קבר שמואל הנביא – מעלותיו וסגולותיו

הדברים דלהלן מתוך ספרי הקטן שושני ציו”ן (עודנו בכת”י)

קבר שמואל הנביא הוא מהקברים עם מסורת עתיקת יומין מאוד[1], ואף מנהג קדמון להקדיש ממון לציון שמואל הנביא (ועיין בהערה מילתא בטעמא[2]). ויש סמך מהפסוקים לומר, שמי שחוזר בתשובה על חטאיו ואח”כ מתפלל בציון שמואל הנביא, שמואל הנביא עומד ומתפלל עבורו[3].

ושם מקום הקבורה גם של חנה אמו של שמואל, ושל פנינה[4].

קבר שמואל הנביא הוא מקום קדוש ונורא, ומסוגל מאוד לתיקוני ניצוצות הקדושה[5], ולקיבול תפילות[6]. ומעידים בשם הגאון המלוב”ן ה”בבא סאלי” שאמר: “מי שלא השתטח על קברו של שמואל הנביא, כל השתטחויותיו אינם נחשבות”. עכ”ל[7].

ויש מי שאומר, שכל התפילות שמתפללים עם ישראל בכל מקום שהם, עוברות דרך קבר שמואל הנביא (מלבד מה שעוברות ג”כ דרך הר הבית)[8].

ויש מי שאומר, שקבר שמואל הוא הקבר החשוב ביותר בארץ ישראל, אחרי מערת המכפלה[9]. [ובכן מצינו שירמיה הנביא אחרי חורבן בית המקדש, התפלל על הישועה בג’ מקומות: מערת המכפלה, מול הר נבו, ובקבר שמואל הנביא[10]]. ויש מי שהעדיף (לכאורה) תפילת שחרית בקבר שמואל הנביא אפי’ יותר מאשר במערת המכפלה[11].

וקבר שמואל הנביא הוא מקום מסוגל מאוד להתפלל על בנין בית המקדש[12].

ויש להוסיף עוד בענין מעלת המקום הזה לתפילה וזעקה, דהנה העיר “רמה” (מקום קבורת שמואל[13]) היתה סמוכה לעיר “מצפה”[14] שבנחלת בנימין, וכיון דעפ”י המסורת קיי”ל דשמואל הנביא קבור בהר הנקרא כיום “נבי סמואל”, נמצא שגם העיר מצפה נמצאת באותו הר (ויש להניח שהיתה ממוקמת בראש ההר כפי ששמה של העיר מוכיח עליה, ועפ”ז נמצא שקבר שמואל הנביא, שהוא בראש ההר ממש, הוא קצה העיר רמה[15] שבגבול העיר מצפה). והנה העיר “מצפה” ידועה כבר מתקופת יהושע בן נון כמקום מסוגל לישועה ולקיבול תפילות, ובמשך כל הדורות (מזמן יהושע ועד תקופת החשמונאים) כאשר היתה עת צרה ליעקב – היו עם ישראל מתקבצים על ההר הזה כדי לזעוק את ה’[16]. ונמצא ג”כ דעצה טובה קמ”ל למתפלל בקבר שמואל הנביא, שיאמר אחר תפילתו “מי שענה לשמואל במצפה הוא יעננו”[17].

וישנה מעלה מיוחדת להשתטח על קבר שמואל הנביא בימי חנוכה[18].

הערות:

[1] כגון כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי ז”ל פרק י”א, ובמסעות תלמיד הרמב”ן (ונרמז גם ברמב”ן פרשת בשלח), ומסעות רבינו יעקב תלמיד רבינו יחיאל מפריז, ובמכתבו של רבינו עובדיה מברטנורא, ועוד. (ולא הרחבתי במקורות בפרט זה מפני שתכלית המאמר הנוכחי הוא לעסוק בענין “מעלת” קבר שמואל הנביא ולא בענין המסורת ומיקומו והיסטוריה וכו’).

[2] הנה עצם הנושא של נדבה לכבוד שמואל הנביא (בלי איזכור לנושא קברו) כבר מצינו בשו”ת הרמב”ם סי’ של”ט שנשאל: “וילמדנו רבינו מי שנשבע בשבת או באדוננו שמואל לשלא יעשה דבר פלוני וכו'” עכ”ל. ודברים מפורשים יותר בזה מצינו לרבינו עובדיה מברטנורא ז”ל באגרתו השניה (שכתב לאחיו) שנדפסה בספר דרכי ציון, שכתב בענין קבר שמואל הנביא בזה”ל: “קברו של אדונינו שמואל הרמתי הוא עד היום בידי היהודים ובאים מכל הסביבות לרמה להשתטח עליו בעל שנה ושנה בכ”ח אייר, ומדליקין עליו נר תמיד וכו’. אומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר או בנדבה שהתנדבו למקום הזה, או בתפלה שהתפללו שם נענו, וכל אלו דברים שאין להם הכרע.” עכ”ל (והמו”ל של ספר דרכי ציון מהדורת תרמ”ו נזדמן לו כת”י חסר, וסבור היה שהמדובר הוא על ציון הרשב”י, ולכן גם טרח להגיהה י”ח אייר תחת כ”ח אייר, אך זה אינו דגם לפי גירסתו מפורש בהמשך הדברים דהכל היה בידי גבאי ירושלים, אלא העיקר כמו שמובא במהדורות החדשות של ספר דרכי ציון, דמיירי להדיא לענין קבר שמואל הנביא וכנ”ל).

ומצינו ג”כ בשו”ת יכין ובועז ח”ב סי’ ז’: “שאלת יחידים שהתנדבו הקדש לכבודו של שמואל ע”ה וכו’, ועדיין לא הגיעו ליד הגזבר הממונה על קברו של שמואל הרמתי ע”ה וכו'”. עכ”ל.

ויתירה מזו מצינו בשו”ת מהרלב”ח סי’ ג’, שכתב וז”ל: “והנה ראינו כי דרך בני המלכות הזה ומלכיות המערב לנדור ולהקדיש בזה האופן שאומרים כך וכך לאדוננו שמואל ע”ה ופי’ לשונם כפי הסכמתם הוא להקדש אדוננו שמואל. וכוונתם כפי מה שראינו היא שמביאים נדריהם ונדבותם לבית ציון הנביא עליו השלום ושם מדליקין שמן ושעוה לכבודו. והנותר מן הכל נותנים אותו ביד הנאמן על ההקדש הנזכר, והוא מוציא אותו בכבוד ספר תורה ובכבוד בית הכנסת הי”ג של העיר הקדושה ירושלם תבנה ותכונן במהרה בימינו ובכלי כסף לבית הכנסת הנזכר. כנראה שזכה לזה הנביא הזה המקודש ע”ה מפני שלא היה נהנה בכל ימיו כמו שהעידו עליו דברי הקבלה (שמואל א’ י”ב ג’, ועיין נדרים דף ל”ח ע”א), והשם זכה לזכות את הרבים אחר סילוקו לישיבה עליונה, שלכבודו יעשו מצוה מנכסיהם וידרו נדרים לשמו.” עכ”ל. ובהסכמ”ה עלה לדברים אלו בשו”ת חת”ס בליקטוים סי’ כ”ז.

והב”ט היטב היטב הב”ט בשו”ת הרדב”ז ח”א סי’ תקי”ג וח”ב סי’ תר”ח, דגם שם מוזכר נושא נדרים ונדבות לציון שמואל הרמתי ע”ה.

ובדרך דומה אמרי אינשי, דכיון דשמואל היה מקפיד שלא ליהנות מעם ישראל, הוא מתאמץ להתפלל ולהליץ טוב על מי שנודר נדרים לכבודו, כדי שעכ”פ ישיב טוב למי שגמל עמו טוב, וממילא זו היא סיב”ה שרבים נהגו לנדור דוקא לכבוד שמואל הנביא ע”ה, כי קרובה הישועה מהטעם הנ”ל.

[3] שהרי שמואל הנביא הכריז על עצמו (שמואל א’ י”ב כ”ג): “גם אנכי חלילה לי מחטוא לה’ מחדול להתפלל בעדכם”. וזאת למי שעשה תשובה, כמו שפירש רש”י על הפסוק הנ”ל: “מאחר שתעשו אתם את שלכם לשוב אל ה’, גם אנכי חלילה לי מחדול מהתפלל בעדכם.” עכ”ל (ומ”מ אין כאן “ראיה” לדבר אלא רק זכר לדבר, דהרי י”ל דכל זה נאמר רק בהתאם להקשר הפסוקים שם בענין החטא שביקשו לעצמם מלך עיי”ש). וכנראה מהאי טעמא, בנוסח התפילה שיסד בספר שערי דמעה להתפלל על ציון שמואל הנביא, הקדים בארוכה נוסח לתשובה ווידוי, ורק לאחר מכן הבקשות השונות.

[4] עפ”י ספרי מסעות (רבינו יעקב תלמידו של רבינו יחיאל מפריז ז”ל אודות חנה, ועוד, ואכמ”ל), ומוסרים בשם האדמו”ר רבי שלמה מזוויעהל זצוק”ל שהעיד שהרגיש בבירור שקבורים שם גם חנה ופנינה. ורבינו גדליה מסימיאטיץ ז”ל (מתלמידי רבי יהודה החסיד) בספרו שאלו שלום ירושלים (עמ’ כ”ד בנדמ”ח) כתב שמלבד שמואל הנביא וחנה אמו, גם אלקנה אביו קבור שם (בניגוד למסורת שנקבר בגליל).

[5] בספר תורת התיקונים ח”א עמ’ ז’ כתבו בשם הגה”צ רבי יוסף שלמה דיין זצ”ל, וז”ל: “הרב דיין זצוק”ל הפליג בשבח מעלת מקום מנוחתו של שמואל הנביא באומרו לתלמידיו: אלמלא ידעו העולם גודל קדושת המקום, ותיקון ניצוצות הקדושה הנעשים פה, היו משפצים ומרחיבים את מקום הציון ונוהרים בהמוניהם לכאן. ומלבד אשר רבותינו ז”ל אמרו עליו כי שמואל הינו רבן של כל הנביאים אחר משה רבינו ע”ה (תנחומא פרשת אמור), ולא עוד אלא שקול כמשה ואהרן (ברכות דף ל”א ע”ב). וכו’.” עכ”ל. ובספר עוד יוסף חי לוי פרק ד’ עמ’ נ”ב כתב משמיה דרבי יוסף הנ”ל דתיקון אחד בקברו של שמואל הנביא פועל בשמים כמו תיקונים רבים הנעשים בקברות של צדיקים אחרים, ואם עושים כן במנין הוא ערוך לאין חקר, עיי”ש.

[ואגב מילתיה דהגה”צ רבי יוסף דיין זצ”ל, מן הראוי להזכיר מה שכתב בשמו תלמידו הג”ר אליהו רביע נר”ו בספר כרם אליהו בביאורים על התהילים עמ’ רי”ד בהערה, שהצדיק הנז’ זצ”ל העיד ברוח קודשו, שהמצבה של שמואל הנביא שלפנינו, נמצאת במיקום המדוייק ממש מעל גופו הטהור של הנביא זיע”א, אלא שהוא קבור לעומק עוד שתי קומות מתחת, עיי”ש].

[6] בספר עוד יוסף חי לוי ריש פרק ד’ כתב אודות המקובל הגה”צ רבי יוסף שלמה דיין זלה”ה: “ראה ר’ יוסף בקברו של שמואל הנביא הקבור ברמה, את המקום המקודש והמתאים ביותר לקבול התפילות והתחינות.” עכ”ל.

[7] מפי כתבו של חתנא דבי נשיאה הרה”ג ר’ דוד יהודיוף זצ”ל, בספרו “ישראל סבא קדישא” פרק ד”ן (עמ’ תל”ז במהדורת תשע”ו).

[8] כן מוסרים בשם שר בית הזוה”ר מוהר”ר מרדכי שרעבי זצ”ל, כפי שמובא בחוברת אור ההלכה (לרבי דוד הכהן נר”ו) על הל’ תפילה סי’ צ”ד סע’ א’.

[9] המקובל רבי בנימין זאב חשין זצוק”ל, הובאו דבריו בספר קברות הצדיקים בעולם ח”א עמ’ תמ”ו.

[10] הנה במדרש איכה רבה פתיחה כ”ד מובא המעשה דירימיה שהשתטח במערת המכפלה ומול הר נבו (וכבר הבאנו בדוכתי אחריני לשון המדרש בזה), אך בתרגום שני על מגילת אסתר מביא בזה שאחרי מערת המכפלה הלך ירמיה להשתטח בקבר שמואל הנביא, ושם נאמר: “ואזל ונפל על קברי נביא, עני וכן אמר: נביא נביא מרחמוני, משה ושמואל, קומו מקבריכון וחזון ית עמא בני ישראל דדברתון יתהון בקושטא דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא.” ע”כ.

[11] צאינה וראינה בספר ברית הלוי נחמני על קהלת, בתולדות המחבר עמ’ ל”ב, שמובא שם מעשה בהמקובל מוהר”ר לוי סעדיה נחמני זלה”ה שהיה במערת המכפלה לפנות בוקר לצורך מסירת שיעור, וביקש שיסיעו אותו לקבר שמואל הנביא כדי להתפלל שם תפילת שחרית עם הנץ החמה. ואולם יותר נראה דאין ללמוד ממעשה זה מידי, דאיכא למדחי בכמה וכמה אנפי, ובפרט לאור המוזכר שם שהיתה איזה נשמה שצריכה תיקון בקבר שמואל הנביא, ואכמ”ל.

[12] הנה הגחיד”א בספרו פה אחד על ההגדה של הפסח, על הנאמר “ונצעק אל ה’ וגו’ וישמע ה’ וגו'”, כתב וז”ל: “ובספר חזיונות למהרח”ו ז”ל כתב יד, כתב, דהגידו הרב [האר”י] ז”ל בחלום, דמיום שנחרב בית המקדש, שמואל הנביא ע”ה קבל אבלות ולא רצה לישב במקומו העליון בגן עדן והלך למקום אחר פחות הרבה ממקומו, משום אבלות על חרבן בית המקדש.”  עכ”ל. ועל פי הבא”ר הזאת כתב הג”ר שלמה אליעזר מרגליות ז”ל בקובץ אוצרות ירושלים חלק ק”ד עמ’ ס”ב מילתא דמסתברא טובא, וז”ל: “כי במקום מנוחת של שמואל הצדיק ע”ה הוא המקום המתאים לצעוק לה’ על גלותם המר של ישראל מעת חורבן בית מקדשנו ותפארתנו עד עתה, לעורר צדקי באמותו יחיה שישוב שמואל לאיתנו הראשון במקומו בעדן גן האלקים.” עכ”ל. והתנבא בסגנון זה גם המקובל מוהר”ר יאשיהו פינטו שליט”א בקו’ השבת מקור הברכה עמ’ קכ”ג, וז”ל: “מקום שהתפילה בו על חורבן ביהמ”ק מועילה יותר, הוא בציון שמואל הנביא, שכנודע מדברי המהרח”ו ששמואל הנביא גזר על עצמו מיום שנחרב ביהמ”ק לא להיות במחיצתו של הקב”ה עד שהקב”ה יבנה את ביהמ”ק.” עכ”ל. ובספר אוסרי לגפן ח”ח עמ’ ש”פ אות תל”ב כתב שישנם ג’ קברים המסוגלים לתפילה על הגאולה: קבר יהודה בן יעקב אבינו ע”ה, קבר שמואל הנביא, וקבר דוד המלך ע”ה.

[13] שמואל א’ כ”ה א’ וכ”ח ג’.

[14] מלבי”ם דברי הימים ב’ ט”ז ו’.

[15] והכי מסתברא דהרי בשמואל א’ כ”ה א’ נאמר ששמואל נקבר “בביתו”, והוא היה שופט, והשופטים היו מתיישבים בשער הכניסה לעיר. ושו”ר בקובץ רגשת חצריה תשע”ד עמ’ צ”ה שכתבו להוכיח מהפסוקים (שמואל א’ ז’ ט”ז) שביתו של שמואל הנביא (ברמה) היה סמוך ממש למצפה, עיי”ש נימוקו.

[16] בכמה מקומות בנביאים מוזכר אודות העיר “מצפה” ששם היו מתקצבים להתפלל, וסיכם זאת הרד”ק בפירושו ליהושע י”א ג’ וז”ל: “המצפה שהיו מתקבצים שם ישראל תמיד, ולפי שהיתה שם תשועה גדולה – היו נועדים שם, וכו’, ואפשר כי בנה שם יהושע מזבח מפני התשועה הגדולה שהיתה שם, ומפני זה היו ישראל נקבצים שם בעת שהיו צריכים למלחמה או לדבר גדול, וכן מצאנו ביפתח “לפני ה’ במצפה” (שופטים י”א י”א), וכן בדבר פלגש בגבעה “אל ה’ המצפה” (שופטים כ’ א’), וכן אמר שמואל במלחמת פלשתים: “קבצו (אלי) [את] כל ישראל המצפתה [ואתפלל בעדכם אל ה’, ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה’ ויצומו ביום ההוא”] (שמואל א’ ז’, ה’-ו’), וכן כשהמליך שאול “ויצעק שמואל את העם אל ה’ המצפה” (שמואל א’ י’ י”ז), נראה מכל אלה הפסוקים כי מזבח היה שם ובית מקודש לתפלה ולקבוץ ישראל באותן הימים.” עכ”ל הרד”ק. ועל זה נאמר גם בנוסח התפילה במשנה בתענית דף ט”ו ע”א: “מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה”. ע”כ. ופוק חזי נמי בספר מכבים א’ (ספר עתיק הנכתב בתקופת החשמונאים), דלפני שיצא יהודה המכבי להלחם נגד מלכות יוון, קיבץ את על עם ישראל להתפלל במצפה: “ויאספו ויבואו למצפה מול ירושלים, כי מקום תפילה היה במצפה לפנים בישראל”. עכ”ל. ויתר בקצרה מוזכר גם במגילת אנטיוכוס פרק מ”ט “קמו ואתו למצפיא וכו'”. עיי”ש.

[17] כנוסח המשנה בתענית דף ט”ו ע”א בתפילות על עצירת גשמים: “מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וכו'”. ע”כ. וכתב בספר בני יששכר מאמרי חודש כסלו-טבת אות קמ”ו, דזהו נוסח שאמרו בני מתתיה בן יוחנן כהן גדול בעת שעלו למצפה כדי להתפלל להיוושע מידי היוונים (עיין בדברינו בהערה לעיל בסמוך). וכ”כ במגלה עמוקות פרשת ואתחנן אופן ס”ו, עיי”ש. ובבני יששכר שם יהיב טעמא להנהגה זו, דע”י התפילה בנוסח זה, זוכים שהקב”ה “מתפלל” לעצמו כנאמר בברכות דף ז’ ע”א: “יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין”, ואזי אפי’ שכבר נגזרה הגזירה בשמים, הקב”ה מבטלה, שזה מה שהשיג שמואל הנביא כשהתפלל במצפה, עיי”ש באורך.

[18] על פי האמור בהערה הקודמת, וגם מטעמים נוספים שיתבארו במקום אחר.