Question :
Je me suis réveillé dans la nuit du jeûne de ‘Guedalyia’ avant l’aube et j’ai mangé.
Par la suite, j’ai entendu dire que pour pouvoir manger pendant la nuit, il faut préciser avant d’aller dormir, que l’on n’accepte pas le jeûne avant l’aube.
Est-ce que je dois continuer le jeûne malgré tout ? Ai-je raté mon jeûne ? Est-ce que je dois dire ‘Annénou dans la Téphila ?
Réponse :
Ce que vous avez entendu est juste. Si l’on veut manger ou boire pendant la nuit qui précède le jeûne, on devra avant de dormir préciser que le jeûne ne commencera pour nous qu’à partir de l’aube. (Certains avis pensent que même de cette manière, on ne pourra pas manger).
Néanmoins, une personne qui a mangé par erreur durant l’un des quatre jeûnes (bien que ce soit interdit), devra continuer le jeûne et il dira ‘Annénou.
Dans votre cas, où vous avez mangé pendant la nuit qui précède le jeûne avant l’aube, bien sûr que vous direz ‘Annénou.
Références :
ממתי התענית?
במסכת תענית (יב) איתא:
“תנו רבנן: עד אימתי אוכל ושותה? (בלילה, כשמתענה למחר. בכל תעניות, שהוא אוכל משתחשך. רש”י) עד שיעלה עמוד השחר. דברי רבי…
אמר רבא: לא שנו, אלא בשלא ישן. אבל ישן, אינו אוכל”.
ובירושלמי שם (פ”א ה”ד):
“ואם התנה לאכול עוד, מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר, אפילו גמר וישן”.
והביא כל זה, בבית יוסף אורח חיים סימן תקסד, ופסקו בשולחנו הטהור.
[והרמ”א שם מיקל לשתות. אך האחרונים כתבו (מ”ב סק”ו), דלכתחילה ראוי להחמיר. אך הרגיל לשתות אחר השנה, א”צ להתנות. והגרע”י זצוק”ל (בחזו”ע ד’ תעניות עמ’ יא), דמי שמרגיש צימאון, יש לו ע”מ לסמוך לשתות]
[אמנם דעת הרב המגיד והגהות מימוניות, (עי’ ב”י שם), שלא מועיל תנאי. ובנוסף: דעת הזוהר (ויקהל דף רטו:), שאין לאכול כלל לאחר שישן בלילה – מ”מ כבר כתב מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל (חזו”ע ארבע תעניות עמ’ י), דהעיקר כהירושלמי. אך המחמיר כזוהר, קדוש יאמר לו]
אכל בצום:
אמנם גם אדם ששכח ואכל בצום – עליו להמשיך בצומו. כמבואר בתרומת הדשן הביאו בבית יוסף (או”ח סימן תקסח) וז”ל:
“כתוב בתרומת הדשן סימן קנ”ו… בתענית ציבור קבוע מגזירת חכמים, וחובה להתענות. אם שכח ואכל, צריך להשלים על כרחו. שהרי יום זה, אסור באכילה מדרבנן. ואין צריך לפרוע אחר תחתיו. דדוקא יום זה חובה, ולא אחר. ואי אפשר לתקן את אשר עיוות. אם לא שכוונתו, להתענות לכפרה על עוונו, ושגגתו. עכ”ל”.
ובמשנה ברורה (שם ס”ק ג):
“ונראה דבתענית ציבור, אף על פי שאכל, יכול לומר עננו בתפלתו. דשייך לומר ענינו ביום צום התענית הזה, כמו שתקנו חכמים להתענות בו. וכדלעיל בסי’ תקסה”.
וכוונתו, דמבואר שם (סי’ תקסה), דיחיד המתפלל בציבור המתענים, עליו להשתתף איתם באמירתם, ולומר עננו. (מ”ב שם סק”ג)
[ואף שהסכים שם בבה”ל, כדעת המאמר מרדכי (ודלא כהחי”א), דאם לא מתענה, אין לו לומר עננו. כאן, שחייב להמשיך ולהתענות, עליו לאמר עננו עימהם. שבה”ל (ח”ח סי’ קלא)
אכל לאחר שינה קודם עלות השחר:
ובמקרה זה, שאכלת לפני עלות השחר, וודאי תוכל לומר עננו.
וכמו שכתב בשו”ת שבט הקהתי ח”א סי’ קפ שיכול להגיד: “עננו, וביום צום התענית” – שהרי ביום ממש לא אכל.
(וצירף שם, גם את דעות הסוברים, שאפילו האוכל אחר עלה”ש קודם הנץ, לא איבד תעניתו. וציין לשו”ת רב פעלים ח”ג סי’ לד)
