Question :
Bonjour Rav,
Je souhaiterais vous poser une question. Le Ministère des cultes donne une bourse à chaque Avré’h étudiant dans un Collel (centre d’étude Talmudique). Cette bourse est transmise à la direction du Collel. A qui appartient cette bourse ? Appartient-elle à l’Avré’h (l’étudiant) ou à la direction du Collel ? Est-ce que le Collel a le droit de garder cet argent sans la redistribuer à l’Avré’h ?
Merci beaucoup
Réponse :
Bonjour,
La réponse à cette question dépend de la manière dont la subvention est définie par celui qui la donne. Est-ce qu’il distribue cette subvention au Collel ou à l’Avré’h.
Dans ce cas, la “bourse du Ministère des cultes” comme on l’appelle, est accordée en réalité par le ministère de l’Éducation. Dans les définitions budgétaires, elle est accordée à une association ou à un organisme à but non lucratif qui s’occupe d’études de Torah. Ce doit être une institution qui a pour but de fournir une éducation et un enseignement en Torah ou former des étudiants dans des études de Torah. Par conséquent, bien qu’elle soit accordée en fonction du nombre d’étudiants (Avré’him) que possède l’association, la bourse est destinée à l’association et non à l’Avré’h.
Puisqu’il en est ainsi, la direction du Collel peut retenir la bourse pour ses intérêts et ne pas la transmettre à l’Avré’h.
Mais étant donné que le but des Collelim (centres d’études Talmudiques) est d’aider les Avré’him qui étudient avec assiduité la Torah. Et que ceux-ci reçoivent autrement qu’une bourse maigre et insuffisante. C’est la raison pourquoi généralement, les directeurs de Collel donnent l’allocation reçue aux étudiants inscrits chez eux. Mais ce n’est pas une obligation monétaire en vertu de la loi. C’est pour cela que si le directeur du Collel juge approprié de laisser l’allocation pour le profit du Collel, il aura le pouvoir de le faire.
En exprimant toute mon admiration aux Avré’him qui investissent toutes leurs forces dans l’étude de la Torah, je vous souhaite beaucoup de bénédictions
Rav David O’hayon
Références :
לשון החוק בהגדרת תמיכת המשרד בעמותות המחזיקות אברכים
כך הוא נוסח לשון חוק התקציב בכותרת “מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה במוסדות ציבור (משרד הדתות)”
בפרק ג’: שכותרתו תמיכה במוסדות לימוד תורניים.
הגופים הנתמכים: מוסדות ציבור כהגדרתם בחוק, העוסקים בלימוד תורה ובמחקר תורני והלכתי, במגמה להבטיח כי מתן התמיכה יסייע להשגת יעדיו של המוסד התורני בתחום הגברת החינוך והלימודים התורניים.
תקנה תקציבית: 22.0
מבחנים למתן סיוע
א. מוסדות תורניים – כללי
(1) “מוסד תורני” במבחנים אלה, הוא תאגיד שמטרתו היא הקניית חינוך והשכלה תורניים או קיום השתלמויות בלימודים תורניים, ואשר נכסיו והכנסותיו אינם משמשים לעשיית רווחים (דהיינו שיש לו אישור מלכ”ר).
(2) תמיכה למוסדות תורניים יתן המשרד לעניני דתות, לפי מספר התלמידים הלומדים בהם, במכפלת התעריף לתלמיד שיקבע מזמן לזמן, לפי סוגי התלמידים.
(3) בכפוף להגדרה האמורה בפסקה (1) יובחנו סוגי מוסדות כדלקמן:
א. מתיבתות;
ב. ישיבות קטנות;
ג. ישיבות תיכוניות/מקצועיות/נתיב ישיבתי;
ד. ישיבות גבוהות;
ה. ישיבות ההסדר;
ו. כוללים לאברכים/חצי יום/יום שלם;
ז. כוללים להכשרת מנהיגות תורנית-ממלכתית;
ח. ישיבות לחוזרים בתשובה – לבנים;
ט. מוסדות לחוזרות בתשובה – בנות;
י. אולפנות לבנות/נתיב אולפני.
יא. כוללים לחקלאים בשנת שמיטה;
יב. כוללים להכשרת אברכים לתפקידי רבנות, דיינות, הוראה ומנהיגות;
יג. כוללים לגמלאים (מת”ל – מועדון תורני לגמלאים).
גם לאחר שהתקציב הועבר למשרד החינוך נשאר נוסח החוק פחות או יותר זהה, כך שבפרק ג’ שכותרתו תמיכה במוסדות לימוד תורניים. נכתב כי התקציב ניתן לעמותה ולמוסדות ציבור כהגדרת “מוסד ציבור” בסעיף 3א לחוק, העוסקים בלימודים תורניים, והתמיכה מיועדת לסייע בתחום הגברת החינוך והלימודים התורניים.
אלא שהתמיכה למוסדות תורניים הזכאים לתמיכה תינתן על פי מספר התלמידים הלומדים באופן סדיר בכל מוסד תורני לפי דיווחי המוסדות, וכו’.
מן האמור עולה באופן ברור, כי תקציב המשרד הוא לעמותה ולמוסד, ולא לאברך עצמו. לפיכך ברשותו של מנהל העמותה / הכולל להחליט את השארת התקציב לטובת המוסד ולא לתנו לאברך.
אלא שכפי שכתבתי בגוף התשובה, הואיל ומטרת מנהלי העמותות והכוללים להיטיב לאברכים לרוממם ולסייע בעדם, באשר הם מקדישים את כל זמנם ועיתותיהם ללימוד התורה הקדושה ואינם עוסקים לפרנסתם ולפרנסת ביתם, ולפיכך רואים מנהלי העמותות זכות בכך שבידם להעביר לאברכים לפחות את המלגה המתקבלת אצלם ממשרד החינוך.
אכן מעיקר הדין אין חובה ממונית על מנהל המוסד העמותה או הכולל לשלם את המילגה לאברכים, ובכל מקום בו רואה הוא לנכון משום סיבה כל שהיא להשאיר את המילגה בידי העמותה או הכולל, הרשות בידו לעשות כן.
