Sources and reasoning:
בגמרא ביבמות ס”א: איתא, פיתוי קטנה אונס הוא. וכן הוא בתוספות בכתובות דף ט’. ד”ה ואי בעית אימא. על כן גם כאשר קטנה מסכימה לקיום יחסי מין עקב פיתויה לכך, אין הסכמתה מוגדרת כהסכמה, וקיום יחסי מין עם קטנה מוגדר “אונס”.
מלבד זה, על פי ההלכה קיום יחסי מין עם אשה ללא חופה וקידושין כדת משה וישראל אסור, כמבואר בשולחן ערוך אבן העזר סימן כ”ו. “אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו.
אמנם אב רשאי לקדש את בתו קטנה, אולם כבר איתא בגמרא בקידושין פרק האיש מקדש שאמרו חז”ל שאין לו לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
וכן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן ל”ז סעיף א’ בזה”ל:
האב מקדש את בתו שלא לדעתה, כל זמן שהיא קטנה. וכן כשהיא נערה, רשותה בידו וקידושיה לאביה. וכן הוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובכתובתה, אם נתאלמנה, או נתגרשה מן האירוסין, הוא זכאי בכל עד שתבגר. לפיכך מקבל האב קידושי בתו מיום שתלד עד שתבגר, ואפילו היתה חרשת או שוטה וקדשה האב, הרי היא אשת איש גמורה. ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה. פחות מכאן, אם מסר אביה לקידושי ביאה, אינה מקודשת.
ושם בסעיף ח’ כתב השולחן ערוך בזה”ל:
מצוה שלא יקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
ההתייחסות המופיעה בהלכה בנוגע לתינוקת שאיננה בת שלש שנים שנבעלה, היא בנוגע לכך שאם נבעלה בתוליה חוזרים, ולכן בעת נישואיה תהיה מוגדרת כבתולה. כפי שמבואר בגמרא בנדה דף מ”א: שקטנה הפחותה מבת ג’ שנים, אם נבעלה בתוליה חוזרים כנותן אצבע בעין שהדמעה יוצאת וחוזרת.
