מניין הסמכות לפוסקי ההלכה – מדוע לא יכול אדם להחליט לעצמו מהו רצון ה’

מבוא

פעמים רבות נשאלים אנו, אולי גם בצדק, מהו מקור סמכותנו כפוסקי ההלכה, להחליט מה מותר ומה אסור, כאילו יודעים אנו מהו רצון ה’. מדוע לא כל אדם יוכל להחליט לעצמו כיצד לנהוג ומהו רצון ה’ ממנו.

בפרט מתעצמת השאלה, כאשר ההלכה מעט נוגדת את הגיונו של האדם הפשוט, לדוגמא נתייחס להלכות שבת, בה ניתן להבחין כי על פי ההלכה נסיעה ברכב למשל אסורה בהחלט, בעוד היא בוודאי טירחה מועטה ביחס להליכה ברגל מרחקים ארוכים. כמו כן גם מלאכות שהטרחה בהם מועטה מאוד אסורות, בעוד פעולות אחרות שטרחתם מרובה מותר ביום השבת. מניין לפוסקי ההלכה הסמכות להחליט מהי מלאכה האסורה בשבת ומהי המלאכה המותרת בשבת.

על מנת לתת מענה לשאלה יסודית וחשובה זו, אנסה להוכיח במאמר שלפנינו, תחילה את העובדה כי התורה שבעל פה איננה המצאה של חכמי התורה אלא נמסרה היא ממש למשה רבנו בסיני יחד עם התורה שבכתב, לאחר מכן נעסוק בסמכותם של פוסקי ההלכה, ונשיב גם על השאלה מדוע שלא כל אדם יוכל להחליט לעצמו מה רצון ה’ ממנו.

 

הוכחות כי גם התורה שבעל פה נמסרה מאת ה’ יתברך למשה רבנו בסיני

א’. התורה שבכתב איננה ניתנת להבנה ללא תורה שבעל פה

ההוכחה הראשונה לכך שבהכרח שגם התורה שבעל פה נמסרה למשה רבינו בסיני, היא הנתון הפשוט, שבמקומות רבים לא ניתן להבין את דברי התורה שבכתב ללא פירוש חז”ל בתורה שבעל פה. ולא יתכן שבורא העולם יתן לעמו הוראות שאינם ברורות ומובנות דיים בתורה שבכתב.

לדוגמא נציין לכמה ציווים כאלו שנאמרו בתורה שבכתב:

א’. איסור עשיית מלאכה בשבת נאמר בתורה במילים אלו: לא תעשה כל מלאכה ביום השבת, כל העושה מלאכה ביום השבת יומת. מה נקרא מלאכה שהעושה אותה חייב מיתה שהוא עונש כל כך חמור? וכי יעלה על הדעת שפרט חשוב כל כך לא התפרש על ידי ה’ יתברך ולא נמסר למשה רבנו בסיני.

ב’. עוד נאמר בנוגע למצוות השבת, “אל יצא איש ממקומו ביום השבת”. (שמות טז, כט). וכי יעלה על הדעת שלא נמסר פירוש לאיסור זה למשה רבנו בסיני, הרי בלא פירוש ברור, הקורא יבין שאסור לאדם לזוז ממקומו כלל ביום השבת וזה לא יתכן. בהכרח שישנם פרטים רבים שנמסרו בעל פה למשה בסיני על מנת להבין את הכתוב בתורה שבכתב.

ג’. כמו כן בנוגע לאיסורי בשר וחלב, בתורה נאמר רק “לא תבשל גדי בחלב אמו” איסור זה נאמר ג’ פעמים בתורה. לולי פירוש חז”ל היינו אומרים שאין איסור אלא לבשל בשר גדי בחלב של אמו בלבד. מדוע אם כן נשנה איסור זה ג’ פעמים. ללא דרשות חז”ל כיצד ניתן להבין ציווי זה.

דוגמאות רבות ונוספות ישנם למצוות ואיסורים שנצטווינו בתורה שבכתב ואין להם הבנה ללא פירוש חז”ל בתורה שבעל פה, כמו למשל גם מצוות ברית המילה, שלא התפרש בתורה היכן הוא מקום המילה, וכי נתנה התורה לכל אדם לעשות ברית מילה היכן שיחפוץ והיכן שיחשוב שזהו כוונת התורה.

נתונים אלו מביאים אותנו למסקנה הברורה שלא ניתן להעלות על הדעת שהקב”ה לא מסר הוראות בעל פה וביאור לתורה שבכתב יחד עם מסירת התורה שבכתב.

 

ב. מן התורה שבכתב מוכח שניתנה גם תורה שבעל פה

מעבר לאמור, בהתבוננות בדברי התורה שבכתב עצמה, נבחין במספר מקומות שנכתב כמעט במפורש על כך שישנה תורה שבעל פה שמבארת את דברי התורה.

לדוגמא נציין לדברי התורה הקדושה בפרשת המקושש עצים, שם נכתב שעם ישראל מצאו במדבר איש אחד מקושש עצים ביום השבת, והואיל וידעו שעבר הוא עבירה של עשיית מלאכה ביום השבת אולם לא ידעו מה העונש שלו, מאחר שבאותה העת נעלם ממשה רבנו מה עונשו, לפיכך כלאו אותו בבית הסוהר, עד אשר ישאל משה רבינו מאת ה’ יתברך מה לעשות עמו.

מוכח שהיה ידוע לעם ישראל כי לקושש עצים ביום השבת הוא עשיית מלאכה, זאת למרות שלקושש עצים נראה דבר קל ופשוט, סך הכל לאסוף קשים וענפים לערימה אחת. אלא שלא ידעו עם ישראל איזה עונש יש להעניש את המקושש עצים, ולפי שגם ממשה רבנו נעלמה הלכה זאת, לפיכך חיכו למוצא פי ה’ שיפרש להם מה לעשות עמו.

ומנין ידעו עם ישראל כי המקושש עצים ביום השבת עובר על מלאכה שעונשו מיתה, הרי לא נכתב בתורה אלא לא תעשה כל מלאכה ביום השבת, ומניין שלקושש עצים היא מלאכה.

אלא וודאי שהפירוש מה נקרא מלאכה ומה לא, נמסר בתורה שבעל פה למשה רבנו בסיני, והוא מסרה לעם ישראל, ולפיכך ידעו עם ישראל היטב כי המקושש עצים חייב מיתה. אלא שהואיל ולא ידעו מהו עונשו לפיכך המתינו עד שישמעו בפירוש מהו עונשו.

 

דוגמא נוספת ניתן להביא מדברי התורה לגבי חובת השחיטה, על כך אמרה התורה בספר דברים י”ב כ”א מילים ברורות “וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ, אֲשֶׁר נָתַן ה’ לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ”. ויש לתמוה היכן ציוותה התורה אותנו כיצד לזבוח וכיצד לשחוט, מהו כאשר ציוויתיך? אין זאת אלא שהפניית התורה במילים כאשר ציוויתיך היא ההפניה לתורה שבעל פה, שנמסרה יחד עם התורה שבכתב, ושם ציוותה התורה בדיוק כיצד לשחוט ולזבוח. כפי שפירש רש”י על החומש, בזה”ל: כאשר צויתיך: לימד שנתפרשה לו מצוות שחיטה בעל פה, דהיכן ציוהו בכתב?!

 

ג. אילולי פירוש התורה שבעל פה נבחין בסתירות בדברי התורה שבכתב

נוסף לאמור, ניתן להסיק ולהוכיח כי התורה שבעל פה נמסרה למשה רבינו בסיני, כי אילולי שנסכים לכך, נמצא עצמנו בסתירה בכמה וכמה מקומות בדברי התורה שבכתב, שלא ניתן להבינם בלא פירוש דברי חז”ל בתורה שבעל פה.

לדוגמא נציין בזה לדברי התורה בנוגע למצוות אכילת מצות בפסח. כאשר בפסוק אחד אומרת התורה “שבעת ימים מצות תאכלו” (שמות יב, טו). ובפסוק אחר אומרת התורה “ששת ימים תאכל מצות”, (דברים טז, ח). בלא ביאור התורה שבעל פה כיצד נעלה על דעתנו ליישב סתירה זו.

 

ד. לא יתכן שחז”ל המציאו את התורה שבעל פה בלא לקבלה איש מפי איש עד משה רבנו

הוכחה נוספת פשוטה היא לכך שגם התורה שבעל פה נמסרה למשה בסיני, היא העובדה שגם בתורה שבעל פה לא מצאנו מחלוקות מרחיקות לכת, ובכל דברי התורה שבעל פה לא ראינו שאחד מחכמי היהדות המציא דבר מעצמו מלבד תקנות שראו צורך למיגדר מילתא, כל חכמת התורה שבעל פה המובאת בתלמוד איננה אלא לפרש את דברי התורה שבכתב בדרך שקיבלו רב מפי רב. שהרי אילו היו ממציאים חז”ל מצוות ואיסורים מעצמם בתורה שבעל פה, הרי היינו מגיעים לאין סוף איסורים ומצוות.

העובדה הזו שעד ימינו ממש, כל שומר תורה ומצוות יודע כי יש לו הלכה ברורה ופסוקה, שנמסרה מאב לבן ומרב לתלמיד דור אחר דור, היא ההוכחה הגדולה ביותר, שגם התורה שבעל פה, איננה המצאה, אלא מסורת שנמסרה דור אחר דור ממעמד הר סיני. כפי שאומרת המשנה בתחילת פרקי אבות, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו’. שוודאי לא ניתן להעלות על הדעת שהמדובר שם הוא על התורה שבכתב, שנמסרה לכלל ישראל, אלא האמור הוא בנוגע לתורה שבעל פה, שנמסרה מרב לתלמיד כאמור.

הוכחה בהירה ופשוטה לכך, ניתן להוכיח גם מעובדת מסורת קריאת התורה שבכתב, שהרי כפי הידוע התורה שבכתב נמסרה ללא ניקוד, למרות זאת, במשך אלפי שנים, לא שינו עם ישראל כי הוא זה מהניקוד הנכון לקריאת התורה, ולא מצאנו עדה או קהילה שתחליט לנקד באופן שונה את הפסוקים שבתורה שבכתב. אף  אחד לא החליט לקרוא חלב בפתח במקום בצירי ולא ההיפך, וכן הלאה. גם עובדה זו מהווה ראיה לנתון הפשוט כי גם כל דברי התורה פירושם ואופן קריאתם נמסרו רב מפי רב עד למשה רבינו שקיבלה מאת ה’ יתברך בסיני.

 

ד’ אילו חז”ל המציאו את התורה שבעל פה מעצמם מה עשו היהודים קודם לכן?

מלבד ההוכחות שהבאנו עד כה, ניתן להוכיח בפשיטות כי חכמי התלמוד לא המציאו את התורה שבעל פה מעצמם, שהרי אם כן נשאלת השאלה מה עשו היהודים עד להמצאתם. נניח ברית מילה, כיצד מלו היהודים את עצמם קודם לכתיבת המשנה?

כיצד שמרו היהודים את השבת קודם לפירוש חז”ל על כל המלאכות האמורות בתורה.

כיצד זה שכל התפילין של כל היהודים נראים אותו דבר מבפנים ומבחוץ, בלא שנתון זה כתוב בתורה, וכי יעלה על הדעת שזוהי המצאת שהומצאה ולא נמסרה למשה בסיני.

וכי יעלה על הדעת שעם ישראל כאומה דעתנית ורב גוונית הסכימה לקבל דברי רב אחד שהמציא דבר מעצמו, ללא עירעור. אין זאת אלא משום שחכמינו ז”ל לא המציאו אפילו דבר אחד מליבם.

 

מן האמור ומעוד הוכחות רבות נוספות עלינו להסיק באופן ברור כי בהכרח שגם התורה שבעל פה נמסרה בסיני מאת הקב”ה. הואיל וכך לא ניתן לערער אפילו על הוראה פשוטה של חז”ל, על גזרותיהם ועל כל מה שתיקנו על מנת להרחיק את האדם מן העבירה.

ועל שמירת דבריהם ציוותה אותנו התורה במפורש, באומרה לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין ושמאל, ופירשו המפרשים אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. כלומר אפילו יהיה ברור לך שאין הדבר כדבריהם, עליך לקבל וליישם את דבריהם.

 

 

הלכות הנוגעות לדברים שהתחדשו בדורות האחרונים

עד כה עסקנו בהוכחות כי התורה שבעל פה ניתנה מן השמים, אך בשאלה גם נשאלנו מניין לנו כיצד היא ההלכה בנוגע לדברים שהתחדשו כיום, לדוגמא בנוגע לאופנים, לפלטה של שבת וכדו’. אולי גם ההלכה צריכה להשתנות מעט ולהתעדכן?

חשוב לדעת שלמרות שאין במקורות ההלכה התייחסות לדברים שהתחדשו בדורות האחרונים. הואיל והתורה ניתנה למשה בסיני וכולה אלוקית, אין התורה בת זמן, ואיננה בת חלוף, וכל מה שעתיד להתחדש בעולם טמון בה, ומכוח הכתוב בה בתורה שבכתב ומכח מה שקיבלנו בתורה שבעל פה, ניתן להסיק על כל מה שיתחדש בעתיד.

וגם כאשר נראה לנו הקטנים, שהסברה אומרת אחרת, שהרי לדוגמא הרבה יותר קשה לשטוף כלים בשבת מאחר להניח את סיר המרק על הפלטה בשבת, וכן יותר קשה ללכת ברגל לבית הכנסת מאשר ליסוע במכונית, עדיין אין לנו אלא את דברי התורה הקדושה ודברי החכמים פוסקי ההלכה שהם גם הם אינם ממציאים מעצמם דבר, אלא פוסקים על פי התורה שקיבלו מרבותיהם.

 

מה יהיה אם בכל זאת הפוסקים טעו?

חשוב לדעת, כי בורא העולם נתן סמכות מוחלטת לגדולי הדורות השונים לפסוק, וציווה אותנו להישמע להוראותיהם בכמה מקומות בתורה, אחד מהם הוא מה שהבאנו שציוותה התורה לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין ושמאל.

מכוח ציווים אלו, יכולים אנו להיות רגועים ושלווים, שגם אם היה וטעו חכמי התורה בפסיקת ההלכה, רצון ה’ מאתנו הוא שנעשה כדברי החכמים. לפיכך גם כאשר חולקים הפוסקים בנוגע למציאות שהתחדשה בזמנינו והאחד אומר מותר והשני אומר אסור, ככל שהאדם עושה לו רב והולך כמוהו בכל פסיקת ההלכה, גם אם טעה הוא בפסיקה, רצון ה’ הוא שנשמע בקולו ונעשה כמוהו.

יתר על כן, בעצמם פסיקתו את ההלכה יצר הוא מציאות חדשה ואמיתית, שזוהי ההלכה וזה מה שעלינו לעשות, וכשם שהסכימו בית דין של מטה כך הסכימו בית דין של מעלה, הואיל ולא בשמים היא.

 

מדוע שלא אוכל לפסוק בעצמי גם אם אינני רב?

לסיום, נתייחס לשאלה שרבים שואלים, נכון יש פוסקים וחכמים, הרי גם אני מבין ובר דעת, ופעמים רבות מרגיש אני שיודע אני היטב מה ה’ רוצה ממני, מדוע שלא אסמוך על עצמי גם בנוגע לפסיקת ההלכה.

על כך ניתן להשיב בפשיטות בדוגמא מן החיים, תארו לעצמכם אדם ששוכר מטוס פרטי ומחליט שהוא יודע להטיס אותו לבדו, בלא טייס מומחה. נניח שהוא יצליח להטיס להמריא, הרי רוב סיכויים שאותו אדם ימצא את מותו בצורה טראגית, מי הוא זה אשר יעלה על דעתו שכל אדם יוכל להחליט שיודע הוא להטיס מטוס, בלא שילמד קודם את חכמת הטיסה מטייסים מומחים ומקצועיים.

כאשר אדם חולה הרי הולך הוא לרופא ועושה את כל מה שהרופא אומר לו, לא יעלה על הדעת שהחולה יחליט ויאמר לדעתי רפואתי הפוכה היא מדברי הרופא, אלא החולה יודע שהרופא מבין בתחלואי האדם ומבין איזו תרופה מתאימה למחלתו, ולכן גם כאשר התרופה לא נראית לו מתאימה, איננו חולק על הרופא, אלא מבין שאין זה תחום הבנתו.

כך גם בפסיקת ההלכה, על האדם לדעת שבכל מקום שאלה עליו לפנות לרבנים המומחים המתמצאים בתחום זה שיפסקו עבורו את המעשה אשר יעשה, ואת הדרך בה ילך. ולא יעלה על הדעת שיחליט אדם, כי פוסק הוא ומבין כיצד לפסוק ומהו רצון ה’ ממנו. רק אם ילך וילמד מן החכמים המבינים ויודעים את חכמת התורה, ויבטל דעתו לדעתם על מנת ללמוד את חכמת התורה והפסיקה, יוכל אחר כך לפסוק ולהורות לעצמו ולאחרים מהו רצון ה’ ומהי פסיקת ההלכה.

 

יתר על כן גם החכמים ופוסקים ההלכה, אינם פוסקים על פי נטיית ליבם, אלא על פי מה המקורות בתלמוד ובפוסקים בדימוי מילתא למילתא, אחר חקירה ודרישה בדברי התלמוד והפוסקים הקדמונים.

גם לכך ניתן לתת המחשה מהחיים, טייסים יודעים היטב שאסור להם לסמוך על החושים שלהם בזמן הטיסה. הואיל ולאחר שמטוס עושה סיבובים באוויר, הוא יכול להגיע למצב שהוא הפוך לגמרי, בעוד שהטייס עצמו יכול להיות בטוח שהוא נמצא בצורה ישרה מעל הקרקע, תופעה הנקראת ורטיגו. גם הטייס מבין שהוא צריך לבטל את עצמו וללכת על פי שעוני החיווי, המייצגים את האמת האובייקטיבית ללא הפרעות, רק כך הוא יצליח לנווט את המטוס נכון. מה לדעתכם יקרה אם טייס מסוים שנמצא במצב הזה יחליט לסמוך על דעתו ולהתעלם ממה ששעוני החיווי מראים, תארו לעצמכם שהטייס יחליט שהשעונים לא מבינים עניין והוא חכם יותר מהם והוא לדעתו נמצא בשליטה מוחלטת, הרי הדבר ברור שבאותו הרגע אותו הטייס חרץ את גורלו ובאותו רגע שיחליט לנסוק אל על במו ידיו ירסק את עצמו ומטוסו לקרקע. כך בדיוק גם אצלנו, אין מקום לומר כי יודעים אנו מהי הפסיקה הנכונה מעצמנו, הדרך היחידה לדעת את הפסיקה הנכונה היא ההתבטלות לדברי התורה והפוסקים הקדמונים, שאף הם ביטלו את דעתם לרבותיהם, כך רב מפי רב עד למשה רבנו שקיבלה מאת הגבורה בסיני.

הארכנו מעט, אולם דברים אלו מיסודות האמונה הם וחשוב להבינם לעמקם, וכל הזוכה לקיים את דברי התורה וההלכה כפשוטם, למרות שאיננו מבינם לאשורם, מקיים בזה מלבד קיום ההלכה, את מצוות התורה לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין ושמאל. ויהי רצון שבזכות הדקדוק בכל פרטי ההלכה נזכה להיוושע ישועות עולמים בגאולה קרובה במהרה.^[1]

הרב דוד אוחיון

[1] נעזרתי בהכנת המאמר, במאמרו של הרב מנשה בן פורת, ובמאמרו של הרב רוני פיזנטי, חן חן להם.