Question :
Je voudrais connaitre la Hala’ha par rapport à une personne qui arrive en retard à la Tephila de Min’ha. A-t-il le droit avant ‘Alénou Léchabéa’h de retenir les participants au Minyian pour faire la Kédoucha avec Minyian ?
Je voudrais aussi savoir, s’il y a une source dans la Hala’ha à cette coutume que nous avons d’assembler un Minyian pour faire la Kédoucha lorsqu’on arrive en retard ?
Réponse :
Cette coutume est tout à fait juste selon la Hala’ha. Cependant, il est préférable d’attendre que le Minyian est fini ‘Alénou Léchabéa’h et seulement ensuite dire la Kédoucha pour ceux qui l’ont raté.
Si en attendant la fin de la Tephila, il y a un risque que les personnes présentent partent, on pourra alors faire la Kédoucha avant ‘Alénou Léchabéa’h. Et après la Kédoucha on dira Alénou Léchabéa’h.
Kol Touv
Références :
מקור דין הוא בשולחן ערוך (אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סט ס”א): וז”ל: אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה. ולאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה. וכו’ ואפי’ בשביל אחד שלא שמע אומרים. וכן פסק הרדב”ז הוב”ד במ”ב (שם סק”א) דאם יש אחד מהם שלא התפלל עדיין יכול לפרוס על שמע וגם לירד לפני התיבה אך לא יתפלל מתחלה התפלה בלחש רק יתפלל תיכף התפלה בקול רם דבכה”ג לא שייך פרח חובת תפלה מינייהו דהרי בשביל עצמו אומר ושכ”כ המגן גבורים בסימן קכ”ד וה”ה דאחד מאותם שכבר יצאו יכול לפרוס על שמע ולירד לפני התיבה בשבילו וכדלקמיה בשו”ע דכיון דיש עכ”פ אחד שלא יצא עדיין ידי תפלה כל ישראל ערבים זה בזה.
ומעיקר הדין יש להמתין עד סיום התפילה כולה כולל עלינו לשבח שצריך להסמיכה תיכף בגמר התפילה, ורק אז יתחיל זה שלא שמע את ג’ הראשונות בקול רם, ובפרט ע”פ הטעם שכתב רבינו האריז”ל הובא בכה”ח (סי’ תרכב סק”ו), כדי שהקליפות לא יוכלו לינק מהשפע היורד ע”י התפלה. אולם אם איכא למיחש שמא ילכו לביתם וכיוצ”ב, יש לסמוך ולאפשר ליחידי זה לחזור התפלה כדי לומר קדושה קודם עלינו, ראה בב”ח (ריש סי’ קלג) ובמ”ב (סי’ קלב סק”ז), ובמ”ב (סי’ תפט סק”ב), ובחק יעקב (שם ס”ק כ) דאחר הקדיש הוי סיום תפלה, ודו”ק.
