(מלוקט מהספר חזון עובדיה – הלכות יום טוב)

ערב יו”ט שחל בשבת

 

סגולה לחג השבועות

ביום שישי – ערב חג השבועות יפריש תשעים ואחת פרוטות, וישלים עד שיעור שני פעמים ב”ן (104) פרוטות, ויתנם לתלמיד חכם עני ועניו, והוא תיקון לעוון אדם הראשון, ועוון העגל, ולפגם הברית, והוא סגולה לחשוכי בנים, ומקרב הגאולה.

(הגר”ח פלאג’י – מועד לכל חי סימן ח’)

 

זמני החג לפי זמני העיר ירושלים

תחילת מנחה גדולה (של שבת) 13:14
סיום סעודה שלישית לכתחילה 15:40
קידוש ליל יו”ט (במוצ”ש) 20:20
הדלקת נרות ליל יו”ט 21:13/20:17 (ר”ת)
חצות הלילה 12:37
עמוד השחר 4:01
ברכות התורה 4:05
עטיפת טלית 4:10
נץ החמה 5:33
צאת יו”ט 21:14/20:18 (ר”ת)

 

  • אף למנהג המקובלים שאינם מסתפרים עד ערב חג השבועות, כיון שהשנה חל שבת בערב חג השבועות מסתפרים ביום שישי. ולא יכנסו לרגל ללא תספורת.
  • צריך להשאיר מערב שבת נר שיהיה דולק של 48 שעות – כדי להעביר אש מאש להדלקת נרות ליל יו”ט ולבישול ביו”ט וכדו’. וכן להכין פתילות חדשות מערב שבת לצורך הדלקה של ליל יו”ט. וכן לחתוך מפות לשולחן לצורך שלש סעודות שבת ולעוד שלש סעודות יו”ט, כמובן להכין שקיות לאשפה – להפריד מהחיתוך, לחתוך נייר כסף לשעת צורך.
  • צריך להקדים להתפלל מנחה של שבת (מזמן מנחה גדולה) כדי לאכול סעודה שלישית של שבת לפני תחילת שלש השעות האחרונות של היום, כדי שיוכל לאכול בליל יום טוב לתיאבון. ואם איחר, אף על פי כן יקיים מצות סעודה שלישית, אך יאכל עד כביצה. ולא יאריך בסעודה לאחר השקיעה.
  • אין לסדר את השולחן והכלים בשבת לצורך ליל החג, אלא אחר שיעבור זמן בין השמשות של השבת, דהיינו כשלש עשרה דקות וחצי זמניות אחר שקיעת החמה- 20:05, כי אין שבת מכין ליום טוב. ואם יש צורך גדול להכין השולחן וכליו קודם צאת הכוכבים, כגון שהמקום רחב ידים ובני הבית מרובים, יכולים להקל ולסדר מזמן בין השמשות – 19:46. כמובן אין לחמם התבשילים (שיש בהם מרק) אלא לאחר צאת השבת- 20:17. והמחמירים בכל מוצאי שבת מלעשות מלאכה עד שיגיע זמן ר”ת, צריכים להמתין ורק לאחר שעה 21:13, יחממו את התבשילים.
  • נוהגים לשטוח עשבי בשמים ושושנים בבית הכנסת ובבתים לכבוד חג השבועות, זכר למה שאמרו חז”ל (שבת פח:) כל דיבור שיצא מפי הקב”ה נתמלא כל העולם כולו בשמים, שנאמר “שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר”. וכן נוהגים להעמיד ענפי אילנות בבית הכנסת ובבתים, לרמוז למה שאמרו חז”ל (ראש השנה טז.) בעצרת נידונים על פירות האילן. ואף על פי שיש מפקפקים על מנהג זה, הנח להם לישראל שמנהגם תורה הוא, ובפרט שמנהג זה קדום ונזכר בדברי חז”ל. מכל מקום השנה יש להקדים לקשט את הבית ואת בית הכנסת מערב שבת (יום הששי).

 

הדלקת נרות בליל יו”ט

 

  • מצוה להדליק נרות בליל חג השבועות לכבוד יו”ט, וצריך לברך לפני ההדלקה: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב”. ונכון שלא יברכו הנשים ברכת “שהחיינו” בעת הדלקת הנרות, אלא יסמכו על ברכת “שהחיינו” שמברכים בעליהן בקידוש שעל הכוס. ומכל מקום אין למחות בחוזקה בנשים המברכות “שהחיינו”, רק שיברכו ברכה זו אחר שידליקו לפחות נר אחד, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת הדלקת הנרות למצות ההדלקה. לכן נשים הנ”ל יזהרו שלא יענו “אמן” אחר ברכת “שהחיינו” ששומעות בקידוש מפי בעליהן, משום הפסק בתיבת “אמן” בין ברכת “בורא פרי הגפן” של הקידוש, לטעימה מכוס הקידוש, הואיל וכבר יצאו ידי חובה של ברכת “שהחיינו” בעת הדלקת הנרות.
  • כידוע שהשנה חל ליל יו”ט של שבועות במוצאי שבת, לכן אין להדליק נרות לכבוד יו”ט אלא לאחר צאת השבת בשעה 20:17. וכיון שמנהגינו להחמיר לא לעשות מלאכה דאורייתא עד זמן ר”ת, לכן מדליקין הנרות לכבוד יו”ט בשעה 21:13. ולהעביר אש לצורך הדלקת נרות ליל יו”ט מנר שהיה דולק מערב שבת. ולהדליק בפתילות חדשות שהכינם מערב שבת לצורך הדלקה של ליל יו”ט.
  • המדליקות נרות לכבוד יו”ט בנרות שעווה, אסור לחמם באש נר השעווה להדביקו בפמוט או במגש, משום איסור “ממרח”.

 

קידוש ליל יו”ט

  • יש אומרים שבליל חג השבועות אין לקדש על הכוס עד שיהיה לילה ודאי, (שהוא כרבע שעה לאחר שקיעת החמה), שאם יקדש מבעוד יום הרי הוא כמחסר קצת מיום מ”ט לספירה, וכתוב: שבע שבתות “תמימות” תהיינה. ויש חולקים ואומרים שאין לחוש לכך, ושכן פשט המנהג לקדש אף מבעוד יום. ובמקומות שאפשר בנקל לחוש לדברי האחרונים ולהמתין מלקדש עד לאחר צאת הכוכבים, נכון לעשות כן.
  • בארצות אירופה וכדומה שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם להפרעה לסדר לימוד הלילה בספר “קריאי מועד” כפי שנוהגים על פי הזוהר והאר”י ז”ל, יש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום, ואם אפשר טוב שימתינו עד תחילת השקיעה, באופן שהשמש נכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית בצאת הכוכבים, ועליהם תבוא ברכת טוב. וגם למחמירים אין צריך להזהר בזה אלא בקידוש, אבל תפילת ערבית אפשר להתפלל מבעוד יום.
  • השנה שליל חג שבועות חל במוצאי שבת, בקידוש אומר: “יקנה”ז”. יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. כלומר: בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, בורא מאורי האש, המבדיל בין קודש לקודש, ושהחיינו.
  • בברכת ההבדלה בתוך הקידוש אומרים “ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך”. הואיל וצריך להפסיק בין תיבת “קדשת” לתיבת “והבדלת”, משום שהאחרונה שייכת להלן, והוא הדין בנוסח “ותודיענו” שאומרים בתפילה.
  • מי שטעה בהבדלה שבתוך הקידוש, ובחתימת הברכה במקום המבדיל בין קודש לקודש חתם: “המבדיל בין קודש לחול”, אינו צריך לחזור ולברך.

 

סעודת יו”ט

      

  • חייב אדם לאכול פת בסעודת יום טוב בלילה וביום, ואין להקפיד אם אוכל הפת עם שאר דברים.
  • מי ששכח לומר “יעלה ויבוא” בברכת המזון ביום טוב, אם נזכר מיד כשאמר “ברוך אתה ה'” (לפני שיחתום “בונה ירושלים”), יסיים “למדני חוקיך”, שיראה כאומר פסוק, ויחזור לומר “יעלה ויבוא”.
  • ואם נזכר לאחר שסיים “בונה ירושלים”, יאמר שם בשם ומלכות נוסח ברכה זו: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את יום חג השבועות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה’ מקדש ישראל והזמנים”.
  • ואם נזכר לאחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב שאמר: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם” ומיד נזכר, יסיים: “אשר נתן ימים טובים” וכו’.
  • אבל אם התחיל לומר: “לעד האל אבינו מלכנו” וכו’, יסיים ברכת “הטוב והמטיב”, ולא יחזור כלל, שספק ברכות להקל. כי רק בליל ראשון של פסח, וליל ראשון של חג הסוכות, חוזר לראש ברכת המזון, הואיל ומצוה מן התורה לאכול כזית מצה בליל פסח, וכזית דגן בסוכה בליל החג.
  • אין חילוק בכל זה בין איש שטעה ולא אמר “יעלה ויבוא” ביום טוב, לבין אשה שטעתה בזה, חוץ מלילה הראשון של סוכות, שהאשה פטורה ממצות סוכה, ולכן האיש דוקא חוזר לראש ברכת המזון, אבל האשה אינה חוזרת.

 

סדר לימוד ליל שבועות

 

  • פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש: “חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות”. וכן אמרו עוד בזוהר הקדוש: “כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון”. והסבירו האחרונים, שהטעם למנהג זה בליל חג השבועות, לפי שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם משנתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני. ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזה ולעסוק בתורה. ומנהג זה אינו אלא לאנשים ולא לנשים.
  • נכון ללמוד עם הצבור “התיקון” שנדפס בספר “קריאי מועד”- תיקון ליל שבועות, שנתקן ונסדר על פי הזוהר והמקובלים.
  • מי שחשקה נפשו לעסוק בש”ס ובפוסקים אין למחות בידו כי יש לו על מה לסמוך. והעיקר להימנע משיחת חולין ודברים בטלים, ולא יאבד זמן יקר זה בשיחה בטלה. ויושב בטל כישן דמי. ועל פי הקבלה אין לקרות משנה בלילה זו.
  • לפני נקודת חצות הלילה יש לקרות קריאת שמע, בפרט לאלה שהתפללו ערבית מבעוד יום. ואם יש תלמיד חכם בין החבורה מה טוב ומה נעים שיבאר לקהל דברי הגמרא והמדרש ותרי”ג מצות, דבר דבור על אופניו, בדברי אגדה המושכים את הלב, כדי שלא יבואו להתנמנם, וזכות הרבים תלוי בו.
  • העוסקים בתורה בלילה, ומגישים להם מדי פעם בפעם במשך הלילה תה או קפה, אפילו שהו בינתיים יותר משעה ומחצה, שיש בזה יותר מכדי שיעור עיכול המזון, אינם צריכים לחזור ולברך על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת, והיא פוטרת את הכל. וטוב שיכווין דעתו לפטור בברכתו הראשונה כל מה שיביאו לפניו לאחר מכן. ואם יצא לחוץ מפתח בית הכנסת או בית המדרש, אפילו הניח מקצת חברים, ואחר כך חזר, צריך לחזור ולברך, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת.
  • בעצם יום החג יש אוסרים להדליק נר נשמה ביום פקודת השנה או בתוך שנת הפטירה, הואיל ואין צורך להנאת אורו. ויש מתירים הואיל ויש בו מצוה על כל פנים. ונכון להדליק את הנר- נשמה ביום טוב בתוך בית הכנסת, שלכל הדעות יש מצוה להרבות בנרות בבית הכנסת שנאמר “באורים כבדו ה'”.
  • מותר להדליק נר ביום טוב כדי שיהיה מוכן להשתמש ממנו ביום טוב לבישול ולעישון סיגריה וכדו’.
  • צריך להשגיח בליל חג שבועות, שהרבה מדלת העם באים ללימוד שעורכים במקהלות בסדר “קריאי מועד”, וחושבים לעשות מצוה בהדלקת נרות נשמה בבית הכנסת בעת הלימוד, ונכשלים ב”מירוח השעוה”, כי אסור לחמם באור נר שעוה להדביקו בפמוט או במנורה, משום איסור “ממרח”. וצריך להעיר תשומת לבם כי יצא שכרם בהפסדם שדבר זה אסור מן הדין, אלא יתנו את הנרות בפמוטות או בשפופרת חלולה. ושפופרת או פמוט שנסתמו בשעוה ונקפאת שם, מותר לנקותה בסכין וכדומה ואין בזה משום תיקון כלי ביום טוב.

 

תפילת שחרית של יו”ט

 

  • כיון שבליל השבועות עסוקים בלימוד וניעורים כל הלילה, אין לברך ברכות התורה אלא עד אחרי עלות השחר- בשעה 4:05 לפנות הבוקר, שהוא שיעור מהלך ארבע מיל לפני הנץ החמה, דהיינו שבעים ושתים דקות, ושיעור זה משערים בשעות זמניות, (ומה שנכתב בלוחות מסוימים שיעור אחר על זמני עמוד השחר, אינו מכוון לדעת מרן והפוסקים שאנו הולכים בעקבותיהם). ויש מתחסדים לשמוע ברכות התורה ממי שישן בלילה שינת קבע, אבל המנהג הפשוט שאף הניעורים כל הלילה מברכים ברכות התורה אחר עלות השחר, ובמקום מנהג אין לומר “ספק ברכות להקל”.
  • מנהגינו לברך כל ברכות השחר חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר, אלא אם כן הוצרך לנקביו שאז מברך אשר יצר, אבל לא ברכת על נטילת ידים.
  • יתגבר כארי בתפילת שחרית לבל יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, שלא יצא שכרו בהפסדו אם יישן בשעת קריאת שמע ותפילה. ואסור ללכת לישן תוך חצי שעה לפני עמוד השחר והלאה. וכן יזהר בשעת קריאת התורה, שהיא פרשת עשרת הדברות, לבל תחטפנו שינה. וכבר אמרו חז”ל: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני היו קוראים פרשת עשרת הדברות בכל שנה ושנה (בחג השבועות), ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה. שבאותו יום זמן מתן תורה מתעוררת אותה הארה קדושה של המעמד הנשגב והנורא של אבותינו במעמד הר סיני.
  • יש הנוהגים לעמוד על רגליהם בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין זה מנהג נכון, כי יש לחוש פן יאמרו שדוקא תורה זו מן השמים ולא השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. ויש למחות בנוהגים כן, ומכל שכן במקום שיש שם תלמידי חכמים שיושבים בשעת קריאת עשרת הדברות, שיש למחות במי שעומד, משום יוהרא.
  • אם עומד מפני שקראו לאביו או רבו לקרות בתורה, ועומד לכבודם, יעמוד מיד עם עלותם לקרות בתורה, שעל ידי כך ניכר הדבר שעמידתו אינה משום עשרת הדברות, אלא משום כבוד אביו או רבו, ובזה אין כל חשש. וכן מי שנמצא בבית כנסת שהקהל עומדים על רגליהם בשעת קריאת עשרת הדברות, ואם ישאר לשבת אף על פי שעושה כדין מכל מקום אם יש חשש שמא יראה כמזלזל ח”ו, יש להורות לו להקדים ולעמוד מתחילת הקריאה של העולה לעשרת הדברות, ונמצא שאין כאן פתחון פה למינים, כיון שכבר הקדים לעמוד בכמה פסוקים קודם עשרת הדברות.

 

מנהגי יו”ט

  • נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, ויש נותנים טעם למנהג מאכלי חלב בחג השבועות, מפני שבעשרת הדברות נתגלו לאבותינו כל חלקי התורה ומצותיה, וכמו שכתב רב סעדיה גאון, שבעשרת הדברות כלולות כל מצות התורה, וכשירדו מהר סיני אל בתיהם לא מצאו מה לאכול תיכף, זולת מאכלי חלב, כי לבשר היו צריכים הכנה רבה, לשחוט בסכין בדוק בלי פגם כאשר צוה ה’, ולנקר החלב וגיד הנשה, ולמלוח הבשר ולהדיחו, ולבשל הבשר בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם, שבישלו בהם תוך מעת לעת, נאסרו מפני המאכלים שנתבשלו בהם קודם מתן תורה, שלא היו כשרים לאכילה לאחר מתן תורה.
  • מנהגינו לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה בשעות הבוקר, ואפשר לאחר קינוח והדחה לאכול מאכלי בשר. מכל מקום צריכים להזהר שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר כי אם כעבור שש שעות. ואם לאחר תפילת שחרית הולכים לישון, לכתחילה צריכים לקיים סעודה בשרית לפני חצות היום 12:37.
  • יש נוהגים לאכול דבש וחלב, לרמוז על מתן תורתינו שנמשלה לדבש וחלב, כמו שנאמר “דבש וחלב תחת לשונך”.
  • ישתדל לעסוק בתורה ביום החג, וכמו שאמרו חז”ל: “חציו לה’ וחציו לכם”. ומנהג ישראל לקרות אזהרות שיסד מהר”ש בן גבירול וכיוצא בזה. ויותר נכון ללמוד בספר המצות של הרמב”ם, מצות עשה ומצות לא תעשה. ונכון גם כן לקרות בספר תהלים, כי פטירת דוד המלך היתה ביום חג השבועות.
  • מנהג נכון לקרות מגילת רות בחג השבועות בלא ברכה. ושליח צבור ספרדי העובר לפני התיבה במנין של אשכנזים, אינו רשאי לברך “על מקרא מגילה” כמנהגם, אלא אחד מהקהל יברך והוא יקרא. ומכל מקום אם עבר ובירך מוציא אותם ידי חובת הברכה, ואינם צריכים לחזור ולברך.
  • הנותן ספר תורה לבית הכנסת ביום חג השבועות, הרי הוא כאילו מקריב מנחה חדשה לה’ בזמנה. ומותר להוציאו מרשות היחיד שלו ולהעבירו ברשות הרבים בשמחה וברוב עם, אפילו במקום שאין שם עירוב לרשות הרבים, הואיל ויש בזה צורך מצוה. וטוב שיקראו בו בבית הכנסת לפחות פסוק אחד, כדי שתהיה ההוצאה לצורך.

שמחת יו”ט

  • אין רוקדים ואין מוחים כף ביום טוב, גזרה שמא יתקן כלי שיר. וכל שכן שאסור להשתמש בכלי נגינה להשמיע קול שיר ביום טוב, וכן אסור להשמיע מנגינות ושירים ממכשירי הקלטה או מ”נגן”, ואפילו היו ערוכים ומוכנים מערב יום טוב, ויש למחות במי שמיקל בזה, כי אין לו על מה שיסמוך. ומכל שכן שאסור להקליט שירים ב”נגן” ביום טוב, אפילו היה פועל מבעוד יום. אלא ישמחו ביום טוב בדברים המותרים, וכגון לשורר בפה שירות ותשבחות פזמונים ופיוטים אשר יסודתם בהררי קודש.
  • מצוה לאכול ביום טוב בשר בהמה לקיים בזה מצות שמחת החג, שאין שמחה אלא בבשר בהמה, ואף על פי שעיקר המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף. וכן ישתה יין לשמחת החג. אבל לא ימשך יותר מדאי אחר הבשר והיין, וכן ימנע משחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות, ולא נצטוינו אלא על שמחה, שיש בה עבודת היוצר יתברך שמו. ומצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בגדים ותכשיטים נאים. ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים.

 

דיני יום טוב

 

  • כל מלאכה האסורה בשבת מן התורה אסורה גם ביום טוב מן התורה, וכל שבות מדברי סופרים הנוהג בשבת, נוהג ביום טוב. וכשם שבשבת אמירה לגוי שבות, כך הוא הדין ביום טוב. אבל שבות דשבות במקום מצוה מותר ביום טוב כמו בשבת.
  • אוכל נפש שאינו מפיג טעם כלל, אילו נעשה מערב יום טוב לצורך יום טוב, אף על פי כן מותר לעשותו ביום טוב. ומכל מקום נכון להחמיר לכתחילה לעשותו מערב יום טוב, ולכן עוגה שאפשר לאפותה מערב יום טוב, וכן בישול פירות יבשים (קונפוט), ועשיית ריבה, נכון להכינם מערב יום טוב, ואם לא הכינם מבעוד יום, אף על פי שמן הדין מותר לעשותם ביום טוב, כאמור, אם אפשר לעשותם ביום טוב על ידי שינוי נכון שישנה בהם.
  • מותר להתרחץ ביום טוב כל גופו במים חמים. וזה דוקא במים חמים שהוחמו בדוד שמש, ובאמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו, אבל בבית המרחץ אפילו פניו ידיו ורגליו אסור במים חמים.
  • מי שיש לו מיחוש באחד מאיבריו ביום טוב, מותר ליטול גלולה לרפואתו, אפילו ביום טוב ראשון. ומותר לאכל ולשתות ביום טוב לרפואה מאכלים או משקים שאינם מאכל בריאים. אבל אין להתיר לעשות ביום טוב לצורך רפואה, מלאכה דאורייתא שלא הותרה לצורך אוכל נפש.
  • מוקצה אסור ביום טוב אפילו מה שמותר בשבת, כגון קליפות של פירות שראויים למאכל בהמה ועוף, ועצמות הראויים לכלבים, שמותר לטלטלן בשבת, אף על פי כן אסור לטלטלן ביום טוב. ולא יניחם בצלחת ריקה, שהוא כמבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום. אלא יניח תחילה איזה פרי או פרוסת פת בתוך הצלחת, ואחר כך יתן לתוכה הקליפות או העצמות. [אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה כגון קליפי אגוזים ושקדים גם בשבת אסורים בטלטול]. ומותר לטלטל אחר כך הכלי שבתוכו הפרי או הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכן לאשפה, מאחר שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר.
  • מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. ולכן אם הונחו אבנים או ארנק של כסף על פירות מותר לטלטלם ולהוציאם כדי ליקח הפירות מתחתיהם.
  • מותר לגרוף גחלים ואפר מהתנור כדי לאפות בו, ואף על פי שהוא מכבה גם כן הגחלים, שכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כן מותר לכבות לצורך אוכל נפש, והרי זה דומה למניח בשר על גבי גחלים לצלותו ביום טוב שמותר.
  • מותר לקחת פירות, ביצים, שמן ויין מבעל המכולת ביום טוב מבלי להזכיר סכום מקח.
  • נר של בטלה, שאינו צריך לו כלל, אסור להדליקו ביום טוב. ולכן אסור להדליק באמצע היום נר שאין בו תועלת כלל, אבל נר של בית הכנסת מותר. וכן מותר להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ההורים, ולא חשיב נר של בטלה, ואף על פי שאין משתמשים בו, מכל מקום יש הנאה ממילא בתוספת האורה בבית, ומהיות טוב יותר נכון להדליק נר נשמה בבית הכנסת. והוא הדין למי שישן בבית יחידי בליל יום טוב, ולפני השינה מדליק נר בחדרו, דשפיר דמי. וכן מותר להדליק נרות ביו”ט כשיש ברית מילה בבית, כמו שנוהגים תמיד לכבוד המילה.
  • אסור לכבות ביום טוב. ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את האש אסור. מכל מקום מותר להנמיך את האש בשעת הבישול בכדי שיתבשל יפה התבשיל שעליו ושלא יקדיח תבשילו. אבל לכבותם לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם אסור. ומכל מקום רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסובב את הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז, לאחר שכבה. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן מותר לכוון שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל).
  • אסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק כדי שיכבה, שאסור לכבות ביו”ט, ואין זה נקרא גרמא, שהרי ידוע שסגירת הברז משפיעה מיד למעט את השלהבת של הגז.
  • מותר לאשה לבשל קדרה מלאה בשר או דגים ביו”ט, קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, מפני שהתוספת מטעימה יותר את התבשיל. אף על פי שעיקר מחשבתה להותיר לצורך החול. ומכל מקום לכתחילה צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך מוצאי יו”ט על מנת שתאכל כזית אחד מן הקדירה, שאין זו אלא הערמה.
  • אם עברה ובשלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד או בשוגג בין שעשתה על ידי הערמה לצורך חול בלבד, מותר התבשיל באכילה.
  • אסור לבשל לצורך נכרי ביום טוב, שנאמר: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה “לכם”, לכם ולא לגוים. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיה. לפיכך אסור להזמינו ביום טוב, גזרה שמא יבשל בשבילו (בקדרה בפני עצמה).
  • אם בא נכרי או מחלל שבת בפרהסיה לבקרו ביום טוב יש אומרים שמותר לעשות קפה הרבה בבת אחת, באופן שישתה עמו גם בעל הבית, ונכון להחמיר.
  • מותר לקחת קמח מהכלי ביום טוב אף על פי שעושה גומא בלקיחתו, שאין לחוש לעשיית גומא אלא בעפר ולא באוכלים, והוא הדין לסוכר ושאר מיני אוכלים. וכן בטבק הרחה מותר לקחת מהכלי הרבה בבת אחת, ואין לחוש בו משום גומא.
  • אסור לרקד הקמח ביום טוב על ידי נפה ואפילו על ידי שינוי, אבל אם הרקיד הקמח בנפה מערב יום טוב ורוצה לרקדו שנית ביום טוב כדי שתהיה הפת נאה יותר, מותר לרקדו על ידי שינוי, שאין זו הרקדה האסורה ביום טוב, שהלא רואים שאינו בורר הקמח מתוך הסובין אלא הכל יוצא דרך נקבי הנפה. ומכל מקום כדי שלא יבוא להתחלף לו בהרקדת הקמח לכתחילה ביום טוב צריך שינוי. כיצד ישנה, אם היה רגיל לרקד על גבי שולחן יעשה על גבי כסא וכיוצא בזה. ואם לאחר שניפה את הקמח מערב יום טוב נפל בו צרור או קיסם, מותר לרקדו שנית ביום טוב אפילו בלי שינוי.
  • אסור למדוד הקמח ביום טוב בכלי המיוחד למדידה כדי ללוש, אלא יקח באומד הדעת, או יוסיף על המידה מעט או יפחות מעט.
  • הלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה בברכה כשיש בה שיעור חיוב חלה. דהיינו קילו חמש מאות וששים גרם (1,560). והלש עיסה עם סוכר לעוגה חייב גם כן להפריש חלה בברכה כשיש בה שיעור חלה. ובתנאי שהוא אופה אותה מעשה אופה, מה שאין כן אם מטגן כל העיסה בדבש שאז פטורה מן החלה. והחלה שמפרישים ביום טוב בזמן הזה אסור לשורפה ביום טוב אלא יניחנה עד מוצאי יום טוב וישרפנה.
  • עיסה שנילושה בערב יום טוב אין מפרישים עליה חלה ביום טוב, הואיל ואפשר היה ליטול החלה מערב יום טוב, ומשום שנחשב כמתקן. וכן אין מפרישים תרומות ומעשרות ביום טוב משום שנחשב כמתקן.
  • הלש עיסה ביום טוב אסור לו לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה או אותיות, ואפילו ביד אסור לעשות צורת עוף או אותיות וכדומה. אבל עוגה שנעשתה מערב יום טוב ויש עליה צורות ואותיות, מותר לאכל ממנה ביום טוב, ואין לחוש בזה משום מוחק, שאפילו בשבת יש להתיר וכל שכן ביום טוב.
  • אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו מיום טוב למוצאי יום טוב אסור. אבל לבשל בליל יום טוב לצורך יום טוב שחרית בודאי שמותר.
  • להדליק גפרור ביום טוב על ידי חיכוך בקופסת הגפרורים, הוי כמוליד אש ביום טוב ואסור, שלא הותר ביום טוב להבעיר אלא מאש מצויה, ולא להמציא אש ביום טוב. ואם עבר והוליד אש ביום טוב מותר ליהנות ממנה.
  • מותר להדליק גפרור משלהבת של נר וכיוצא בזה. ומטעם זה מותר לטלטל קופסת גפרורים ביום טוב, ואין בזה משום מוקצה, כיון שראוי ונוח להשתמש בגפרורים על ידי הדלקה מאש מצויה. מכל מקום יש ליזהר שאחר שכילה להדליק מגפרור בוער (שהודלק בהיתר מאש מצויה) לא ישליכנו בתנופה הגורמת בודאי כיבוי ביום טוב לגפרור, אלא יניחנו בנחת על הרצפה. והוא הדין לסיגריה בוערת שלא ישליכנה בתנופה חזקה הגורמת לכיבויה לאחר שגמר לעשן ממנה.
  • אסור לנהוג במכונית ביום טוב מפני שהוא מצית את האש במנוע המכונית. וכן להדלקת סיגריה או כירים של גז, אסור להשתמש במצית הן מטעם מוליד אש ביום טוב, והן מטעם איסור כיבוי.
  • אין להדליק חשמל ביום טוב, מפני שהוא כמוליד אש ביום טוב. וכן אסור להשתמש בטלפון. ועל ידי גוי מותר להדליק חשמל ביום טוב לכל הדעות, כגון להפעיל המאוורר על ידי גוי ביום טוב, ואחר כך מותר לישראל להסב את המאוורר ולהטותו לכיוון שירצה.
  • יש להחמיר מלעלות במעלית ביום טוב, כי בעת שלוחץ על הכפתור נדלק חשמל על ידי זה.
  • הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וכן העברה ברשות הרבים מותרת ביום טוב. שמתוך שהותרה ההוצאה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש, אבל צריך שיהיה קצת צורך בדבר. ומותר לצאת לרשות הרבים עם תרופות הצריכות לו ביום טוב, וכן מותר לצאת עם קופסת סיגריות מלאה בכיסו, אף על פי שאינו צריך לעשן אלא למקצת מהם, ואין לאסור משום ריבוי בשיעורין ביו”ט.
  • מותר להוציא לבית הכנסת ספרים ומחזורים, ורשאי גם להחזירם לביתו, שהתירו סופם משום תחילתם. ומותר להוציא שעון מרשות לרשות ביום טוב, בין שעון יד בין שעון כיס. ומותר לנשים לצאת ביו”ט בתכשיטים (ללא הגבלה) משום כבוד ושמחת יום טוב. ומותר להוציא מפתח של ארון בגדים, ויש בו גם תכשיטים, כשירא להניחו בבית.
  • אסור להוציא ביו”ט מפתח של הרכב בכיסו, כשהולך מבעוד יום להתפלל ערבית, כדי שבצאתו מבית הכנסת יוכל לנסוע מיד ברכבו, ולא יצטרך לשוב הביתה ליטול המפתח.
  • במקום שיש עירוב, מותר להוציא ביו”ט אפילו שלא לצורך כלל.
  • מכשיר שמיעה שפועלת מערב שבת, יש להקל בשבת. והוא הדין שפועלת מערב יו”ט.

 

אסרו חג

 

  • אסור להתענות ביום אסרו חג של חג השבועות. וכן אסור להספיד בו. ויש אומרים שהוא הדין בכל אסרו חג.
  • נוהגים להרבות באכילה ושתיה ביום אסרו חג.
  • מנהג הספרדים שלא לומר תחנון ונפילת אפים, ומזמור “יענך ה’ ביום צרה”, ומזמור “תפלה לדוד”, מיום ראש חודש סיון עד יום י”ב בו, ועד בכלל, מפני שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה. בברכת חג שמח

 

 

צור קשר