר “רשימו” של הצדיק באותו מקום, הכא נמי איכא למימר (על דרך הדוחק) דכל המדרשים אודות התפילות בקבר רחל ואודות התועלת שבזה, הכל היינו מכח הרשימו לבד. ואם כי רש”י בפרשת ויחי (מ”ח ז’) בפירוש ההתנצלות של יעקב ליוסף, מביא מדרש בזה”ל: “אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו’.” עכ”ל רש”י, מ”מ לא יבצר מקום לומר על דרך הדוחק, דכיון דנשאר רשימו במקום קבורת רחל, כאשר יש צורך באה לשם נפש רחל אמנו ע”ה, וזה מה שמוגדר “יצאת רחל על קברה”. ואולם מידי דוחקא רבא לא פלטינן. [ועיין להגר”ש ואזנר זצ”ל בספרו שבט הלוי עה”ת פרשת וישלח שמסיק דמה שאמרו חז”ל ש”יצאת רחל על קברה” היינו כפשוטו שיצאה בגופה ממש, מפני שגופה לא נרקב עיי”ש].

ופוק חזי נמי בזוהר הקדוש פרשת וישלח דף קע”ה סוע”א (וגם ריש ע”ב), דמפשטות דברי הזוהר שם מבואר שבעת תחיית המתים רחל אמנו תקום שם בבית לחם ויבואו עם ישראל לשמוח עמה שם עיי”ש, ומשמע א”כ דהיא עודנה קבורה שם וק”ל.

ואף גם זאת איכא לאקשויי נמי על חידושו של המרש”ק, מהנאמר בסוטה דף י”ג ע”א: “אמר רבי יצחק: קרית ארבע – ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.” ע”כ, ומדוע לא מוזכר נמי “רחל”, דאסוף סוף נקברה שם ע”י מאלכים (וביותר קשה לפי הזוה”ק דף רמ”ח ע”ב דמבואר שהדבר הוא הכרח עפ”י הסוד שלא יהיו קבורים במערת המכפלה זולתי ארבעה “זוגות” בלבד, וכן משמע מהגמ’ הנ”ל בענין טענת עשו שביקש להקבר במערת המכפלה במקום יעקב, דמשמע שם כהנחה פשוטה שאין אפשרות לקבור יותר משמונה אנשים בלבד). וע”ע לקמן בענין שיטת “ספר התמונה” בענין קבורת משה רבינו במערת המכפלה, ומה שנאמר שם לטעון לכאן ולכאן שייך גם בזה.

והתייצבו וראו להגאון חסיד שבכהונה מוהר”ר אליהו הכהן מאיזמיר זלה”ה (בעל שבט מוסר) בספרו מגלה צפונות פרשת וישלח, כתב דמה שהתורה באה לאשמועינן בפסוק “היא מצבת קבורת רחל עד היום” הוא לומר דלא באו מלאכים להעביר את רחל למערת המכפלה, אלא היא קבורה שם עד היום (והיינו שלומד שהפסוק בא לאפוקי מסברת המרש”ק).

[8] ב”ספר התמונה” (מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ולרבי ישמעאל כהן גדול), תמונה ג’ אות ר’ דף ס’ ע”ב, כתוב לאמר: “ושמה קברתי את לאה – בסוד ג’ זוגות ידועות, ושתים נסתרות.” ע”כ, ושם בצדדי העמוד נדפס בפירוש עתיק (שם המחבר לא נודע, ובשער הספר כתב המו”ל הג”ר יצחק קופל מגלינא זצ”ל נכד הרה”ק רבי אלימלך מלזינסק זצ”ל, שפירוש זה הוא מ”מקובל גדול” עיי”ש) שביאר בזה”ל: “וה’ זוגות נקברו במערה, ג’ נגלות וב’ נסתרות, הגלוים הם אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, והנסתרות הם אדם וחוה משה וציפורה. ואע”פ שנאמר במשה ויקבור אותו בגי, זהו למשל, כי הנה הפסוק אחר יש בזה, שאמר ולא ידע איש את קבורתו, אלו ואלו דברי אלקים חיים אמת, שלא ידע איש את קבורתו אבל המלאכים יודעים, והראיה שהכתוב אומר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, כלומר לא תבוא בעצמך אלא יביאך במהרה, וזה למה, ששם נקבר משה על ידי המלאכים.” עכ”ל. ודברים אלו הובאו בילקוט ראובני פרשת וזאת הברכה ב”שכחת לקט” דף קפ”ג ע”ד בשם ספר התמונה.

ובכן מצינו בספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שמ”ח שרבי יהודה פירש שתפילת משה רבינו “ואל עמו תביאנו” היתה שיקבר במערת המכפלה (ויש שם קצת משמעות שנתקבלה תפילתו, בהניח שהלשון מדוקדק, עיי”ש).

ובספר מדרש רבי דוד הנגיד (לנכדו של הרמב”ם ז”ל) פרשת חיי שרה (עמ’ פ”ד בהוצאת מכון ה”ק) כתב וז”ל: “ויתן לי את מערת המכפלה – שנכפלה בזוגות וכו’, ואמרו רבותינו עליהם השלום למשה [כלומר אודות משה] רבינו עליו השלום, [ש]קברו ה’ יתעלה שם, כמו שנאמר ואקברה את מתי שמה, שאם תהפך שמ”ה יבוא מש”ה.” עכ”ל. ומשמע שהיה לפניו מדרש חז”ל (שאינו לפנינו), דנאמר להדיא שהקב”ה הטמין את משה רבינו ע”ה במערת המכפלה.

וכן הגר”א בספר מעשה תורה סי’ קע”ג כתב וז”ל: “עשרה במערת המכפלה, חמשה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, צפורה ומשה.” עכ”ל.

ומרן החיד”א בספרו חומת אנך פרשת חיי שרה, עה”פ “אל מערת שדה המכפלה”, הביא מה שכתב רבינו אליעזר מגרמיזא ז”ל בכתיבת יד, בזה”ל: “מערת שדה המכפלה ר”ת מש”ה, והמשכיל יבין” עכ”ל, וכתב עפ”ז החיד”א, להשוות לנאמר בילקוט ראובני הנ”ל בשם ספר הקנה, שמשה רבינו וצפרה נקברו במערת המכפלה, והוסיף דמה שאמרו חז”ל (בסוטה ובעירובין) “קרית ארבע – ארבע זוגות היו”, דהכוונה היא שהיו ארבע זוגות בעת קבורתם, אבל אח”כ נוסף ג”כ משה וציפורה [אלא דשוב נתקשה מדברי הזוה”ק – זכור אזכרנו עוד בסמוך, ומ”מ כתב דיש לדחות קצת, עיי”ש]. וע”ע בספרו דבש לפי ערך “צפורה”, ובלחם מן השמים פרשת חיי שרה על הפסוק הנ”ל.

וחסיד שבכהונה מוהר”ר אליהו הכהן מאיזמיר זלה”ה בספר מגלה צפונות פרשת וזאת הברכה דף קמ”ד ע”ג הביא ג”כ דברי הילקוט ראובני שמלאכים העבירו את משה למערת המכפלה, וכתב על זה וז”ל: “ונראה דזהו רמוז במה שנאמר הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור, והסמיך וימת שם משה, כלומר אעפ”י שאמר לו ושמה לא תעבור עם כל זה וימת שם בארץ, וכיצד, שאחר שמת הוליכוהו המלאכים למערת המכפלה כמדובר.” עכ”ל, וע”ע שם מה שפירש עפ”ז עיי”ש.

והגאון מוהר”ר משה סתהון זלה”ה בספרו קהלת משה דף ל”ז ע”ב הביא ג”כ דברי ספר התמונה הנ”ל, ואת הרמ”ז הרומ”ז שהזכיר מרן החיד”א הנ”ל, והוסיף נופך מדיליה, כי “משה” ראשי תיבות “מלאכי שרת הביאוהו” למערת המכפלה. וכן מוהר”ר דוד פאפו זלה”ה בספרו בני מאיר בדרוש למעלת חברון דף ל”ה ע”א הביא משמיה דהרב קהלת משה בשם “הראשונים” דמלאכים העבירו את משה למערת המכפלה, והרחיב שם לבאר עפ”ז כוונת הפסוקים. עיי”ש. וכן מוהר”ר אברהם פינסו זלה”ה בספרו כתית למאור מסכת עירובין דף נ”ג ע”א כתב לבאר מה שאמר אברהם אבינו לעפרון בעת קניית מערת המכפלה: “ואקברה את מתי שמה” (בראשית כ”ג י”ג), שתיבת “את” באה לרבות שתקבר שם גם ציפורה, ותיבת “שמה” היינו אותיות “משה”. עיי”ש. וכן הגאון מוהר”ר אליהו חמווי זלה”ה בספרו פה אליהו ח”א פרשת וזאת הברכה מייתי בידיה דברי הרב קהלת משה הנ”ל, וכתב על פי הבא”ר דמה שנאמר בתורה “ולא ידע איש את קבורתו” פירושו דלא ידע איש מדוע לא נקבר מיד במערת המכפלה אלא רק לאחר זמן. עיי”ש. והמקובל מהר”ש אמסלם זלה”ה בספרו בני שלמה ריש פרשת וילך כתב לפרש עפ”ז את סמיכות הפסוקים “לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם – וילך משה”, שמשה אחר פטירתו הלך אל האבות הקדושים להקבר במחיצתם, עיי”ש.

והבט וראה עוד בדברי הגאון מוהר”ר אברהם פלאג’י זלה”ה בספרו פדה את אברהם בדרוש ו’ להספד דף ה”ן ע”ב שכתב דבזכות מה שטרח משה רבינו ע”ה בקבורת עצמות יוסף הצדיק, זכה שתהיה קבורתו במערת המכפלה, ועפ”ז כתב לפרש כמה לשונות בחז”ל, עיי”ש. וע”ע בספרו וימהר אברהם מע’ מ’ (משה) סי’ תתקנ”א, ובספרו שמו אברהם ח”ב פרשת ואתחנן דף ז”ך ריע”ב, ושם פרשת תצא אות שנ”ז דף מ”ו ע”ד, ושם ריש פרשת וילך דף ה”ן ריע”א, ושם פרשת וזאת הברכה אות ת”ל דף ח”ן ע”ב, ושם בדרוש י”ב להספד דף ע”א ע”ד, עיי”ש.

ובשו”ת דברי פנחס מיירס ח”ב סי’ מ”ז כתב בשם פירוש רבינו אפרים על התורה (המיוחס ג”כ לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח), עה”פ ה’ אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה, שכתב וז”ל: “הנך שוכב עם אבותיך – וכתיב לא ידע איש את קבורתו, אלא דרך מחילות בא למערת המכפלה, כי מחילה יוצאת מקברו של משה שהלך לקברי אבות שכתוב הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, לך אמור, מה שנשבעתי להם קיימתי עם אבותיך, וקם בשרו לילך לקבר אבות כי חלקו עמהם.” עכ”ל. [ובעיקר הענין שקיימת מחילה בין קברו של משה למערת המכפלה, כתבנו בזה במקום אחר בספרי הקטן ששוני ציו”ן]. ובענין הפסוק “הנך שוכב עם אבותיך”, בתרגום יונתן כתב: “הא אנת שכיב בעפרא עם אהבתך”. ע”כ.

וכן בספר בית יעקב ספרין מקאמרנא על שבת דף קנ”ב ע”ב מביא שיטה זו ומגדירה כדעה בחז”ל, וז”ל: “ויש דעה בדברי חכמינו ז”ל שמשה רבינו ע”ה נקבר במערת המכפלה.” עכ”ל. ושם בפירושו לסוטה דף י”ג ע”א וז”ל: “ויש עוד דעה במדרש, שמשה נקבר במערת המכפלה עם אשתו אצל הדלת זוגות האבות.” עכ”ל.

[9] ולכאו’ כל זה נסתר מפשטות כמה וכמה מאמרי חז”ל, דבבא בתרא דף ט”ו ע”א דרשינן “כי שם חלקת מחוקק ספון” דקאי על משה רבינו שספון באותה חלקה, והנה כיון שנשתבחה הנחלה על כך משמע שמשה נשאר קבור שם ולא שנקבר לפי שעה קלה ואח”כ העבירוהו למערת המכפלה.

וכמו כן בגמ’ בסוטה דף י”ג סוע”ב מבואר ד”לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה” פירושו שמשה רבינו קבור בהר נבו אלא שאין יודעין המקום המדוייק של הקבר בהר [“וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור, הראנו היכן משה קבור. עמדו למעלה, נדמה להם למטה, למטה, נדמה להם למעלה וכו'”], אם כי יש לפרש דכיון שלא ידעו שמלאכים העבירו את משה רבינו ע”ה לכן חיפשו את קברו ואפי’ הכי נאמר דלא ידע איש את קבורתו כלומר דלא ידוע המקום שבו נקבר בתחילה בהר נבו. [ועכ”פ לפי דברי הגמ’ הנ”ל, מה שהקשה בפירוש שעל ספר התמונה כביכול סתירה בין “ויקבור אותו בגי” לבין “לא ידע איש את קבורתו”, לא קשיא מידי].

וגם בהמשך הגמ’ שם דף י”ד ע”א נאמר שמשה רבינו ע”ה נקבר דוקא מול בית פעור כדי להגן מפני הקיטרוג של בעל פעור, והוסיפו שם התוס’ (ד”ה מפני) עפ”י המדרש, שיש צורך בנוכחות קברו של משה במקום ההוא תדיר כי בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל מתעורר הקיטרוג מחדש עיי”ש, וכמובא גם בתרגום יונתן בן עוזיאל דברים ל”ד ו’, עיי”ש [ובמדרש בילקוט שמעוני פרשת וזאת הברכה רמז תתקס”ה, מבואר דלאו דוקא בכל שנה ושנה, אלא בכל פעם שישראל חוטאים מתעורר שוב מלאך חבלה של אותו עוון, ושם נאמר: “ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור, מה עשה משה חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב”ה נתן את קברו כנגדו וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשמיד את ישראל והוא רואה את קברו כנגדו חוזר לאחוריו שנאמר ויקבר אותו בגי מול בית פעור” ע”כ]. ובאין אומר ואין דברים היה ניתן ליישב על דרך הדוחק, ד”קברו” של משה רבינו (כלומר מקום החפירה שבו נקבר משה בתחילה בטרם העבירוהו המלאכים) נשאר בהר נבו (וסגי בזה לענין להשקיט את הקיטרוג, ובפרט דנתבאר במקום אחר (בספרי הקטן ששוני ציו”ן) דאם קברו צדיק באיזה מקום ואח”כ העבירו את גופתו למקום אחר, נשאר “רשימו” של הצדיק גם במקום הראשון שבו נקבר), אך גופתו הטהורה של משה רבינו אה”נ שהעבירוה מלאכים למערת המכפלה. [וגדולה מזו כתב מוהר”ר אברהם אבן מוסה זלה”ה בספרו מנחת סוטה דף י”ד ע”א, דלמ”ד שמשה רבינו לא מת, “הקב”ה עשה ציונו של משה כאילו מת ויקבר שם כדי שכשיעלה פעור ישקיף ויראה אותו ומידי עלותו שנה בשנה כשיראה ציונו יחשוב כאילו הוא קבור שמה וישתקע במקומו אשר עמד שם” עכ”ל].

ואולם הזכרנו בכמה דוכתי דברי המדרש איכה רבה פתיחה כ”ד: “אמר הקב”ה לירמיה וכו’ לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות. אמר לפניו רבש”ע איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב”ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם וכו'”. ע”כ. הא קמן דמשה רבינו עודנו קבור בהר נבו.

ובדברים רבה פרשת ואתחנן פרשה ב’ :”אמר רבי לוי אמר [משה] לפניו רבש”ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ [בתמיהה]. אמר לו הקב”ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי וגו’ ולא כפר אלא [אמר] גנב גנבתי מארץ העברים וכו’. את שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך, כיצד בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו.” ע”כ. ודוחק לומר ד”לא נקבר בארצו” קאי רק על הרגע הראשון ואח”כ העבירוהו מלאכים ונקבר בארצו.

ועכ”פ בודאי דרוח דברים בכל מאמרי חז”ל הנזכרים מהווים הערה של ממש על דברות קודש של ספר התמונה (לפי הפירוש הנדפס עליו) ושאר ספרי דבי רב הנזכרים.

וראה למוהרי”י טולידאנו זצ”ל בשו”ת ים הגדול חאו”ח סי’ מ”ו, שהביא דברי רבינו דוד הנגיד הנ”ל (ממה שמצא “בלשון ערבי ונמצא בכתיבת יד ישן פה בעיר מצרים” עכ”ל), ותמ”ה תמ”ה קרא עליו: “ולא ידעתי מהיכן שאב דבריו אלו, ואיך יפרש הכתוב ולא ידע איש את קבורתו, והוא פלא.” עכ”ל. וגם הגאון מוהר”י ענגיל זלה”ה בספרו גליוני הש”ס לסוטה דף י”ד ע”א ד”ה היכן, נשאר בצ”ע על חידושו של ספר התמונה.

ומרן החיד”א בחומת אנך הנ”ל ובספרו דבש לפי הנ”ל כתב לתמוה על דברי הילקוט ראובני ממה שנאמר בזוה”ק פרשת ויחי דף נ”ר ע”ב שהעיד: “כיון דעאל יעקב במערתא, הדרא שרגא לאתריה, כדין אשתלים מערתא מכל מה דאצטריך, ועד יומא עלמא לא קבילת מערתא בר נש אחרא, ולא תקבל.” ע”כ [ושם בחומת אנך כתב דמ”מ ניתן ליישב זאת (אך לא נתבאר מהו הישוב). ומיהו בדבש לפי השאיר הדבר בקושיא]. ובכן מבואר עוד שם בזוה”ק בדף רח”ם ע”ב (לשונו זכור אזכרנו עוד בסמוך), שהדבר הוא הכרח עפ”י הסוד שלא יהיו קבורים במערת המכפלה זולתי אברעת הזוגות בלבד (כי על כן נקרא שמו קרית ארבע) עיי”ש.

[10] מגיד מראשית, דבר נאה ומתקבל על הדעת לבאר את הענין עפ”י מאי דמייתינא במקום אחר (בספרי השטן ששוני ציו”ן בארוכה) בשם המקובלים, שכאשר צדיק נקבר בחו”ל, אח”כ נשמתו נתפסת במקום אחד או בכמה מקומות בארץ ישראל, כאילו היא קבורה גם שם. ולכן אמנם גופו הטהור של משה רבינו נמצא בהר נבו, ולא ידע איש את קבורתו הגשמית, מ”מ חלק מנשמתו נקשרה למערת המכפלה כאילו גופו קבור שם. וק”ל. וכן מסיק בנידון דנן הגאון מוהר”ר אברהם רומאנו זלה”ה בספרו אברהם שנית פרשת וזאת הברכה דף ל”ח ע”ד ד”ה אלא, דנפשו של משה רבינו ע”ה היא זאת שעברה לשכון במערת המכפלה ולא גופו (אלא דצירף לזה ענין ה”מחילות” שנזכיר לקמן, והאריך בזה עיי”ש, וע”ע שם מש”כ בשם הרב זר זהב).

[ושוב חזי הוית בספר חמדת ימים שבזי פרשת וילך (ח”ב עמ’ שמ”ב בנדמ”ח) שהביא מדרש חז”ל תימני מכת”י, שלכאו’ מבואר בו להדיא שגופו של משה רבינו ע”ה נמצא בהר נבו ואילו הנפש נמצאת במערת המכפלה, וז”ל: “למה לא הרשה הקב”ה למשה ליכנס לארץ, מפני כבודן של מתי מדבר, כדי שיעמדו בתחיית המתים בזכותו, דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, הא כיצד, עם אבותיך – זו הנפש, דכתיב ושמתיך בנקרת הצור, והיא מערת המכפלה.” ע”כ. וצ”ב].

ועוד שפר קדמי ליתוב”י דעת”א בכל זה, עפ”י האמור בזוה”ק פרשת בראשית דף כ”א ע”ב: “יעקב מית וגופיה אעלו ליה בארעא קדישא יוסף מית גופיה לא אתקבר בארעא קדישא אלא גרמוי, משה לא האי ולא האי אמאי אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה, מית יעקב אזדווגא ביה במשה ובעוד דהוה משה בהאי עלמא מני לה כדקא יאות ואיהו הוה בעלה תניינא יעקב אעילו ליה לארעא קדישא גופיה שלים בגין דאיהו גופא, יוסף גרמוי ולא גופיא בגין דגרמין אנון חיילין ומשריין דלעילא וכלהו נפקי מההוא צדיק וצדיק צבאות אקרי מ”ט בגין דכל צבאות ומשריין עלאין מניה נפקין, ועל דא גרמוי דאינון צבאות אעלו בארעא, משה הוה לבר ולא עאל תמן לא גופיה ולא גרמוי אלא אעלת שכינתא בארעא בתר דמית משה ואתהדרת לבעלה קדמאה ודאי איהו יעקב מכאן נוקבא דאתנסיבת בתרין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה, משה הוה לבר כיון דבעלה קדמאה הוה בארעא וכו’.” ע”כ. הרי שבעת שנפטר משה רבינו ע”ה, חזרה השארת השכינה דיליה לשרות על גופתו הטהורה של יעקב אבינו ע”ה אשר במערת המכפלה, וזו כעין בחינת קבורת קדושת משה רבינו במערת המכפלה. ועיין. ויתירה מזו נאמר בתיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף ק”י ע”ב, דבחינת משה רבינו, שהוא גלגול אדם הראשון, התלבשה בכל ג’ האבות, ושם נאמר: “ודא דרגא דמשה כליל תלת אבהן ותלת דרגין תחותייהו ואינון גלגולא דאדם שת אנוש הבל נח שם יפת ומשת ואנוש אתיחסו כל דרין הדא הוא דכתיב (בראשית ד’) אז הוחל לקרא בשם י”י אז ההוא דאתמר ביה כי מן המים משיתהו אז הוחל למיתי בגלגולא ההוא דאתמר ביה אז ישיר משה ובגין דא שת מתמן הושתת עלמא ובגין דא כי שת לי אלקי”ם זרע אחר תחת הבל דאתמר ביה בשגם זה הבל ואיוב עליה אמר מי שת בטוחות חכמה חכמה מי”ם עליונים מתמן אתמשך ובגין דא כי מן המים משיתיהו ש תלת אבהן ודא מ”ש מן משה ה’ שכינתא תתאה הבל ה’ ל”ב וכפל שמיה תרין זמנין משה משה לאחדא בתרין ההי”ן ה’ עלאה ה’ תתאה ולאחדא בתלת ענפין ובתלת שרשין דאינון שית תרי זמנין מ”ה ממשה איהו אחזי רזא מה שמו ומה שם בנו דבתלת אבהן אתלבש מ”ה דלעילא ובתלת דרגין דלתתא מ”ה דלתתא ומשה כליל תרוייהו איהו מרכבתא שלימתא עלאה ותתאה כגוונא דא ש’ מן משה תלת אבהן דאתמר בה ופני אריה אל הימין ופני שור ופני נשר כו’ מ”ה דמשה ודמות פניהם פני אד”ם ובגין דאיהו מרכבה לעילא ותתא אמר ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם.” ע”כ.

ואף גם זאת לבי נסב”ר בקברי ליישב בכל זה. דכיון דנאמר בחז”ל בספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שנ”ז (הזכרנו במקום אחר, בספרי הקטן ששוני ציו”ן) שישנם מחילות המחברות בין קבר משה שבהר נבו למערת המכפלה, נחשב הכל כמקום אחד, ויש בזה בחינה מסויימת שמשה נקבר במערת המכפלה, אע”פ שבפועל נמצא בהר נבו. [ובספר ניצוצי זוהר למוהר”א מרגליות, פרשת ויחי דף נ”ר ע”ב אות ח’, הטמין ברמ”ז הבנה זו, דיש להשוות בין הנאמר בילקוט הראובני דמשה קבור במערת המכפלה, לבין הנאמר בספרי דיוצאת מחילה מקברו של משה למערת המכפלה, ובפרט דהספרי דורש כן בזה”ל: “נאמר כאן וימת שם משה, ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו.” ע”כ. והיינו דהספרי דורש שכביכול הם אותו המקום הידוע אשר עליו נאמר “שם” ו”שמה”. והג”ר דוד ברדא שליט”א בקו’ הנדפס בספר תורת ישראל עמ’ ל”ב האריך למעניתו בענין זה דקבורת משה רבינו ע”ה, ומסיק ליישב בזה “ונראה דהמחילה שהיתה בין קברו של משה למערת המכפלה היא עושה חיבור וקשר רוחני לאבות” עכ”ל, ובהמשך הוסיף בסגנון אחר קצת, “שחוץ למערת המכפלה יש סניף של המערה הנמשך להר נבו, שהיא חלק מהמערה” עכ”ל, ומול סו”ף דבריו הביא דברי מהר”י אלפייה זלה”ה בספרו אהבת השם, בתורת השואל שביל ק”ף, שהגדיר קבורתו של משה ד”זכה להתלוות אל קבורת האבות”, מחמת הנאמר בספרי דמחילה שהיתה יוצאת מקברו לקבורות של האבות עיי”ש]. ולפ”ז י”ל דאף מקום קבורתו של אהרן ומרים נחשבים כהיותם במערת המכפלה, דהרי נתבאר שם דישנם מחילות מקברו של משה לקבר אהרן ולקבר מרים. ויש לישוב זה סמך מדברי המדרש תנחומא פרשת חקת הוספה סי’ ב’, דמבואר דכאשר נקבר אהרן בהר ההר, בזה עצמו נקבר במערת המכפלה, וז”ל המדרש: “אמר לו משה, אהרן אחי הגיע זמנך ליפטר מן העולם וכו’. וכיון שרצו ליכנס במערה, אמר לו משה אהרן אחי, שם מתו אברהם יצחק ויעקב, ואתה לובש בגדי כהונה שמא תטמא אותם, לבוש אתה בגדי אלעזר, ואלעזר ילבש בגדיך, ונכנס אני ואתה במערה, וכן עשה.” ע”כ. ונהי דהנידון במדרש הוא לענין טומאה, ובזה בודאי דע”י המחילות איכא טומאת אוהל בכל המקומות המחוברים אע”פ שאין הכל חדר אחד, מ”מ מלשון המדרש ד”שם מתו אברהם יצחק ויעקב” משמע דהכל הוא מקום אחד ממש, או עכ”פ שהכל נחשב כמקום אחד מבחינה רוחנית. [ולרוח דברים אלו עשה לך צר”ף גם במדרש נוסף, והוא בספרי דברים פרשת האזינו פיסקא של”ח: “הר העברים הזה, שנקרא ארבעה שמות: הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה, ולמה קורים אותו הר נבו, שנקברו בו שלשה נביאים הללו שמתו שלא מידי עבירה ואלו הם משה אהרן ומרים.” ע”כ. וכן הוא פסיקתא זוטרתא פרשת האזינו דף ס”א ע”א, ובילקוט שמעוני פרשת האזינו רמז תתקמ”ט, ועוד (ויש גירסא כזו, אך בקצרה, גם בגמ’ בסוטה דף י”ג ע”ב). הרי מבואר שאהרן ומרים נקברו אף הם בהר נבו, ושהוא הוא הר ההר, והוא לכאו’ ההיפך מדברי חז”ל בכמה דוכתי דתרי אתרי נינהו, וכגון במדרש במדבר רבה פרשת חקת פרשה י”ט: “והניח ג’ הרים: הר סיני לשכינה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן” ע”כ, הא קמן ששני הרים נפרדים המה, אלא לפי האמור אתי שפיר דאמנם כמה מקומות שונים הם במובן הגיאוגרפי מ”מ כולם מחוברים ונחשבים כאחד במובן הרוחני והיינו יחד עם מערת המכפלה ודו”ק]. אלא דלאור כל האמור צע”ק דבספר תמונה, ובכל המקורות הנזכרים, נאמר לכל היותר שמשה וצפורה נקברו במערת המכפלה, ואין מי יאמר שגם אהרן נקבר שם. וי”ל.

או כלך בדרך זו, דהנה שגור בפומייהו דכולהו תשב”ר את המשנה אבות פ”ה: “עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן וכו’ ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה.” ע”כ, והבהיר המהר”ל בספרו דרך חיים על המשנה שם, דבבין השמשות של ערב שבת הוא זמן שבין החול לבין הקודש, ולכן בזמן זה נבראו אותם דברים “שאינם טבעיים לגמרי, והם קרובים אל הטבע” [פי’ הנשמת חיים על המשנה שם: “שאינם טבעיים לגמרי ואינם רוחניים לגמרי, רק מורכב טבעי ורוחני” עכ”ל], וע”ע שם בדרך חיים דתנא קמא לא חולק שקברו של משה נברא בבין השמשות אלא רק חלקו באיזה דברים יש למנות בתוך מנין “עשרה”, עיי”ש. והנה כיון שקברו של משה רבינו ע”ה אינו מקום גשמי ממש, אצל קבר זה המציאות של “מקום” איננה מציאות מוחלטת, כדחזינן מהגמ’ בסוטה הנ”ל ד”עמדו למעלה, נדמה להם למטה, למטה, נדמה להם למעלה” [וכן פירש להדיא המהרש”א על הגמ’ בסוטה שם וז”ל: “כי כבר נעשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך כמ”ש לחם לא אכל ופירש מן האשה ע”כ גם במותו גופו שנקבר נשאר רוחני שאין לו גדר במקום ואין לעמוד על מקומו המיוחד לו” עכ”ל. ובשו”ת משנה הלכות ח”ט סי’ רכ”א נתיב א’ מייתי דכן פירש האלשיך ז”ל בכמה דוכתי עיי”ש]. ולכן אין סתירה בין זה ש”מקום” הקבר הוא בהר נבו, לכך שמקומו הוא במערת המכפלה, כי הקבר משתייך לשני המקומות הללו בו זמנית. ולכן אע”פ שהקבר “נמצא” (גם) במערת המכפלה, לא נפיק מידי גדר “ולא ידע איש את קבורתו”, כי באמת אין לו “מקום” במובן הגשמי המוחלט וממילא לא שייך בזה ידיעת המקום.

וזאת ועוד אחרת יש ליישב בכל זה (ובישוב זה מתחברים כמה מהישובים הנ”ל להיות לדברים אחדים בשלמות בס”ד), והוא, דהנה במקום אחר (בספרי הקטן שושני ציו”ן בארוכה) הזכרנו שבכל מקום שישנה קבורה גשמית, ישנה גם מציאות של קבורה רוחנית במקום שמיימי הנקרא “חצר-מוות”, באופן שהמקום השמיימי הנז’ הינו “מכוון כנגד” המקום הקבורה הגשמי, וככל שנתבאר שם כשהוא כלול עם מקורו, עיי”ש. ומעתה, בנידון קבורת משה רבינו (אשר איננה קבורה רגילה וככל שנתבאר) איכא למימר דהקבורה הגשמית היא אכן בהר נבו בחו”ל, אך הקבורה הרוחנית הינה מכוונת כנגד מערת המכפלה (ואין זה סותר שהיא “גם” מכוונת כנגד הר נבו). והנה הרדב”ז בספרו מגן דוד אות רי”ש כתב וז”ל: “והבנתי מתוך דברי ספר התמונה שלישית, כי האות הזה נקראת מערת המכפלה, שנקברו ונגנזו כל הזוגות עליונים ותחתונים, וכן נקברו גופי הזוגות במערת המכפלה למטה, ונגנזו הגופים למטה והנשמות למעלה.” עכ”ל. כלומר דלפי ספר התמונה גופא מתבאר, דכנגד מערת המכפלה הגשמית בארץ, מכוונת מערת המכפלה רוחנית בשמים, והבחינות העליונות של הזוגות גנוזים במערת המכפלה העליונה, ואילו הגופים טמונים במערת המכפלה התחתונה. ולאור הנ”ל י”ל דמה שכתב בספר התמונה “בסוד ג’ זוגות ידועות, ושתים נסתרות”, היינו שהזוגות נסתרות קבורים במערת המכפלה הרוחנית. ומעתה יאמר נא ישראל, דגופו של משה רבינו ע”ה נשאר בהר נבו, ואילו נשמתו “גנוזה” במערת המכפלה הרוחנית, ותשקוט האר”ש. [ומיהו לפ”ז היה לנו לפרש שגם אדם וחוה קבורים רק במערת המכפלה הרוחנית, דהרי אף הם בכלל הזוגות ה”נסתרות” לפי ספר התמונה, וי”ל]. ואגב גררא לפי הנ”ל י”ל דכל הנושא של צדיקים הקבורים בחו”ל דמלאכים העבירום לארץ ישראל, הוא ג”כ על דרך הנ”ל, שגופם נמצא בחו”ל אך ה”חצר-מוות” שלהם הוא בארץ ישראל מכוון כנגד מקום גשמי בארץ ישראל, והבן.

ובשו”ת דברי יצחק כדורי שער ציוני הצדיקים סי’ ב’ נתקשה הרב העורך בהערה (עמ’ קע”ה) על הילקוט ראובני, כיצד יתכן שמשה רבינו קבור במערת המכפלה והרי נאמר ש”לא ידע איש את קבורתו”, ועלה אל הישו”ב בשם הרב בעל אבן השהם נר”ו, דכיון שלא יודעים בדיוק היכן במערה הוא קבור, קרינן ביה “לא ידע איש את קברתו”, על דרך המבואר בגמ’ בסוטה (הנ”ל) דאע”פ שידוע שמשה רבינו נקבר בהר נבו מ”מ כיון שלא ידוע בדיוק היכן אם למטה או למעלה וכו’ על זה נאמר דלא ידע איש את קבורתו. עכת”ד עיי”ש.

ולסיומא דמילתא יש לציין דבזוה”ק רעיא מהימנא פרשת כי תצא דף ר”פ ע”א נאמר אודות קברו של משה, שהוא “נע ונד מאתר דילך ומטלטל וגלי”, ומשמע דקברו אינו קבוע במקום מסויים, אלא נע ונד בחו”ל, ומ”מ יש לפרש בכמה אנפי ולאו דוקא במובן של המיקום הגשמי, וראה בדברי הגר”א בפירושו לתיקונים תיקון נ”ד, ועיין. והבט וראה גם בספר מגיד מישרים פרשת וזאת הברכה מה שגילה המלאך למרן הב”י זלה”ה, דמה שלא ידע איש את קבורתו של משה רבינו הוא משום “דגופיה אסתלק לעילא” כמו שהתרחש עם חנוך ועם אליהו הנביא, ומבאר שם דעלה השמימה בדרגה אפי’ יותר גבוהה מחנוך ואליהו, עיי”ש. ולפ”ז גופו של משה רבינו אינו קבור בשום מקום כלל, דומיא דחנוך ואילהו (ועדיפא מנייהו), ומה שכתוב בתורה שגופו של משה רבינו “נקבר” בגיא, כתב שם דהכוונה היא שגופו “נקבר” בספירת הבינה. [וע”ע שם במגיד מישרים, דבשעת אמירת המילה “כתר” בתפילת מוסף, יש לנו שייכות לבחינת הקבר של משה שבבינה, עיי”ש, ועל פי הדברים האלה יתכן שבעת אמירת המילה “כתר” במוסף אפשר לבקש במחשבת הלב שהקב”ה ישלח גאולה וישועה לכלל ולפרט בזכות משה רבינו, כאילו כעת מהשתטחים על קברו, ויתכן דאפשר אפי’ לבקש במחשבה ממשה רבינו להתפלל על זה, וכנ”ל, ויש להתיישב בדבר].

[11] נחלקו בדבר זה רבי יהודה ורבי מאיר בילקוט שמעוני פרשת וזאת הברכה רמז תתקנ”ד: “ואל עמו תביאנו – שנקבר עם אבות בארץ. רבי יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים והלא כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה ת”ל ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות במערה. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה, ומה ת”ל ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ.” ע”כ. [וכן הוא ג”כ בספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שמ”ח אות ז’, אלא דשם לשון רבי יהודה הוא “שנקבר עם אבות בקבורתם”, ועכ”פ גם לגירסא זו הפירוש הוא במערת המכפלה לכאו’]. וראה בהמשך מילתין בהערה, דגם לפי שיטת הזוה”ק פרשת ויחי דף רמ”ח ע”ב איכא קפידא שלא יקברו במערת המכפלה כי אם ד’ זוגות לחוד, ושם בדף נ”ר ע”ב מעיד הזוה”ק שמאז שנקבר שם יעקב אבינו ע”ה לא נקבר שום אדם וגם לא יקבר בו אדם לעולם, והיינו כשיטת רבי מאיר הנ”ל.

ולכו חזו נא למוהר”ר דוד פארדו זלה”ה בפירושו על הספרי שם, שכתב דגם רבי מאיר מודה דעכ”פ יהודה בן יעקב ע”ה נקבר בקירוב מקום למערת המכפלה, בעיר חברון, עיי”ש. [ואולם עפ”י המסורת נקבר ביהוד ואכמ”ל].

[12] ילקוט ראובני. ויתכן שדברים אלו עלו מתוך מה שנאמר בזוה”ק זוהר פרשת שמות דף ט”ז ע”א: “דתניא א”ר אלעזר בן ערך, בשעתא דאזלי ישראל בגלותא, אתכנשו כלהו נשמתהון דשבטין למערתא דכפלתא.” ע”כ, ואולם מלשון הזוה”ק ניכר החוש”ה אל העי”ן דאין הכוונה שנקברו שם אלא רק שהנשמות של השבטים נתקבצו לשם בעת גלות מצרים, וגם זה לא היה אלא לשעתו לפי ביאור הרמ”ק באור יקרות שם (כרך ז’ עמ’ פ”ח) שבעת ההיא עם ישראל השתטחו על ארונות השבטים שהיו אז בארץ מצרים, ולכן נשמות השבטים הלכו למערת המכפלה כדי לעורר את יעקב אבינו ע”ה להתפלל, כפי שמבואר בהמשך דברי הזוהר הנז’: “צווחו ואמרו סבא סבא, כאבא דבנין לאו בגלותא דעלמא דין בניך כלהו משתעבדין בקשיו עם אחרן עבדין בהו נוקמין דעלמא.” ע”כ. וע”ע בדברי הרמ”ק שם שהבהיר: “הנה השבטים לא נקברו בסוד המערה, מפני שהמערה סודה באצילות, שהיא מכפלה בסוד ה’ ה’, ושם קבורים ארבע זוגות שהם פני אדם – אדם הראשון, ופני אריה – חסד אברהם, ופני שור – גבורה יצחק, ופני נשר – יעקב תפארת דרך הנשר בשמים. ואדם הראשון קושר למטה במלכות למעלה. ואילו י”ב שבטים היו לחוץ, כלומר אינם במעלה כזו, ולכך הצרה הגיעה אל השבטים ולא הגיעה אל האבות ממטה למעלה. ועוד, השבטים קבורים באותה שעה בחו”ל וכו’.” עכ”ל. ומובא ג”כ באור החמה למוהר”א אזולאי זלה”ה על הזוה”ק שמות הנ”ל ד”ה ואלה שמות. ובכן בזוהר הקדוש פרשת ויחי דף רמ”ח ע”ב משמע דאיכא קפידא שלא יהיו קבורים במערת המכפלה כי אם ד’ זוגות לחוד. וכן לפי דברי הספרי וזאת הברכה פיסקא שמ”ח אות ז’ שהבאנו לעיל, דנחלקו התנאים לגבי יהודה בן יעקב ע”ה אם נקבר במערת המכפלה אי לאו, משמע דשאר השבטים לכו”ע לא נקברו, וכל שכן לדברי רבי מאיר דדריש “בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען – אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה”.

וראה להגאון מוהר”ר שלמה לאנייאדו זלה”ה (בעל שו”ת בית דינו של לשמה) בספרו המעלות לשלמה בדרוש על מעלת ארץ ישראל (עמ’ תכ”ב בדנמ”ח), שכתב דמזה שמצינו שיעקב אבינו ע”ה נצרך לקנות את מקום עשו במערה, משמע דמבחינה מציאותית המערה היא קטנה ואינה יכולה להכיל יותר מאברעה זוגות.

[13] בשמואל ב’ (ג’ ל”ב) נאמר: “ויקברו את אבנר בחברון”, ונודע עפ”י המסורת שהוא סמוך למערת המכפלה בצד המערב, ורבינו האריז”ל נתן אישו”ר דרבנ”ן שמסורת זו אכן נכונה היא, כפי שמביא מהר”ם חאגיז זלה”ה בספרו אלה מסעי עמ’ ט”ז.

[14] שהרי נקברה ראשו בקבר אבנר בן נר, כמפורש בשמואל ב’ פרק ד’ פסוק י”ב. ומשום מה דבר זה אינו מפורסם.

[15] כן הוא עפ”י המסורת הרווחת, דהרמב”ן ז”ל קבור בשטח שליד ה”מדרגה השביעית” הצמודה למערת המכפלה. ועיין באגרת ששלח הרמב”ן לבנו (והיא ל”ו נדפס”ה בספר אגרות ארץ ישראל יערי עמ’ פ”ה) כתב וז”ל: “פני מועדות ללכת לחברון העיר קברות אבותינו להשתטח כנגדם ולחצוב לי שם קבר בע”ה.” עכ”ל. ובכן מדברי מהר”ם חאגיז זלה”ה בקונטרסו פרשת אלה מסעי פרק ד’, נראה שהרמב”ן קיים את הבטחתו ונקבר שם בפועל, דכתב על הרמב”ן בזה”ל: “דבעת זקנתו עלה ונתעלה בעלותו לראות את פני ה’ והיתה שם מנוחתו כמו שכתב באותו אגרת בקברי אשר כרתי לי סמוך למערת המכפלה. ותמצא ברור שקיים כל ההלכות שנכתבו בקריעות הנזכרות וכו'” עכ”ל. וכן בספר שבחי ירושלים (נדפס בשנת תקמ”ה) בפרק על חברון כתב וז”ל: “וסמוך למערת המכפלה, מבחוץ, קבלה מזקני שער שהרמב”ן קבור שם. וכבר כתב רבינו ז”ל בכתבו נדפס בסוף תורת האדם שהוא הולך לחצוב קבר אצל האבות הקדושים.” עכ”ל. ומר אליעזר הלוי (נאמן ביתו של השר משה מונטיפיורי) ביומן מסעיו משנת תקצ”ה (נדפס בספר אגרות ארץ ישראל יערי עמ’ ת”ו) כתב אודות מערת המכפלה: “ועל המדרגה הראשונה, משמאל לכניסה הראשונה, נמצא קבר הרמב”ן.” עכ”ל. וכן בספר חבת ירושלים הורוויץ במאמר זכות אבות פ”ה סוף אות ו’ כתב וז”ל: “ומחוץ לשער בה”כ שלהם יש מקום מיוחד ליהודים להתפלל, ויש חור אחד בכותל ההוא, והוא מכוון נגד קבורת האבות והאמהות וכו’, ואומרים שסמוך לשער והחור ההוא – קבורת רבינו הרמב”ן ז”ל .” עכ”ל. והמקובל מוהר”מ ווינשטוק זצ”ל במכתב שנדפס בקובץ נשיאות כפים בערי הגליל סי’ ו’ כתב וז”ל: “והנה כשהייתי צעיר לימים והיתה אז חברון נתונה תחת ממשלת תורכיה, לא היו ישראל רשאים לעלות למערת המכפלה רק שבע מדרגות, ומבחוץ היו עוד כעשר מדרגות, והיה מקובל במסורת כי בדרגא השניה קבור רבינו הרמב”ן, והיינו פוסחים ומדלגים עליה, ועלינו מדרגא א’ לדרגא ג’.” עכ”ל. וכן היא דעת הגאון מוהר”ר סלמן מוצפי זלה”ה בספרו שפתי צדיקים עמ’ שכ”ד, שהרמב”ן נטמן ליד מערת המכפלה. וכ”כ הג”ר אהרן מועלם ז”ל בספרו תולדות אהרן ומשה עמ’ פ”ו. וכ”כ בשו”ת דברי פנחס ח”ב סי’ מ”ז בשם מאמר זכות אבות פ”ה אות ו’. והבט וראה גם בספר “מפניני הרב” מפלאטבוש עמ’ שנ”ג שמביא עדות מהגרי”ד סולובייציק שקיבל מאביו שקיבל מהגר”ח שקיבל מהגר”א, שקבר הרמב”ן הוא סמוך למערת המכפלה.

ומ”מ י”א שהרמב”ן נקבר בעכו, וי”א שנקבר בטבריה, וי”א בחיפה, וי”א שנקבר במערת רבינו עובדיה מברטנורא בהר הזיתים וי”א במקום אחר בירושלים. ושגור בפומייהו דהחוקרים לומר דמסתברא דיש לסמוך טפי על מה שהעיד תלמידו של הרמב”ן (במכתב הנדפס בתוצאות ארץ ישראל עמ’ נ”ד), שכתב שרבו הרמב”ן נקבר בבית קברות שבתחתית הר הכרמל, והיינו בחיפה סמוך לציון רבינו יחיאל מפריז, ומה שלא נקבר בחברון אע”פ שהכין לעצמו מקום קבורה שם, היינו מפני שהבאת גופתו הטהורה מעכו (מקום פטירתו) עד חברון בימים ההם היתה משימה קשה עד מאוד, ובפרט שעכו היתה תחת שליטת הנוצרים ואילו חברון תחת שליטת הישמעאלים, ואכמ”ל.

[16] זוה”ק פרשת ויחי דף רמ”ח ע”ב: “ת”ח, ההוא אתר אקרי קרית ארבע מ”ט בגין דתמן אתקברו ארבע זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. הא קושיא הכא דתנינן, אבהן אינון רתיכא קדישא ורתיכא לאו פחות מארבע, ותנינן קודשא בריך הוא אחבר למלכא דוד בהדייהו ואתעבידו רתיכא שלימתא, וכו’, אי הכי דוד בעיא לאתקברא בגו אבהן ויהוי קרית ארבע בהדיה, מ”ט לא אתקבר בהדייהו, אלא דוד מלכא אתר מתתקן הוה ליה כדקא יאות ומאן הוא ציון לאתחברא ליה כחדא, ואדם דאתקבר בגו אבהן הא אינון אתקברו בהדיה בגין דאיהו מלך קדמאה הוה, ואתעבר מניה מלכו ואתיהב לדוד מלכא, ומיומוי דאדם אתקיים דוד מלכא, דאדם אלף שנין אתגזר עלוי ואתעברו מניה שבעין שנין יומוי דדוד מלכא והוא יהיב לון. ואבהן היך יקומון עד דייתי דוד מלכא אלא זכה לאתריה כדקא חזי ליה בגיני כך לא אתקבר לגבי אבהן. תו אבהן באתר דדכורא שרין ודוד באתר דנוקבא ואבהן נוקבן אתקברו בהדייהו ודוד אתקבר ואתחבר באתר דדכורא מלה כדקא חזי ליה.” ע”כ.

[17] זוה”ק פרשת לך לך דף ע”ט ע”ב: “כתיב (שמואל ב’ ב’) וישאל דוד בה’ לאמר האעלה באחת מערי יהודה ויאמר ה’ עלה ויאמר אנה אעלה ויאמר חברונה. וכי כיון דמית שאול ומלכותא אתחזי לדוד אמאי לא קביל מלכותא מיד על כל ישראל, אלא כלא רזא דחכמתא איהו, בגין דדוד לית ליה לקבלא מלכותא אלא עד דיתחבר באבהן דאינון בחברון וכדין בהו יקבל מלכותא ועל דא אתעכב תמן שבע שנין בגין דיקבל מלכותא כדקא יאות.” ע”כ. ופוק חזי נמי מש”כ במעבר יבק מאמר אמרי נעם פרק כ”ז: “ואין מלכות לישראל רק על ידי חברון”. עכ”ל.

[18] זוהר חדש מגילת רות דף ל”ג ע”ב: “רבי קיסמא אמר מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן.” ע”כ. וע”ע בזוה”ק פרשת בראשית דף ז”ן ע”ב דמקום קבורת אדה”ר הוא “סמוך לגינתא”. וע”ע שם בפרשת תרומה דף קנ”א ע”ב, ובזוהר סתרי תורה פרשת לך לך דף פ”א ע”א. והיינו דמשם המעבר לגן עדן התחתון. וראה אריכות בזה בדברות מוהר”ר אברהם אזולאי זלה”ה (מרא דאתרא דחברון זיע”א) בחסד לאברהם מעיין ג’ נהר י”ג. עיי”ש.

ובשפת אמת פרשת חיי שרה תרנ”ו כתב לבאר: “ובגמרא (בעירובין דף נ”ג ע”א) פליגי, חד אמר ב’ בתים זו לפנים מזו וחד אמר בית ועלייה על גביו, ומסתמא שניהם אמת, דיש גן עדן תחתון ועליון, וכמו כן בגן עדן עצמו יש חיצוניות ופנימיות, וכו’, וזה מערת המכפלה – התערבות והתדבקות בפנימיות ובשורש העליון.” עכ”ל.

[19] מעבר יבק מאמר אמרי נועם פרק ז”ך, וכתב דדבר זה גרם שיש שם השארת השכינה.

^[20] זוה”ק פרשת בא דף ט”ל ע”ב: “חמא שכינתא עליה” [ובסמוך נעתיק שאר לשון הזוהר בזה]. ולכאו’ י”ל דשרתה בו שכינה מחמת קבורת אדם הראשון, אולם מדברי המקובלים משמע דהוא ענין בעצם, פוק חזי במגלה עמוקות אופן רמ”ט בהגהה, בשם הרמ”ק בספרו אור נערב, שהשכינה נקראת “מערת המכפלה” עיי”ש. וע”ע מה שהזכרנו לעיל בסמוך בשם מעבק יבק.

[21] זוה”ק פרשת בא דף ט”ל ע”ב: “ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב – וכי לא הוה ליה ביתא או מקום אחר להתפלל, אלא אותה השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה דכתיב השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין ובגיני כך הוה מצלי תמן וקבעיה לצלותיה איכא למדחי.” ע”כ. [ובעיקר הנושא האם אותו “שדה” של יצחק היה מערת המכפלה, ע”ע מה שהבאנו בזה לעיל פרק ???].

עוד רגע אדבר דהנה בהמשך דברי הזוה”ק שם נאמר דאברהם אבינו “לא הוה מצלי תמן”, אלא בהר המוריה. ולכאו’ הזוה”ק יושב בסת”ר ממה שכתוב בזוהר גופיה פרשת חיי שרה דף קכ”ז ע”ב, דאברהם אבינו ע”ה “איהו צלי כל יומא ויומא” במערת המכפלה, וששם הקב”ה היה מדבר עמו. וכבר נתקשה בזה הגאון מוהר”ש בוזאגלו זלה”ה במקדש מלך פרשת חיי שרה, ולא בא אל הישו”ב. והגה”ק רבי צדוק הכהן מלובלין זלה”ה בפרי צדיק פרשת בא אות ד’, כתב בדרך פשוטה לפניו, דלפני שנתגלה לאברהם אבינו את הר המוריה, היה מתפלל במערת המכפלה, ולאחר שנתגלה לו, אה”נ שהתחיל להתפלל בהר המוריה (וצע”ק לשון הזוה”ק בפרשת בא שם, דמבואר לכאו’ שהסיבה שאברהם אבינו ע”ה לא היה מתפלל במערת המכפלה, הוא משום שכבר קבע מקום לתפילתו בהר המוריה, ועיין). והרה”ג ר’ חיים טרבלצי פרשת חיי שרה אות ז”ך כתב ליישב באופן נוסף, אלא דבסוף דחה את דברי עצמו ונשאר בקושיא עיי”ש. ולולי שאיני כדאי לבי נסב”ר בקרבי לומר, דמלשון הזוהר בפרשת בא מוכח דהנידון הוא התפילה העיקרית, דהיינו התפילה שהיא כנגד תפילת העמידה, ואילו בלשון הזוה”ק פרשת חיי שרה שפיר ניתן לומר דמיירי לענין תפילה ותחינה בעלמא, וק”ל.

ואגב גררא לפי דברי הזוה”ק פרשת בא הנ”ל דיצחק אבינו ע”ה היה מתפלל בקביעות במערת המכפלה, ואילו אברהם אבינו ע”ה היה מתפלל בקביעות בהר המוריה, יצאנו למדין לכאו’, דמי שיש לו עת צרה ל”ע וחפץ להתפלל בכותל המערבי וגם במערת המכפלה באותו יום, עדיף טפי שיתפלל שחרית (שהיא תפילתו של אברהם אע”ה) בכותל המערבי, ותפילת מנחה (שהיא תפילתו של יצחק אע”ה) במערת המכפלה, וק”ל.

[22] הגראי”ל שטיינימן זצ”ל בספר ימלא פי תהילתך מהדורת תשס”ג עמ’ רמ”ג, והבהיר דהרי מצינו לגבי שרה ורבקה שהיה ענן קשור על אהליהן בחייהם (דהיינו שכינה), וכל שכן במתיתם דגדולים צדיקים במיותתן יותר מבחייהן, וזאת מלבד ששכינה שרויה בקברות הצדיקים (כדברי הגר”א), עיי”ש.

[23] פרי צדיק בדרושים לפרשת שקלים אות ח’, ויהיב טעמא עפ”י דברי המדרש בראשית רבה פרשה י”ד, שאדם הראשון נברא מהאדמה של מקום המזבח: “מן האדמה – רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמוד” ע”כ, ולכן כאשר חזר אדם הראשון להיות עפר האדמה, הביא למערת המכפלה מקדושת המזבח, עיי”ש בפרי צדיק באורך, זיע”א.

[24] כתב בכפתור בפרח פרק י”א: “סביב המערה מרובע רבוע גדול, חומה גבוה מאבני המקום הקדוש בית המקדש, ומקובל שהוא מבנין שלמה ע”ה.” עכ”ל. וע”ע לקמן השיטות השונות בענין מי בנה את המבנה שמעל מערת המכפלה.

[25] בספר מעבר יבק מאמר אמרי נועם פרק ז”ך, שלח את באר”ו לומר, ששלושת המקומות שנקנו בכסף, שהם מערת המכפלה (ע”י אברהם אע”ה) ושכם (ע”י יעקב אע”ה) ומקום המקדש (ע”י דוד המלך ע”ה), הם בבחינת נפש רוח ונשמה של רוחנית ארץ ישראל, עיי”ש. ופוק חזי נמי למוהר”א אזולאי זלה”ה באור החמה פרשת בא דף ל”א ע”ד מדפי הספר, שכתב דמה שנאמר בזוה”ק שם (דף ט”ל ע”ב) אודות מערת המכפלה “אלא תרין מלין אינון וכלא הוא חד” פירושו ששדה המכפלה ושדה ירושלים (הר המוריה) הם ענין אחד, עיי”ש.

ובכן, כפי שמובא בקובץ נזר התורה מנחם אב תש”ע עמ’ ש”ל, שיעור שטח המבנה שעל מערת המכפלה, הוא חמישים אמה על מאה אמה, שהוא בית סאתיים כשיעור חצר המשכן, וגם חומת הבנין מסביב בנויה בעיטור של עשרים בליטות כעין עמודים לאורך, ועשרה לרוחב, כדוגמת חצר המשכן, ולא בכדי הוא, ודו”ק.

[26] מוהר”ח פלאג’י זלה”ה בעתרת החיים סי’ ח”ן מע’ מ’ בשם הרב יונתם אלם סי’ ט”ו. ובילקוט ראובני פרשת חיי שרה מביא כן משמיה דהרב כנפי יונה זיע”א. וכן כתבו גדולי החסידות זיע”א, ועל צבאם הרב מגלה עמוקות פרשת לך לך, ובאופן רכ”ב, ובתניינא פרשת בחקתי אופן כ”ב. וכ”כ בנועם אלימלך פרשת ויחי עה”פ בסודם אל תבוא נפשי. וכן כתבו באמרי אהרן (לבעל שומר אמונים זלה”ה) פרשת וירא, ובבאר משה סוף פרשת בא, ועוד. ובספר אסרי לגפן חי”ב (ב) עמ’ ר”ד מבאר זאת עפ”י דברי הרמ”ק שהר הבית הוא נפש של ארץ ישראל ואילו מערת המכפלה היא הנשמה של ארץ ישראל, עיי”ש.

ויש שרצו להבין דלכך נתכוין רבינו בחיי פרשת ויגש על הפסוק “אל נא תקברני”, ראה שם, ואולם אין משם עולת ראי”ה, דהעיין שם בעין יפה יראה דמתכוין לארץ ישראל באופן כללי ולא למערת המכפלה.

[27] לשון הגאון בעל שו”ת דברי יציב, בספרו שפע חיים רעוא דרעוין פרשת לך לך מאמר א’ אות ט”ז. ומה שכתב זאת בלשון “עבר”, הוא יען כי כתב שם בהמשך דיומא כהאידנא כבר אין אפשרות להתפלל במערת המכפלה [ונראה דמיירי אפי’ לאחר הכיבוש, דאזיל לשיטתיה בשו”ת דברי יציב חאו”ח סי’ צ’ וחיו”ד סי’ מ’ דאסור להתפלל במערת המכפלה מפני שבני ישמעאל בנו מעליו בית תפילתם].

^[28] מוהר”ר אהרן ברכיה מודינה זלה”ה בספרו מעבר יבק מאמר שפת אמת פרק ה’, וז”ל: “ונשמות הצרורות בצרור החיים אינן מתלבשים בשום מלבוש אוירי, כי אם לעיתים ידועות, כרבי בעת שהיה אומר קידוש וכו’, ויעקב אבינו שאמרו עליו שלא מת, נשמתו אינה נשארת ערומה מהלבוש אפילו שעה אחת, אלא נשמתו בצרור החיים ובלבוש אצלה תמיד מזומן וחופף, וכל זמן שנשמתו רוצה להתלבש בו מתלבשת, וכשיראל בצער הגלות נשמת יעקב לובשת המלבוש, כי יכול להתראות כאליהו, ומבקשת רחמים, בכח תפלתה ממשכת כח הרחמים לבניו, ואח”כ שבה אל צרור החיים בלי לבוש, כי אי אפשר לנשמה להתפלל ולהמשיך שפע לתחתונים אלא בלבוש זה.” עכ”ל.

והבט וראה מה שכתב בקצ”ר אמיץ מוהרח”ו זיע”א בשערי קדושה פרק ה’: “והנה יעקב אבינו לא מת, כי זכה למידת האמת, ועומד להתפלל על בניו”. עכ”ל.

^[29] תענית דף ה’ ע”ב.

[30] בריש ספר שיח יצחק (למוהר”ר אליהו מני זצוק”ל) עלו על מזבח הדפו”ס תולדות המחבר זצ”ל שנכתבו ע”י ממלא מקומו מר בריה דרבינא הגאון מוהר”ר סאלימאן מנחם מני זלה”ה, ושם מסופר כמה הגאון תנא דבי אליהו זצ”ל מסר את נפשו על דבר זה, וז”ל: “ובשנת תרכ”ט התרוצץ פתאום רעיון קדוש בקרבו לקנות את המצודה החרבה אשר בשכונת מערת המכפלה ולהקים על חורבנותיה בית תפלה אשר יהיה צד עם צד לקבר אבותינו הקדושים זיע”א. הרעיון הקדוש הזה הלהיב את לבבו כלכך עד אשר נדדה שנה מעיניו בחשבו מזמות לקנות את החלקה השמנה הזאת. ויהי מוכרח לנסוע לדמשק להתנפל לפני שלטון המדינה ולבקש מלפניו להחזיק בדבר המקנה. אפס כי הפעם לא האירה ההצלחה את פניה, וכל יגיעו היה מאפס ואפע. אמנם נדיבים רבים באו לעזרתו הזכי בהם השר הגדול המנוח סי’ שמעיה אנג’יל נשמתו עדן.” וכו’. ואחרי שמובא שם שלא עלתה בידם לקנות את חלקת השדה הנז’, כתב: “בלב מלא צער ודאגה שב הפעם לעיר הקודש חברון תבנה ותכונן בימינו, ואי הצלחתו בדבר המקנה היה דוקר את בשרו כמחט וכו'”. עכ”ל. ושם בהערות (בנדמ”ח) מובא על אודות הגאון מוהר”ר יוסף חיים זלה”ה בעל הבן איש חי, וז”ל: “סר הרב יוסף חיים לביקור במערת המכפלה ע”מ להשתטח על קברי האבות, אך תוחלתו נכזבה משום שבעלות המערה היתה בידי הישמעאלים, והם מנעו בעד כל מבקר יהודי שלא יכנס רק עד שבע מדרגות בכניסה למערה, וברצותו להמשיך ולעלות חברו עליו בני הבליעל ומנעו גם מהרב את כניסתו לתוך המערה. בראות הרב כי מקום מקודש זה נפל לידי זרים העושים בו כבשלהם, לא עצר בנפשו, ודמעות של כאב זלגו מעיניו. אך התנחם בזה שעל אף התנגדות בני הבליעל יוכל להיכנס בדרך אחרת עבורה יוותרו הישמעאלים גם על המקודש בעיניהם כמאמר העולם “הכסף יטהר הכל”, וכך שלשל הרי”ח זצוק”ל ממיטב כספו לידו של אחד מחשובי הישמעאלים והוא הביאו אל תוך המערה. אחר המקרה הנ”ל גמלה ההחלטה בלב הרי”ח טוב לגאול את המערה מידם של הישמעאלים ע”מ להשיבה אל בעליה הראשונים, ויחד פנה עם רבנו (רבי אליהו מני זלה”ה) אל סינויור שמעיה אנג’יל שבדמשק שישתדל כמיטב יכולתו לגאול את המקום הקדוש מיד הישמעאלים, אך הדבר לא עלה בידו מחמת סכסוכים שונים בין פחת ירושליים ופקיד חברון בנדון זה והדבר לא יצא לפועל וכו'”. עכ”ל.

[31] כפי שהזכרנו במקום אחר מה שמובא בספר אל מעין העדן עמ’ כ”ח, ובספר אורה של ירושלים עמ’ כ”ה, אודות הגה”ק המלוב”ן מוהר”ר עמרם בן דיוואן זלה”ה, שהתחפש למוסלמי כדי שהישמעאלים יתנו לו להיכנס למבנה שמעל מערת המכפלה, ונתפס בדבר ורצו בני האמה לשלוח יד בנפשו הטהורה, וינוס ויצא החוצה ונמלט למרוקו. זיע”א.

[32] כך מובא בספר ברכת אליהו עמ’ י”ג, בתולדות הגאון רבי אליהו מני זלה”ה שנכתבו ע”י המו”ל, כתוב לאמור: “ויהי מקץ ימים ותחשק נפשו (של מוהר”ר אליהו סאלימאן מני זלה”ה) לקיים מצות הכנסת אורחים ולשלב מצוה זו עם עליה לרגל על מנת להשתטח על קברי האבות הקדושים מדי שנה בשנה. לשם זה, חולל תנועה חזקה בקרב היהדות שבכל ערי המזרח בהרימו על נס את גודל קדושת הצוה הזו משך המון עולם חברונה. ויפתח לפניהם לשם זה את ביתו לרוחה, ויטע בו אש”ל לכל הולך השב שלא על מנת לקבל שכר. מאז היו אורחים מכל קצבי ארץ מבאי ביתו, אכלו לשבעה שתו לרויה, והרא”ם ז”ל עמד עליהם לשרתם כאאע”ה בשעתו, וגם שעשע אותם בדברי תורה ומנסר נחמדים מפז כגודל ידו.” עכ”ל.

[33] ספר מרא דארעא דישראל ח”א עמ’ פ”ח. עיי”ש. ועל זה הדרך, נאמר בספר זכרון אדרת אליהו בקו’ מראש צורים פ”ב, אודות הראב”ד הגאון רבי אליהו ראם זצוק”ל, וז”ל: “הלך רגלי בליל תשעה באב מירושלים עד חברון כדי להתפלל על קברי האבות”. עכ”ל.

ובענין חודש “אלול”, גם הגרש”ז אוייערבאך זצ”ל בימי בחרותו היה נוהג בכל חודש אלול להתפלל במערת המכפלה, כפי שמובא בספר ועלהו לא יבול ח”ב עמ’ פ”ד ד”ה אחר.

ואצל אדמור”י בית לעלוב ישנה הנהגה, לפקוד את מערת המכפלה לפחות ד’ פעמים בשנה.

[34] שו”ת באר אליהו כ”ץ חיו”ד סי’ ק”ט, דמצינו שכלב בן יפונה וגם ירמיהו הנביא הלכו להתפלל על קברי האבות, ואילו לגבי קבר רחל משמע מחז”ל שרק עברו ליד קברה כשיצאו לגלות ולא נפנו להתפלל על קברה, אלמא דעיקר ענין התפילות על קברות הצדיקים הוא במערת המכפלה, מפני שמצינו בתפילת העמידה עצמה שמזכירים את אברהם יצחק ויעקב, עכת”ד. ואולם יד הדוחה נטויה, דמה שעם ישראל לא נכנסו להתפלל בקברה של רחל אמנו ע”ה הוא מפני שנלקחו בשבי בשרשראות ברזל כמובא במחז”ל, ולא היה להם רשות לעצור להשתטח על קברה. וז”פ. ובר מן דין כבר הבאנו לעיל פרק א’ מדרשי חז”ל מפורשים, שיעקב אבינו העמיד מצבה על מקום קבורת רחל כדי שעם ישראל יתפללו שם, ושגם יוסף הצדיק התפלל שם, ואין צורך להכפיל את הדברים כאן.

[35] כך לכאו’ היתה דעתו של הגה”צ המלוב”ן רבי חיים משה מנדל זצוק”ל עפ”י מה שמובא בספר הראה לענו פרק ל”ב  (עמ’ ת”א מהדורת תשע”א). והוא דלא כדעת הגרי”ז מבריסק וסייעתו זלה”ה שהבאנו לעיל, שהמליצו על קבר רחל כהיותו המקום המובחר לענין חשוכי בנים.  ויתכן דכל מקרה הוא לגופו לפי שורש נשמת הזוג, וק”ל.

[36] כן אפשר ללמוד (לכאו’) ממה שכתב מוהרח”ו בעץ הדעת טוב פרשת בשלח דף קע”ז ע”א, ראה שם היטב.

[37] אבות הראש (למוהר”ר רחמים נסים יצחק פלאג’י לה”ה בעל יפה ללב) ח”ב דף ק”ט ע”ג, בהתבסס על ילקוט הראובני ערך אליהו אות ו’. ומן הסתם תפילת האבות היא בשעה המובחרת לתפילה, ונמצא לפ”ז, שהמתפלל תפילת שחרית עם הנץ החמה במערת המכפלה, מתפלל ביחד עם אברהם אע”ה, וע”ז הדרך. ואולם ניתן להניח דכל זה אינם דברים כפשוטן ממש, ובפרט דהאבות הם מרכבה לספירות, ועיין.

[38] מקור?

[39] בזוהר הקדוש פרשת שלח לך דף קס”ד ע”א מתאר היטב את הסדר כיצד קבורים האבות המערת המכפלה, ושם נאמר: “סדורא דלהון היך? שכני נשין לגבי נשין, ודכורין לגבי דכורין. אדם ברישא חוה סמיך ליה, שרה לגבי חוה, אברהם סמיך לשרה, יצחק סמיך לאברהם, רבקה סמיך ליצחק, לאה סמיך לרבקה, יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא, דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות, והכי הוא, אדם וחוה בקדמיתא, ושרה ואברהם סמיך לון, יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא, יעקב ולאה באמצעיתא. ואינון נשין לגבי נשין, ודכורין לגבי דכורין, ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה, רבקה ויצחק, אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא, יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא, ועכ”ד יעקב אצטריך באמצעיתא.” ע”כ.

[40] אוסרי לגפן ח”ט עמ’ שי”ד סי’ פ”א.

[41] בספר ועלהו לא יבול ח”ב עמ’ פ”ג כתב אודות הגרש”ז אוייערבאך זצוק”ל: “הרב נכנס לכל האולמות שבתוך מערת המכפלה, לאולם אברהם, לאולם יצחק ולאולם יעקב, ובכל אחד מהאולמות אמר פרקי תהילים במשך חמש דקות.” עכ”ל. וכן בספר מאיר החיים ח”ב עמ’ תי”ג מתאר את ביקורו של האדמו”ר האמרי חיים מוויזניץ זצ”ל יחד עם מאות מחסידיו במערת המכפלה בשנת תשכ”ז, ונאמר שם: “ליד ציון אברהם אבינו שפכו לבם כמים בתפלות ותחנונים ובאמירת תהלים, אחר כך התפללו מנחה ליד ציון יצחק אבינו, ושוב נאמרו פרקי תהלים ליד ציון יעקב אבינו.” ע”כ.

[42] המסורת אודות ה”חור”, הוזכרה (לכאו’) במכתבו של רבינו עובדיה מברטנורא זלה”ה הנדפס בספר דרכי ציון, וז”ל: “וחלון (כצ”ל) קטן יש מחוץ לחומה אשר על גבי המערה, ואומרים שהחלון ההוא יורד למטה עד קברו של אברהם אבינו, ושם ניתן רשות ליהודי להשתטח ולהתפלל נוכח החלון ההוא. אכן תוך החומה אשר על גבי המערה לא יכלו להכנס ואני התפללתי נגד החלון הקטן ההוא.” עכ”ל.

ומסורת זו נשתמרה למשך הדורות, שה”חור” הידוע שבחומה ליד קבר הרמב”ן, הינו מכוון כנגד קבר האבות, וכמו שמביא בשו”ת דברי פנחס ח”ב סי’ מ”ז בשם מאמר זכות אבות פ”ה אות ו’.

[43] הנימוק השגור בפומייהו דכמה אינשי, הוא, יען כי המדרגה השביעית הוא המקום שהתפללו גדולי עולם מלפנים, ואין לשנות. ואי משום דא לא אייריא, דמה שנהגו כן הוא מפני היד שנשתלחה בעל כרחם ולא בטובתם, ובזמנו גם גדולי החסידות התבטאו בצער וכדמצינו במכתבו של ה”אמרי אמת” מגור זלה”ה הנדפס ב”אוסף מכתבים”, וז”ל: “מחברון שבתי בכאב אנוש, כי חרפה שברה לבי בראותי איך שפחה תירש גבירתה, כי במקום מערת המכפלה שרשאים אנו ללכת, איננו יכולים להלוך רק איזה שליבות בהמדרגות, ומשם והלאה הנערים הערביים שובבים ומקפצים ולא יניחו לאחב”י לגשת הלאה.” עכ”ל. וא”כ זה עתה שהרשות ניתנה, עלה נעלה.

ואולם יש לתת טעם דומה למנהגם, דכיון שאין מסורת ברורה איזה מקום של המבנה הגדול הינו כנגד מקום קבורת האבות, יש מעלה בתפילה ליד ה”חור” הנזכר דעכ”פ יש עליו מסורת ברורה שמגיע עד לקברי האבות, כנתבאר לעיל בסמוך. ועוד יש ליישב טעמייהו, בכמה אנפי:

א. אם מקום קבורת האבות הוא מתחת לאולם יצחק, כפי שמסתמן מהמיקום שבחרו הישעמאלים להדליק את נרותיהם בקדמא דנא, א”כ כיום שאין רשות לבני עם הקודש להתפלל באולם יצחק ברוב ימות השנה, נמצא שהמקום הקרוב ביותר לקבר האבות הוא דוקא במדרגה השביעית, ובפרט שהמדרגה השביעית נמצאת במקום נמוך (יחסית לקומה העליונה של המבנה), דבר שג”כ מגדיל את הקירבה למקום קבורת האבות.

ב. לשיטת הסוברים דאסור להתפלל בתוך מסגד (כפי שנתבאר במקום אחר), הרי שבמדרגה השביעית שפיר דמי.

ג. במדרגה השביעית מתאפשר גם לכהנים להתפלל, ואפשר לערוך “ברכת כהנים” בתפילת שחרית, משא”כ בתוך המבנה (לאור הנתבאר לעיל פרק??? שאסור לכהנים להכנס בתוך המבנה של מערת המכפלה). אך על הכהנים להתרחק ד’ אמות מקבר הרמב”ן, ויש לישם לב לדבר מפני שנכון להיום אין מצבה על גבי קברו (כי כל פעם שרצו לבנות, לא עלתה בידם, כעין המתחרש בקבר רבי פנחס בן יאיר ואכמ”ל).

ד. כאמור, עפ”י מסורת שלמים וכן רבים, במקום הנז’ קבור הרמב”ן, כך שנוסף זכותיה על זכות אבות העולם שתתקבל תפילתינו ברצון.

[44] פרשת בא דף ט”ל ע”ב: “ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב – וכי לא הוה ליה ביתא או מקום אחר להתפלל, אלא אותה השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה דכתיב השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין ובגיני כך הוה מצלי תמן וקבעיה לצלותיה.” ע”כ. וכן הבין הגאון מהר”י פלאג’י זלה”ה בספר יפה ללב או”ח סי’ ץ’ סק”ו, שיצחק אבינו ע”ה קבע מקום תפילתו בשדה הסמוך למערת המכפלה, ולא בתוך המערה (וגם לא “מעל” מקום המערה). [ובמהשך מילתין ה”ן עוד נבי”א את ההקשר שעליו נאמרו דברי הרב יפה ללב].

[45] בשו”ת וישמע משה ח”א עמ’ מ”א כתב להתיר בשם הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, ונתן טעם “שזה נחשב כחלק ממערת המכפלה”. עכ”ל (וצ”ב).

ואולם במציאות נראה דאין המקום פרוץ ממש, דרוח אחד הוא כותל המערה, ורוח אחד עם בתי הישמעאלים, והרוח השלישית מלאה אילנות וסנאים [ומועיל אילנות לענין דנן כמו שנקט הב”ח סי’ ץ’ סוד”ה ולא יתפלל במקום. וכן העלו הרב המגיה בשלמי ציבור דף ח”ן ע”א,  וג”ע זלה”ה בקשר גודל סי’ ז’ אות ח’, ושלטי גבורים סי’ ץ’ סק”ג, והרב בית עובד דיני תפילת י”ח אות כ”ד, ותורת חיים שם סק”ז (ומייתי ראיה מהא דפועלים רשאים להתפלל בראש הזית עיי”ש), והרב אב”א ן’ מרדכי זלה”ה בחסד לאברהם דיליה דיני ק”ש אות י”ד, ועוד. והבט וראה להב נוה שלום שולאל סי’ ץ’ אות ד’ שכתב דכן המנהג (עכ”פ בעירו אלג’זאייר עיי”ש). ואם כי ישנם אחרונים שסמכו על היתר זה ד”בין האילנות” רק בשעת הדחק (זיל קרי מש”כ בפרמ”ג סי’ ץ’ מ”ז סק”ב, ובחיי אדם כלל טו”ב סוף אות א’, ובחסד לאלפים סי’ ץ’ אות ג’, ובקיצור שו”ע גנצפריד סי’ ח”י אות ח’, ובנוה שלום הנ”ל, ובמשנ”ב שם סקי”א, ובכה”ח שם סקכ”ט, ובערוה”ש אפשטיין שם סע’ ח’, ולא ע”ט האסף בזה), היינו בגוונא שמתפלל במקום פתוח ממש אלא שמתפלל “בין האילנות”, משא”כ בנידון דנן דעדיף טפי טובא. ובר מן דין צאינה וראינה בספר מאיר עוז סי’ ץ’ סע’ ה’ אות ב’ שרצה לבאר בדעת הרמב”ם דכל שיש במקום מחימצה אחת, סגי בזה לענין דלא מקרי “בקעה” ולא חשיב פרוץ, עיי”ש, וא”כ בנידון דנן גם אם לא נחשיב חלק האילנות כמחיצה, הרי ישנם ב’ מחיצות של אבנים ממש]. ואע”ג דהמקום הוא רחב, וגם איננו מקורה, לא גרע ממה שנהגו להתפלל ברחבת הכותל המערבי, ודמי למובאר בשו”ת הרמב”ם פאר הדור סי’ ק”ן דאין איסור להתפלל בחצר בית הכנסת. וידועים דברי מרן החיד”א על בירכי”ו או”ח סי’ ץ’ סק”ב, דמייתי דברי הרב בתי כהונה ח”א סי’ טו”ב שהעלה דבמקום מוקף מחיצות אך שאינו מקורה שפיר דמי (ודלא כהמג”א שם סק”ו), וסיים הגחיד”א: “וכן המנהג פשוט בתוככי ירושלים עה”ק, שהציבור מתפללים בבית הכנסת במקום שאינו מקורה, ורבנן דמתיבתי מתפללין מנחה וערבית בחצרות בתי המדרשות.” עכ”ל. והניף ידו שנית במחב”ר סי’ ץ’, ושכ”כ הרב מזבח אדמה שם. וכ”כ בברכות מים דף א’ ריש ע”ג. וכ”כ בשלמי ציבור דף ח”ן סוע”א. ושאר אחרונים. וע”ע בשער המפקד מנהגי תפילה דף ה’ ע”א ואכמ”ל.

ואף אי נימא דהמקום ב”מדרגה השביעית” נחשב כפרוץ לגמרי, לא דבר ריק הוא ליישב את המנהג גם עפ”י שיטת הגאון מהר”י עייאש. דהנה תוס’ בברכות דף ל”ד ע”ב ד”ה חציף, על הנאמר שם “חציף עלי מאן דמצלי בבקתא”, נתקשו מקרא דהכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, ותירצו: “י”ל דהתם מיירי בהר המוריה כדאמרינן בפסחים פרק האשה (דף פ”ח ע”א) וכו'” ע”כ, ונתקשו האחרונים דסוף סוף גם הר המוריה (בזמן יצחק אבינו ע”ה) הוא מקום פרוץ, והב”ח בסי’ ץ’ והט”ז שם סק”ב כתבו דהר המוריה רק נקרא “שדה” אך הוא מוקף חומה, ואולם במטה יהודה שם סק”ב רוח אחרת עמו בישוב הדבר, דהנה ברש”י ובשו”ע שם מבואר דהא דבעי מקום בלתי פרוץ הוא יען כי במקום צנוע חלה עליו אימת המלך ולבו נשבר עיי”ש, ועפ”ז כתב אודות הר המוריה ד”אע”ג דהיה פרוץ, מכיון שהוא מקום קדוש, ואין זה כי אם בית אלקים, ושכינת עוזינו לא זזה משם מעולם ועד עולם, א”כ אימת השכינה על המתפלל שם ולבו נשבר בודאי.” עכ”ל. והתנבאו בסגנון זה גם ביצחק ירנן גאטינייו פ”ה מהל’ תפילה הל’ ו’, ובנהר שלום וינטורה סי’ ץ’ סק”ב, ועוד. וכן הראש”ל כמוהר”ר אברהם אשכנזי זלה”ה בשו”ת משעה אברהם או”ח סי’ כ”ה (ד”ה וחזה) מסיק בזה: “וקרוב אלי דברי מה שפירש הרב מטה יהודה ז”ל.” עכ”ל. והכי נמי איכא למימר לגבי התפילה ליד הכתלים של מערת המכפלה, דאימת השכינה על המתפלל יותר ויותר מכל מקום נצוע אחר, דגם במערת המכפלה השכינה נמצאת וכפי שנתבאר לעיל. ובכן ביפה ללב סי’ ץ’ סק”ו כתב עפ”י הרב מטה יהודה הנ”ל לפרש מה שנאמר בזוה”ק פרשת בא דף ט”ל ע”ב (שהזכרנו לעיל בסמוך), שפירש “ויצא יצחק לשוח בשדה” שהיה מתפלל בשדה שליד מערת המכפלה, “דכיון שהיה שם השארת השכינה, הרי אימת שכינה עליו, וית”ר לו להתפלל שם בשדה אשר במערת המכפלה” עכ”ל. ובכה”ח סופר שם סקכ”ו נראה דבהסכמ”ה עלה להבנת היפה ללב בדברי הזוה”ק, עיי”ש היטב.

וביותר מקום יש בראש לסמוך על ההיתר הנז’ לאור מה שהעלה מוהר”ר אהרן רפאל בן שמעון זלה”ה בשער המפקד הנ”ל, דחית לן דמה שמרן השו”ע הביא דינו של רב כהנא שלא לתהפלל במקום פרוץ, אינו משום דיש בזה איסור מדינא (דהרי הרמב”ם והרי”ף והרא”ש השמיטו מימרא זו), אלא רק על דרך “המוסר” (כלשונו) דראוי להתפלל באופן שתהיה אימת המלך עליו עיי”ש, ואם באורח זו אהלך, כיון דב”מוסר” תליא מילתא, אין אומרים בזה “לא פלוג רבנן”, אלא לפי המקום והענין הרשות נתונה לשקול איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם להתפלל בדחילו ורחימו, וא”כ לענין התפילה ב”מדרגה השביעית”, ליכא קפידא אפי’ מצד המוסר, דהרי כל בר דעת מתפלל בחדרת קודש ליד מערת המכפלה טפי טובא מאשר בבית כנסת הסמוך לביתו [פרט לאלו הבאים למערת המכפלה בתור “טיול” בקלות הדעת ח”ו].

ומה גם דכבר העיר לנכון בשו”ת ציץ אליעזר חלק ח”י סי’ ח”י, אודות ההיתר להתפלל ברחבת הכותל המערבי, דכל האמור בגמרא ובשו”ע דאין להתפלל במקום פרוץ, “היינו ביחיד, או יותר, שעומדים בבקעה באקראי ושאיננה מיוחדת וקבועה כלל למקום תפלה, אבל לא כן כשציבור מייחדים מקום כזה לתפלה לפרקים, דאזי דין מקום כזה כרחבה של עיר שבמגילה דף כ”ו, ושו”ע סימן קנ”ד סעיף א’, שמותר זאת בפשיטות, ואם מייחדים מקום כזה לתפלה בקביעות, אזי מקבל המקום קדושה כבית כנסת, וכדיוצא כן בהדיא מדברי הרמב”ם פי”א מהל’ תפלה הל’ כ”א”, עכ”ל. והכא נמי לגבי מקום המדרגה השביעית, שמקום זה נקבע כבר מדורות רבים, להיות מקום לתפילת לבני עם הקודש, מפני היד שנשתלחה במקום המערה.

וע”ע גדולה מזו בספר האשכול הל’ תפילת מנחה וערבית סי’ כ”ה (עמ’ נ”ו במהדורת ירושלים): “חציף עלי מאן דמצלי בפתקא וכו’ ואמרו רבואתא הני מילי יחיד, אבל בצבור כד מכנסי ומצלו, התם לית לן בה.” עכ”ל (והיינו דבציבור, אפי’ במקום שאין עושים כן לפרקים, שרי). וכ”כ בספר הבתים הל’ תפילה שער ח’ סי’ י”א בשם יש מי שכתב. וכן מביא ביפ”ל שם ובכה”ח שם סקל”א מדברי פסקי הריא”ז לברכות, ושכן הוא בריטב”א פסחים דף ח’ ע”א. [איברא דבספר האשכול שהוא המקור העיקרי להיתר הנז’, לא הביא טעמו של רש”י שתהא אימת מלך עליו, אלא הביא נימוק התוס’ דעוברין ושבים מפסיקין, או מפני שמראה תפילתו לרבים עיי”ש, וי”ל דכשמתפללים עשרה מקובצים (“מכנסי ומצלו”) לא שייך עוברין ושבין, וגם יוהרא דמראה תפילתו לא שייך בזה כי נמצא בתוך רעים אהובים כדכוותיה, ולפ”ז י”ל דלפי דעת מרן דמייתי בשו”ע להדיא טעמיה דרש”י, אין ללמוד מההיתר הנ”ל. ואולם בספר הבתים הנ”ל, הביא ג”כ נימוקו של רש”י, ואח”כ מייתי להיש מי שכתב דבציבור שרי, ומשמע מקופיא דאף לרש”י איכא למימר הכי. ובספר נתיבות הבית שעל ספר הבתים הנ”ל סקמ”ט נקט בפשיטות דהיתר זה הוא דוקא אליבא דרש”י, והיינו טעמא, דבציבור אף במקום פרוץ חלה עליו אימת מלך, עיי”ש. ופוק חזי נמי בתורת חיים על השו”ע סי’ ץ’ סק”ז, דאע”ג דלא שלטו מאורות עיניו הטהורות בראשונים כמלאכים הנ”ל, העלה מסברא דנפשיה דכיון דהאיסור להתפלל במקום פרוץ הוא כדי שתהיה עליו אימת מלך, מסתברא דבציבור שרי, עיי”ש. ובכן מדברי היפ”ל והכה”ח הנ”ל ג”כ מוכן דהבינו דגם לדידן דקיי”ל כמרן השו”ע שייך האי היתירא. וא”כ חזי לאיצטרופי לכל הנ”ל. ועיין בני ציון ליכטמן סי’ ץ’ סק”ז ד”ה ויש להעיר, בענין אם שייך לההיתר הנ”ל לדעת הראבי”ה ז”ל, עיי”ש].

[46] וז”ל הגאון מוהר”ר יוסף חיים זלה”ה בספרו בן יהוידע על עירובין דף נ”ג ע”א אודות המבנה שעל מערת המכפלה: “והחומה, מחמת שאבניה גדולים מאד, נראה שהיא בנין ישראל קדמונים, אך אין מכאן הוכחה על שטח הפנימית, כי אפשר עשו החומה כפי שטח העליונה דוקא.” עכ”ל. ובבן יהודיע על בבא בתרא דף ח”ן ע”א מבואר דאותם “קדמונים” שבנו את המבנה של מערת המכפלה, היינו עוד לפני רבי בנאה, עיי”ש.

[47] “יוסיפוס פלויוס” ספר מלחמות היהודים, ספר ד’ פרק ט’ אות ז’. ואם כי שם לא מוזכר להדיא שהיה שם מבנה אלא מצבות, מ”מ מתוך התיאור שהיה “לכבוד ולתפארת וכו'” משתמע שהיה שם מבנה.

[48] כפתור ופרח פרק י”א שכתב: “מקובל שהוא בנין שלמה”. וכן ביומן מסעות של רבי יעקב בן נתנאל הנדפס במסעות א”י יערי עמ’ ס’, כתב: “ואחרים אומרים שבנאו שלמה המלך”. וע”ע בהמשך מילתין בשם רבי בנימין השני ז”ל.

[49] רבינו פתחיה מררגנשבורג ז”ל (אחיו של ר”י הלבן מבעלי התוס’), ביומן מסעותיו, כתב: “והנה על המערה היכל גדול שבנה אברהם אבינו.” עכ”ל.

[50] רבי יעקב בן נתנאל (שם): “ובחברון נכסתי וכו’ בתוך המערה וכו’ חצי שבנה יוסף הצדיק”. עכ”ל.

[51] רבי ישראל ב”ר יוסף למשפחת בנימין (“בנימין השני”) באגרת מסעותיו (נדפס במסעות א”י יערי עמ’ תקפ”ו) כתב: “ממעל למערה הזאת, יתנשא בנין מפואר מאוד, ואומרים כי אבן פינתו הוסד בימי שלמה המלך. אסתר המלכה יסדה מחדש את הבניין ההוא, והמלכה הילנה חידשה חורבותיו אשר נשאר עד היום הזה.” עכ”ל.

[52] רבינו פתחיה הנ”ל כתב בין היתר: “ועל אותו פתח שבאמצע, מונחים חתיכות ברזל עבים, ואין אדם יכול לעשות כזה אם לא מלאך משמים”. עכ”ל.

[53] הלוא בספרתם. ובמראה הפנים שעל הירושלמי תענית פ”ד ה”ב ד”ה אבות, מייתי יקר סהדותיה דמוהר”ר יצחק זאבי זלה”ה שד”ר חברון, וכתב שם ש”הכיפה הבנויה ע”ג המערה, והיא שעשתה הילני המלכה לכבוד, והיא מצוירת ובנויה לתלפיות יפה עד מאוד.” עכ”ל. וראה גם בהגהות הגר”מ הלל שליט”א על מסעות רבינו פתחיה, בקובץ מקבציאל גליון ל”ח עמ’ תשפ”ט, שכתב דהדיעה הרווחת היא, שהמבנה שבעל מערת המכפלה נבנה בימי הורדוס, שכן נראה מסגנון הבניה המצוי בבנייני הורדוס במקומות אחרים. עיי”ש. וכן בספר תפארת אריה ח”א עמ’ ס”ג כתב שישנם הוכחות ברורות לכך שנבנה בימי הורדוס.

איברא דעיקר טעמייהו של החוקרים, הוא מפני שאבני מערת המכפל הינם בסגנון של אבני הכותל המערבי (גדולים ומשורטטים באותו אופן), וא”כ ערביך ערבא צריך, דהרי אין שום הכרח תורני להנחת הארכיולוגים שהכותל המערבי נבנה ע”י הורדוס (שמה שאמרו חז”ל בסוכה דף נ”א ע”ב ובכמה דוכתי שהורדוס בנה מחדש את בית המקדש, אין הכרח לומר שבנה מחדש גם את הכותל המערבי), ומבואר להדיא בב”ח או”ח סי’ תקס”א אות ד’ (ד”ה מצאתי) שהכותל המערבי שאנו רואים כיום (כלומר לא רק היסודות של הכותל, אלא גם מה שנגלה לעיין) הוא הוא הכותל שבנה דוד המלך ע”ה (דלפ”ז מה שאמרו חז”ל באיכה רבה פרשה א’ שאין אפשרות להחריב את הכותל המערבי, הוא נכון כבר מתקופת בית ראשון, שלא נחרב ע”י נבוכדנצר). וגם מדברי בעל היוסיפון ב”מלחמת היהודים” ספר ה’ פ”ד משמע שהכותל המערבי שייך כבר לבית ראשון. ועיין שו”ת סבו ציון סי’ רט”ו, ששאל הגאון אביגדור נבנצל שליט”א את הגר”ח קנייבסקי שליט”א, האם הכותל המערבי הוא מבית ראשון או מבית שני, והשיב הגרח”ק, שאומרים שהוא מהבית הראשון עיי”ש.  ויש להרחיב את היריעה בזה טובא, אך לא כאן המקום.

ואף גם זאת שמעתי באומרים לי, שמידות האבנים שבכותלי מערת המכפלה, הינם זהות בדיוק למידות של האבנים שבנדבכים העתיקים שבשיירי הכותל המזרחי שבהר הבית. והנה נדבכים אלו גם לשיטת הארכיאולוגים הינם מתקופת שלמה המלך ע”ה כמובא בקובץ מעלין בקודש אלול התשע”ה עמ’ ע”ח בשם חוקרי האוניברסיטה העברית [ואע”פ שהיו חוקרים שכביכול “חלקו” אף על תיארוך הנדבכים הנז’ – הנה אלו החולקים הם כת הכופרים הגמורים תלמידי י. פ. שר”י מאוניברסיטה ת”א שחפצים (ללא הצלחה) לטשטש את קדמות התנ”ך ח”ו, ולכן תמיד מחפשים דחקים מדחקים שונים (ולעיתים דחקים “הזויים” ממש) בהגלות נגלות ממצאים מתקופת דוד ושלמה ע”ה, ואכמ”ל].

[54] עפ”י הזה”ק פרשת שמות דף ה’ ע”א: “ר’ חייא הוה אזיל מאושא ללוד, והוה רכיב על חמרא, והוה ר’ יוסי עמיה. נחית ר’ חייא ושקליה בידוי לר’ יוסי, א”ל, אי בני עלמא ידעין יקרא סגיאה דיעקב בשעתא דא”ל קודשא בריך הוא אנכי ארד עמך מצרימה, הוי מלחכי עפרא תלת פרסי קריב לקבריה.” ע”כ. וע”ע מה שהזכרנו במקום אחר (בספרי הקטן שושני ציו”ן) שזכותם של הצדיקים הקבורים משפיע על כל העיר כולה. וראוי לציין בזה ג”כ מה שכתב הרב צוף דב”ש זלה”ה בספר שער החצר סי’ ש”פ, דגם אילו כלב בן יפונה לא היה משתטח על קבר האבות אלא רק נכנס אל תוך העיר חברון, היה די בקדושת העיר כדי להשפיע עליו לטובה להינצל מעצת המרגלים, והראיה לכך שהפסוק תלה את הדבר בחברון שנאמר “ויבוא עד חברון” ולא תלה במערת המכפלה, עיי”ש.

[55] וכן ראינו מדקדקים רבים. וכך נהגו כמה מגדולי החסידות, כגון האמרי חיים מויזניץ זצ”ל, כמובא בספר מאיר החיים ח”ב עמ’ תי”ג סוד”ה בעמדו.

ויש להביא סמך וטוב טעם למנהג זה עפ”י דברי חז”ל בפסיקתא רבתי (מהדורת איש שלום) פיסקא ג’: “שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב, ובניו עתידים לצאת בגולה, והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם, ואינם מועילין להם, וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי, מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה מנין שכן כתב בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.” ע”כ.

ובמספר משה איש האלקים ח”ב פל”ז מובא בשם האדמו”ר הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצוק”ל משמיה דזקנו הרה”ק ר’ דוד מלעלוב זצוק”ל, דלפני שמתפללים במערת המכפלה, רצוי להתפלל קודם קבר רחל, ויהיב טעמא בזה”ל: “הרי כל בן הרוצה לפעול דבר מה אצל אביו מזעיק הוא תחילה את אמו לעזרה” עכ”ל.

[56] כן נוהגים רבים מבני עליה, וטעמם ונימוקם עמם. וכן מובא בשם הגה”ק רבי מנחם נחום מבויאן זצ”ל בספר משכנות הרועים רבינוביץ פרק ו’.

[57] כמפורש במקרא שבעבור העקדה “וירש זרעך את שער איביו” (בראשית כ”ב י”ז) וזה יתקיים רק בזמן הגאולה דהרי פירשו חז”ל בבראשית רבה פרשת וירא פרשה נ”ו: “וירש זרעך את שער אויביו – ר’ אמר זה תדמור. אשריו מי שרואה במפלתה שלתדמור שהיתה שותפה בשני חרבנות, ר’ יודן ור’ חונא חד מנהון אמר חרבן הראשון העמידה שמונים אלף קשטים וחרבן שיני העמידה שמונת אלפים קשטים.” ע”כ. ומודעת זאת דברי הגמ’ בשבת דף פ”ט ע”ב דלעתיד לבוא (כשיגיע הזמן הראוי לגאולה) יצחק אבינו ע”ה יבקש מהקב”ה למחול על עוונותיהם של ישראל בזכות העקדה.

[58] מזמור לאסף למוהר”ר ששון שנדוך זלה”ה עמ’ ע”ג בנדמ”ח. בית דין למוהר”א חמוי זלה”ה דיני מנחה של ר”ה אות ג’. שיח יצחק למוהר”א מני זלה”ה שער האהבה ב”מוסר לפרשת העקידה”.

[59] תיקוני זוהר בהקדמה דף טו”ב ע”ב.

[60] במציעא דף פ”ה ע”ב.