שאלה:
ליבת השאלה שלי הינה: האם יש בסיס רציונלי למתן סמכות לכתבי ־ הקודש כדבר אלוהים? או שמא דרוש מעשה אמונה “לא רציונלי” כדי לגשר על הפער בין ניכויים לוגיים לאמונה דתית?
קצת על עצמי ומאיפה השאלה הזאת מגיעה:
נולדתי וגדלתי בישראל כיהודי חרדי. בגיל ההתבגרות התקוממתי נגד אורח החיים הדתי שגדלתי איתו, ומאז אני חי חיים חילוניים. אני כרגע בשנות ה-30 המוקדמות לחיי וגר בארה”ב.
בשנים האחרונות, אני מרחיב את העניין שלי בדת השוואתית, פסיכולוגיה ופילוסופיה. כל זה בעקבות חוויות מיסטיות רבות עוצמה שחוויתי.
אני אישית מוצא הרבה השראה וחוכמה בכתבי הקודש המקראיים. ומנקודת מבט ביקורתית לחלוטין, טיעונים לקיומו של אלוהים, כמו אלה שנעשו על ידי אבן סיינה, תומאס אקווינס, הרמב”ם והוגים אפיים רבים אחרים, הגיוניים ומהדהדים באופן חיובי אפילו עם ספקן כמוני. עם זאת, כשמדובר בשאלת הסמכות הבלעדית לכתבי הקודש, התשובה שאני מקבל לעתים קרובות תהיה משהו בנוסח “למה אתה מתכוון?! כך כתוב בתנ”ך!”
אני בספק אם יש צורך שאצביע על הטעות בסוג כזה של טיעון…
התשובה השנייה שהייתי שומע לעתים קרובות, היא שטבע ההתגלות והנבואה עצמם מספיק כהוכחה ללגיטימיות של כתבי הקודש היה דבר האל. זה בעצם יכול להיות טיעון טוב, אולם זה לא יצליח להסביר את הבלעדיות המיוחסת תורה למשל על גילויים אחרים כביכול.
במילים אחרות, איך אפשר לנכות את הבלעדיות של הגילויים לנביאים ‘לגיטימיים’ כמו משה על “נביאי שקר” אחרים מישוע ומוחמד כל הדרך לשבתאי צבי ויעקב פרנק? כל זאת מבלי להצביע אחורה על התוכן של התורה עצמה כהוכחה.
“אמונה” היא מושג שתופס מקום מרכזי ברוב הדתות אם לא בכל הדתות, ובחיפוש אחר משמעות, אפשר להגיע לנקודה שבה אין ברירה אלא לקחת את אותה ‘קפיצת אמונה’. אם זה המקרה, זה לא יכול להיות משכנע באופן מכריע, אבל אני אראה את זה כמקובל. אחרי הכל, דברים מרכזיים רבים בחיינו אינם יכולים להיות מוסברים על ידי רציונליות בלבד, אהבה, יופי, אמנות ומוזיקה הם רק דוגמאות. . .
אני מאוד מודה לכם על זמנכם ואשמח מאוד לביאור הענין אני מחכה לתשובה תודה רבה.
תשובה:
שאלתך יסודית וחשובה, אנסה להרחיב מעט את תשובתי בנושא יסודי זה.
ה’אמונה’ עצמה איננה לוגיקה אלא הינה תוצאה של בטחון גמור של המאמין במה שהוא מאמין. אולם הבסיס לאמונה כלומר הבחירה אם להאמין או לא ובמה להאמין, נשענת בהחלט על חשיבה לוגית ועומדת על בסיס רציונלי לחלוטין.
ישנן כמה הוכחות לוגיות לכך שהתורה אמת היא ונתונה מאת בורא העולם, אולם העיקרית שבהן היא, דברי הרמב”ן בחומש דברים ט’, שם כתב שני נקודות מרכזיות עמוקות ויסודיות.
הראשונה היא, העובדה שבתורה עצמה כתוב שניתנה היא בפני כל עם ישראל שמנה למעלה ממיליון וחצי אנשים, [כפי שנכתב בתורה שישים ריבוא גברים מלבד נשים וילדים]. ככל שעובדה זאת לא הייתה נכונה, אף אדם לא היה מקבל את התורה. תאר לעצמך שיבוא הנביא הגדול ביותר ויתן תורה שיהיה כתוב בה שהוא הוריד את התורה מן השמים באש חיה לעיני מיליון וחצי אנשים, בעוד הדבר לא אמיתי, האם הייתה תפיסה כל שהיא לתורה זאת? בוודאי תורה זאת הייתה צחוק ולעג בפי כל, והייתה נשכחת מכל לב תוך כמה שבועות.
השניה היא, נתון לוגי מוכח, אבות לא מנחילים לבניהם שקר, חשוב על ילדיך שיהיו בעזרת ה’, האם לא תרצה להעניק להם מחכמתך ומניסיונך? האם אתה רואה את עצמך מספר להם שראית נתונים שלא ראית או אינך בטוח בהם? התשובה היא וודאי לא! כל אב רוצה לתת לילדיו את הדבר הנכון ביותר. אם כך, אנו כל בני ישראל ‘אומה שלמה’ שמקבלים אנו מהורינו במשך אלפי שנים דור אחר דור עד לדור מתן תורה, את החינוך ואת האמונה הפשוטה והתמימה שהתורה נתונה היא מן השמים ואמת היא, אין הוכחה גדולה יותר מזו שאכן כך הוא הדבר, אבותינו בעיניהם ראו את מתן התורה מאת הבורא בקולות וברקים כפי שמתואר הוא בתורה עצמה.
יסודות אלו איתנים וחזקים, הוכחות לוגיות פשוטות וחזקות, אכן נוסף על אלו, ישנן הוכחות נוספות ממידע שמופיע בתורה שניתנה לפני למעלה משלשת אלפים שנה, טרם הכירה האנושות את היקום כולו, והוכח כאמיתי גם במבחן הדור הזה שחקר ומכיר את העולם כולו.
כמו למשל: מה שנאמר בתורה לגבי הבהמות והחיות הטהורות שמותר לאכול, התורה קובעת כי ניתן לאכול רק בהמות וחיות שיש להם שני סימני כשרות, האחד שמעלות גרה השני, שמפריסות פרסה. אולם התורה לא מסתפקת בכלל זה, אלא מוסיפה ומגלה לנו, שאם נבחין בסימן טהרה אחד נוכל לדעת שישנו גם סימן טהרה נוסף, למעט ארבעה בעל חיים בלבד שיש להם רק סימן טהרה אחד, שהם הגמל, השפן, הארנבת, והחזיר.
במשך 3,300 שנה שחלפו מאז ניתנה ופורסמה התורה, נתגלו עשרות אלפי זנים של בעלי חיים שונים, התגלו יבשות חדשות ואזורים שבלא ספק לא היו לעיני אף אדם בזמן מתן תורה. עם כל זה נתון זה שנכתב בתורה נמצא נכון ומדוייק להפליא. אין זה אלא כי כותב התורה הינו גם בורא העולם, שברא את כל בעלי החיים לסוגיהם.
בדומה לזה מוצאים אנו גם בנוגע לסימני הטהרה של הדגים, בתלמוד בבלי מסכת נדה כתבה הגמרא להוכיח מדברי התורה הקדושה, כי “כל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, אולם דג שיש לו סנפיר לא מחייב שיש לו קשקשת”.
גם קביעה זו עמדה במבחן המציאות עד ימינו, זאת למרות שבלא ספק לפני למעלה משלשת אלפים שנה, לא היה שום בן אנוש שיכל לצלול במעמקי הים יותר ממרחק של דקה עד דקותיים, ואילו היום מגיעים למעמקים ולמרחקים מעבר לכל דמיון. גם נתון זה מוכיח לנו תורה שיודעת להגיד לפני למעלה משלשת אלפים שנה מה אין בעולם, מוכרח שניתנה ממי שברא את העולם.
אולם עליך לדעת, כי כל ההוכחות הלוגיות לא יועילו למי שלא רוצה או שלא פתוח להאמין, אדם כזה תמיד ימצא טענות ותירוצים למה לא להאמין. רק מי שיש לו לב פתוח להאמין ולשמוע ללא נגיעות יוכל להאמין, ולאדם כזה גם לא יהיה קשה להוכיח. לכן שמח אני שנוכחתי לראות מסגנון שאלתך שהנך פתוח לשמוע ולהאמין ומתעניין באמת בנפש חפצה.
בורא העולם יתן לך בריאות ושמחה ואמונה תמימה ושלמה בו יתברך ובתורתו,
כי האדם המאמין בנוסף לקיום מצוות הדת, גם חי חיים שמחים ושלווים יותר – חיים מאושרים.
מקורות ונימוקים:
מיסודות האמונה היהודית היא כי התורה נתונה מן השמים, כפי המבואר בדברי המשנה והגמרא בסנהדרין פרק חלק כי מי שאיננו מאמין שהתורה מן השמים אין לו חלק לעולם הבא, ומוגדר כאפיקורס.
הוכחות לוגיות לכך שהתורה נתונה מן השמים, נמצא בדברי הרמב”ן על הפסוק בדברים ט’ “רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך.
פירש הרמב”ן שם בזה”ל: “והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה. והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו. זהו שאמר שם[5] וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם.”
בדבריו מבוארים שני היסודות המוזכרים בתשובתנו, הראשונה היא, העובדה שבתורה עצמה כתוב שניתנה היא בפני כל עם ישראל שמנה למעלה ממיליון וחצי אנשים, [כפי שנכתב בתורה שישים ריבוא גברים מלבד נשים וילדים]. ככל שעובדה זאת לא הייתה נכונה, אף אדם לא היה מקבל את התורה. תאר לעצמך שיבוא הנביא הגדול ביותר ויתן תורה שיהיה כתוב בה שהוא הוריד את התורה מן השמים באש חיה לעיני מיליון וחצי אנשים, בעוד הדבר לא אמיתי, האם הייתה תפיסה כל שהיא לתורה זאת? בוודאי תורה זאת הייתה צחוק ולעג בפי כל, והייתה נשכחת מכל לב תוך כמה שבועות.
השניה היא, נתון לוגי מוכח, אבות לא מנחילים לבניהם שקר, חשוב על ילדיך שיהיו בעזרת ה’, האם לא תרצה להעניק להם מחכמתך ומניסיונך? האם אתה רואה את עצמך מספר להם שראית נתונים שלא ראית או אינך בטוח בהם? התשובה היא וודאי שלא. כל אב רוצה לתת לילדיו את הדבר הנכון ביותר. אם כך, אנו כל בני ישראל ‘אומה שלמה’ שמקבלים אנו מהורינו במשך אלפי שנים דור אחר דור עד לדור מתן תורה, את החינוך ואת האמונה הפשוטה והתמימה שהתורה נתונה היא מן השמים ואמת היא, אין הוכחה גדולה יותר מזו שכך הוא הדבר.
נוסף לכך כתבנו להוכיח את אמיתות התורה מדברי התורה בפרשת שמיני בספר ויקרא י”א, שם אומרת התורה “זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה, אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ”. כלומר התורה קובעת שכדי להכשיר בהמה לאכילה צריך שיהיו לה 2 סימני כשרות. הסימן הראשון: מפריסה פרסה, כלומר שפרסת הבהמה היא סדוקה לכל ארכה. והסימן השני: מעלת גרה, כלומר, שהיא בולעת את האוכל ושוב פולטת לתוך חלל הפה ושוב בולעת. אבל אם אין לה את שני הסימנים האלו, או יש לה רק סימן אחד, אז הבהמה אסורה באכילה.
לאחר מכן מוסיפה התורה ומביאה דוגמאות של ארבע חיות בעלות סימן טהרה אחד משני סימני הטהרה: הגמל, השפן, הארנבת, הם מעלי גרה ואינם מפריסי פרסה. ולעומתם, החזיר מפריס פרסה ואיננו מעלה גרה. מבארת הגמרא בחולין דף נט. שהתורה מודיעה לנו כאן במפורש, שאלה הם ארבעת בעלי החיים היחידים בכל העולם כולו שיש להם סימן אחד בלבד של טהרה, אין חיה חמישית בעלת סימן אחד בלבד של טהרה! וכן שהחזיר הוא בעל החיים היחיד בעולם שמפריס פרסה שסועה ואינו מעלה גרה!!!. כפי שכתב הרמב”ן שם ויקרא יא, ג.
העובדה שבמשך למעלה משלשת אלפים שנה קבעה התורה נתון שמוכח עד היום, היא הוכחה לוגית פשוטה שנותן התורה הינו בורא העולם.
כמו כן בנוגע לסימני הדגים הטהורים, בגמרא בנדה דף נ”א: איתא, “כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר”, ולמה נזכר “סנפיר” בתורה? – משום “יגדיל תורה ויאדיר”, להודיע שאין קשקשת בלא סנפיר. יסוד זה הוכיחה הגמרא מלשונות הפסוקים.
גם נתון זה שקבעה התורה עמד במבחן המציאות, למרות שאת מעמקי הים, לא הצליח שום בן אנוש לחקור עד לפני כמה מאות שנים, בטח לא לפני למעלה משלשת אלפים שנה. גם נתון זה מוכיח לנו כדברי פשוט כי כותב ונותן התורה מוכרח שהוא גם בורא העולם.
