Question:
I would like to ask you a question about something that I have read online that has bothered me and that I am not sure that I am understanding correctly.
Is it permissible for a man to have intercourse with an infant who is under the age of 3 years old ?
Also, is there a punishment for this ?
Moreover, what is the youngest age that
marriage and intercourse are permissible under jewish law?
Answer:
According to Jewish law, sexual intercourse with a little girl who is less than twelve years old is strictly prohibited. Because a little girl has no opinion, and even when she expresses consent to it, her consent is not valid. That is why a small temptation is defined in Halacha as “rape““.
Apart from the aforesaid, according to Halacha it is forbidden to have a Marital relationship with a woman or a little girl without marriage as the religion of Moses and Israel. That is why any sexual intercourse with a little one is prohibited.
The only option for sexual intercourse according to Halacha with a little girl, is when her father sanctifies his daughter when she is little, which is valid for her marriage, since the Torah gave permission for the father to sanctify his daughter when she is little.
And it is already said in the Gemara that a father should not do this to his daughter, but wait until she grows up and tell whom she wants to marry.
What has indeed been said about Marital relationship with a little girl under the age of three, and perhaps that is what you were referring to in your question. That if a man rapes a little girl less than three years old, if this is to define her as a virgin, because her virginity returns when she was raped less than a third year old.
Sources and reasoning:
בגמרא ביבמות ס”א: איתא, פיתוי קטנה אונס הוא. וכן הוא בתוספות בכתובות דף ט’. ד”ה ואי בעית אימא. על כן גם כאשר קטנה מסכימה לקיום יחסי מין עקב פיתויה לכך, אין הסכמתה מוגדרת כהסכמה, וקיום יחסי מין עם קטנה מוגדר “אונס”.
מלבד זה, על פי ההלכה קיום יחסי מין עם אשה ללא חופה וקידושין כדת משה וישראל אסור, כמבואר בשולחן ערוך אבן העזר סימן כ”ו. “אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו.
אמנם אב רשאי לקדש את בתו קטנה, אולם כבר איתא בגמרא בקידושין פרק האיש מקדש שאמרו חז”ל שאין לו לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
וכן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן ל”ז סעיף א’ בזה”ל:
האב מקדש את בתו שלא לדעתה, כל זמן שהיא קטנה. וכן כשהיא נערה, רשותה בידו וקידושיה לאביה. וכן הוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובכתובתה, אם נתאלמנה, או נתגרשה מן האירוסין, הוא זכאי בכל עד שתבגר. לפיכך מקבל האב קידושי בתו מיום שתלד עד שתבגר, ואפילו היתה חרשת או שוטה וקדשה האב, הרי היא אשת איש גמורה. ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה. פחות מכאן, אם מסר אביה לקידושי ביאה, אינה מקודשת.
ושם בסעיף ח’ כתב השולחן ערוך בזה”ל:
מצוה שלא יקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
ההתייחסות המופיעה בהלכה בנוגע לתינוקת שאיננה בת שלש שנים שנבעלה, היא בנוגע לכך שאם נבעלה בתוליה חוזרים, ולכן בעת נישואיה תהיה מוגדרת כבתולה. כפי שמבואר בגמרא בנדה דף מ”א: שקטנה הפחותה מבת ג’ שנים, אם נבעלה בתוליה חוזרים כנותן אצבע בעין שהדמעה יוצאת וחוזרת.
