מרבים בשמחה

למרות שביום שצדיק וחכם נפטר יש להתענות, מכל מקום ביום ל”ג לעומר, יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי, יש לשמוח (מורה באצבע למרן החיד”א סימן ח’ אות רכג. מאירי יבמות דף סב, ב; מנהגי מהרי”ל במנהגי הימים שבין פסח לשבועות; ד”מ סימן תצג אות א).

  • הטעם: משום שתלמידי רבי עקיבא פסקו למות באותו יום (מאירי שם; מנהגי מהרי”ל שם).
  • טעם נוסף: לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי שנפטר ביום ל”ג בעומר, ונודע שהיה רצונו שישמחו ביום זה (מורה באצבע לחיד”א סימן ח אות רכג).
  • ועוד: זכר למן שהחל לרדת ביום זה לבני ישראל היוצאים ממצרים (שו”ת חת”ס יו”ד סימן רלג ד”ה אמנם ידעתי).
  • ועוד: השמחה היא משום שנעשה נס לרבי שמעון בר יוחאי שניצול מחרב המלכות שגזרה עליו מיתה. וקבעו את השמחה ביום מיתתו ועל קברו, שהרי הרוגי מלכות אינם נקברים, ונמצא שקברו מוכיח על הנס שמת בידי שמים ולא בידי אדם (שו”ת שם אריה או”ח סימן יד).
  • ועוד: השמחה היא שביום זה יצא רשב”י מן המערה בה נתחבא הוא ובנו שלש עשרה שנה (ערוה”ש סימן תצג סעיף ז’).
  • ועוד: לפי שרבי שמעון בר יוחאי עצמו שמח ביום מיתתו (דבר יום ביומו דף נז:- אוצר כל מנהגי ישורון עמוד 87).
  • ועוד: כי מכל הצדיקים לא היה אחד שהבטיח לכלל ישראל להצילם מיום הדין ולפוטרם מן הדין, כי אם רשב”י. והואיל וביום פטירתו הוא גם ממליץ טוב בעד כלל ישראל וממתיק הדינים מעליהם, על ידי הסנגוריה שהוא מלמד עליהם לפני הקדוש ברוך הוא, לכן עושים סעודה ושמחת מצוה באותו יום (שיח יצחק לרבי יצחק אלפיה, הובא במסע מירון עמוד עב).
  • ועוד: השמחה היא משום גילוי הסודות והאדרא זוטא על ידי רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו (שער יששכר, מאמרי חודש אייר, מאמר גל עיני אות כג).
  • ועוד מדברי רבי חיים ויטאל משמע שיום זה הוא שמחתו של רשב׳׳י, כיון שאחרי מיתת תלמידי רבי עקיבא, נסמך רשב״י יחד עם ארבעה תלמידים נוספים. או שביום זה התחילו ללמוד אצל רבי עקיבא, וכמו שנאמר בגמ’ יבמות (סב:). וכך כתב מרן החיד״א (טוב עין סי׳ יח): ״שביום ל״ג התחיל לשנות לרשב״י ורבי מאיר ורבי יוסי, ויאור להם שתחזור התורה ולכך עושים שמחה״. וכן הפרי חדש (תצג סעיף ב) כתב: ״אפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא שלא מתו״. ומשנת חסידים לרבי עמנואל חי ריקי כתב: וביום ל״ג בעומר פסקו מלמות, וסמך אז חמשה תלמידים אחרים, ולימד להם תורה, ועל ידם ועל ידי רבי שמעון בן יוחאי שהיה אף הוא תלמידו נתקיים העולם. ולפיכך אין להתאבל ביום זה כלל על החורבן שלא יענש, אלא מצוה לשמוח שמחת רבי שמעון בן יוחאי, ונהגו לילך לקברו.

לפי״ז אין יום זה קשור רק לרשב״י, אלא לכל חמשת תלמידי רבי עקיבא המוזכרים בגמרא.

וכיון שספירת הוד שבהוד הוא שורש תורה שבעל פה, וביום הסתלקותו נקרא הילולא דרבי שמעון בן יוחאי דכל ישראל שבדורו קיבלו ונקבע בלבם אז דברי תורה שלו. כדאיתא בירושלמי (סנהדרין פרק א’ הלכה ב’) אמר לו רבי עקיבא לרבי שמעון בן יוחאי דייך שאני ובוראך מכירין כוחך, שלא היה שום אדם מכיר כוחו רק הקדוש ברוך הוא ורבי עקיבא שהיה שורש תורה שבעל פה, ובכל שנה כשבא יום זה יכול כל אדם לזכות לפי כוחו ולהשיג תורה שבעל פה (גמרא) שירד ביום זה ולכן קבעוהו למועד.

הדלקת מדורות

במקומות רבים בארץ ישראל נוהגים להדליק מדורות ונרות בל”ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי (ספר ארץ ישראל להגרי”מ טוקצינסקי סימן יח סעיף ג).

הטעם: לפי שיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי היה יום ארוך יותר, לפי שבאותו יום גילה סודות באדרא קדישא ולא היתה רשות לשמש לשקוע עד שסיים סודותיו, שאז עלתה נשמתו למרום, ולכן נוהגים להאיר את ליל ל”ג בעומר (בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג אות ו).

ועוד: לפי ששבעת השבועות של ספירת העומר הם כנגד שבעה קולות שבתהילים (פרק כט): “הבו לה’ בני אלים”. השבוע החמישי הוא כנגד “קול ה’ חוצב להבות אש”, על כן מרבים אור בל”ג בעומר, שהוא השבוע החמישי (טעמי המנהגים אות תרז).

  • ועוד: זכר למשואות שהיו מעלים להודיע על קידוש החודש, והרומאים הכובשים אסרו לעשות כן, לכן היו המדורות סמל ונס של מרד; ועל כן ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שהיה המורד הגדול נגד הרומאים, תלמידו של רבי עקיבא, שהיה נושא כליו של בר כוכבא, מדליקים מדורות על קברו וכן במקומות שונים בארץ, לרמז על חרותנו ופדות נפשנו מכל שלטון זר (זיו המנהגים עמוד קה).

מהותו של יום ל”ג

מנהג ישראל להדליק נרות ומאורות בליל ל”ג לעומר לכבוד “האור כי טוב” שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר- ל”ג לעומר, שהוא “טוב” (17) ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום זה- יום ההילולא שלו, שכן עלה ביום זה לשמי מרומים.

וכיון שזמן עיבור יששכר עמוד התורה היה בליל חג השבועות זמן מתן תורתנו, כמו שנזכר לעיל הארת הטוב שבתורה מתחיל להתעורר “טוב” (17) ימים קודם קבלת התורה היינו ביום ל”ג לעומר, בו ביום מתחיל להתנוצץ אור הגנוז בתורה “אור כי טוב”. על כן מנהג ישראל להדליק בו נרות ומדורות, ובחנוכה שנולד יששכר עמוד התורה מדליקין בו נרות מצוה, כי הוא הזמן שנעשו ניסים לישראל הארת אור ניסי מן אור הגנוז אל המנורה הרמוזה לתורה, והוא הזמן שנתגלה אור התורה להאיר לישראל עד אשר יתגלה משיח צדקנו.

נמצא לפי זה ביום ל”ג לעומר הוא התחלת התנוצצות  של “האור כי טוב” ובחנוכה הוא נעשה בפועל הטבת המנורה בהטיבו את הנרות.

 

 

צור קשר