מנהגי ימי ספירת העומר

 המנהג בכל תפוצות ישראל לא לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל”ד לעומר, מפני שבאותו פרק זמן מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, ונהגו העם להימנע משמחה. וכן המנהג פה עיה”ק ירושלים ת”ו, אצל כל הספרדים ועדות המזרח. ואחינו האשכנזים נוהגים כמו שכתב הרמ”א להתיר לעשות נישואין בל”ג לעומר, והמיקל גם בליל ל”ג לעומר יש לו על מה שיסמוך. אבל מנהג הספרדים שנושאים רק מיום ל”ד לעומר והלאה, כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. וראוי להורות לכל רושמי נישואין של הרבנות בארץ ישראל שאם באים לפניהם מהספרדים ועדות המזרח להירשם לנישואין לפניהם, ויבקשו לישא בל”ג לעומר, יעירו תשומת לבם שאין מנהג הספרדים לערוך נישואין לפני ל”ד לעומר, כדין תספורת שאין להתיר התספורת אלא ביום ל”ד בבוקר, מדין מקצת היום ככולו. ובשעת הדחק אפשר לעשות הנישואין בל”ג לעומר בערב, אחר צאת הכוכבים של ליל ל”ד, שבזה יש לומר מקצת היום ככולו, גם בלילה. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ג, רנ’ד)

• וזה תלוי בחתן שהוא המחוייב בפריה ורביה, ולא בכלה, ונפקא מינה לאשכנזי שנושא ספרדיה שהוא רשאי לישא בל”ג לעומר, כי הוא עיקר השמחה. ולהיפך, ספרדי שנושא אשכנזיה, אינו נושא אלא דוקא בל”ד. ומכל מקום, חתן בחור ספרדי שלא קיים מצות פריה ורביה, שנרשם לנישואין בל”ג לעומר, מחוסר ידיעה, ושלח הזמנות לכלולותיו, רשאים לערוך לו חופה וקידושין בל”ג לעומר. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ו)

• מעיקר הדין מי שלא קיים פריה ורביה, (דהיינו שאין לו בן ובת), יכול לישא אשה בתוך ימי הספירה, ומכל מקום נהגו שלא לישא אשה כלל עד ל”ד לעומר, ואין לשנות המנהג. אולם אם יש שעת הדחק גדול יש להסתמך על עיקר הדין ולהתחשב בזה בתור הוראת שעה, כדי להתיר הנישואין. ומותר להחזיר גרושתו מן הנישואין. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ז, רנ’ח)

• מותר לעשות אירוסין הנקראים בזמנינו “תנאים” או “שידוכין”, בימי הספירה, וימעטו בשמחה, שיהיו רק משוררים בפה, ולא בכלי שיר, ומותר לחלק מגדנות ומיני מתיקה. אבל ריקודים ומחולות של רשות אסורים בימי הספירה. וריקודים מעורבים (בחורים ובתולות) אסורים לעולם, והוא עוון פלילי. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ח)

• הנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, בנגן או דיסק, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה. ומכל מקום שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשי”ת, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה או שבתוך ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל. ובשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה (ששלמו לו י”ג שנה בימים אלה), מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר. ולכן מותר להשתתף בתהלוכה ללוות הכנסת ספר תורה בימי הספירה, עם כלי זמר. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ח, רנ’ט)

• מותר לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש בימי הספירה. ואף מי שנהג שלא לברך שהחיינו בימי הספירה מטעם אבלות, אין צריך התרה כדי לבטל מנהגו. אולם לעניין לבישת בגד חדש בימי הספירה, טוב לחוש ממידת חסידות שמיום ראש חודש אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש. וכשיש צורך, יש להדר ללבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ויברך עליו שהחיינו. ובמקום שמחת בר מצוה או ברית מילה בימי הספירה, יש להקל בזה בפשיטות. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ט)

• חתן הנושא אשה בל”ד לעומר למנהג ספרד, או בל”ג לעומר למנהג אשכנז, מותר לתפור או לקנות לו מלבושים חדשים בימי הספירה, ואין בזה מנהג להחמיר. (חזעיו”ט עמ’ רס’א)

• פשט המנהג שלא להסתפר בימי הספירה עד יום ל”ד לעומר בבוקר. ולאחר מכן מותר להסתפר בכל עת שירצה. ואין הנשים בכלל איסור זה. ומכל מקום המותרים להסתפר בחול המועד, (כגון, היוצא מבית האסורים, והבא ממדינת הים), מותרים להסתפר גם בימי הספירה. והחרדים לדבר ה’ נזהרים גם לגבי גילוח הזקן. ויש אנשים שהדבר קשה להם מאד להמתין כל כך לגילוח הזקן, ולכן נהגו היתר לגלח בראש חודש אייר. וסמכו על הגאון הרדב”ז שהתיר בזה. והנוהגים לחוש לצואת רבי יהודה החסיד ואינם מסתפרים כלל בשום ראש חודש יכולים להתגלח בערב ראש חודש אייר. ובמקום צורך גדול יש להקל גם בכל ערב שבת, כי לא דברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל בזמנם. ומותר לגזוז ציפורנים בימי הספירה. (חזעיו”ט עמ’ רס’א, רס’ב)

• אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה, מותר לאבי הבן והסנדק והמוהל להסתפר ולהתגלח ביום המילה, הואיל ויום טוב שלהם הוא. ואם יש סיבה המונעת את בעלי הברית מלהסתפר ביום המילה, יכולים להקדים ולהסתפר אף ביום שלפני המילה. וכן אם חל המילה ביום ראשון רשאים להסתפר ביום שישי. ואף חתן הבר מצוה מותר להסתפר. (חזעיו”ט עמ’ רס’ד)

• המקובלים נוהגים שלא להסתפר מיום ערב פסח עד ערב חג השבועות. ואפילו אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה אינם מסתפרים כלל. ומי שנוהג כן ורוצה לבטל מנהגו ולנהוג כדברי מרן להסתפר ביום ל”ד לעומר, יעשה התרה על מנהגו, וישוב לנהוג כד’ הפוסקים. והוא הדין לעניין תספורת ביום המילה. (חזעיו”ט עמ’ רס’ו)

• ואף למנהג המקובלים, כשחל שבת בערב חג השבועות מסתפרים בערב שבת, ולא יכנסו לרגל כשהם אינם מסופרים. (חזעיו”ט עמ’ רס’ז)

• אם חל ל”ג לעומר בערב שבת, מותר גם לבני ספרד להסתפר בל”ג לעומר מפני כבוד השבת. ואם יש לו סיבה כל שהיא המונעת אותו מלהסתפר בערב שבת ביום, מותר להסתפר בליל ששי לכבוד שבת. וכן מותר לערוך נישואין לחתן שלא קיים מצות פריה ורביה, בליל ששי שהוא ליל ל”ג לעומר. (חזעיו”ט עמ’ רס’ז)

• מי שנזדמן לו להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, מותר לו להיכנס ולדור בתוכה. ואין להקפיד לדחות כניסתו עד אחר ל”ג לעומר. וכן רשאי לסייד ולצבוע הדירה, או לעשות טפטים לנוי בימי הספירה, בטרם יכנס עם משפחתו לדירה. ויכול לעשות סעודה של חנוכת הבית בימי הספירה, ויאמרו שם דברי תורה, והלימוד של חנוכת הבית, שאז הוא סעודת מצוה, וכל שכן בארץ ישראל שהיא מצוה מצד עצמה. (חזעיו”ט עמ’ רס’ט)

• נהגו מקצת נשים להימנע בימי הספירה מעשיית מלאכה, כגון תפירה וכיוצא בזה, משקיעת החמה ואילך, לאות אבל על תלמידי רבי עקיבא. ויש אומרים שאין לאסור להן אלא עד אחר ספירת העומר. ונשים שנהגו לתפור בזמנים אלו אין למחות בהן, כי אין בזה חיוב כלל רק מנהג בעלמא. ומי שלא נהג לא נהג. ומכל מקום, אין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת תפירה וכיו”ב. (חזעיו”ט עמ’ רע’א)

• נוהגים להרבות בשמחה ביום ל”ג לעומר שהוא יום הילולא של רבי שמעון בר יוחאי. ואין אומרים בו תחנונים. ויש נוהגים לערוך לימוד בליל ל”ג לעומר, במנין, וללמוד שבחי רבי שמעון בר יוחאי המפוזרים בש”ס ובזוהר הקדוש. ומנהג יפה הוא. (חזעיו”ט עמ’ רע’ג)

• יש נוהגים לקחת את ילדיהם הקטנים שהגיעו לגיל שלש שנים למירון בל”ג לעומר כדי שיסתפרו תספורת ראשונה בשמחה ובשירים סמוך לקברי התנאים הקדושים רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו. ויש סמוכים למנהג זה מדברי המקובלים. ברם, בזמן האחרון שאין הצניעות נשמרת במקום הקדוש אשר במירון, בל”ג לעומר, שומר נפשו ירחק מהם, ושב ואל תעשה עדיף. (חזעיו”ט עמ’ עד’ר)

• יש נוהגים להמנע מלצאת לדרך בימי הספירה, אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל, ובפרט במקום הצורך. וכן אין להקפיד מלרחוץ בנהר בימים אלה (זולת במקום שנהגו להחמיר). (חזעיו”ט עמ’ עד’ר)