Question :
Bonjour Rav,
Je voulais vous demander s’il est autorisé pour un juif de manger au travail, à la même table que son collègue non-juif. Sachant qu’en mangeant à une autre table, il y a un risque que le collègue non-juif se vexe.
Merci beaucoup
Réponse :
Il faut savoir que l’interdit dont parle la Hala’ha est de participer à un repas chez des non-juifs. Par contre il n’y a pas d’interdit de manger à la même table qu’un non-juif, si chacun consomme son propre repas.
Il est vrai que certains disent qu’il est bien de ne pas manger à la même table qu’un non-juif. Mais ce comportement n’est pas exigé par la loi stricte, mais seulement en tant que “Hassidout – zèle au-delà de ce qui est recommandé”. C’est pour cela que lorsqu’il y a un risque que votre collègue se vexe, il n’y a pas lieu de se comporter avec zèle supplémentaire.
Si par contre, vous pouvez manger votre repas séparément du non-juif sans que cela n’entraine de vexation, ce sera alors effectivement préférable, car de cette manière vous exprimerez votre zèle pour les Mitsvot – “Midat Hassidout”.
Kol Touv
Rav David Ohayon
Références :
איסור הליכה לסעודת הגוי
פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנ”ב סעיף א’, עובד כוכבים העושה משתה לחופת בנו או בתו, אסור לישראל לאכול שם אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש.
מקור הדין הוא מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה דף ח’ עמוד א’ “תנא רבי ישמעאל אומר ישראלים שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם” וביאר הב”י שבלא כוונה שאין שמים על לב כשהגוי עושה משתה לבנו ומזמן את כל היהודים שבעירו אפי’ שהם אוכלים ושותים משלהם, מעלה עליהם הכתוב כאי’ אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו, דהיינו כבר בשעה שהישראל הוזמן למשתה הנכרי הכתוב מעלה עליו כאילו אכל מזבחו.
וכן ביאר הט”ז שם ס”ק ב’ בטעם האיסור, שהוא משום שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו, כלומר אף אם לא תאכל מזבחו, כבר משעת קריאה כלומר משעת הזמנה, מעלה אני על אכילתך כאלו הוא מזבחו של הגוי.
וכתב הט”ז לבאר שהזמנה זו שאסרה התורה, עיקרה הוא שלא תהא אכילת ישראל בזה על ידי הזמנת העובדי כוכבים, הואיל ומסתמא שכאשר הוא מזמין את אחד מזמינו לביתו. לכן התירו כששולח הגוי אוכל לבית ישראל כמו שכתב השו”ע בסעיף ב’.
והוסיף וכתב שלפי זה גם יש לאסור האם הגוי שולח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו, הואיל ומ”מ על ידי הזמנתו אוכלים שם, והוה כבית עובד כוכבים. ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו ביחד באכילה זו אבל אם הוא מזכיר שיתאספו ביחד הוה קריאה ממש ויש איסור אם יתאספו ביחד, אלא כל אחד יקח חלקו לביתו כן נראה לע”ד בזה.
אין איסור אכילה עם הגוי בשולחן אחד מעיקר הדין
מבואר מדברי הט”ז שאין האיסור שייך אלא בהזמנה לסעודה שעורך הגוי בלבד, ופשיטא שכאשר היהודי מביא אוכל מביתו ואוכלו, והגוי מביא אוכל מביתו ואוכלו, שאין בכך כל חשש הלכתי מצד וקרא לך ואכלת מזבחו.
כמו כן אין לחשוש לאכול עמו על אותו שולחן גם כאשר הגוי אוכל מאכלים שאינם כשרים, ואף אין צורך לעשות היכר ביניהם, הואיל ויהודי נזהר ומתרחק ממאכלות אסורות של הגוי כפי שכתב הש”ך ביו”ד סימן פ”ח ס”ק ב’, וביאר ששונה הוא דין חמץ בפסח שאדם אינו בודל ממנו כל השנה ויש חשש למכשול משאר מאכלות אסורות. על כל פנים מבואר שאין איסור אכילה עם הגוי על שולחן אחד, גם כאשר הגוי אוכל מאכלים שאינם כשרים.
מידת חסידות היא שלא לאכול עם הגוי על שולחן אחד
מאידך מצאנו בתנא דבי אליהו רבה פרשה ט’, דברים חריפים מאוד בעניין האכילה עם הגוי על שולחן אחד, זה לשון התנא דבי אליהו שם:
ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם הגוי על השלחן, שכך מצאנו בחזקיה מלך יהודה שאכל עם הגוי על השלחן וסוף נענש עליו עונש גדול, מנין, תדע לך שכן, כשבא סנחריב מלך אשור והקיף את ירושלים עמד חזקיה בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר ויתפלל חזקיה אל ה’ ויאמר וגו’ (ישעיה ל”ז ט”ו), נראה כאדם שהוא מדבר עם חבירו, נחה רוח אלהים ובא על ישעיה בן אמוץ הנביא, אמר לו, אדם שמדבר לפני מי שגדול ממנו בשר ודם מרתיע גופו ונזדעזעין איבריו, המדבר לפני מלך [מלכי] המלכים ברוך הוא על אחת כמה וכמה שידבר באימה וביראה וברתת ובזיע, לפיכך חלה חזקיה חולי גדול, שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו’…
הרי למדת שבשכר אלקנה שמואל, ובשכר חזקיה מנשה, מכאן אמרו, כל האוכל עם הגוי על השולחן עובד עבודה זרה ואוכל זבחי מתים, אם תלמיד חכם [הוא] מזלזל תורתו ומחלל שם אביו ומבזבז את ממונו ומוסר את בניו ומפיל אותם בחרב ומגלה אותם מארצם, עכ”ל.
משמע לכאו’ שאיסור חמור הוא האכילה עם הגוי על שולחן אחד, ואילו בהלכה לא מופיע איסור זה.
אמנם עיין בילקוט יוסף הלכות יום טוב עמוד שצ”ג שכתב לבאר שהמבואר בתנא דבי אליהו אין זה מעיקר הדין אלא ממידת חסידות.
במקום שישנו חשש איבה אין להימנע מאכילה עם הגוי על שולחן אחד
עוד חשוב לציין, כי במקום שיש חשש איבה, מצאנו שהסתפק הדרישה, שמא אף כאשר מוזמן היהודי למשתה הגוי יוכל ללכת, ואף על פי שהט”ז האריך לבאר שהאיסור קיים אף במקום איבה, הרי כתב הש”ך בנקודות הכסף להקל בזה, וכן העלו האחרונים, עיין בשו”ת חסד לאלפים שם שכך נקט להלכה.
לפיכך כתבתי, שבנידון השאלה שאיננה עוסקת באיסור הליכה לסעודת הגוי, אלא באיסור ממידת חסידות גרידא, שבוודאי בכל מקום שישנו חשש פגיעה או איבה, אין להחמיר בזה, ושפיר ניתן לאכול עם הגוי על שולחן אחד. אלא שבמקום שאפשר לדאוג לכך שלא תהיה פגיעה ומאידך גם יאכלו זה לצד זה שלא על שולחן אחד, הכי עדיף טפי.
