הלכות יום טוב לפי מרן הרב עובדיה יוסף

דיני יום טוב

• כל מלאכה האסורה בשבת מן התורה אסורה גם ביום טוב מן התורה, וכל שבות מדברי סופרים הנוהג בשבת, נוהג ביום טוב. וכשם שבשבת אמירה לגוי שבות, כך הוא הדין ביום טוב. אבל שבות דשבות במקום מצוה מותר ביום טוב כמו בשבת. (חזעיו”ט עמ’ א’)

• אוכל נפש שאינו מפיג טעם כלל, אילו נעשה מערב יום טוב לצורך יום טוב, אף על פי כן מותר לעשותו ביום טוב. ומכל מקום נכון להחמיר לכתחילה לעשותו מערב יום טוב, ולכן עוגה שאפשר לאפותה מערב יום טוב, וכן בישול פירות יבשים (קונפוט), ועשיית ריבה, נכון להכינם מערב יום טוב, ואם לא הכינם מבעוד יום, אף על פי שמן הדין מותר לעשותם ביום טוב, כאמור, אם אפשר לעשותם ביום טוב על ידי שינוי נכון שישנה בהם. (חזעיו”ט עמ’ ח’, ט’)

• מי שיש לו מיחוש באחד מאיבריו ביום טוב, מותר ליטול גלולה לרפואתו, אפילו ביום טוב ראשון. ומותר לאכל ולשתות ביום טוב לרפואה מאכלים או משקים שאינם מאכל בריאים. אבל אין להתיר לעשות ביום טוב לצורך רפואה, מלאכה דאורייתא שלא הותרה לצורך אוכל נפש. (חזעיו”ט עמ’ כ”ג)

• מוקצה אסור ביום טוב אפילו מה שמותר בשבת, כגון קליפות של פירות שראויים למאכל בהמה ועוף, ועצמות הראויים לכלבים, שמותר לטלטלן בשבת, אף על פי כן אסור לטלטלן ביום טוב. ולא יניחם בצלחת ריקה, שהוא כמבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום. אלא יניח תחילה איזה פרי או פרוסת פת בתוך הצלחת, ואחר כך יתן לתוכה הקליפות או העצמות. [אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה כגון קליפי אגוזים ושקדים גם בשבת אסורים בטלטול]. ומותר לטלטל אחר כך הכלי שבתוכו הפרי או הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכן לאשפה, מאחר שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר. (חזעיו”ט עמ’ כ”ו, כ”ז)

• פירות העומדים לסחורה כגון אצל סוחר סיטונאי שדרכו למכור ארגזים שלמים או שקים שלמים המלאים פירות, ואין דרכו ליקח מהם דבר מועט לאכילה, נחשבים למוקצים, ואסור לקחת מהם ביום טוב, אף על פי שמותר לקחת מהם בשבת. (חזעיו”ט עמ’ כ”ז)

• מותר לקחת פירות, ביצים, שמן ויין מבעל המכולת ביום טוב מבלי להזכיר סכום מקח. (חזעיו”ט עמ’ כ”ז)

• מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. ולכן אם הונחו אבנים או ארנק של כסף על פירות מותר לטלטלם ולהוציאם כדי ליקח הפירות מתחתיהם. וכן מותר לגרוף גחלים ואפר מהתנור כדי לאפות בו, ואף על פי שהוא מכבה גם כן הגחלים, שכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כן מותר לכבות לצורך אוכל נפש, והרי זה דומה למניח בשר על גבי גחלים לצלותו ביום טוב שמותר. (חזעיו”ט עמ’ ל’, ל”א)

• יום טוב שחל בשבת, כיון שהוא חמור בעיני כל אדם מפני קדושת השבת המצורפת עמו, אין להחמיר במוקצה יותר משאר שבתות. (חזעיו”ט עמ’ כ”ז)

• אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו מיום טוב למוצאי יום טוב אסור. אבל לבשל בליל יום טוב לצורך יום טוב שחרית בודאי שמותר. (חזעיו”ט עמ’ ל”ז)

• כשיו”ט חל ביום השישי אסור לבשל בלי עירובי תבשילין מיום טוב לשבת. ואפילו דבר שאינו מלאכה רק טרחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות והבאת יין מיום טוב לשבת אסור, וכל שכן מיום טוב לחול. (חזעיו”ט עמ’ ל”ז)

• ומותר לאשה לבשל קדרה מלאה בשר או דגים ביו”ט, קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, מפני שהתוספת מטעימה יותר את התבשיל. אף על פי שעיקר מחשבתה להותיר לצורך החול. ומכל מקום לכתחילה צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך מוצאי יו”ט על מנת שתאכל כזית אחד מן הקדירה, שאין זו אלא הערמה. (חזעיו”ט עמ’ ל”ח)

• אם עברה ובשלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד או בשוגג בין שעשתה על ידי הערמה לצורך חול בלבד, מותר התבשיל באכילה. (חזעיו”ט עמ’ ל”ח)

• אסור לבשל לצורך נכרי ביום טוב, שנאמר: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה “לכם”, לכם ולא לגוים. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיה. לפיכך אסור להזמינו ביום טוב, גזרה שמא יבשל בשבילו (בקדרה בפני עצמה). (חזעיו”ט עמ’ ל”ח)

• אם בא נכרי או מחלל שבת בפרהסיה לבקרו ביום טוב יש אומרים שמותר לעשות קפה הרבה בבת אחת, באופן שישתה עמו גם בעל הבית, ונכון להחמיר. (חזעיו”ט עמ’ ל”ט)

• אסור לבשל ביום טוב לצורך בהמה חיה ועוף, שנאמר: הוא לבדו יעשה לכם, “לכם” ולא לבהמה וכלבים. ולא התירוה חכמים לצרכי בהמה, אלא טלטול מאכל בהמה שאינו אסור אלא מדברי סופרים, לכן התירו ביו”ט לטרוח לתת לפניה מזונותיה ולא לבשל להן. (חזעיו”ט עמ’ מ’)

• מים שהוחמו מערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת. לכן מים שהוחמו בדוד שמש, מותר להתרחץ בהם כל גופו ביום טוב. ודוקא חוץ למרחץ דהיינו באמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו, אבל בבית המרחץ אפילו פניו ידיו ורגליו אסור. (חזעיו”ט עמ’ מ”א)

• מותר לעשן סיגריות ביום טוב, ואפילו יש אותיות מודפסות על נייר הסיגריות אין לחוש בזה לאיסור מחיקה כשמעשן במקום האותיות ונשרפות האותיות על ידי כך. ומכל מקום אדם שאינו רגיל כל כך בעישון ואין לו צער במניעתו, נכון שימנע מלעשן ביום טוב ותבוא עליו ברכת טוב. (חזעיו”ט עמ’ מ”ד)

• נרגילה מותרת ביום טוב, ואף על פי שהטבק נשרה במים ובמגעו הראשון עם הגחלים הוא גורם לכיבויין, אין בכך כלום, וכדין בשר על גבי גחלים, ואין להצריך שירטיבו הטבק מערב יום טוב דוקא. (חזעיו”ט עמ’ מ”ח)

• להדליק גפרור ביום טוב על ידי חיכוך בקופסת הגפרורים, הוי כמוליד אש ביום טוב ואסור, שלא הותר ביום טוב להבעיר אלא מאש מצויה, ולא להמציא אש ביום טוב. ואם עבר והוליד אש ביום טוב מותר ליהנות ממנה. (חזעיו”ט עמ’ נ”א)

• מותר להדליק גפרור משלהבת של נר וכיוצא בזה. ומטעם זה מותר לטלטל קופסת גפרורים ביום טוב, ואין בזה משום מוקצה, כיון שראוי ונוח להשתמש בגפרורים על ידי הדלקה מאש מצויה. מכל מקום יש ליזהר שאחר שכילה להדליק מגפרור בוער (שהודלק בהיתר מאש מצויה) לא ישליכנו בתנופה הגורמת בודאי כיבוי ביום טוב לגפרור, אלא יניחנו בנחת על הרצפה. והוא הדין לסיגריה בוערת שלא ישליכנה בתנופה חזקה הגורמת לכיבויה לאחר שגמר לעשן ממנה. (חזעיו”ט עמ’ נ”א)

• אסור לנהוג במכונית ביום טוב מפני שהוא מצית את האש במנוע המכונית. וכן להדלקת סיגריה או כירים של גז, אסור להשתמש במצית הן מטעם מוליד אש ביום טוב, והן מטעם איסור כיבוי. (חזעיו”ט עמ’ נ”א)

• אין להדליק חשמל ביום טוב, מפני שהוא כמוליד אש ביום טוב. וכן אסור להשתמש בטלפון. ועל ידי גוי מותר להדליק חשמל ביום טוב לכל הדעות, כגון להפעיל המאוורר על ידי גוי ביום טוב, ואחר כך מותר לישראל להסב את המאוורר ולהטותו לכיוון שירצה. (חזעיו”ט עמ’ נ”ג)

• מכשיר שמיעה שפועלת מערב שבת, יש להקל בשבת. והוא הדין שפועלת מערב יו”ט. (חזעיו”ט עמ’ נ”ד)

• יש להחמיר מלעלות במעלית ביום טוב, כיון שבעת שלוחץ על הכפתור נדלק חשמל על ידי זה. (חזעיו”ט עמ’ נ”ד)

• אין לאפות בתנור חשמלי ביום טוב, אלא אם כן הודלק על ידי שעון אוטומטי שהוכן מערב יום טוב. וכן הדין לענין להפעיל מיקסר ביום טוב. (חזעיו”ט עמ’ נ”ה)

• נר של בטלה, שאינו צריך לו כלל, אסור להדליקו ביום טוב. ולכן אסור להדליק באמצע היום נר שאין בו תועלת כלל, אבל נר של בית הכנסת מותר. וכן מותר להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ההורים, ולא חשיב נר של בטלה, ואף על פי שאין משתמשים בו, מכל מקום יש הנאה ממילא בתוספת האורה בבית, ומהיות טוב יותר נכון להדליק נר נשמה בבית הכנסת. והוא הדין למי שישן בבית יחידי בליל יום טוב, ולפני השינה מדליק נר בחדרו, דשפיר דמי. וכן מותר להדליק נרות ביו”ט כשיש ברית מילה בבית, כמו שנוהגים תמיד לכבוד המילה. (חזעיו”ט עמ’ נ”ה)

• אסור לכבות ביום טוב. ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את האש אסור. מכל מקום מותר להנמיך את האש בשעת הבישול בכדי שיתבשל יפה התבשיל שעליו ושלא יקדיח תבשילו. אבל לכבותם לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם אסור. ומכל מקום רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסובב את הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז, לאחר שכבה. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן מותר לכוון שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל. (חזעיו”ט עמ’ נ”ח)

• אסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק כדי שיכבה, שאסור לכבות ביו”ט, ואין זה נקרא גרמא, שהרי ידוע שסגירת הברז משפיעה מיד למעט את השלהבת של הגז. (חזעיו”ט עמ’ נ”ט)

• ובעצם יום החג יש אוסרים להדליק נר נשמה ביום פקודת השנה או בתוך שנת הפטירה, הואיל ואין צורך להנאת אורו. ויש מתירים הואיל ויש בו מצוה על כל פנים. ונכון להדליק את הנר נשמה ביום טוב בתוך בית הכנסת, שלכל הדעות יש מצוה להרבות בנרות בבית הכנסת שנאמר “באורים כבדו ה'”. ומותר להדליק נר ביום טוב כדי שיהיה מוכן להשתמש ממנו ביום טוב לבישול ולעישון סיגריה וכדומה. (חזעיו”ט עמ’ ס”א)

• מותר לקחת קמח מהכלי ביום טוב אף על פי שעושה גומא בלקיחתו, שאין לחוש לעשיית גומא אלא בעפר ולא באוכלים, והוא הדין לצוקר ושאר מיני אוכלים. וכן בטבק הרחה מותר לקחת מהכלי הרבה בבת אחת, ואין לחוש בו משום גומא. (חזעיו”ט עמ’ ס”ז)

• אסור לרקד הקמח ביום טוב על ידי נפה ואפילו על ידי שינוי, אבל אם הרקיד הקמח בנפה מערב יום טוב ורוצה לרקדו שנית ביום טוב כדי שתהיה הפת נאה יותר, מותר לרקדו על ידי שינוי, שאין זו הרקדה האסורה ביום טוב, שהלא רואים שאינו בורר הקמח מתוך הסובין אלא הכל יוצא דרך נקבי הנפה. ומכל מקום כדי שלא יבוא להתחלף לו בהרקדת הקמח לכתחילה ביום טוב צריך שינוי. כיצד ישנה, אם היה רגיל לרקד על גבי שולחן יעשה על גבי כסא וכיוצא בזה. ואם לאחר שניפה את הקמח מערב יום טוב נפל בו צרור או קיסם, מותר לרקדו שנית ביום טוב אפילו בלי שינוי. (חזעיו”ט עמ’ ס”ז)

• אסור למדוד הקמח ביום טוב בכלי המיוחד למדידה כדי ללוש, אלא יקח באומד הדעת, או יוסיף על המידה מעט או יפחות מעט. (חזעיו”ט עמ’ ס”ח)

• הלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה בברכה כשיש בה שיעור חיוב חלה. דהיינו קילוגרם אחד וחמש מאות וששים גרם. והלש עיסה עם סוכר לעוגה חייב גם כן להפריש חלה בברכה כשיש בה שיעור חלה. ובתנאי שהוא אופה אותה מעשה אופה, מה שאין כן אם מטגן כל העיסה בדבש שאז פטורה מן החלה. והחלה שמפרישים ביום טוב בזמן הזה אסור לשורפה ביום טוב אלא יניחנה עד מוצאי יום טוב וישרפנה. (חזעיו”ט עמ’ ס”ח)

• עיסה שנילושה בערב יום טוב אין מפרישים עליה חלה ביום טוב, הואיל ואפשר היה ליטול החלה מערב יום טוב, ומשום שנחשב כמתקן. וכן אין מפרישים תרומות ומעשרות ביום טוב משום שנחשב כמתקן. (חזעיו”ט עמ’ ס”ח, ס”ט)

• הלש עיסה ביום טוב אסור לו לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה או אותיות, ואפילו ביד אסור לעשות צורת עוף או אותיות וכדומה. אבל עוגה שנעשתה מערב יום טוב ויש עליה צורות ואותיות, מותר לאכל ממנה ביום טוב, ואין לחוש בזה משום מוחק, שאפילו בשבת יש להתיר וכל שכן ביום טוב. (חזעיו”ט עמ’ ס”ט)

• תנור חשמלי, אע”פ שאין להדליק אותו ביו”ט, משום איסור מוליד אש, מכל מקום מותר להפעילו ביום טוב על ידי שעון שבת שנערך מערב יום טוב לשעה מסוימת, ולאפות או לבשל בו, ובסיום חפצו השעון מכבהו. וכן מיקסר שרוצה להפעילו ביום טוב לרסק גזר או תפוחי אדמה על ידי שעון שבת שמוכן מערב יום טוב, אף על פי שמשמיע קול, יש להתיר. (חזעיו”ט עמ’ ע”ב)

• הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וכן העברה ברשות הרבים מותרת ביום טוב. שמתוך שהותרה ההוצאה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש, אבל צריך שיהיה קצת צורך בדבר. ומותר לצאת לרשות הרבים עם תרופות הצריכות לו ביום טוב, וכן מותר לצאת עם קופסת סיגריות מלאה בכיסו, אף על פי שאינו צריך לעשן אלא למקצת מהם, ואין לאסור משום ריבוי בשיעורין ביו”ט. (חזעיו”ט עמ’ ע”ו)

• מותר להוציא לבית הכנסת ספרים ומחזורים, ורשאי גם להחזירם לביתו, שהתירו סופם משום תחילתם. ומותר להוציא שעון מרשות לרשות ביום טוב, בין שעון יד בין שעון כיס. ומותר לנשים לצאת ביו”ט בתכשיטים (ללא הגבלה) משום כבוד ושמחת יום טוב. ומותר להוציא מפתח של ארון בגדים, ויש בו גם תכשיטים, כשירא להניחו בבית. (חזעיו”ט עמ’ ע”ט)

• אסור להוציא ביו”ט מפתח של הרכב בכיסו, כשהולך מבעוד יום להתפלל ערבית, כדי שבצאתו מבית הכנסת יוכל לנסוע מיד ברכבו, ולא יצטרך לשוב הביתה ליטול המפתח. ובמקום שיש עירוב, מותר להוציא ביו”ט אפילו שלא לצורך כלל. (חזעיו”ט עמ’ ע”ט)