צום עשרה בטבת שחל בערב שבת 2023

תענית י’ בטבת שחל ביום שישי – תשפ”ד 2023

בשנה זו תשפ”ד 2023 יחול צום עשרה בטבת ביום שישי ערב שבת קודש פרשת “ויגש”, וכל כן יש בו כמה דינים מיוחדים לצום זה:

• חייבים להתענות ולהשלים התענית עד צאת הכוכבים 17:00 לפי אופק ירושלים, (כ-15 דק’) לאחר השקיעה. ואף אם הציבור התפללו מבעוד יום וקיבלו עליהם שבת, צריכים להמתין עד הערב ולא מהני לזה תנאי מבעוד יום.[1]
• מתפללים מנחה מבעוד יום גדול, וקוראים בספר תורה בפרשת “ויחל” כבשאר תעניות וכן נוהגים נשיאות כפיים.[2]
• מתפללין שחרית כבשאר הצומות, וכן במנחה כולל נשיאת כפיים אבל אין אומרים וידויים ולא נפילת אפים במנחה מפני שהוא ערב שבת.[3]
• איש או אשה הרוצים לטעום מהמאכלים שהוכנו לשבת אם חסר בהם מלח או תבלין, רשאים ובלבד שיפלטו ולא יבלעו[4]. ובאופן זה לא טעון ברכה לפניו ואחריו. [5]
• מותר להתקלח אפילו במים חמים לכבוד שבת ללא כל חשש [6]

 

להלן דיני תענית עשרה בטבת, לפי הרב עובדיה יוסף זצוק”ל מאת הרה”ג דוד בר אושר:

זמן חיוב התענית

• בעשרה בטבת, התחלת חיוב התענית הוא מעלות השחר ואפשר לאכול ולשתות כל הלילה. ומכל מקום אם ישן בלילה וקם משנתו קודם עמוד השחר, אסור לו לאכול ולשתות, שהרי הפסיק והסיח דעתו מן האכילה והשתיה. ואם התנה קודם שהלך לישון שכוונתו לקום לאכול או לשתות קודם עלות השחר, רשאי לאכול או לשתות עד עלות השחר. ואחינו האשכנזים נוהגים להקל בעניין שתיית מים, שאף אם ישן שינת קבע ולא עשה תנאי קודם שהלך לישון, רשאי לשתות קודם שעלה עמוד השחר. וסיום הצום הוא בצאת הכוכבים.

 

לרחוץ פיו ביום צום

• הנוהג לרחוץ פיו בשחרית, בתענית אין ראוי לעשות כן, כשיש במים יותר מרביעית. ויש להקל בפחות מרביעית למי שמרגיש צורך בדבר. ומי שמצטער אם לא יצחצח שיניו עם משחת שינים, יש להקל לו, כמובן ישטוף את פיו בפחות מרביעית מים.

 

ללעוס מסטיק ביום צום

• מותר ללעוס מסטיק שאין בו שום טעם של מתיקות בתענית ציבור, חוץ מתשעה באב. אבל מסטיק שיש בו ציפוי של מתיקות אסור ללעוס אותו בתעניות ציבור.

 

מי שיש לו מיחוש

• מי שסובל בתענית צבור ממיחושי ראש, מותר לו לבלוע גלולה בלא מים. ואם אי אפשר לו לבלוע הגלולה בלי מים, מותר לו לבולעה עם מעט מים.

 

לעשן סיגריה ביום צום

• עישון סיגריות למי שרגיל בו, מעיקר הדין מותר בכל תעניות צבור.

 

כשיש ברית מילה ביום צום

• אם בתענית עשרה בטבת, יש ברית מילה בבית הכנסת, בשחרית אומרים וידוי, אבל אין נופלים על פניהם, ואין אומרים והוא רחום. והוא הדין אם נמצא שם הסנדק, או המוהל, או אבי הבן אף שהברית מתקיימת במקום אחר. וכן הדין כשיש שם חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו.

 

דין היולדת

• היולדת בתוך שלשים יום ללידתה אינה מתענה. ואם חל יום הברית בעשרה בטבת מברכים ברכת בורא פרי הגפן, וברכת אשר קידש ידיד על הכוס, ונותנים ליולדת לטעום מן היין, ותקשיב לברכה ותכוין לצאת ידי חובה, ולא תפסיק בין הברכה לטעימה.

 

דין אשה מעוברת או מינקת

• מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות, ואינן רשאיות להחמיר על עצמן להתענות. ומכל מקום אשה שהיתה מניקה והפסיקה להניק אחרי כמה חדשים, והיא בתוך כ”ד חודש ללידתה, נחלקו האחרונים אם היא צריכה להתענות בשלש הצומות. ויש להורות שאם האשה בריאה, ומרגישה שיכולה להתענות ולהשלים, תתענה. ואם מרגישה חולשה ויש לה צער להמשיך בתעניתה, די לה בתענית שעות כפי יכולתה.

 

דין תשוש כח 

• זקן תשוש כח שהתענית צער גדול בשבילו, והרופא אומר שלא יתענה, כי התענית תזיק לו, רשאי לאכול בצומות שהם מדברי סופרים, אף על פי שאין שם חשש סכנה כלל, ואינו צריך לעשות התרה.

 

דין הקטנים

• הקטנים שהם בגיל פחות מבר מצוה אינם מתענים בצומות אלו, אפילו תענית שעות. ורק כשהגיעו למצוות – בן י”ג שנה ויום אחד, ובת י”ב שנה ויום אחד, מתענים.

 

דין החתן ובעלי ברית ביום צום

• בעלי ברית – אבי הבן, מוהל והסנדק צריכים להשלים תעניתם כמו כולם עד לאחר הצאת הכוכבים. וכן הדין החתן בתוך שבעה ימי המשתה שמשלים תעניתו.

 

[1] שהרי אפילו בתענית יחיד, צריך להשלים עד צאה”כ וכמ”ש הב”י (סי’ רמט) ושלא כדעת הרמ”א (שם), וכל שכן בתענית ציבור שאין זה תלוי בקבלתו כלל ובזה גם הרמ”א מודה. וע”ע בשו”ע (סי’ תקסב) כל תענית שלא שקעה עליו החמה, דהיינו שלא השלימה עד צאת הכוכבים, אינה תענית. וכן העלה בנידון שלפנינו מרן בספר חזון עובדיה – ד’ תעניות (עמ’ יז) בשם הראשונים. ואף על גב שנכנס לשבת כשהוא מעונה, אין זה  נחשב שמתענה בשבת.

[2] כ”כ מרן הבית יוסף (סוף סי’ תקנ) וזה לשונו: כתב האגור (סוס”י תתפ) בשם שבלי הלקט (סי’ רסג בהגה) שאין קורין בספר במנחה בערב שבת כשחל בו אחד מארבעה צומות הללו עכ”ל. וכתב מרן הב”י, ולא נהגו כן. וכן כתב הרמ”א (שם), וכן מנהג בני ספרד וכמ”ש בספר חזו”ע (שם עמ’ קג). ומ”ש שנהגו להתפלל מנחה מבעוד יום גדול, כ”כ החזו”ע (שם) ומשום כבוד שבת.

[3] כתב הרב דוד אבודרהם (שם עמ’ רנה).

[4] שולחן ערוך (סי’ תקסז).

[5] שו”ע (סי’ רי סעיף ב’).

[6] שולחן ערוך (סימן תקנ), ואע”ג שבכל צום בעל נפש ראוי להחמיר על עצמו וכמ”ש הרמב”ן, בערב שבת אין להחמיר מפני כבוד השבת וכמבואר במשנה ברורה (סק”ו).