טקס הנישואין (חופה וקידושין) – מדריך הלכתי מתומצת

מדריך תמציתי הלכה למעשה בדברים הנוגעים לערכית הנישואין (חופה וקידושין)

פרק א’

ההכנות לחופה וסדר מילוי הכתובה

הוראות כלליות קודם החתונה

• על המסדר קידושין לבוא מוכן עם סדר מודפס של ברכות הקידושין והנישואין.[א]
• כמו כן יביא עמו לאולם עט שהדיו נספג ומתייבש מהר ע”ג הנייר. [ב]
• כמו כן עליו לזכור להביא עמו סודר[ג] או כלי אחר לצורך הקנין.
• יש לו להזכיר לצד החתן והכלה קודם החתונה לבל ישכחו להביא לאולם השמחות את הדברים הבאים: טבעת הקידושין, טלית,[ד] כוס עטופה לשבירה,[ה] רשימת המכובדים לחופה.[ו]
• בחתונות של יהודים הרחוקים משמירת תורה ומצוות, יש לוודא יום או יומיים קודם החופה, מי הם העדים שיעידו בכתובה ובקידושין, ושאין להם קירבה לחתן ולכלה[ז].
• נכון שיבקש המסדר קידושין מהחתן שיביא לידו את הכתובה מספר ימים קודם החתונה,[ח] וישאיר הכתובה אצלו עד החופה.[ט]
• יש למסדר הקידושין לברר קודם החתונה אם החתן עשה “הסכם ממון” אצל עו”ד, כדי שיידע כיצד להתנהג באופן זה, וראה בהערה.[י]
• בחתונות של ציבור חופשי יש למסדר קידושין לבקש מהכלה קודם החתונה, לבוא בלבוש צנוע (או עכ”פ לעטוף גופה ב’שאל’) במעמד החופה והקידושין.[יא]

זמן כתיבת הכתובה

• מותר למסדר קידושין למלאות בינו לבין עצמו את הכתובה אפילו מספר ימים קודם החתונה,[יב] ובלבד שיברר היטב קודם לכן את שמות החתן והכלה ואת שמות הוריהם.[יג] וכן ראוי שינהגו מסד”ק שעדיין לא מנוסים כל צרכם,[יד] ומכל מקום אין להחתים כלל את העדים או את החתן קודם החופה אלא תחת החופה בלבד וכן הוא מנהג בני ספרד.[טו]
• אין למסדר קידושין להסתמך על הרשום ב’העתק כתובה’ ויש לו לברר היטב את הפרטים ואת שמות החתן והכלה וההורים קודם שממלא את הכתובה.[טז]
• קודם החופה בעת שיושב לכתוב הכתובה יושיב את החתן לידו ויסביר לו על מהות התחייבותו בכתובה ועל מה הוא עומד לחתום[יז] ולא יעשה כן תחת החופה[יח]. ובאותה העת יושיב לידו גם את עדי הקידושין וידריכם בחיובים המוטלים עליהם בעת החופה (ראה להלן פ”ב).
• רשאי להחתים באותה העת את העדים על “העתק כתובה”, אבל על הכתובה עצמה לא יחתימם בעת ההיא אלא תחת החופה אחר שראו את קבלת הקנין והשבועה.[יט]

 חופה שמתעכבת

• אם תכננו לערוך החופה סמוך לשקיעת החמה,[כ] וכבר מילא בכתובה את התאריך של היום ורואה שהחופה מתעכבת עד הלילה, אם אין לו שטר כתובה אחר,[כא] יעשה קנין סודר בפני העדים קודם החופה עם החתן על התחייבותו בחיובי הכתובה ולא יחתמו העדים אלא תחת החופה.[כב]
• אולם לכתחילה אם הכתובה עדיין לא רשומה ורואה שיש עיכובים, יעכב הרב את החופה עד לאחר צאת הכוכבים וירשום בכתובה את התאריך של היום החדש שנכנס.

סדר מילוי הכתובה למעשה

• יש לכתוב את התאריך העברי בלבד. [כג]
• כשהכתובה נערכת בלילה כותבים התאריך של ים המחרת ואין כותבין “אור ליום”.[כד]
• את הימים בשבוע יש למלאות באופן זה: באחד (בשבת), בשני, בשלישי, ברביעי, בחמישי, בששי.[כה]
• את תאריך החודש יש למלאות באיות זה: באחד (לחודש), שני ימים, שלשה ימים, ארבעה ימים, חמשה ימים, ששה ימים, שבעה ימים, שמנה ימים, תשעה ימים, עשרה ימים, אחד עשר יום, שנים עשר יום, שלשה עשר יום, ארבעה עשר יום, חמשה עשר יום, ששה עשר יום, שבעה עשר יום, שמנה עשר יום, תשעה עשר יום, עשרים יום, אחד ועשרים יום, שתים ועשרים יום, שלשה ועשרים יום, ארבעה ועשרים יום, חמשה ועשרים יום, שבעה ועשרים יום, שמנה ועשרים יום, תשעה ועשרים יום.
• בראש חודש: בל’ לחודש ימלא, ביום שלשים לחודש (פלוני) שהוא ראש חודש (פלוני), ואם ר”ח יום אחד, ימלא: באחד לחודש פלוני.
• כתיבת שם החודש יש למלאות באיות זה: “תשרי”, מרחשון”, “כסלו”, “טבת”, “שבט”, “אדר” (ובשנה מעוברת: “אדר הראשון”, “אדר השני”), “ניסן”, “אייר”, “סיון”, “תמוז”, “אב”, “אלול”.
• כתיבת תאריך השנה: (חמשת אלפים שבע מאות) שבעים ואחת, ושתים, ושלש, וארבע וחמש ושש ושבע ושמנה ותשע. שמנים.[כו]
• שם המקום: יש לדייק ולכתוב פה “עיר” (פלונית), “מושב”, ” יישוב”, “כפר”, “קיבוץ” וכו’.[כז]
• ישנם גני אירועים הנמצאים בשטחים פתוחים ואינם עומדים באחת מההגדרות הנ”ל, ועל כן חתונה הנערכת במקומות אלו, יש לכתוב “פה מועצה אזורית פלונית”,[כח] או “פה מועצה מקומית[כט] פלונית”.
• אין לכתוב את שם “האולם” שבו נערכים הנישואין.[ל]
• ירושלים נהגו לכתבו ללא “יוד” “ירושלם”.[לא] ולפניה נהגו לכתוב פעיה”ק, ולאחריה “ת”ו”.[לב]
• יש לזכור להעביר קו ולטייט אחר כל חלל שנשאר פנוי[לג] ובפרט אחר סכום הכתובה. [לד]
• תארים לחתן ולכלה: בני ספרד נהגו להוסיף תארי שבח[לה] לפני שם החתן, “החתן הנעים”, “חמד בחורים”, וכן לפני שם הכלה, “הכלה המהוללה שפירתא ויעלת חן”. [לו]
• מילוי שם החתן והכלה: יש לדעת שיש בזה פרטים רבים, ונכון לברר היטב קודם בואו לחתונה את שמותיהן ושמות הוריהם ואם אם שמות שנוספו במשך הזמן או שהם שמות עריסה, וכן יש לידע את האיות הנכון בכתיבתם, ולערך בהתאם.
• היו לחתן או לכלה שני שמות מעריסה (היינו שמות שקראו להם בזמן הלידה והברית), ורוב בני אדם רגילים לקוראם רק בשם אחד, אם לפעמים נקראים בשמם המלא, אפילו רק בעת שעולה לתורה, או כשמתפללים עליהם לרפואה וכיוצ”ב, או אפילו אם שם זה כתוב אצלם בתעודת זהות ובמכתבים, יש לכתוב את ב’ השמות בכתובה.[לז] ויש המדקדקין לכתוב את ב’ השמות ברציפות “דמתקרי”[לח] השם שרגילים לקראו.[לט]
• מי שנקרא בעריסה בשם, ושם זה אינו נקרא ואינו בשימוש עוד בפי עצמו ובפי אחרים כלל, אין זה עוד שמו ואין לכתבו בכתובה כלל, והיינו דווקא אם אינו מזכיר שם זה אפילו כשעולה לס”ת או כשמתברך בפי צדיק.[מ] וכל שכן שם עריסה שנשתנה מחמת שאין בעליו חפץ בו יותר, והוא מואס בשם זה, ומחמת כן אין מזכירין אותו בפי הבריות אין לכותבו בכתובה אלא רק את שמו החדש.[מא]
• בחו”ל שנותנים לילד בעת הלידה והברית שם יהודי, אבל בתעודות זהות וכן אצל חבריהם נקראים בשם לועזי, שם היהודי הוא העיקרי וכותבים אותו ראשון, והשם הלועזי הוא הטפל וכותבים את השם הלועזי בסוגריים או “בדמתקרי”.[מב]
• נוהגים לכתוב את השם המלא של החתן והכלה כפי שנקראו בעריסה, ולא את קיצור השם אע”פ שכך נקראים תמיד בפי הכל.[מג]
• שמות אבי החתן והכלה: יש שנהגו לכתוב החתן פלוני “בן למעלת”, או למר פלוני” וכנ”ל גבי שם אבי הכלה.[מד]
• ואם אביו של החתן או של הכלה “רב”, נוהגים בני ספרד לכתוב תאר “הרב ” או “רבי”, או “הרה”ג”.[מה] ואם אינו רב כותבים, ה”ה (האדון הנכבד), או בן ר’ פלוני.[מו]
• נהגו לכתוב את שם המשפחה בסמוך לשם אבי החתן והכלה, ומכיון שישנם שמות משפחה הדומים לשמות פרטיים, יכתבו כך: “החתן פלוני בן ר’ פלוני למשפחת פלוני”, ובכלה נהגו לכתוב פלונית בת ר’ פלוני לבית פלוני”. [מז]
• אם אביו של החתן נפטר או אביה של הכלה, כותבים: החתן פלוני הי”ו בן פלוני ז”ל, ולכלה, פלונית תחי’ בת פלוני ז”ל.
• לא נהגו לרשום את שם האם של החתן והכלה, ואם רשמו את שמה אין צריך להחליף כתובה.[מח]
• אין רושמים את שם האב החורג כלל גם אם גידלו את החתן והכלה.[מט]
• תואר כהונה ולויה: אם החתן או הכלה כהנים או לויים, ראוי[נ] לכתוב גם תואר זה, ולפני כתיבת שם המשפחה כותבים, “פלוני בן פלוני הכהן” או “הלוי”,[נא] וכן בכלה. ואם שם המשפחה כהן או לוי, אין צריך לכתוב “הכהן למשפחת כהן”, וה”ה גבי לוי.  
• בכתובה בתולה לאחר התיבות “דהנעלת ליה” יש למלאות “מבי אבוה”.[נב]
• בנוסח הכתובה מתייחסים שלש פעמים למצב הכלה: א. התואר לפני שמה. ב. קביעת סוג המוהר. ג. סכום המוהר.
• בבתולה כותבים בשם התואר שלפני שמה, “בתולתא”, ובסוג המוהר לאחר תיבת מהר, יכתוב: “מהר בתולייכי”, ולאחר תיבת כסף זוזי, יכתוב: “מאתן”.

גרושה, אלמנה, ושאינה בתולה

• לכלה בעולה[נג] אין כותבים “בתולתא”, אלא יכתוב, “לכלה שפירתא מרת” וישמיט תיבת בתולתא.[נד] אולם נהגו לרשום “מהר בתולייכי”[נה] “מאתיים”, כמו בבתולה.
• וכן זוג הבאים להינשא כדת משה וישראל כשהם כבר חיים חיי אישות וכפי שמצוי לצערנו בזוגות שאינן בני תורה, יכתוב בכתובה, “מוהר בתולייכי מאתן”[נו] וישמיט תיבת “בתולתא”.[נז]
• לכלה גרושה כותבים, “אמר לה לכלה מתרכתא”,[נח] ויהבינא לך “מהרייכי”, כסף זוזי “מאה”.
• לכלה אלמנה כותבים, אמר לה לכלה “ארמלתא”,[נט] ויהבינא לך “מהרייכי”,[ס] כסף זוזי “מאה”.
• לכלה גרושה ואלמנה כותבים דהנעלת ליה “מדנפשה”, או “מדילה”,[סא] ולכלה יתומה מאב, כותבין דהנעלת “מבי נשא”.[סב]

סכום הכתובה

• על המסד”ק לעמוד שלא יתחייב החתן בכתובה סכומים גבוהים מדאי,[סג], והמקובל לרשום עשרים ושש אלף (כמנין הוי’ה), או חמשים ושתים אלף ₪ או $ (ארה”ב), וישנם הרוצים שיכתבו בכתובם חמשיות הרבה, כגון חמשים וחמשה אלף וחמש מאות חמשים וחמשה ש”ח.[סד]
• ומ”מ אם החתן או הורי הכלה מתעקשים לכתוב סכום גבוה מהמקובל, רשאי לרשום.[סה]
• יש לכתוב את הסכום במילים, ולא בספרות[סו], וצריך לרשום באיות נכון ובהטיה המתאימה לזכר ונקבה.

מיקום הדירה

• לאחר תיבת “הדירה” יכתוב בחלל הריק את הארץ[סז] שברצונם של בני הזוג להתגורר.

תיקון וקיום הכתובה

• אם ארעה טעות בכתיבת הכתובה או שהשמיטו דבר שצריך לכתבו, אם ארעה הטעות בתורף הכתובה כפי שמצוי בדרך כלל, היינו בשמות של החתן והכלה ואביהם, בסכום, בזמן, או במקום, טוב יותר לכתוב כתובה חדשה ולא לתקן ולקיים,[סח] ומ”מ אם אין לפני הרב המסד”ק כתובה נוספת, יתקן ויקיים הכתובה וכדלהלן.[סט]
• אם טעה וכתב דבר שאינו, יעביר קו ע”ג התיבה או התיבות המיותרות, ויכתוב הראוי, ואח”כ יקיים על ידי שיכתוב בסוף הכתובה מתחת לחתימת העדים או בצד שמאל,[ע] בנוסח זה: “הועבר קולמוס על אות פלונית או תיבה פלונית ודין קיומה”,[עא] ובמספר תיבות יכתוב, “הועבר קולמוס על תיבות פלוני ופלוני ודין קיומיהון”,[עב] ויחתמו העדים שנית מתחת לכיתוב, ויקפיד שיחתמו צמוד לשורה כדי שלא להשאיר רווח שורה בין סיום הקיום לתחילת החתימות, וכן לא ישאיר חלל ריק בין סיום הקיום לסוף השיטה, ואם נשאר, יטייט.
• וכן יקיים אם תלה התיבה בין השיטין ויכתוב כך: תיבה דביני חיטי דין קיומה (ובמספר תיבות יכתוב, דין קיומיהון). וכן הדין בתיבה שנכתבה מחוץ לשיטה. שיקיימה ע”י שיכתוב תיבה פלונית נכתבה מחוץ לשיטה ודין קיומה.[עג]
• תיבה שנטשטשה[עד] בשמות החתן והכלה או הסכומים[עה] יש לתקנה על ידי כתיבתה מחדש מעל גבי הטשטוש ויקיימה ע”י שיכתוב “תיבה פלונית נכתבה ע”ג המחק “ודין קיומה” (ובכמה תיבות יכתוב “ודין קיומיהון”).
• אם העדים חתמו בצידי השורה כמקובל בחוזים ובצ’קים ולא כתבו את נוסח הקיום הנז’, לא הועילו דבר.[עו]

 חתימת העדים

• בסיום קריאת הכתובה יורה הרב לעדים לחתום תחת החופה[עז], ויתן דעתו לפרש להם[עח] שיחתמו בשמם ובשם אביהם, “פלוני בן פלוני” למשפחת פלוני,[עט] ומיהו אם חתמו רק את שמם ושם אביהם, או שמם ושם משפחתם לבד,[פ] אינו מעכב והכתובה כשרה.
• עליו להדריך את העדים שלא לקשקש את שמם בחתימה, כמו שעושים בצ’יקים ובחוזים.[פא]
• אין להרב המסדר למלאות במקום חתימות העדים את שמותיהם של העדים, אפילו חתמו בסמוך לכתב ידו.[פב]
• כמו כן אין לעד לחתום בראשי תיבות, או בקיצור שמו, כגון א. כהן או יעקב בהר”י כהן.[פג]
• אין כל מניעה שהעדים בחתימת קודם שם אביהם יזכירו פלוני בן ה”ה (האדון הנכבד), או בן הרב, או ר’, הרה”ג וכיוצ”ב[פד].
• עדים שחתמו בשמם ובשם אמם (פלוני בן פלונית), במקום שם אביהם, הכתובה כשרה.[פה]
• בכתובות דידן שכולם מודפסות, אין העדים צריכים לכתוב אחר כתיבת שמם את המילה “עד”.[פו]
• אם היה שמו ושם אביו ארוך והעד נאלץ להמשיך את חתימתו מעל המילה “עד” המודפסת שם, הכתובה כשרה,[פז] וה”ה אם המשיך לחתום אחרי המילה “עד” כשניכר שהחתימה היא של איש אחד. [פח]
• אם שכח להחתים את העדים תחת החופה, יחתמו לאחר החופה ואפילו ביום שלמחרת.[פט]
• אחר חתימת העדים נהגו ליתן לחתן לחתום על שטר בכתובה.[צ]
• בהרבה כתובות בימינו נהגו לכתוב בסיום הכתובה, שם הרב המסדר קידושין, וימלא את שמו ושם משפחתו.[צא]

העתק כתובה

• נכון למלאות קודם את ‘העתק כתובה’ וממנו להעתיק לכתובה.[צב]
• רשאי להחתים את החתן והעדים על העתק קודם החופה.[צג] אולם על הכתובה עצמה, אין לעדים לחתום אלא תחת החופה.[צד]
• אם החתן לא חתם על העתק, אינו מעכב.[צה]
• אם ארעה טעות בהעתק ותוקן ללא קיום העדים, אין בזה כל חשש.[צו]

 

פרק ב’

עריכת החופה והקידושין

דינים כללים קודם עריכת החופה

• בציבורים מסוימים על המסדר קידושין לוודא קודם החופה שהכלה הביאה אישור מהמקווה.[צז]
• כדאי לברר תיכף בואו לאולם היכן הטבעת ולראותה כדי לדעת כיצד להתנהג בכמה אופנים.[צח]
• אם הרב לא ישב עם החתן קודם החתונה להסביר לו על מהות התחייבותו בשטר הכתובה, יעשה זאת כעת ובקצרה.
• יקרא כעת לעדי הקידושין ויעמוד בעצמו על טיב כשרותם שהם בני תורה וישיבה, ושאין להם קירבה לחתן ולכלה, כי פעמים רבות החתן אומר שהם כשרים ושומרים שבת וכדו’, ואינו מודע לכך שלא די בכך שאינם נוסעים בשבת, אלא שיש עוד פסולים רבים, כגון האוכל בשוק, או שמגלחים בתער וכיוצ”ב. [צט]
• וכבר נתבאר שיש לוודא יום או יומיים קודם החופה, מי הם העדים שיעידו בכתובה ובקידושין ושאין להם קירבה לחתן ולכלה[ק] .
• יש למסדר קידושין להדריך בשעה זו את העדים בכמה דברים הנצרכים לתפקידם: א. לשים לב מאד שיראו את נתינת הטבעת מידו של החתן לידה של הכלה[קא]. ב. שישמעו את אמירת החתן באמרו “הרי את מקודשת לי וכו'”[קב]. ג. שיראו את הקנין[קג]. ד. שיראו את השבועה[קד]. ה. שיעמדו אחד ליד השני.[קה] ו. שיראו את פני הכלה, ודי במה שרואים את פניה בשעה שמשקה אותה מכוס הקידוש לאחר ברכת האירוסין קודם הקידושין[קו].
• רצוי לעדכן את המשפחות שאין שבע כיבודים בברכות הנישואין אלא שש, כיון שברכת הגפן אינה ברכה לעצמה אלא נהגו להצמידה לברכת “שהכל ברא לכבודו”.[קז]
• יש לוודא מראש שהכינו יין ופותחן [קח]ובמקומות של ציבור חופשי יקפיד שהיין יהיה סגור וחתום.[קט]
• קודם שעולה לעריכת החופה יברר שוב שנמצאים בהישג יד הפריטים הבאים: טבעת, טלית, כוס השבירה.[קי]
• יש לרב המסדר להורות לצדדי החתן והכלה שיעדכנו את המתכבדים בברכות בחופה, קודם עריכת החופה כדי שיעמדו בסמוך לחופה.[קיא]
• לכתחילה יש לו להורות קודם החופה לבני המשפחות של החתן והכלה שלא יזמינו מחללי שבתות לעלות לחופה ולברך ברכה אחת מז’ הברכות.[קיב] ומכל מקום במקום שבני המשפחה מתעקשים לכבד בברכה אחד מקרוביהן המחלל שבת, לא יעכב בידם.[קיג]
• ראוי לרב המסדר לעורר את הקהל לעמוד על רגליהם בזמן החופה לכבוד החתן והכלה ולכבוד השכינה הנמצאת במקום ובפרט בחופות הנערכות בקרב יהודים הרחוקים מתורה ומצוות, ראוי להעיר את אזנם לחשיבות המעמד.[קיד]
• יש מסדרי קידושין הנוהגים שלא להשתמש ברמקול במשך סידור הקידושין,[קטו] אולם רבים אינם מקפידין על כך,[קטז] ומ”מ הרוצה להדר, ישתדל שלא להצמיד את המיקרופון לפיו בשעת הברכות,[קיז] אולם בקריאת הכתובה[קיח] ואמירת נוסח הקידושין,[קיט] אין לחוש אם אומרם ברמקול.

העדים

• במקום שכשרות העדים מפוקפקת וקשה למצוא עדים הראויים, המסדר קידושין בעצמו יהיה עד אחד.[קכ]
• יש להקפיד היטב שלא תהא כל קירבה משפחתית לעדים עם החתן או הכלה הן מצד עצמן הן מצד נשותיהן (וראה הפסולים בהערה [קכא] ), וכן שלא יהיו העדים קרובי משפחה בינם לבין עצמם.
• אם אין המסדר קידושין בקי באותה העת בדיני הפסול מחמת קורבת משפחה, יראה להתרחק ולא לקחת מספק שום עד שיש לו צד קירבה אפילו רחוק בין מצד החתן ובין מצד הכלה.[קכב]
• יש לחקור ולשאול אם העדים אינם קרובים זה לזה, או לחתן וכלה בשום צד ואופן[קכג].
• צריכים החתן והכלה[קכד] לדעת שאלו הם עדי הקידושין.
• ראה עוד לעיל פרק א’ מדיני “חתימת העדים”.

החופה

• קודם כניסת הכלה לחופה יש לחתן לילך ולכסות את פני הכלה בהינומא (“טול”) שע”ג ראשה, ומ”מ כלות שאין להם הינומא על ראשן (ושכיח בציבורים מסוימים), אינו מעכב.[קכה]
• אין העדים צריכים לילך לראות קודם החופה כיצד החתן מכסה את הכלה[קכו], ובקרב בני אשכנז נתפשט כן לאחרונה.
• יש למסדר קידושין לסדר את עמידת החתן והכלה וקרוביהן, והיינו שיעמיד את הכלה לימין החתן,[קכז] ולימין הכלה תעמוד אמה ובסמוך לה אם החתן, ולשמאל החתן יעמוד אביו ובסמוך לו אב הכלה. וכן הוא הנכון ע”פ דרך הכבוד והצניעות.[קכח]
• יש שמעמידים את החתן והכלה והקרובים כשפניהם לכוון מזרח, אולם אין קפידא בדבר,[קכט] ובדרך כלל מעצבי החופה סידרו הכלונסאות באופן שיצטרכו לעמוד בכיוון מסוים, ואין למסדר קידושין להקפיד ע”ז.
• מנהג הספרדים ובני עדות המזרח שלא להקפיד לעשות החופה תחת כיפת השמים.[קל]
• מסדר הקידושין יעמוד כנגד החתן והכלה.[קלא]
• בשלב זה נכון שיזמינו גם את העדים להגיע למקום החופה קודם שיתחיל הרב בברכות,[קלב] ואם לא הזמינום הרב המסדר יעלה אותם למקום החופה יחד עימו.[קלג]

כוס היין

• רבים נוהגים להקפיד ולקדש בחופה על יין שאינו אדום, ונכון הוא.[קלד]
• יזהר שלא למלאות הכוס על גדותיו. [קלה]

ברכת האירוסין

• צריך הרב לומר לחתן ולכלה שיכוונו לצאת יד”ח הברכות, כיון שמברך בשבילם.[קלו] ושלא ידברו עד סיום הברכות ונתינת הטבעת.[קלז]
• לאחר ברכת הגפן וברכת האירוסין, יטעם המסדר קידושין מעט[קלח] מהכוס ולאחר מכן יתן לחתן לטעום מעט,[קלט] ויקח מידו ויתן לאמה של הכלה שתשקה מעט את הכלה.[קמ]
• אם הכלה הגיע לחופה בלבוש[קמא] לא צנוע[קמב], או שקרובותיה העומדות לידה עומדות בלבוש פרוץ, יסובב המסדר קידושין את פניו ואת גופו לכוון החתן והאבות, ואם בכל המקום יש ערווה, יעצום עיניו, ואם אינו יודע את הברכות בע”פ, יתקע עיניו בסידור. [קמג]

הטבעת

• מצוי בחתונות של קהלים שונים, שהחתן מביא טבעת משובצת בדמוי יהלומים קטנטנים (‘זרקונים’, ‘נקודות’), ומותר לכתחילה לקדש בטבעת זו למרות שאין הטבעת חלקה, אולם יש לוודא שהכלה מודעת לזה שאינן יהלומים. [קמד]
• אם החתן כבר קנה והביא לאולם טבעת יהלום אמיתי, רשאי לקדשה ומ”מ יפרש המסדר קידושין לכלה שמקדשה רק בשווה פרוטה שבו[קמה], או שיאמר לה שמקדשה בגוף המתכת ללא היהלום.[קמו]
• מצוי שמביאים טבעות בדמוי יהלומים שנעשו על ידי חריטה, ואין לחוש בכך למידי.[קמז]
• על צד הטוב נכון לשאול את החתן אם הטבעת נקנתה מכספו, או מכספי אביו ואמו, ואם נקנתה מכספם, נכון שיאמר לאב שיקנה אותה לבן, וסגי “בקנין יד” גם בלי הגבהה[קמח]. ומ”מ גם אם לא שאל ולא הקנה, אינו מעכב כלל.[קמט]
• אם אבדה טבעת הקידושין, יבקש מאשה אחרת הנמצאת באולם את טבעתה במתנה בשביל לקדש את הכלה ויבטיח לה שישלם לה את שוויו[קנ], ורשאי אח”כ להחזירה כמות שהיא. ואם היא נשואה, יבקש לכתחילה גם את רשות בעלה[קנא]. ומיהו גם אמר לה “שתשאיל” את הטבעת רק למעמד הקידושין, מקודשת.[קנב]
• מצוי בזוגות שאינם בני תורה, שגם הכלה מביאה טבעת לחתן כדי שיידעו שגם הוא נשוי, ומבקשת לתנה לו תחת החופה, ובמצב כזה, יאמר להם המסדר קידושין שרק בסיום מעמד החופה אחר שבירת הכוס, תתן לו הטבעת, ויכריז, הכלה רוצה ליתן “מתנה” לחתן, ותתן לו הטבעת ולא תאמר דבר.[קנג]

הקידושין

• החתן והכלה צריכים להבין שמקדשה בנתינת הטבעת ובזה היא נקנית לו ונאסרת לכל העולם, ועל כן אם החתן והכלה אינם בני תורה, חובה על המסד”ק להסביר להם בקצרה את מהות הקידושין ושנתינת הטבעת אינו “טקס” בעלמא.[קנד]
• יעמיד החתן מול הכלה.
• אם הכלה לובשת כפפות יד דקות כעין רשת, יש לה להסיר את הכפפה הימנית, כדי שיתן הטבעת על ידה ללא חציצה.[קנה]
• קודם נתינת הטבעת, יראה המסדר קידושין שהעדים עומדים יחד[קנו] ורואים את נתינת הטבעת ואין ‘הצלם’ או אדם אחר מפריע לראייתם[קנז].
• וישאלם בקול האם הטבעת שווה פרוטה.[קנח]
• קודם נתינת הטבעת לידה של הכלה, ישגיח המסדר קידושין שהחתן אומר את כל הנוסח כהלכתו, ושאין הוא משמיט או מוסיף איזה תיבה מהנוסח של “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”.[קנט] ואם רואה הרב שהחתן אינו יודע את הנוסח, יקריא לו הנוסח, ויחזור החתן אחריו.[קס]
• ישגיח שהחתן אומר את כל הנוסח קודם[קסא] נתינת הטבעת ליד הכלה.
• ישגיח שהעדים שומעים את החתן באמירתו “הרי את מקודשת” וכו’, ויאמר לחתן לומר נוסח הקידושין בקול רם.
• הכלה תקבל את הטבעת באצבע שביד ימין שלה[קסב] ואפילו כשהיא ‘שמאלית’.[קסג] ומיהו אם נתן הטבעת באצבע אחרת או ביד שמאל, אין עיכוב בדבר.[קסד]
• אחר נתינת הטבעת על ידיה יאמרו “מקודשת”[קסה] ויש מוסיפים לומר “מזל טוב”.[קסו]

הטלית

• מיד לאחר הקידושין פורסים טלית גדול [קסז] ואם הוא קודם השקיעה[קסח] יורה הרב לחתן להתעטף בציצית ולברך, ואח”כ יברך “שהחיינו” (אם הטלית חדשה).
• יאמר המסדר קידושין לחתן שיכוין בעת ברכת שהחיינו על אשתו החדשה שלקח, חליפתו החדשה, וכלי ביתו. ונכון שיאמר לכלה שעומדת לצידו ג”כ שתכוין לצאת ידי חובה בברכתו על בגדיה ותכשיטיה החדשים.
• כשהחופה נערכת בלילה, אין צריך להתעטף בציצית כדין, אלא יניחנה על כתפיו רגע אחד ללא עיטוף ראשו,[קסט] ויברך שהחיינו בלבד.
• ישנם חופות שלא שייך לפרוס הטלית על ראשם של החתן והכלה מפני שאין מי שיתפוס את קצוות הטלית, ואין הדבר לעיכובא כלל.
• אם שכחו להביא לאולם השמחות את הטלית, אין הדבר לעיכובא. [קע]
• בעת שפורסים הטלית מעל לראש החתן והכלה יאמרו “ויתן לך האלוקים מטל השמים וכו'”.[קעא]

קריאת הכתובה

• אחר הקידושין וההתעטפות בטלית נהגו להקריא את הכתובה,[קעב] ויש הנוהגים קודם קריאת הכתובה או אחריה לשיר מעט, ויקרא בקול רם ובניגון עד סוף התחייבות הכספים, ומשם ואילך ידלג עד תיבת “וקנינא”, וימשיך משם לקרוא עד סוף הכתובה.[קעג]
• העדים צריכים לשמוע קריאת הכתובה, אולם אינם צריכים לשמוע קריאתה מלה במילה את כל נוסח הכתובה,[קעד] ודי ששומעים את עיקר הדברים שבכתובה, וסך הכתובה שנתחייב לה.[קעה]

הקנין

• לפני שאומר תיבת “וקנינא”,[קעו] מסדר הקידושין[קעז] יקנה מטפחת[קעח] לחתן, ויסביר[קעט] הרב לחתן שתמורת הסודר שהוא מקבל כעת הוא מתחייב כעת על כל האמור בכתובה, ויעזוב הסודר להיות בידו של החתן לבד, ואחר הקנין יקחנה חזרה לידו.[קפ]
• הסודר אינו חייב להיות של העדים ורשאי ליקחנה מכל אדם מלבד החתן.[קפא]
• מותר לקחת מפית השייכת לאולם השמחות ולעשות עמה הקנין.[קפב]
• יש לעדים לראות את הקנין.[קפג]

השבועה

• למנהג הספרדים ובני עדות המזרח, כשמגיע לתיבת “וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף”, יושיט ידו (המסד”ק או המקרא את הכתובה) אל החתן ויקח ממנו תקיעת כף, ואין החתן אומר מאומה, וימשיך לקרוא עד סוף הכתובה.
• יש לעדים לראות את השבועה.[קפד]

חתימת העדים

• בסיום קריאת הכתובה יורה הרב לעדים לחתום תחת החופה. (וראה לעיל פרק א’ פרטי הדינים הנצרכים בזה).

מסירת הכתובה

• בסיום חתימת הכתובה יתן החתן או הרב המסדר את הכתובה לאם הכלה כדי לשומרה, ויש שנהגו שהחתן מוסר לכלה ואומר לה “הרי זה כתובתך”, ומיהו מצד הדין אין חיוב לעשות כן ואף לא להעמיד עדים על כך, וכן הוא מנהג בני ספרד.[קפה]

כתובה שאבדה

• אם שכחו להביא את הכתובה לאולם שמחות, או שארעה טעות באופן שא”א לתקן הכתובה, אם ניתן להשיג כתובה במשך זמן השמחה, אין לעכב את החופה משום כן, ויערוך את החופה ואח”כ יכתוב כתובה, ובלבד שיקפיד שבני הזוג לא יתייחדו עד אחר כתיבת הכתובה וחתימתה.[קפו]
• ואם לא ניתן להשיג כתובה במשך החתונה, יתפיס לה החתן מטלטלין שלו, כגון שעון יקר וכדו’, ששוויו כסך עיקר הכתובה, היינו 120 גרם כסף טהור – לבני ספרד, ולבני אשכנז – 960 גרם כסף, והכל לפי שוויות מחיר הכסף שבאותו הזמן. ואם אין לו סכום זה, יתן לה החתן מעות או צ’ק על שמו כשווי הסכום הנ”ל. ויקבל עליו בפני עדים אחריות אם יאבדו או יוזלו. ואם אין לו מעות או מטלטלין, יתחייב לה סך עיקר הכתובה בקנין גמור בפני ב’ עדים, וכן יעשה אם כבר כתבו כתובה ואבדה במשך החתונה, (ויתחייב לה כסכום הראשון), ואז רשאי להתייחד ואף לבוא עליה, ללא כתיבת הכתובה, ומיד למחרת או בזמן שיהיה לו אפשרות לכתוב כתובה כדת וכדין יעשה כן.[קפז]

ברכות הנישואין

• הרב המסדר קידושין אינו חייב לברך את ב’ ברכות הראשונות, ומיהו אין עיכובא שיברך אע”ג שכבר בירך קודם לכן ברכת הגפן בברכת האירוסין.[קפח]
• יאמר הרב המסדר לחתן ולכלה שיכוונו לצאת ידי חובה ז’ ברכות ולא ידברו עד גמר הברכות.[קפט]
• לכתחילה במקום שניתן, טוב יותר שהרב המסדר או אדם אחר יברך את כל הז’ ברכות ולא יחלקום לאנשים נפרדים, ובפרט בחתונות של יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, ומיהו מאחר ונתפשט לאחרונה המנהג שמחלקים את הז’ ברכות לאנשים נפרדים, אין אחר המנהג כלום.[קצ]
• לכתחילה יש להקפיד ולברך ברכת נישואין על כוס נפרדת[קצא] ובפרט בחתונות של יהודים הרחוקים משמירת מצוות[קצב], ומ”מ רבים נהגו לתקן את הפגימה ששתו קודם לכן ע”י הוספת יין.[קצג]
• מצוי שהמברכים מדלגים ומחליפים בסדר הברכות ומקדימים או מאחרים ברכה לחברתה, ויש למסד”ק לשים לב לדבר, ומיהו אינו לעיכובא וישובו לברך את הברכה שדילגו אפילו שאינה לפי הסדר.[קצד]
• אין המברכים ז’ ברכות טועמים מן הכוס, ואף לא המברך ברכה שביעית[קצה], ומיהו המברך הגפן, ראוי שיטעם לאחר שבירכו על הכוס את שבע הברכות, וכן הוא מנהג בני ספרד [קצו] ודווקא אם לא סח בינתיים בדברים שאינם מענין החופה.[קצז]
• אם חילקו את הברכות כמנהגנו, המברך ברכת הגפן יעמוד בסמוך כדי שיאכל תיכף לאחר ברכת שביעית לטעום מן הכוס.
• בסיום ברכה שביעית (לאחר שטעם מברך הגפן מן היין כנז’ לעיל), יתן הרב לחתן לטעום מעט מן היין[קצח] ולאחר מכן ישקה החתן מעט את הכלה[קצט] (אם היא טהורה), ואין צריך לשתות מן הכוס רביעית.[ר]

שבירת הכוס

• נהגו שבגמר הז’ הברכות שובר החתן ברגלו הימנית כוס זכוכית דקה (עטופה)[רא] זכר לחורבן,[רב] וקודם לכן אומר את הפסוק: “אם אשכחך ירושלים” וכו’. ונכון להסביר בקצרה קודם לכן לחתן ולכלה את הרקע למנהג הזה.[רג]
• אם שכחו להביא כוס, או שהביאו ונשברה, יבקש מן האולם כוס זכוכית, ואם היא עבה, יזרקה על הארץ בידו[רד] כשהיא עטופה[רה].

למנהג הספרדים ובני עדות המזרח, אין לעשות “חדר ייחוד”, וכמו שהאריך בזה ראש המוסדות שליט”א בקונטרס מיוחד בענין חדר יחוד.

פרק ג’

חופת נדה, גרושה אלמנה

חופת נדה

• יש ליידע את החתן על כך.[רו] אולם לא יבליטו ויספרו לאחרים על כך.[רז]
• מותר לחתן לכסות את פני הכלה בהינומא (‘טול’) ויזהר שלא יגע בה. [רח]
• הכלה מותרת לטעום מכוס היין של כוס הקידושין אחר שהחתן טועם ממנו,[רט] ואולם לא יתן בידה ישירות אלא דרך אמה או אחרת.[רי]
• מותר לחתן ליתן הטבעת בידה של הכלה אך יזהר שלא ליגע בבשרה[ריא] ואינו לדחפה עמוק באצבעה.[ריב]
• החתן לא ימסור לידה הכתובה אלא הרב המסדר.[ריג]
• החתן לא ישקה את הכלה אחרי ברכת הנישואין אלא יתנו את הכוס לאמה שתשקה אותה.[ריד]
• אם רוצים להיכנס לחדר ייחוד באולם השמחות, לא ינעלו אחריהם את הדלת אולם רשאים לסוגרו. [רטו]

גרושה ואלמנה

• על המסדר קידושין לברר קודם החתונה וכתיבת הכתובה אם בני הזוג לא עשו “הסכמי ממון”.[רטז]
• עריכת חופה לגרושה ואלמנה דינן שווה לעריכת החופה לבתולה, אלא שנוסח כתובתן וההתחייבות בהן שונה (ראה לעיל פרק א’ מה שנתבאר).
• אם אין לכלה הורים, תשמור את שטר כתובה אצל אחיה או שאר קרובי משפחתה,[ריז] וכן יכולה להניחה בביתה באופן שהבעל לא יוכל למצוא השטר.[ריח]

פרק ד’

דינים כלליים שאחר החופה

• יש לו להזהיר את אם הכלה לבל תשכח את הכתובה באולם השמחות.[ריט]
• נכון שיזהיר את החתן ואת הכלה[רכ] שיטלו ידיהם ויאכלו כזית לחם, ואם החתן לא אכל לחם, אין לברך להם שבע ברכות אחר הסעודה.[רכא]
• המסדר קידושין ישלח את העתק כתובה לאחר שמילאה כדת ונחתמה ע”י עדי הכתובה, למועצה הדתית מיד לאחר החתונה.[רכו]
• רשאי המסדר קידושין להחזיר לרבנות את העתק כתובה בפקס, או בדואר אלקטרוני.[רכז]

מקורות:

[א] והחובה מוטלת על המסדר קידושין לדאוג לדבר זה ולא על החתן והכלה. ופעמים רבות באים מסד”ק כשאין לפניהם את סדר הברכות  מפני שסומכים על החתן שיביאם, או מכיון שיודעים הם את סדר הברכות בעל פה, אך מה נעשה ששאר המכובדים הקרואים לברך אינם יודעים את הברכות בעל פה ומתחילים תחת החופה לתור אחר סידור, וכאשר המסד”ק יתן דעתו על כך מראש, יימנע בכך עגמת נפש יתירה.

עוד ראוי לציין, שיש מסדרי קידושין המביאים עמהם סידור קטן שיש בו את סדר הברכות, והרבה פעמים תחת החופה הראות מעט לקויה ובפרט שהמשפחה מכבדת אנשים מבוגרים, שהראות קשה עליהם, ומדלגים תיבות או מתבלבלים ומחליפים בסדר הברכות, וע”כ נכון שיהיה לפניו את סדר הברכות כשהם מודפסים באותיות גדולות וברורות. (ובדרך כלל רשמי הנישואין והמועצות הדתיות נותנים את סדר הברכות מודפסות יחד עם נתינת הכתובה, אך לפעמים החתן לוקח כתובה ממקום אחר, וע”כ נכון שיהיה בחיקו של המסד”ק את סדר הברכות).

[ב] ולפעמים המסד”ק מתרוצץ באולם אחרי עט, ובמקומות מסוימים הוי חילול ה’, וד”ל. והנה כיון שהרבה כתובות עשויות מנייר חלק ומבריק לשם יופי, אין הדיו נספג יפה בהם, ובעת חתימת העדים עלול להימרח הכתב ולהיווצר טשטוש בחתימתם.

[ג] ובכל חתיכת בד שגודלה יותר משש על שש סנטימטר סגי ואפי’ אינה שווה פרוטה, וכדאי’ בשו”ע (חו”מ סי’ קצה סעי’ א – ב’). ומ”מ רצוי לעורר שנכון שהרב יביא עימו מטפחת מכובדת ובפרט בחתונות של הציבור החופשי, וד”ל. ומיהו גם אחר רשאי להביא את הסודר לשם קנין, ראה בשו”ע (שם). וראה להלן בקנין במפית השייכת לאולם השמחות וביתר פרטי דין זה.

[ד] ונהגו שהכלה קונה הטלית לחתן ומביאתו לחתן בחתונה, וכמ”ש בשו”ת יפה ללב (דף לט) והב”ד השדי חמד ח”ז (עמ’ 421), וע”ע בספר שאילת שלום (סי פז), ובס’ טעמי המנהגים (עמ’ תה), ובילקוט יוסף (חו”ק עמ’ קלא). ומ”מ יש להעיר, שהרבה פעמים קונים טלית והטלית אינה מצויצת ורק תחת החופה שמים לב, ויש ליתן דעת על דבר זה.

[ה] ודבר זה נהגו שהחתן אחראי להביאו, ומיהו אין קפידא אם משפחת הכלה הביאתו ועי’ שו”ת יבי”א ח”ד (אה”ע סו”ס ט’).

[ו] ובדרך כלל נחלקים בכיבודים אלו צדדי החתן והכלה שווה בשווה, ומיהו הכל לפי הענין, והעיקר שאין לגרום מחלוקת משום זה. עוד יש לעורך החופה להדריכם ששתי הברכות הראשונות באים כאחד וממילא אין שבע כיבודים, וכשיעדכן אותם בזאת יימנע הרבה עגמת נפש וד”ל.

[ז] כי פעמים אין כלל מי שראוי להיות עד ובחתונה עצמה קשה לעמוד על הדבר מי שומר שבת וכדו’, וגם פעמים גורם הדבר לאי נעימות, ובפרט אם החתן מייעד עדים שאינם בני תורה, והמסדר קידושין לא מצי בנפשיה להתחיל לחקרם על כשרותם, וע”י שיידע מראש יכול להכין עדים כדבעי.

[ח] וכיום כל זוג הפותחים תיק רישום לנישואין זכאים לקבל כתובה מהמועצה הדתית בה נרשמו.

[ט] יש בזה תועלת גדולה מכמה סיבות. א. מפני שעלול החתן לשכוח הכתובה בבית הוריו מפני הטרדות הרבות. ב. יש זמן למסדר קידושין להתבונן בשמותיהם ולידע כיצד לכותבן. ג. זו הזדמנות שבאותה העת ישב מספר דקות עם החתן ויסביר לו מהות הכתובה ועניינה וכן ידריכו בכמה דברים הנצרכים לסידור הקידושין, כגון מי הם העדים, שיחשוב על סכום שרוצה להתחייב, וכדו’.

[י] הסכמי ממון שונים הנעשים אצל עו”ד הולכים ונפוצים לאחרונה יותר ויותר ובפרט בנישואין שניים, והסכמים אלו נעשים חודש או חודשים קודם החתונה, ובדרך כלל נכתב בהם כי בכל מקרה של סתירה בין הסכם ממון זה להסכם אחר, ההסכם הנוכחי הוא הקובע, ופעמים הסכמים אלו שנעשים ע”פ החוק האזרחי, סותרים את הכתובה או את חלק מתנאיה, ואמנם ניתן לנסח הסכמי ממון המועילים גם לפי חק ההלכה ושאין בהם כל ניגוד להסכם בכתובה, ויעויין בספר משפט הכתובה ח”ג (עמ’ תיד ואילך) שהביא את הנוסחאות בזה.

ומ”מ אם קיים בין בני הזוג הסכם ממון, יש להביאו לחתונה ובעוד בני הזוג עומדים בין הקידושין לנישואין, אחר קריאת הכתובה והחתימות, יעשה הרב עמהם קנין סודר על התחייבותם בהסכם ממון, ודווקא בשעה זו, מפני שקיימת בעיה מבחינת הלכה להתחייב קודם הקידושין וכן אחרי הנישואין, ראה שו”ע (אהע”ז סי’ סט ס”ז, וסי’ צב ס”ז). ויתן הרב המסדר את הסודר לחתן וירימנו  ותמורתו יתחייב על כל האמור בהסכם, ואח”כ שוב יתננו לכלה לשם קנין והתחייבות. ועי’ בשו”ת ברוך שאמר – חו”מ (סי’ עח). ומ”מ יש שכתבו, דאחר שידוכין אפילו קודם קידושין מהני, עי’ משפט הכתובה (שם עמ’ תמא) שהב”ד ופסק כמותם בשעת צורך או בושה, וצ”ע.

[יא] אלא שהרבה פעמים אף אם הכלה באה בלבוש צנוע, הוריה או קרובותיה וכן קרובי החתן העומדים תחת החופה לצערנו באין בלבוש שאינו הולם, ועל כן מסד”ק ירא שמים שרוח חכמים נוחה הימנו, יביא עימו כמה מטפחות מכובדות שבהם יכסו עצמם עכ”פ בשעת החופה, ומן הניסיון הוכח, שאם הרב מסביר להם קודם החופה בסבר פנים יפות במעלת גודל קדושת החופה ושהשכינה הקדושה נמצאת בשעה זו שם, ושיטיבו בזה עם בני הזוג, הדברים מתקבלים על כל לב.

[יב] וכשבירר ויודע היטב את שמות החתן והכלה והוריהם, עדיף שיעשה כן, לפי שיש לו יישוב הדעת יותר למלאות את הכל בניחותא וללא לחץ ולברר את הדברים הטעונים בירור, כגון, כתיבת שמות מסובכים או מסופקים, ובפרט אם עדיין לא הורגל בסידור קידושין, שנכון לעשות כן. אולם את היום ותאריך החודש פעמים לא מומלץ למלאות קודם לכן, כיון שפעמים חושבים שהחופה תהיה קודם השקיעה ובמציאות נדחית החופה עד לאחר השקיעה. ועתה ראיתי בספר שלמי שמחה (עמ’ קעד) שהגרש”ז אויערבאך זצ”ל היה רגיל לכתוב בביתו את שטר הכתובה לילה קודם הנישואין מתוך יישוב הדעת מלבד התאריך שהיה משאיר ריק וממלא באולם השמחות.

[יג] ואת סכום הכתובה, רצוי להשאיר פתוח כיון שפעמים החתן חוזר בו, או שההורים מתערבים ורוצים יותר או פחות, וע”כ נכון לעשות כן במעמד כל הנוגעים לדבר.

[יד] או שיביאו עמהם לאולם כתובה נוספת ריקה. ובלא”ה ראוי ונכון שיהיה למסד”ק כתובה נוספת בחיקו, שהרבה פעמים יתכנו שינויים או טעויות בכתובה, ולדעת כמה גדולים טוב יותר שלא תהיה הכתובה עם מחקים ותיקונים אם אפשר וכמ”ש הרב פחד יצחק – למפורנטי (ערך כתובה).

[טו] עי’ בדרכי משה וברמ”א (ריש סי’ סו) שהביא בזה מחלוקת אם יש לחוש משום מיחזי כשיקרא לחתום קודם הקידושין ולפני שקיבל קנין ונשבע, ולמעשה המנהג המקובל אל בני ספרד לחתום על הכתובה תחת החופה בסיום הקידושין אחר קריאת הכתובה וקבלת הקנין, וכמ”ש הנהר מצרים (חופת חתנים או’ יב), נתיבי עם (סי’ סו ס”א), יפה ללב (סי’ סו סק”ד), משפט הכתובה ח”ו (עמ’ נד).

[טז] וכן הוכח לי מספר פעמים שהפרטים שכתבו רשמי הנישואין במועצות הדתיות לא היו מדויקים, ופעמים שהיו שמות נוספים לחתן ולכלה או להוריו, ופעמים שהחתן והכלה היו סבורים שהשם שכולם קוראים להם או להוריהם זהו שמם הבלעדי, וכן פעמים היו החתן והכלה ממשפחות כהנים ולויים ולא רשמו כן.

[יז] גם בקרב ציבור בני התורה הרבה מהם אינם יודעים את מהות הכתוב, ומתי נגבית. ובעיני ראיתי חתנים שביקשו לכתוב סכום גבוה מאד בכתובה, ולא ידעו בעצמם ענין התחייבות לא מיניה ולא מקצתיה. וגם יבאר בקצרה את שאר עניני הכתובה, “אנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס וכו’, ולא אצא מארץ ישראל כי אם ברשותה והסכמתה. ויש מסדרי קידושין שמספר ימים קודם החתונה מבקשים מהחתן שיביא להם את הכתובה, ויושבים להסביר להם מעט מענייני הכתובה, ויפה הוא מכמה טעמים. (ומ”מ אם לא עשה כן, יעשה זאת עתה קודם החופה.

ומ”מ בדיעבד גם אם החתן לא הבין כלל על מה חותם, אינו לעיכובא, וכמ”ש בתשו’ הרשב”א הנז’ בב”י (סו”ס סו), וברמ”א (שם סעיף יג).       גם בחתונת בחורים בני תורה יש לעשות כן, לפי שרבים מהם אינם יודעים את מהות התחייבותם בכתובה, ויש להסביר בקצרה ובתמצית את מהות הכתובה והתחייבותם. ומ”מ גם אם לא הסביר והחתן לא הבין על מה חותם, הכתובה חלה וכמ”ש בשו”ת הרשב”א הנז’ בב”י (סו”ס סו) וברמ”א (סעי’ יג).

[יח] כיון שתחת החופה החתן לא מרוכז דיו ולא יתפרש כראוי.

[יט] עי’ בדרכי משה (סימן סו סעי’ א’) וברמ”א (שם). וכן היה מנהגו של מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל. ובפרט שהרבה פעמים אין עדי הכתובה והקידושין מצויים לו לאחר מעמד החופה, ואם יחתימם תחת החופה גם על העתק מלבד הכתובה, עלול להיווצר שהות מיותרת.

[כ] ומיהו לכתחילה יש לייעץ למסד”ק שבאופן זה שהחופה סמוך לשקיעה, שלא ימלא את התאריך עד הרגע האחרון שקודם חתימת העדים.

[כא] כתבנו שאם יש למסד”ק כתובה אחרת יש להחליפה, והוא ע”פ מ”ש בשו”ת אגרות משה (אה”ע ח”ד סי’ ק או’ ה’) שבזמננו שעדיין לא נתקדשה לא שייך להתחייב קודם החופה, והכתובה פסולה. ועי’ בחוברת דרכי הוראה (קובץ ט’ סי’ יז – יח) בדברי הגאון רבי אשר וייס שליט”א מה שכתב לדחות דבריו. ובשו”ת מנחת שלמה ח”ג (סימן קג אותיות יח – יט) העיר הגרש”ז, שאין לתחום כן בכתובה מפני שזהו שקר גמור ולא מיחזי כשיקרא, לפי שנהוג האידנא לכתוב בכתובה “והוי לי לאינתו” ובמציאות היא א ינה אשתו עד הלילה.

[כב] מחשש שטר שנכתב ביום ונחתם בלילה נהגו לעשו כן, וכמ”ש השו”ע (חו”מ סי’ מג סעיף טז). וכ”כ בס’ נהר מצרים (הל’ כתובות או’ ג’) שנהגו לעשות קנין מספר ימים קודם החופה אע”פ שחתימת הכתובה היתה רק בליל החופה. וכן היה נוהג הגרי”ש אלישיב זצ”ל לעשות כן בשעה”ד, וכמ”ש בס’ “הערות” (שיעורי הגרי”ש כתובות דף מג: ודף נא.). (אולם מה שהעיר הגרי”ש בקובץ תשובות סי’ קצז, שכתובה ל”ד לשאר שטרות, כבר האריכו ליישב טענתו עי’ בס’ משפט הכתובה ח”א עמ’ רצט). וכן פסק בשו”ת תשובות והנהגות ח”ג (סי’ שצד או’ ח’), ובס’ משפט הכתובה ח”א (עמ’ רצו). וכן היה נוהג מרן הגרע”י זצוק”ל. וכן היה נוהג הגר”ש וואזנר זצוק”ל הב”ד בשו”ת שאל בני ח”ב (עמ’ אלף כח), וכ”ד הגרי”מ שטרן בספרו אמרי יעקב (אה”ע עמ’ שיז).

[כג] רשב”ץ ח”ג (סי’ שא).

[כד] דהלילה אזיל בתר היום, ועי’ נחלת צבי ח”ב (עמ’ קעח).

[כה] שו”ע (אה”ע סי’ קכו סעי’ ב’). והנה יש לשים לב בחתונות הנערכות לאחר השקיעה – כפי שמצוי ברוב הפעמים, שיש לכתוב את התאריך של יום המחרת וכן את  יום החודש והרבה פעמים דעתו של המסד”ק על אותו היום שעומדים בו וכלשון בני אדם.

[כו] הנ”ל והסעי’ הקודמים ע”פ מ”ש השו”ע (אה”ע סי’ קכו סעי’ א’ – ו’) והפוסקים לגבי גיטין ומיניה לדיני כתובה כנז’ באחרונים.

[כז] ועל הרב לידע קודם לכן את מיקום החתונה המדויק, כדי לדעת כיצד לכתוב ולאיזה עיר משתייך המקום ובפרט אם החתונה נערכת בגני אירועים שאינם בתוך העיר ממש ויש בזה כמה פרטי דינים. ובדרך כלל יש לברר למי מהערים משלמים בעלי האולם ארנונה, וכ”כ בספר בית חתנים ח”א (עמ’ קפו).

[כח] כן דעת הגר”ע יוסף זצ”ל הב”ד בס’ משפט הכתובה ח”א (עמ’ תצה), והוסיף הגר”א בר שלום, שאם המקום קרוב לכפר או יישוב מסוים, יכתוב “מועצה אזורית פלונית, סמוך ליישוב פלוני או לעיר פלונית. ואם נערכת החתונה בפארק או ביער ידוע, יש לכותבו ולהוסיף הנמצא במועצה אזורית פלונית.

ולהקל על המסד”ק הבאתי כאן טל’- לבירור המועצות המרכזיות בכל הארץ, 03-6929923.

[כט] כשיש מספר קטן במקום, ישנו במקום מועצה אזורית, וכשיש מספר גדול יותר מנהלת את המקום, “מועצה מקומית”.

[ל] דעלול להשתנות כפי שמצוי לרוב, וכ”כ במשפט הכתובה ח”א (עמ’ תקנג).

[לא] שכן הוא ברוב המקומות בתנ”ך וכפי שנמצא בנוסחת הגט פשוט (סי’ קכח ס”ק לז), וכ”כ הגר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ושלום ח”ב (סי’ סג) גבי כתובה. וכ”כ הרב פרי אדמה (פ”ט מהל’ גירושין), נתיבי עם (מדיני גיטין), שו”ת ישכיל עבדי ח”ו (אה”ע סי’ צב) גבי גט. ומיהו דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל שכתובה שונה מגט היות והיא שטר חוב, ולא אכפת לנו היא נכתב בכתובים ע”כ יש לכתוב ירושלים עם יו”ד הב”ד בציוני הלכה (עמ’ עג). וכן דעת מרן החזו”א הב”ד בספר ארחות רבינו ח”ב (עמ’ קצ).

ומיהו גם אם כתב עם יו”ד, אינו לעיכובא כלל לפי שכן הוא עולה בשטרות ובכל מילי וכן נוהגים לרשום בכל המסמכים.

[לב] ויש נהגו לכתוב כן גם על עיירות חברון, צפת, וטבריה. ומ”מ גם אם כתב פעיה”ק על שאר עיירות ארץ ישראל, אינו לעיכובא, וכן דעת הגרב”צ אבא שאול זצ”ל וכ”ד הגר”מ מאזוז שליט”א הב”ד במשפט הכתובה ח”א (עמ’ תקנו).

[לג] והאידנא בכתובות המודפסות ישנם חללים רבים. ומ”מ אם העביר קו קצר לפני ואחרי וכמו שעושים בכתיבת ש’קים, תו אין לחוש דשוב אינה עשויה להזדייף, ובפרט כשיש העתק כתובה.

[לד] וכדין גט, עי’ פת”ש (סי’ קכה ס”ק כה). ומ”מ בדיעבד לא מעכב. ובזה”ז שהכתובות מודפסות נשאר הרבה רווח בכל חלל.

[לה] ואע”פ שבגט מחמירים שלא לכתוב תארים, ולכתחילה נוהגים להקפיד בכתובה בכל דבר שמדקדקין בגט וכמ”ש הנחלת שבעה (סי’ יב סעיף טז), מ”מ בכתובה נהגו לכתוב תארי כבוד לחתן ולכלה וכן בחתימות כותבים פלוני בן הרב וכד’, וכמ”ש הנחלת שבעה (סי’ יב) ובקיצור נחל”ש (סי’ ט’), וע”ע בשו”ת מהר”ם מינץ (סי’ קט). וע”ע באוצה”פ (אה”ע סי’ סו בהל’ נוסח הכתובה ס”ק יד או’ ג’). וע”ע בשו”ת להורות נתן ח”ב (סי’ קיד), משכ”ב.

[לו] ואם הוסיף או החסיר תארים אינו לעיכובא.

[לז] שהרי זה שמו המלא, וכן כתב הבית מאיר (סי’ קכט סעיף יד), והגט פשוט (סי’ קכט ס”ק סג), וכ”ד מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”א (סימן לח או’ א’) ושכן המנהג. ושאין לכתוב דמתקרי אלא את ב’ השמות שנקרא מעריסה בלבד. וכל זה בגט, ומ”מ ילפינן מגט לכתובה כמ”ש האחרונים. וכ”כ בנד”ד במשפט הכתובה ח”ב (עמ’ פט) לכתוב את ב’ השמות ללא דמתקרי, אמנם מה שיצא לחלק בין אם רגילים לקראו בשם הראשון לבין אם רגילים לקראו בשמו האחרון, אין לו יסוד נכון בהלכה ואין לחלק בדבר. וכן העלה בספר יבא ידיד – זעפרני (אה”ע סי’ ט). ומ”מ בדיעבד אם החסיר את השם הטפל, אינו מעכב ואין חובה להחליף כתובה, וכ”כ השו”ע (חו”מ סימן מט סעיף ו’). וה”ה לכתובה. וכ”כ בקובץ מבקשי תורה (ניסן תשס”ה) שהגרי”ש אלישיב זצוק”ל הורה, שאם לא כתבו את השם הטפל אפי’ שהוא מעריסה, לא צריך להחליף את הכתובה.

[לח] ללא יו”ד אחרי המ”ם וכמ”ש הרמ”א (אה”ע סי’ קכה ס”ג).

[לט] כן דעת הטיב גיטין (שמות סק”ג), והגט מקושר (או’ יט סק”כ) הב”ד הפת”ש (סי’ קכט ס”ק לו), וכן דעת האגרות משה (חאה”ע א, קלג). (ובשם הכלה, יש לרשום “דמתקריא”). וכ”ז גבי גיטין. אבל בכתובות אע”ג דילפינן מגט למעשה רבים האידנא לא נוהגים לכתוב דמיתקרי ולא המכונה, רק לכתוב את ב’ השמות וכן המנהג הרווח כיום, וכן העיד לי על המנהג הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א. איברא דמרן הגר”ע יוסף זצ”ל פעמים היה כותב “דמיתקרי”. (ואפשר משום שסבר דשמא יבואו ללמוד מיניה ולדקדק מכתובה לגט וכנז’ באחרונים), ועי’ בספר כתובה כהלכתה – שטרן (עמ’ ש) מש”ב הגר”ש וואזנר זצוק”ל. ושו”ר בשו”ת חתם סופר (אה”ע ח”ב סי’ כא) שכתב, דאפילו גבי גט אין צריך מדין תורה לכתוב דמיתקרי או המכונה, ואדרבה אזלינן בתר כל ענייניו ושטרותיו ואם יכתוב וילווה או יקנה או ימכור לא יתקבלו השטרות ההם דכתוב בהם מיתקרי, ע”ש. ומיניה יש ללמוד עכ”פ לשטר כתובה שהוא חיוב ממוני גרידא.

[מ] ואין כותבים שם זה לא בדמתקרי ולא בתוך סוגריים, אלא משמיטים אותו לגמרי, וכמ”ש בשו”ת הרא”ש כלל טו סימן ד’), וע”ע בבאר היטב (סי’ קכט סק”ג). ואם בפי הבריות נקראים בשם אחד בלבד וכן מתברכים בפי צדיק, אולם במסמכים ובת.ז כתובים ב’ השמות, כתב הגר”ש זעפרני בשו”ת יבא ידיד (שם) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל שיכתוב את שמם העיקרי ובסוגריים את ב’ השמות.

[מא] דחשיב כנעקר השם ממקומו ואפילו שהוא שם עריסה, כ”כ בספר משפט הכתובה ח”ב (עמ’ עז) בשם הגרי”ש אלישיב זצוק”ל. ומצאתי הון לו, בשו”ת חיים שאל ח”א (סי’ לט או’ ח’). הגר”ש עמאר בשו”ת מלאכת שלמה ח”א (סי’ צח).

[מב] אגרות משה (אהע”ז ח”ד סי’ קב), בית חתנים (פ”ח עמ’ קצו).

[מג] שו”ע (סי’ קכט סעיף טו). ומ”מ אם רוצה לכתוב הקיצור רשאי, כ”כ הרמ”א (שם), והב”ש (ס”ק כח). ומ”מ אם הקיצור מהווה קיצור של כמה שמות ארוכים, כגון השם “אלי”, שהוא קיצור של אליהו ושל אליעזר וכדו’, יש להקפיד לכתוב את השם המלא. ומיהו שם קיצור שהוא שם בפני עצמו, כגון אלחנן חנן, יש לכותבו, רמ”א (שם) וגט פשוט (ס”ק עה).

[מד] כ”כ בספר שער המפקד, ובס’ נתיבי עם (עמ’ שסד).

[מה] ראה שו”ע (אה”ע סי’ קכט ס”ז), וברמ”א (שם) גבי גט, ומ”מ כתובה קיל טפי, ראה בשו”ת הר”ן (סימן עו), ובשו”ת הרשב”ש (סי’ ו’).

[מו] ומ”מ גם אם אינו רב, וכתב הרב, אינו מעכב, משום דהאידנא מקובל לכנות גם למי שאינו רב בתואר זה משום כבוד.

[מז] אע”פ שאין שם המשפחה לעיכובא ודי בשמו ובשם אביו וכמבואר בשו”ע (סימן קל) גבי עדות גיטין. מ”מ כיון שכיום מכירים את האנשים בשם משפחתם, ועוד, שמצוי שיהיה באותה העיר עוד אחד ששמו ושם אביו זהים לזה, ובפרט בערים גדולות, ע”כ נכון שיכתבו גם שם משפחתם אחר שם אביהם, וכדכתב בשו”ת אגרות משה (חאה”ע סימן קעח). וכן היה מורה ובא מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל הב”ד בספר ציוני הלכה (עמ’ צח) וכתב דלולא דמסתפינא היה כותב כן גם בגט, לפי שהאידנא בני האדם ניכרים ומזוהים ביותר ע”פ שמות משפחתם.

ועי’ באגרו”מ שיותר נכון שיכתבו פלוני בן פלוני “למשפחת” פלוני, כי היכי שלא יחשבו ששם המשפחה הוא חלק משם האב או חניכתו, ומ”מ גם אם לא כתבו למשפחת, לא מעכב.

[מח] ואפילו אם כתב אם שם האם במקום שם האב, עי’ דגול מרבבה (סי’ קכט ס”ט), ובגט פשוט (אות מח ואות נא) גבי גט, וכ”ש גבי כתובה דקיל טפי. ובפרט בני ספרד שמתברכים בפני צדיק בשם האם.

[מט] דעת מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובא בציוני הלכה (עמ’ צט).

[נ] אולם אינו מעכב, עי’ שו”ע (אה”ע סי’ קכט סי”ט), וברמ”א (שם).

[נא] ומיהו אם לא כתב תואר כהן או לוי, אינו מעכב כלל, ראה בב”י (אה”ע סי’ קכט ס”ז) לענין גט וכ”ש בכתובה דהוי כשר שטרות דעלמא. וע”ע בט”ז (שם ס”ק טז). וכ”כ בנד”ד בספר כתובה כהלכתה (קונט’ שביבי אש סי’ ו’) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל.

[נב] רמ”א (סי’ סו סעיף יא), ויש שמוסיפין “מבי אבוה ואמה”, ועי’ כנה”ג (סי’ סו הגה”ט או’ נ) מש”ב. ארץ חיים – סתהון (אה”ע סי’ סו ס”א).

[נג] וה”ה למוכת עץ שאיבדה בתוליה מחמת ניתוח או תאונה ומכה וכיוצ”ב שאין ליתן לה תואר בתולה, אולם רשאי לכתוב מהר בתולייכי ומאתיים וכנ”ל. וכן דעת מרן הגרע”י זצ”ל הב”ד בס’ משפט הכתובה ח”ג (עמ’ קכג), וכן מסקנתו שם.

[נד] תשב”ץ ח”ג (ענין שא), כנה”ג (סי’ סו  הגה”ט מג), שושנים לדוד ח”ב (סי’ סב), נתיבי עם (אה”ע סי’ מט), מרן הגר”ע יוסף זצ”ל תשו’ כת”י הובא בשו”ת מלאכת שלמה ח”א (עמ’ 3) לידידנו הגר”ד בנינו שליט”א, משפט הכתובה ח”ג (עמ’ קיא) ושאין לבזותה ברבים. ובני אשכנז כותבים “איתתא דא” או “כלתא דא”, עי’ פת”ש (סו”ס סו סק”ח) בשם הנחל”ש.

[נה] כ”כ האחרונים הנז’. ואע”פ שאינה בעולת עצמו, מ”מ רשאי לכתוב מהר בתולייכי, כי באמת נותן לה את מוהר בתוליה ככל אשה בתולה, ואין בזה מיחזי כשיקרא.

[נו] אולם אם היא כבר בהריון ממנו, יכתוב: ויהבינא ליכי “מהרייכי”. וכ”כ בס’ משפט הכתובה ח”ג (עמ’ קטו). וכ”כ בשו”ת מלאכת שלמה ח”א (סי’ קמה).

[נז] כן דעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בתשו’ כת”י הב”ד בשו”ת מלאכת שלמה ח”א (עמ’ 3). וכן דעת הגר”ש וואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי ח”ח (סי’ רפה או’ ה), וכ”כ הגר”ש עמאר (שם סי’ קלה), וכ”ד הגר”א בר שלום בספרו משפט הכתובה ח”ג (עמ’ קלו), ונימוקם, דלא נכון לכתוב על כלה זו תואר בתולה שהוא תואר של כבוד ויוצדק רק לבנות ישראל הכשרות. ומ”מ דעת הגרב”צ אבא שאול זצ”ל שאם אין ראיה ברורה שנבעלה או שמודה, רשאי לכתוב “בתלותא” דסו”ס חזקה דמעיקרא וחזקת הגוף שלה שהיא בתולה והיא חזקה אלימתא.

[נח] רמ”א (סי’ סו סעי’ יא), רדב”ז ח”א (סי’ קפ), נוה שלום (דיני כתובות סעי’ ג’). ואפי’ היא אלמנה וגרושה יחד, כותבים מתרכתא להודיע שהיא גרושה, כ”כ הב”ש (סי’ סו ס”ק כה) ורדב”ז (שם).

[נט] כנה”ג (סי’ סו הגה”ט או’ מו) וע”ש טעמו. שער המפקד (דף לג.), נתיבי עם (דיני כתובות עמ’ שסה), הגר”ש עמאר הובא בשו”ת מלאכת שלמה (סי’ קמג), משפט הכתובה ח”ז (עמ’ קפב). ויש שנהגו מבני ספרד להשמיט תיבת ארמלתא ובמקום זאת כותבים, “אמר לה להדא איתתא”, וכן הוא דעת הגר”ח פלאג’י הובא בחיים ושלום ח”א (סימן יג), וכ”ה ביפה ללב (סי’ סו ס”ק יב), ע”ש מילתא בטעמא.

[ס] נהר מצרים (הל’ כתובות או’ יד), ובשער המפקד (שם), נתיבי עם (שם), וכן הוא מנהג בני ספרד.

[סא] כנה”ג (סי’ סו הגה”ט או’ נב), שער המפקד (שם), מלאכת שלמה (שם), משפט הכתובה ח”ז (עמ’ קצב).

[סב] רמ”א (סי’ סו סעי’ יא), וע”ש בפת”ש (סק”ז), נחלת שבעה (סי’ יב או’ מא), מזבח אדמה (דף כג), שער המפקד(שם), נהר מצרים (נוסח הכתובה), נתיבי עם (עמ’ שלט), שו”ת מלאכת שלמה (שם).

[סג] ומתקנת הרבנות הראשית שלא לאשר כתובה שנכתב בה סכום של למעלה ממליון ₪. ומ”מ בכתיבת סכום גבוה מדאי, נראה הדבר כחוכא ואיטלולא ושאין החתן מתכוין באמת להתחייב סכום מוגזם זה. ונראה שהמסד”ק יסביר לחתן שאין בכתיבת סכום שאינו גובה פחיתות בערך הכלה. (ואדרבה אני נוהג לומר לחתנים הרוצים לרשום סכומים גבוהים בכתובה, וכי רק זה מה שהכלה שווה…).

[סד] ועושים כן משום סגולה לעין הרע, ומצינו כן כבר בכמה כתובות קדומות, ועי’ במשפט הכתובה ח”ג (עמ’ שלט) מה שדיבר מזה.

[סה] כן דעת מרן הגרא”מ שך זצוק”ל, וכ”ד מרן הגרע”י זצוק”ל. וטעמא דידהו, דבלא”ה היא יכולה כיום לדרוש מה שתחפוץ כדי להסכים לקבל את הגט, וממילא מה נפק”מ מה יכתבו בכתובה. הב”ד במשפט הכתובה ח”ג (עמ’ רצה).

[סו] בית חתנים ח”א (עמ’ רטז), ובמשפט הכתובה (שם).

[סז] ועל כן כאן בא”י נהגו לכתוב, “בארץ ישראל”, וזה עדיף מאשר לכתב את שם העיר, כיון שבזמננו מעבר מעיר לעיר הוא דבר המצוי ובפרט בתחילת חיי הנישואין, ואם כתב למשל פעיה”ק ירושלם ואח”כ רוצה להעבירה לבני ברק, אינו יכול לכופה וכמ”ש המהריט”ץ (סי’ ה), ע”כ נכון יותר לכתוב שם הארץ בלבד, וכן אמר לי אאמו”ר שליט”א.

[סח] כ”כ המהר”ם מינץ (סי’ קט) גבי כתובה, והגר”א פלאג’י הובא בספרו ויען אברהם (אה”ע סי’ יג). וע”ע בשער המפקד (הל’ כתובות נהר פקוד או’ יד). ובפרט שיש מי שכתב שהמנהג שלא לתקן כלל ואפילו טעויות בטופס השטר, ואולי למדו כן מגט וכמ”ש השו”ע (סי’ קכה סעיף יט) שנהגו שלא לקיימו. וילפינן כתובה מגט עכ”פ לכתחילה וכמ”ש הנחל”ש (סי’ יב ס”ק טז), ועוד. וע”ע בעזר מקודש (אה”ע סי’ סו ס”א), ויש שכתבו שיש  בזה משום סימנא טבא אם אין בה מחק.

[סט] דהא אפי’ בגט מעיקר הדין שרי אפי’ בתורף הגט ובלבד שיקיים את התיקון, וכפי שכתב השו”ע (סי’ קכה סעיף יט), וכ”ש בכתובה. וכן הסכמת רוב פוסקי ספרד שמועיל תיקון אפילו בתורף הכתובה ולא החמירו אלא בגיטין, וכ”כ הרב בית דוד (אה”ע סי’ מט), ובשער המפקד (שם) בשם הרבה גדולים ודהכי נהגינן האידנא מעשים בכל יום.

[ע] דלמעשה היום מדפיסים את רוב הכתובות כשמקום חתימת העדים נמצא מיד תחת והכל שריר וכו’, ואין משאירים מרווח כלל קודם חתימת העדים בשביל קיום.

[עא] ויש שמדקדקין לכתוב גם בשורה פלונית, ומיהו אינו לעיכובא.

[עב] וכשהקיום קצר בשורה אחת, נראה דאין צריך לסיים בכתיבת המילים “והכל שריר ובריר וקיים”, דהטעם שכותבין כן, הוא לפי שאין למדין משורה אחרונה ואיכא חשש זיוף שהוסיף קודם חתימת העדים שורה זו לפי שאין העדים יכולים לצמצם וכמ”ש השו”ע (חו”מ סי’ מד ס”א). אולם כשכל הקיום הוא רק שורה אחת, ושוב חתמו העדים תו ליכא למידי, דליכא למיחש שהוסיף שורה בעצמו דא”כ על מאי חתימי עדים. ולא דמי למ”ש הטור והשו”ע (סי’ מד סעיף יא) ע”ש, דהתם עושה הקיום קודם חתימת העדים בפעם הראשונה ולפיכך חייב לחזור ולכתוב דאין למדין משיטה אחרונה. ודו”ק. ובספר משפט הכתובה ח”ה (עמ’ שכח) כתב שאם לא סיים בוהכל שריר ובריר וקיים מעכב אפי’ בדיעבד, ודבריו מרפסין איגרא, וצע”ג. שו”ר בספר פתחי חושן ח”ט (עמ’ תרמב) שנקט כדברינו, שאם הקיום קצר בשורה אחת א”צ לכתוב שנית והכל ש”ו.

[עג] נחלת שבעה (שם או’ טז).

[עד] אולם אם חפץ לייפות את הכתב, ולהשלים חלקי אותיות הנקראים גם ללא תיקונו, מותר לעשות כן ואף ללא קיום, וכ”כ בשו”ת ישמח לבב (אה”ע סי’ לד).

[עה] ומצוי בעט נובע שאין הדיו נספג היטב ע”ג נייר הכתובה ובפרט בכתובות העשויות בדף חלק מאד.

[עו] שו”ע (אה”ע סי’ קל ס”ד), ובחו”מ (סי’ מה ס”א). משפט הכתובה ח”ה (עמ’ שכ).

[עז] ואע”פ שאין החתימה שם נוחה, מאחר ואין שם שולחן או מקום יציב לחתום עליו אלא חותמים באוויר והרבה פעמים יוצא שאין חתימה זו זהה לחתימת ידם המקורית, דהעיקר הוא שנדע מי הוא החותם גם אם אי אפשר להשוות את כת”י. עי’ בתשב”ץ ח”א (סימן ז’).  ובס’ משפט הכתובה ח”ו (עמ’ קסט).

[עח] שו”ע (אה”ע סי’ קל סעיף יא), וטעות נפוצה אצל העדים לחתום רק בשמם ובשם משפחתם, ע”כ יש למסדר הקידושין לזכור ולהדריך כל עד ועד קודם חתימתו שעליו לחתום כדין בשמו ובשם אביו.

[עט] אע”פ שאין שם המשפחה לעיכובא ודי בשמו ובשם אביו וכמבואר בשו”ע (סימן קל) גבי עדות גיטין. מ”מ כיון שכיום מכירים את האנשים בשם משפחתם, ועוד, שמצוי שיהיה באותה העיר עוד אחד ששמו ושם אביו זהים לזה, ובפרט בערים גדולות, ע”כ נכון שיחתמו גם בשם משפחתם אחר שם אביהם, וכדכתב בשו”ת אגרות משה (חאה”ע סימן קעח). ומיהו רבים לא מקפידין על כך אלא בשמות החתן והכלה ולא בשמות העדים, ראה בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ תרנ), ובס’ כתובה כהלכתה (עמ’ לט) בשם הגרש”ז אוירבך זצ”ל.

ועי’ באגרו”מ שיותר נכון שיחתמו פלוני בן פלוני “למשפחת” פלוני, כי היכי שלא יחשבו ששם המשפחה הוא חלק משם האב או חניכתו, ומ”מ גם אם לא כתבו למשפחת, לא מעכב.

[פ] עי’ שו”ע (אה”ע סי’ קל סעיף יא), ובכתובות דידן המודפסות כתוב תיבת “עד”. ובספר ילקוט יוסף – חופה וקידושין (עמ’ רט) כתב, שאביו מרן זצ”ל, היה נוהג לכתחילה לחתום בשמו ובשם משפחתו ללא הזכרת שם האב. ומיהו יש לומר, דדמי להא דאי’ בגיטין (לו.) רב צייר כורא וכו’, דשאני רבנן דבקיאין סמניהו, ואינה ראיה לכל אדם.

[פא] גיטין (לו.) תקנת רב”ג שיהיו מפרשים שמותיהם. ואע”ג שרבנן היו חותמים כן, כבר תי’ הגמ’, שאני רבנן דפקיע שמייהו. ועי’ תוס’ בב”ק (קד:), ובש”ך (חו”מ סי’ קכא ס”ק יא). וע”ע בשו”ת יפה ללב (סימן סו סק”ד). ומ”מ בדיעבד, אם ניכר שמו ע”י חתימתו, יש להכשיר. ובפרט שכך יוצאת חתימתו בבנק ובחוזים, ע”כ אין זה מעכב בדיעבד, וכמ”ש בחתם סופר בתשובה (אה”ע ח”ב סי’ כא) ובפרט שכתובה אינה גט אלא כשאר שטרי חיובי ממון. ועי’ משפט הכתובה ח”ו (עמ’ קנא ואילך) שהסתפק בדבר. ובשו”ת יבא ידיד – זעפרני ח”א (אה”ע סי’ ח’) כתב, דיש לחוש ולהחליף הכתובה. ולענ”ד פשוט כמ”ש.

[פב] פשוט. ועי’ משפט הכתובה ח”ו (עמ’ קסו) שהכתובה פסולה אפילו חתמו בסמוך.

[פג] יפה ללב ח”ד (סי’ סו סק”ה).

[פד] ואע”ג שבגט לא עבדינן הכי כמ”ש הרמ”א (סי’ קל סעיף יא), מ”מ ראה בכנה”ג (סי’ קכט בהג”ט אות כד), שיש כותבים כן. ומ”מ בכתובה שדינה כשאר שטרות לכו”ע מותר לכתוב כן, וכן העלו האחרונים, עי’ אוצה”פ (אה”ע סי’ סו בהל’ נוסח הכתובה ס”ק יד או’ ג’), ובשו”ת להורות נתן ח”ב (סימן קיד).

[פה] וכ”כ בספר משפט הכתובה ח”ו (עמ’ ריח).

[פו] שו”ת שבט הלוי ח”ח (סי’ רפה).

[פז] ובכה”ג יסיים “עד”.

[פח] הגר”נ קרליץ שליט”א הב”ד במשפט הכתובה ח”ו (עמ’ רה).

[פט] נהר מצרים (הל’ כתובות ס”ד). וכיון שעשה קנין בפניהם אין לחוש כ”כ אם לא חתמו מיד וכמ”ש השו”ע (סי’ סו ס”א). וא”צ להחתימם יחד זה בפני זה, ולא דמי לגט.

[צ] רשב”ץ ח”ג (סי’ שא), נהר מצרים (הל’ כתובות סעיף יב) שכן הוא מנהג ירושלים, שו”ת זבחי צדק החדשות ח”ג (סימן נד). וג’ טעמים הוזכרו בזה, א. שלא יוכל לטעון לא הבנתי את הקריאה. ועי’ בשו”ת יבי”א ח”ג (אהע”ז סימן יג) מה שכתב בטעם זה. ב. שאם לא ימצאו לקיים חתימת ידי העדים יקיימו חתימת החתן. ג. שיהיה לזה תוקף בערכאות. ואם שכח להחתים החתן, אינו מעכב, וכ”כ בשו”ת אבני האפוד (סי’ ה’). וראיתי כתובות שאין מופיע בהם חתימת החתן כלל. ולפי טעמים אלו, גם אם לא חתם בשמו ובשם אביו, רק כדרכו בחתימת ש’קים סגי בהכי.

[צא] וא”צ לחתום בשמו ובשם אביו, כיון שאינו עד. ובטעם הדבר שנהגו כן, כדי שאם יהיו חששות וספיקות גבי כשרות הכתובה והעדים יוכלו לברר על ידו הדבר, וגם שמאשר שהכל נעשה כדת וכדין ושהעדים היו כשרים. ומיהו אינו לעיכובא כלל. ונראה דמטעם זה יותר טוב לכתוב את שמו ושם משפחתו ולא בחתימה כדי שיוכלו לזהותו בנקל.

[צב] ויש לציין שפעמים מצוי שאין הרושמים ברבנות מדקדקין בכתיבת הכתובה ובפרט בשמות, לפיכך אין להעתיק מהעתק אלא לאחר בירור מפי החתן והכלה והוריהם את שמותיהן, ומ”מ גם אם אלא דקדקו בהעתק, כל שהכתובה נכתבה כהלכתה, אינו לעיכובא, וכפי שהעלה בשו”ת מלאכת שלמה – עמאר (סי’ עו).

[צג] ולענ”ד ראוי לעשות כן, שמן הניסיון לאחר החופה מצוי שאין העדים והחתן מצויים לו, ולהחתימם תחת החופה גם על העתק, גורם עיכוב וטרחא. ואין לחוש במה שחותמים קודם החופה ומיחזי כשיקרא, דהא אפילו בכתובה עצמה יש מקילין, עי’ בדרכי משה (סי’ סו סק”א), וברמ”א (סעיף א’) מכיון שעסוקין באותו ענין. וכ”ש בהעתק שהוא שטר הפסול לגבייה. ושו”ר בס’ משפט הכתובה ח”ו (עמ’ עג) שכן היה נוהג מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל שביושבו לכתוב את הכתובה על השולחן לפני החופה, והוא הוזמן להיות עד, חתם שמו בהעתק, בלי קנין ושבועה. וראה הערה הבאה.

[צד] דאל”ה מיחזי כשיקרא דהחתן עדיין לא קיבל קנין ושבועה וכיצד יחתמו ע”ז אנן סהדי וכו’. ומיהו עי’ בדרכי משה (אה”ע סי’ סו) וברמ”א (ס”א) שיישב המנהג כיון דעסוקין באותו ענין, וכן מנהג של כמה מחכמי בני אשכנז, ראה בס’ ארחות רבינו ח”ה (סי’ יא), ובקובץ מבקשי תורה – נישואין, ובס’ אפריון חתנים ח”ב (סי’ סח), וכן דעת הגר”ח קנייבסקי שיש לעשות החתימה קודם החופה, הב”ד בס’ נתיבי המנהגים (ע’ תקלו). מ”מ בני ספרד נהגו לחתום תחת החופה, וכן היה מנהגו של מרן הגרע”י זצ”ל.

[צה] דהא עיקר השטר הוא בחתימת העדים, וחתימת החתן אינו לעיכובא אפילו בכתובה המקורית כ”ש בהעתק. וכן העלה הגר”ש עמאר בשו”ת מלאכת שלמה ח”א (סי’ סב) .

[צו] דהאידנא אין אפשרות לגבות בהעתק זה לפי שהוא פסול לגבייה מאחר וכתוב בו את המילה “העתק”, והייעוד שלו הוא שאם תאבד הכתובה, יעשו כתובה נוספת לפי העתק זה.

[צז] עי’ רמ”א (יו”ד סי’ קצב ס”ב), וסמכינן בכה”ג שאם טבלה מן הסתם גם שמרה ז”נ כראוי. וכן הוא תקנת “הרבנות הראשית” שעל הכלה לטבול קודם חופתה ומביאה אישור מהבלנית שטבלה כראוי.

[צח] ונכון לעשות כן, דפעמים מחמת לחץ שכחו להביא את הטבעת, או שאינם יודעים היכן הניחוה, וכשבאים לקדש מתחילים לתור אחריה, ויש מסדרי קידושין הלוקחים את הטבעת מיד החתן ומניחים אותה תיכף בכיסם עד שעת הקידושין, וכן ראיתי שהיה נוהג מרן הגרע”י זצוק”ל.

ובציבור שאינו דתי, נכון לשאול את החתן קודם החופה אם קנה מכספו את הטבעת, כיון דהרבה פעמים אינם מודעים לזה, ופעמים חיים קודם לכן חיים משותפים וחשבונות משותפים.

[צט] גבי גילוח בתער, ראה בשו”ת רע”א (סי’ צו) שאין איסור זה ידוע לאינשי ולא נפסל עד שיודיעהו. ועי’ ערוה”ש (חו”מ סי’ לד ס”ה) דפליג. ונראה דהכל לפי המקום והזמן, וגם האידנא תלוי במקומות ובסביבה בו נמצאים, וקשה לעמוד על הדבר.

[ק] כי פעמים אין כלל מי שראוי להיות עד ובחתונה עצמה קשה לעמוד על הדבר מי שומר שבת וכדו’, וגם פעמים גורם הדבר לאי נעימות, ובפרט אם החתן מייעד עדים שאינם בני תורה, והמסדר קידושין לא מצי בנפשיה להתחיל לחקרם על כשרותם, וע”י שיידע מראש יכול להכין עדים כדבעי.

[קא] ע”פ הב”י (סי’ מב) בשם תשובת הרשב”א דאומדנא לא מהני בענין זה. וכ”כ הרמ”א (סי’ מב ס”ד), ובשו”ת הרמ”א (סי’ ל). ואם לא ראו ממש את הנתינה, הוי ספק קידושין.

[קב] רשב”א קידושין (ה:) ובתשובותיו ח”א (סי’ תריג), שו”ת זכרון יהודה בן הרא”ש (סו”ס צא). ומ”מ אינו לעיכובא, כיון דעסוקין באותו ענין, וראה ט”ז (סי’ כז סוס”ק א’), דאפילו החתן החסיר תיבה לא מעכב, כ”ש שמיעת העדים.

[קג] ראה להלן דיני הקנין.

[קד] ראה להלן דיני השבועה.

[קה] ע”פ הב”י (אה”ע סי’ יא), בית שמואל (אה”ע סי’ קלג סק”א), ערוך השולחן (אה”ע סי’ מב אות ל) דבעינן שיראו אחד את השני, ולא מהני “עדות מיוחדת”. ואם לא יעמדו יחד, שכיח שמחמת הצפיפות לא יראו אחד את השני ולדעת הפוסקים הנז’, יש חשש בקידושין. ומיהו יש חולקים דס”ל, דדוקא אם אין עד אחד יודע מעדותו של העד השני כמו זה מחלון וזה מחלון אחר יש לחוש, לא כן בחופה שכל אחד יודע מעדות השני, ליכא למיחש אע”ג דאינם רואים אלו את אלו. וכ”כ בשו”ת תשובות והנהגות ח”ד (סי’ רפז), ומ”מ כתב, דלכתחילה יזהרו בזה. וע”ע באוצה”פ (סי’ מב סעי ב’) בהרחבה.

[קו] אצל בני ספרד הכלות הולכות עם טול שקוף מעט ומראה פניה ניכרים, לחוש לדעת המבי”ט הנז’ בפת”ש (סי’ לא סק”ה), ועי’ בשו”ת יבי”א (ח”ד אהע”ז סי’ ה או’ ו’) שהביא כן בשם הזכרון יהודה בן הרא”ש. ושיש לחוש לכך. (ובחוגים של אינם שומרים תורה, רוב הכלות באות בלי כיסוי כלל). וע”ע בפת”ש (אה”ע סי’ לא סק”ה), ובאבני מילואים (סי’ לא סק”ד) מה שביאר בדעת המבי”ט. ואכמ”ל.

[קז] ועל ידי שיודיע להם כן מראש, יחסוך בזה הרבה עגמת נפש מהצדדים כפי שנוכחתי בכמה מקומות.

והטעם שנהגו בארץ הקודש להצמיד ברכת הגפן לברכת שהכל ברא לכבודו, עי’ בשו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ ער) לפי שהגפן בא לצורך ברכת החתנים וממילא גנאי הדבר להפרידם אע”פ שמעיקר הדין, שרי. וכ”כ בשו”ת להורות נתן ח”ד (סימן קה). ומיהו עי’ בשו”ת בצל החכמה ח”ו (סי’ קכו) משכ”ב. ובמקום כיסופא שאין די כיבודים, יש להקל להפרידם.

[קח] דבכמה חופות שנוכחתי ראיתי ששכחו להביא “פותחן” ליין והחופה התעכבה. ובדרך כלל בעלי האולם דואגים להכין ולסדר מראש במקום החופה ב’ כוסות ריקים ובקבוק יין, אולם פעמים רבות אינם שמים פותחן ליין, ויש טרחא דציבורא ואינו מן הכבוד, וע”כ החכם עיניו בראשו.

[קט] ואם היה היין פתוח ונשאר משמחה קודמת ואין ידוע מי פתחו, יש להתיר לקדש עליו, דהא אפילו בעכו”ם שאינו עובד ע”ז יש להתיר את הנשאר בבקבוק, ולא אמרינן ביה ניצוק חיבור ורק בעובד ע”ז, אסור כמ”ש השו”ע (יו”ד סי’ קכה), וכן העלה בשו”ת יבי”א ח”א (חיו”ד סי’ יא או’ כא) אפילו גבי גוי, וכ”כ בס’ הליכות עולם ח”ז (עמ’ קסח). ועוד, דלא יהא אלא ספק, כבר כתב הש”ך (סי’ קכד ס”ק לג) להקל אפי’ בגוי, כ”ש במחלל שבת דבלא”ה רבים מקילין בו בעצם הדין.

[קי] ומן הנסיון כדאי מאד לברר זאת קודם עלייתו לחופה כיון שהרבה פעמים מחמת לחץ או התרגשות יתר בעת הצורך אינם יודעים היכן מצויים פריטים אלו, או שאותו קרוב משפחה שהיה אחראי על הבאתם בעת הצורך איננו, וגורם הדבר לטרחא דציבורא ולאי נעימות גדולה למשפחות.

[קיא] הגם שנהגו האידנא בכל אתר לכבד אחרים וכן בז’ ברכות שבסעודה, מ”מ יש להיזהר מהפסק, ובכמה חופות שנוכחתי, קראו ברמקול בשם המתכבד, והיו צריכים לחפשו בכל האולם ולפלס לו דרך בין העוברים ושבים, וזה לא ייעשה, וע”כ טוב ונכון שיודיע מתחילה לאלו המתכבדים מראש כדי שידעו לעמוד סמוך לחופה ולעלות מיד לברך. ובלא”ה לפי”ד האגרו”מ שלכתחילה יש למברכים לכוין לתחילת הברכות כן יש לעשות. ועי’ בס’ הליכות שלמה (פ”ט עמ’ קכד הע’ 29 מה שהביא מעשה ע”ז בשם הגרשז”א זצ”ל). גם בשו”ת יביע אומר ח”ה (אהע”ז סימן יב במילואים) ראיתי שהעיר מזה, וכתב, שצריך להודיע מראש לכל המוזמנים כדי שיתקרבו למקום החופה.

 

[קיב] דהנה מחללי שבתות בפרהסיא אינם מצטרפים לכל דבר שבקדושה, וכמבואר בפמ”ג (סימן נה א”א סק”ד), ובמ”ב (ס”ק מו), וה”ה גם שאינם יכולים להוציא ידי חובה אחרים, והנה בברכות החופה נחלקו האחרונים מדין מה הצריכה הגמ’ בכתובות (ז.) עשרה,  דהפני יהושע כתובות (ח.) כתב, דברכת חתנים ואבלים בעשרה מטעם דכל בי עשרה שכינתא שריא. אולם בפשטות מלשון הגמ’ בכתובות (שם) יותר נראה שהוא מדין פרסום, וכדכתיב התם “במקהלות ברכו את ה”, ולפיכך הוצרכו להביא קרא מיוחד על זה. וכ”כ בס’ ערוך השולחן (סימן סב או’ יא), וע”ע בשו”ת שבט הלוי ח”ח (סי’ רעט). ולענ”ד יש לתלות מחלוקת זו בפלוגתת תרומת הדשן (פסקים סי’ קמ) והרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה ה’) הוב”ד בב”י (סימן סב), האם מותר לומר ברכת נישואין ללא עשרה. ודו”ק. ומ”מ מאחר ומרן בב”י ובשו”ע (סי’ סב סעיף ד’) הכריע שלא כתרוה”ד ושעשרה הוי לעיכובא, יש להקפיד בדבר. ועוד, שיש לחשוש לכוס היין שמחזיק בידו, שלא יעשנו יין נסך. וע”כ יש למסדר קידושין לבקש בשפה יפה מהחתן והכלה ומבני משפחותיהם קודם החופה שלא יכבדו סב או אח ושאר קרובים שהם מחללי שבתות לומר אחת הז’ הברכות. אולם רשאי ליתן להם לקרוא את הכתובה בקול רם. ואם הם עוברי עבירה לתאבון שיצרם תקפם, ומ”מ שומרים שבת, רשאי לכבדם בברכה, וכמבואר בשו”ע (או”ח סי’ נה סעיף יא).

[קיג] חדא, דכבר האריכו האחרונים טובא לבאר האם למחללי שבתות יש האידנא דין של תינוקות שנשבו, וכמ”ש הרמב”ם (פ”ג מהל’ ממרים הלכה ג’), ולימדו זכות על המתירים לצרפם למנין וקריאת התורה, ראש המדברים בשו”ת בנין ציון ח”ב (סי’ כג), שו”ת מהר”ם שיק ח”א (סי’ פא), חזו”א (יו”ד סי’ א’ וב’), אגרו”מ ח”א (סי’ כג), וח”ב (סי’ יט), שו”ת יבי”א ח”ה (סי’ יב), וע”ע בפסק”ת (סימן נה או’ כא). ועוד, דרבים מהם אע”ג שמחללי שבתות הם, מ”מ כיון שמתביישים לחלל בפני אדם גדול, אינם בגדרי מחללי שבתות בפרהסיא, וראיה מעירובין (דף סט.), וסמכו ע”ז לדינא המ”ב (סי’ שפו ס”ק ה’), והאור לציון ח”ב (עמ’ קפב). ונראה עוד, דיש לצרף דעת הפוסקים שעשרה בברכות החופה אינם לעיכובא וכדברי התרוה”ד וראה בית שמואל (סי’ סב סק”ד), ונודע ביהודה (סימן נו) הב”ד הפת”ש (סק”ו). ומ”מ נכון שבאופן זה, יברך את הז”ב על יין מבושל.

[קיד] תיקוני הזוהר (תיקון י), מהריק”ש בהגהו’ ערך לחם על השו”ע (אה”ע סימן סא), שו”ת חיים ושלום – פלאג’י ח”ב (סימן כח), נהר מצרים (חופת חתנים ס”ד), כנה”ג (אה”ע סי’ בה הגה”ט או’ ב’). גם בשו”ת יביע אומר ח”ו (אהע”ז סי’ ח’ או’ ב’) כתב שיש להוכיח בנעם את האנשים היושבים על מקומותיהם בעת עריכת החופה, ע”ש.

וכאן המקום להעיר, מה שראיתי כמה מסד”ק שדורשים קודם החופה באריכות, והחכם עיניו בראשו שבדרך כלל אין העיתוי מתאים כלל ואין ד”ת חביבים על שומעיהם בעת הזו, ואם רוצה יאמר דברים קצרים בשבח החתן והכלה והמשפחות ובגודל חשיבות המעמד שנמצאים בו כעת ותיכף יתחיל בעריכת הקידושין.

[קטו] הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובא בקובץ מבקשי תורה (כרך ו’ קובץ לא עמ’ שלג), שו”ת תשובות והנהגות ח”ד (סי’ רפז), ספר הנישואין כהלכתם ח”א (עמ’ שב), ועוד.

[קטז] אגרות משה (חאו”ח ח”ב סי’ קח), וע”ע בהערה שבשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ ט) בשם החזו”א שדעתו היתה להקל בדבר. ועי’ שו”ת שבט הלוי ח”י (סי’ רמד ורמה) שכתב, שהמברכים ברכת הקידושין והנישואין ברמקול, שפיר יש להם על מה שיסמכו, ע”ש מילתא בטעמא, וסיים, דרק המהדרין מן המהדרין נזהרים בזה. ונראה שסמך ג”כ עמ”ש איהו גופא בשו”ת שבט הלוי ח”ה (סי’ פד). וע”ע בס’ ארחות רבינו ח”ה (עמ’ יט) שבעל הקה”י זצוק”ל היה אומר את ברכת האירוסין והנישואין ברמקול. וכן ראיתי שהיה מנהגו של מרן הגרע”י זצ”ל שלא להקפיד על כך.

ונראה דבפרט אם עורך קידושין בחתונות של ציבור חופשי, שהציבור ברובו עומד במרחק ממקום החופה ולזר ייחשב אם לא ישתמש במיקרופון, ומה גם שבציבור זה אם לא ישתמש ברמקול, הציבור יתנתק לחלוטין מסידור הקידושין וישהו בשיחה בטלה וימתינו ש”הטקס המשעמם” הזה יסתיים וחומרא דאתי לידי קולא הוא, לא כן אם עורך הקידושין בטוב טעם ודעת ויברך הברכות בקול רם, יש באפשרותו לקדש שם שמים עי”ז, וד”ל.

[קיז] עי’ שו”ת שבט הלוי ח”י (סי’ רמה), ודו”ק. ועי’ בשו”ת יחוה דעת ח”ג (סי’ נד), ובמה שביאר דבריו בנו הגרי”ד יוסף שליט”א בספרו תורת המועדים – פורים (עמ’ קעג). וע”ע קובץ פעמי יעקב (מא – מד), מה שנו”נ בזה.

[קיח] דהא אינה עשויה להוציא את החתן והכלה יד”ח, אלא שהעדים ידעו על מה הם חותמים, ואדרבה מן הראוי לקרוא את הכתובה ברמקול, כדי שכל הנוכחים במעמד לא ישוחחו איש עם רעהו ויטו אזן קשבת.

[קיט] דהא אפי’ נתן לה כשהיו עסוקים באותו ענין ולא אמר דבר מהני, כמ”ש השו”ע (סימן כז ס”א), כ”ש בנד”ד.

[קכ] נחלת שבעה (סימן ב’ אות יא), שו”ת בנין ציון (סי’ קנז) דאפילו מקבל שכר, שרי ואין בזה פסול של נוגע. וכן נראה פשוט דאינו מקבל שכר על העדות אל על הסידור חופה ולמה ייפסל, ואף לכתחילה יכול לעשות כן. וכן ראיתי את מרן הגרע”י זצ”ל נוהג כן אף בחופות בני תורה.

[קכא] רשימת הפסולים המצויים להעיד בחופה: סבים של החתן והכלה מב’ הצדדים, (כולל סבים חורגים), אח של סבא או אח של סבתא של החתן והכלה, אבא אפילו חורג, דוד של אבא או דוד של אמא של החתן והכלה, בני דוד מצד האבא או מצד האמא של החתן והכלה, בעלי בנות דוד, אח (כולל אח חורג) של החתן או הכלה, בעל אחות של החתן והכלה. סבים של הורי החתן והכלה, דודים של הורי החתן והכלה, אחים של הורי החתן והכלה, בעלי אחיות של הורי החתן והכלה, בני אחים או בני החיות של הורי החתן והכלה וכן בעליהן של בנות האחים או האחיות, נכדים של הורי החתן והכלה, בעלי נכדות של הורי החתן והכלה.

[קכב] עי’ בספר נתיבי עם (עמ’ שפב).

[קכג] ויש ע”ה הסבורים שרק קשר משפחתי – “קשר דם” פוסל בעדות, ועל כן נכון לברר היטב האם יש להם קורבה על ידי נישואין.

[קכד] ופעמים הכלה אינה יודעת ויש להיזהר בזה, ובפרט אם המסד”ק הוא עצמו אחד מן העדים. וראה בזה בבאר היטב (סי’ מב סק”ט) בשם המהרי”ט, וע”ע בשו”ת מהר”ם פדאווה (סי’ לב), ובח”מ (סי’ מב סק”ח). ומטעם זה ועוד טעמים טוב ונכון להכריז את שמם של העדים ברמקול קודם עלייתם לחופה, ועי’ בס’ הנישואין כהלכתם ח”א (עמ’ רסב).

[קכה] ראה שו”ע (סי’ נה ס”א), ב”ח (ריש סי’ סא), וברמ”א (סי’ לא ס”ב).

[קכו] דהרי אין הכיסוי נחשב למעשה חופה, וגם לדעות דס”ל דהוי חופה ראה ברמ”א (סי’ נה ס”א), מ”מ חופה אינה צריכה עדים, וגם למ”ד דצריכה עדים, הוי חופה שקודם קידושין, ואע”ג שהב”ח (ריש סי’ סא) כתב, שנהגו שהחתן מכסה, מ”מ לא כתב שצריך עדים. וגם ע”ד הב”ח תמהו האחרונים, דמנ”ל שצריך שהחתן יכסה, עי’ בשו”ת שבט הלוי ח”י (סי’ רמב). ומ”מ לבני ספרד הנוהגים כפסק מרן השו”ע, החופה היינו הייחוד בביתו. ועי’ בספר משפט הכתובה (פרק נד עמ’ תקג) שתמה ג”כ בזה על מנהג הספרדים שחושבים כן לעיקר שצריכים העדים לראות את הכיסוי. וע”ש שגם הגרח”ק שליט”א כתב, שאין צריך עדים לזה. ומה שנהגו כן בקרב בני אשכנז, נראה דכיון שאצלם הכלה הולכת עם טול עבה ואין העדים רואים פניה בשעת החופה, אבל אצל בני ספרד, שהטול שקוף, אין להקפיד בכך, וגם אם אין פניה ניכרים, די במה שרואים בעת שנותן לה לשתות מכוס של ברכת האירוסין. ובפרט שהרבה פעמים בעת הליכת העדים לעזרת הנשים עלולים להיכשל בראיות אסורות, וד”ל. וכן העלה בספר ילקוט יוסף – חופה וקידושין (עמ’ קכג).

[קכז] כ”כ הרוקח (סי’ שנט) ואסמכיה אקרא:”נצבה שגל על ימינך” ס”ת כלה. ועי’ ברחיד”א בספרו מדבר קדמות (מערכת כ או’ טו”ב), ובבה”ט (סי’ סא סק”ז).

[קכח] סידור זה של הקרובים אינו חובה מן הדין, אלא שכן נהגו רבים ממסדרי הקידושין והוא מטעמי הצניעות והכבוד, ואם רוצה אם הכלה לעמוד ליד בעלה או להיפך בצד החתן וכפי שמצוי בחוגים מסוימים, לא יתעקש ע”ז כלל.

[קכט] וכמ”ש הכנה”ג הוב”ד בבאר היטב (סי’ סא סק”ז), וכ”כ בס’ ערוה”ש (סי’ סב סעיף ט’) שכן הוא מנהגם. ועי’ בס’ משפט הכתובה ח”ח (עמ’ תיט) שנכון להעמידם לצד מזרח אם ניתן.

[קל] כנה”ג (סי’ סא הגב”י או’ א’) ושלא כדברי הרמ”א (שם), תעלומות לב ח”ג (סי’ נז) שדי חמד (מע’ חתן וכלה או’ א’). ומ”מ פשוט דאם רצונם לעשות החופה תחת כיפת השמים, אין בזה כל קפידא.  וראיתי דבר פלא בקונט’ נר ציון שהביא שהגרב”צ אבא שאול זצוק”ל אמר שאין לבני ספרד לעשות כן דיש סרך איסור בדבר דהוי כמקדש בשוקא. ונראה פשוט דגם לדבריו, הקפידא היא דווקא אם עושה כן ברחוב ממש, אבל אם עושים כן על גג האולם או בחצר האולם המוקף ומגודר במחיצות כפי שנהוג בדר”כ, אין לחוש דלא מיחזי כפריצות וכזנות, ובלא”ה נראה דהאידנא דמכינים מקום מיוחד עם יריעות וכלונסאות המיוחדים לכניסת החתן והכלה, תו לא נראה דהמקדש שם הוי כפריצות. וכן ראיתי בספר המנהיג, וראה עוד בספר משא המלך – אברג’ל (ברכות עמ’ תתפ) שהעלה כן.

[קלא] מנהגי מהר”ם מרוטנבורג (עמ’ 82), ערוך השולחן (שם), קובץ מבקשי תורה (קובץ כט) בשם הגרי”ש זצ”ל. והיינו טעמא, כדי שיברכם פנים כנגד פנים. אולם מצד המציאות ראוי שיתחשב גם בצלמים המצויים באותה העת תחת החופה, וע”כ יתרחק מעט ויצדד גופו מעט לצד.

[קלב] כדי שלא יהיה הפסק בין הברכות לקידושין.

[קלג] ויש נוהגים שהחתן מייחד את העדים באמירת “אתם עדי”, ומ”מ מעיקר הדין די במה שקוראים להם תחת החופה שיעלו להעיד דהוי כייחוד, (ואע”פ שאין החתן מייחדן, ועי’ ערוה”ש סי’ מב סעי’ לא) וגם אם לא קוראים בשמם תחת החופה, אם הרב או החתן הכינם קודם לכן שהם יהיו העדים וכפי שמצוי בהרבה חופות, פשיטא דסגי בזה ואין צריך לייחדם דווקא תחת החופה. ועי’ בשו”ת פרי השדה ח”א (סימן ז’), וכן ראיתי שהיה מנהגו של מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל שלא לייחד את העדים באמירת “אתם עדי”. ובפרט שכן דעת השו”ע (סי’ מב סעי’ ד’) דקידש בפני עדים אפילו לא אמר אתם עדי, מקודשת.

[קלד] דמעיקר הדין אפילו בקידוש הלילה דהוא דאו’ שרי לקדש על יין לבן וכנז’ בשו”ע (סי’ רעב ס”ד), ואע”ג שהרמב”ן ס”ל שפסול לקידוש, מ”מ בהבדלה מודה כנז’ שם, והכא לא גרע מהבדלה דהא שרי לברך ברכת אירוסין ונישואין על חמר מדינה וכמבואר בשו”ע (סי’ לד ס”ב). ואע”ג שמצווה לחזר אחר יין אדום וכנז’ בב”י (סי’ רעב) בשם הירושלמי, הכא שאני דיש לחוש שמא יישפך מהיין על בגדיהן של החתן והכלה או על הקרובים העומדים סביב ויגרם עגמת נפש וצער, וכן ראיתי בעיני שמחמת צילומים, או התרגשות יתר, הזיזו את כוס המקדש ונשפך היין. ועל כן טוב לנהוג כן. ועכ”פ יש לשים לב לזה קודם היכנסו לחופה דיש בעלי אולם שמסדרים יין אדום, או כפי שיזדמן לידם. ושוב ראיתי עתה בספר ציוני הלכה – נישואין (עמ’ כד) בשם הגרי”ש אלישיב זצוק”ל שהורה, שאם הכלה רוצה שיקדשו ביין לבן, יעשו כרצונה כיון דאין מעלה ליין אדום על פני יין לבן אלא שהאדום משובח יותר באיכותו, אבל היום מה ההבדל ביניהם, ורק בד’ כוסות יש מעלה לצבע היין. וראה עוד בספר נתיבי המנהגים – דבורקס (עמ’ תקלח).

[קלה] דכפי שנתבאר לעיל מצוי שנשפך על בגדיהן של החתן והכלה בעת ששותים, ואע”פ דכוס של ברכה בעינן שיהיה מלא וכדמבואר ברמ”א (סי’ קפג ס”ב), מ”מ כבר כתב שם המ”ב, דאם ישפך ע”ג הארץ אין צריך למלאותו כ”כ וגם זה בכלל כוס מלא. ואדרבה יעויין בט”ז (שם סוסק”ד) שכתב, דיש שביארו דזהו “עיטור” המבואר בגמ’, והיו מקומות שנוהגים לכתחילה שלא למלאות הכוס עד גדותיו ומשאירים עטרה סביבו. וכן היה נוהג הגרש”ז אויערבאך כפי שנתבאר בספר שלמי שמחה (עמ’ קעה).

[קלו] וכמ”ש השו”ע (סי’ לד ס”א). ומה שנוהגים לברך בשביל החתן הוא כדי שלא לבייש מי שאינו יודע לברך, וכנז’ בב”ש (סק”א). ונכון שגם הכלה תכווין וכנז’ בנודע ביהודה (תניינא אהע”ז סימן א’) הוב”ד בפת”ש (סי’ לד סק”א). וכ”כ הבא”ח (ש”א פ’ שופטים ה”ב), וכן העלה בס’ הליכות עולם ח”ב (פ’ שופטים או’ ב’). וכן יש להזהירם שלא לענות אחריו ב”ה וב”ש, וכמ”ש החיי”א (כלל כ סעיף ג’), השדי חמד (מע’ ה’ אות ט), המשנה ברורה (סי’ קכד ס”ק כא), ובשו”ת יבי”א ח”ח (סימן כד),

[קלז] ואם דיברו החתן והכלה קודם שתייתן מהיין, אם הוא מענין הקידושין כפי שהוא בדר”כ, א”צ לחזור ולברך. כמבואר בשו”ע (או”ח סי’ קסז ס”ו). ולפיכך נהגו לשאול קודם הקידושין את העדים אם הטבעת שווה פרוטה ולא חשו להפסק. (ואע”ג שמבואר ברמ”א שם דלכתחילה אסור להפסיק אפי’ בדברים שהם לצורך, מ”מ כיון שאנו רוצים שהכלה תשמע שמקדשה בשווה פרוטה ואין זמן אחר יאות לזה, חשיב כשעת הצורך). ואף אם הסיחו בענין אחר קודם שתייתם, אם הוא לאחר שתיית המקדש, לא חשיב בדיעבד הפסק, כמבואר שם ברמ”א, וגם לחולקים שם, עי’ מ”ב (ס”ק מג), בנד”ד די”א דהוי ברכות השבח כמ”ש הרא”ש כתובות (דף ז:), נקטינן סב”ל.

[קלח] ודעת הרמב”ם (שו”ת פאר הדור סי’ ו’) שאם אין המברך טועם הוי ברכה לבטלה. ובפרט האידנא שחתנים וכלות רבות אינן שמים ליבן לכוין בברכתו לצאת יד”ח, דהשתיה הוי לעיכובא, עי’ בשו”ת אפיקי ים ח”ב (סי’ ב’) בשם הגר”ח מבריסק זצוק”ל. ומ”מ א”צ לשתות רביעית, וכמ”ש המחזור ויטרי (סי’ תקג) והב”י (הל’ מילה סי’ רסה) בשם הרשב”א. וכ”כ הכנה”ג (אבה”ע סי’ לד או’ ג’).

[קלט] ונכון שיקנח בידו (או במטלית) מקום נשיקת הפה אחר שתייתו, וכמ”ש השו”ע (או”ח סי’ קע סעיף כב), וכ”כ בשו”ת יבי”א ח”ה (אבה”ע סי’ י’ סוף או’ ז’) גבי נידון דידן. והגרש”ז זצ”ל כשהיה מסדר קידושין לבחור ספרדי היה נוהג לשפוך לכוס אחרת ושותה ממנה, הוב”ד בקונ’ אפריון שלמה (או’ כו). אולם ראיתי בכמה חופות, רבנים שליט”א ששופכים מעט מהיין על ידיהם ומלקקים אצבעותיהן, ונראה דאין זה מכבוד החכם והציבור, ובפרט אם עורך חופה לציבור רחוק משמירת תורה ומצוות שגנאי הדבר בעיניהם וקרוב לחילול ה’. ושו”ר בס’ משפט הכתובה ח”ח (עמ’ תלד) שמרן הגרע”י זצוק”ל הקפיד מאד על ת”ח אחד שעשה כן. וכן ראיתי בספר ילקו”י – חופה וקידושין (עמ’ רלו).

[קמ] ואין דין שאמה בדווקא תשקה אותה, אלא שנהגו כן משום צניעות, והעיקר שהחתן לא ישקה אותה כיון שעדיין היא בגדר כלה ללא ברכה אסורה עליו כנדה, ונדה אסור לבעלה להשקות אותה יין כמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ קצה סעיף יג). וכן הרב לא ישקה הכלה מן היין.

[קמא] ולכאו’ יש להיזהר בזה גם באופן שהכלה הגיעה כששערות ראשה אינם מכוסות בפאה, שכן צריך להיות מעיקר הדין וכפי שכתבתי בשו”ת תורת מאיר (אבה”ע סי’ יג) בחיוב חובת כיסוי ראש הכלה ביום כלולותיה גם אם לא מתייחדים מיד אחר החופה, אלא שלענין ברכה יש לסמוך המקילין, עי’ בשו”ת מהר”י הלוי (סימן ט), ובשו”ת יחווה דעת ח”ה (סימן סב), ובפרט שבדרך כלל יש “טול” על ראשה. מיהו עי’ בשו”ת מהריא”ץ (חאו”ח סי’ ח’) שהחמיר בזה.

[קמב] ובחופות של ציבור שיש חשש שהכלה תבוא בצורה כזו או אחרת, יש למסדר קידושין להודיע מראש לכלה לכסות גופה וזרועותיה החשופים ב’שכמיה’ או בצעיף וכדו’ לפחות בשעת החופה, ובדרך כלל אם מסביר בסבר פנים יפות ומשדלה בדברים בגודל מעמד קדושת החופה, הדברים מתקבלים על לב.

[קמג] שו”ע (או”ח סי’ עה או’ ו’), וכן מסקנת האור לציון ח”א (סי’ ח’), דאם רק לפני המקדש יש ערווה ומן הצדדין אין ערווה, ראוי להחמיר כדעת הרשב”א ולהחזיר גופו לצדדין, ואם בכל המקום יש לפניו ערווה, כיון שפשטות לשון הרמב”ם והשו”ע להתיר בעצימת עיניים, סגי בהכי. וכן העלה בשו”ת יבי”א ח”ג (או”ח סי’ ז’), ושכ”כ בשו”ת ישכיל עבדי ח”ד (חאו”ח סי’ ט או’ ג’). ונראה דכיון דבראייה תלה רחמנא, סגי כשיתקע עיניו בסידור, וכן העלה בפשיטות בשו”ת יבי”א (שם או’ ט’), אולם מה שהביא ראיה מתפלה, צ”ע.

[קמד] אע”פ שאין לקדש בטבעת יהלום וכמ”ש השו”ע (סי’ לא ס”ב) ומחשש מ”ש הר”ן, מ”מ בדבר שאין טעות בשומתו כגון אבנים אלו, אין לחוש וכמ”ש בשו”ת מהרש”ך ח”ב (סימן עו) ומקורו טהור בדברי התוס’ קידושין (ט. ד”ה והלכתא). וע”ע בחקרי לב (סי’ כ), ובכנה”ג (סי’ לא ס”ב). וכן משמע להדיא מלשון מרן שם.  ומ”מ אחר שיידע את הכלה, או שהכלה הלכה יחד עם הכלה לבחור את הטבעת, אין לחוש. וכן בטבעת שיש בה חריטות לנוי, אין שום חשש לקדש בה, וכ”כ בספר אמרי יעקב – שטרן (עמ’ קעד).

[קמה] דבכה”ג שמפרש להדיא שמקדשה רק בשווה פרוטה, אין לחוש גם לדעת הר”ן, וכמ”ש הנחלת שבעה (סי’ יב), והמשכנות יעקב הוב”ד באוצה”פ (סי’ לא עמ’ קנד ס”ק יז או’ ב’). ונראה דבכה”ג מהני גם לדעת הב”ש (סק”ה), דלדבריהם, הר”ן איירי כשמקדשה בטבעת ואומר לה שתקבל אותה בתורת שווה פרוטה, וזה לא מהני כיון שרואה שווה יותר ולא סמכא דעתיה, אבל כשאומר לה שמקדשה רק בשוו”פ, מהני.

[קמו] ויסביר לה זאת קודם החופה, כיון שבמעמד החופה לא יובן כראוי.

[קמז]  ציוני הלכה בשם הגרי”ש אלישיב זצוק”ל. ובפרט שהמנהג לשאול תחת החופה האם הטבעת שווה פרוטה. וע”כ אין לחוש אפי’ לכתחילה אם יש בטבעת חריטות למיניהם, והמקפידין בזה, אינם יודעים בין ימינם לשמאלם.

[קמח] ציוני הלכה בשם הגרי”ש (עמ’ ע)

[קמט] הארכתי בזה בספרי תורת הישיבה (מהדו”ב עמ’ רצט),  וע”ע בספר שושנת העמקים – להגר”א בחבוט שליט”א ח”א (שורש א’) שהאריך הרבה בהיתר המנהג בדבר מה שרבים לא שואלים על הדבר. ויסוד הדין, דאפילו שאל טבעת מחברו לקדש אשה וקידשה, מקודשת וכמ”ש השו”ע (אה”ע סי’ כח סעי’ יט) בשם הרא”ש. והאחרונים נו”נ בעוד צדדי קולות רבות. (גם מרן הגרע”י זצוק”ל כשערך את קידושי לא שאל אותי ולא את אבי בענין זה כלל). ומ”מ יש הנוהגים סלסול בדבר. ומ”מ בציבור של אינם בני תורה, נכון מאד לשאול, כיון שלפעמים היא קנתה הטבעת מכספה או שחיים חיים משותפין קודם לכן ונקנתה הטבעת מכספים משותפים.

[קנ] וכן נהג הגרי”ש הב”ד בס’ משפט הכתובה (עמ’ תיג)

[קנא] לחוש לדעת הב”ש (ס”ק מט).

[קנב] וכמ”ש השו”ע (סי’ כח סעי’ יט), וע”ש בח”מ (ס”ק לג) בשם הרא”ש, דאנן סהדי שגמרה בליבה ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין קידושין, ואם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה או עכ”פ מתנה ע”מ להחזיר.

[קנג] ומיהו יש להקפיד שלא תאמר לו שום אמירת קידושין וכדו’. ועי’ בשו”ת אגרו”מ (אבה”ע ח”ג סימן יח) שפקפק בזה גם ללא אמירה כל שהוא סמוך לחופה, ומיהו אם נותנת לו את הטבעת בתור מתנה בעלמא ובצורת מתנה והדבר ניכר לכל שאין זה בתורת קידושין, ועושה כן בסיום החופה לאחר שבירת הכוס, נראה דאין קפידא ואפשר דגם לדידיה שרי. (ומ”מ מ”ש שם לדמותו לגזירה דהבא ראשו ורובו במים שאובין וכו,’ יש לחלק דהכא לא ניתן הדבר לכל העם כטבילה אלא לת”ח הבקיאין בטיב קידושין, והם ודאי לא יטעו בזה). וגם הגרי”ש בס’ ציוני הלכה (עמ’ ע) נראה דלא התנגד לכך.

[קנד] שו”ע ורמ”א (סי’ כז ס”א). וע”ע בב”ש (סק”ה) ובס’ דרך המלך (אישות פ”א), אמרי דוד (סי’ כט), שלחן העזר ח”ב (דף קכח.

[קנה] פת”ש (סי’ כז סק”א) בשם ספר כרם שלמה. נהר מצרים (חופת חתנים ס”ט), שו”ת דברי מלכיאל ח”ה (סימן רז), ועי’ בן איש חי (פ’ שופטים או ז’) משכ”ב. ומ”מ אין עיכוב בדבר, כיון דאפי’ נתן לתוך רשותה או חיקה מהני, וכ”כ בס’ ערוה”ש (סי’ כז סעיף ד’).

[קנו] וכפי שנתבאר לעיל דבעינן שהעדים יעמדו יחד ויראו אחד את השני.

[קנז] ע”פ הב”י (סי’ מב) בשם תשובת הרשב”א דאומדנא לא מהני בענין זה. וכ”כ הרמ”א (סי’ מב ס”ד), ובשו”ת הרמ”א (סי’ ל). ומ”מ אם ראו את עיקר ענין הנתינה גם אם היה ‘פלש’ וכיוצ”ב, לא מעכב, וביתרה מזו הכשיר הב”ש (ס”ק יב) בשם המרדכי את הקידושין, וע”ע בפת”ש (שם ס”ק יב) בשם המקנה. ומ”מ ראיתי הרבה מסדרי קידושין ששקועים בנתינת הטבעת שתעבור מהחתן לכלה בצורה נכונה ואינן שמים ליבם לראיית העדים ועמידתם באותה השעה, ואינו נכון.

[קנח] רמ”א (סי’ לא ס”ב) כדי שתדע הכלה שאין מקדשה אלא בשווה פרוטה. ומיהו גם אם לא שאל, אינו לעיכובא מכמה טעמים. ובפרט האידנא שצ”ע, אם כלל מבינה הכלה שרצונו לומר שמקדשה בשווה פרוטה.

[קנט] ואין לשנות מנוסח זה כלל, וגם לא להוסיף את שמה של הכלה קודם לכן, כי יש כמה עניינים נשגבים דווקא בנוסח זה, ושתשע תיבות אלו הוא כנגד חותמו של הקב”ה “אמת” שאינו מתבטל לעולם, ול”ב אותיות כנגד ל”ב נתיבות חכמה, ומתחיל באות ה’ שהיא כנגד השכינה שיורדת ברגעים אלו אל הכלה. ומ”מ אם החסיר תיבה ולא שת ליבו לתקנו, בדיעבד מקודשת, ואע”ג שמבואר בשו”ע (סימן כז ס”ד) דאם החסיר תיבת “לי” אינה מקודשת. מ”מ כבר כתב הבאר היטב (ס”ק יז) בשם הרדב”ז ומהר”ם פדאווה, שכשהיתה יודעת בתחילה, שהכונה להתקדש לו, הרי הם כעסוקים באותו ענין, שכתב השו”ע דמהני. וא”כ כ”ש בכניסתה לחופה, דהרי הם כעסוקים באותו ענין.

[קס] ויש שהקפידו שאין הרב מקריא לו תיבת “לי” כי היכי שלא יראה כנעשה שליח לקדש עבורו, מהר”ם מינץ (סימן קט). ומזה זמן זמנים טובא תמהתי ע”ז, דהלא כולם יודעים שהחתן איננו שליח הרב וגם הכלה לא תסבור דעתיה הכי, ומאי חששא איכא. ועי’ ט”ז (סי’ לה ס”ק יב) דג”כ כתב, דאין בזה בית מיחוש. וראיתי בס’ משפט הכתובה ח”ח (הע’ 30) שהעיר ג”כ בזה.

[קסא] כנה”ג (סי’ כז הגה”ט או’ ח’), כי היכי שלא יהיה מקדש במלווה. וכן הזהיר המקנה (קו”א סי’ כז סוס”ק ג’), והבא”ח (שם או’ ו’). ומיהו אם אמר תוך כדי נתינה, אין זה מעכב, ראה בבדק הבית (אבן העזר סימן לו).

[קסב] תיקוני הזוהר (תיקון י), מהרי”ל (הל’ נישואין אות ה’) נחל”ש (סימן יב), שו”ת רב פעלים ח”ב (סוד ישרים סימן א’), בא”ח (שפטים אות ט’). ושכן הוא מנהג ירושלים.

[קסג] וכ”כ בשו”ת בצל החכמה ח”ה (סימן כז), שו”ת באר משה ח”ב (סימן ב’), משפט הכתובה (עמ’ תסב). וכן כשהחתן איטר, יתן את הטבעת בימין כל אדם, כ”כ הגרש”ז אויערבאך זצ”ל הובא בקונט’ אפריון חתנים.

[קסד] פשוט, וע”ע להגר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ושלום ח”ב (סימן יט).

[קסה] חופת חתנים (דיני ברכת האירוסין), תשובה מאהבה (סי’ קיז), ועי’ שו”ת דברי יציב (חאה”ע סימן נד) שנתן טעם לדבר.

[קסו] מהר”ם מינץ (סי’ קט).

[קסז] נתיבי עם (עמ’ שפב) שפריסת הטלית נעשית קודם קריאת הכתובה.

[קסח] ומצוי בקיץ שעומדים באותה שעה בזמן בין השמשות, ובכה”ג לא יברך דסב”ל. וכמ”ש המ”ב (או”ח סימן יח סק”ז), ובכה”ח (שם ס”ק כא) דאפי’ מסופק אם הגיע בין השמשות לא יברך, דלא אמרינן ס”ס בברכות.

[קסט] דלפי דעת רבינו האר”י ז”ל יש להיזהר מאד שלא להיות מעוטף בראשו אחר השקיעה, וכמ”ש המהרח”ו בשעה”כ (דרוש ב’ דתפילת מנחה), הובא בברכ”י (סימן יח או’ א’), ובכה”ח (שם ס”ק יב וס”ק כא). וכ”כ הבא”ח (פ’ שופטים או’ יב) שמטעם זה לא נהגו בעירם שהחתן מתעטף בטלית. ושו”ר שכ”כ הגר”מ מאזוז שליט”א בירחון אור תורה (שבט תשמ”ז סי’ סאו’ ז’) בשם מרן הגרע”י זצוק”ל.

[קע] הנה ענין פריסת סודר על ראשם הובא בב”י (סימן סא) בשם הארחות חיים שכ’ שי”א שזהו מיקרי חופה. והב”ד גם הרמ”א (סי’ נה ס”א). ומיהו הארחות חיים שם כתב, דלאו מילתא היא, ע”ש. וע”ע בח”מ (סי’ נה סק”ז). והנה בחופה שנוהגים האידנא שיש בה כלונסאות וגם גג, לכאו’ די בזה, וא”צ טלית גם לדעה זו. ובייחוד אצל הספרדים המנהג הקדמון היה שהחתן והכלה היו מתכסים יחד בטלית שלו וכ”כ הבא”ח (שופטים או’ יב) שזהו מנהג ירושלים. אלא שהאידנא נהגו לפרוס הטלית על ראשם של החתן והכלה ועל כל הנמצאים שם יחד, ולכאו’ צ”ע מאי הוספה איכא בזה ובמה מייחדה טפי מהכילה והכלונסאות, ואפשר דאית ביה מעלה בזה שלוקח טלית שלו, וכדכתיב: “ופרסת כנפך על אמתך”. וכ”כ בכנסת הגדולה (סי’ סא) ואכתי צ”ע. ועי’ בבא”ח שם שהעיד שמנהג בגדאד בזמנו היה שלא לפרוס טלית כלל והיו שמים ארבעה כלונסאות לחוד, או וילון, ע”ש. וע”כ בחופות הנערכות בעיקר בציבור שאינו דתי, שעולים לבימת החופה רק הקרואים, ולא תמיד מצוי מי שיתפוס את קצוות הטלית, אין הדבר מעכב כלל. (ונכון שבכה”ג ישאיר הטלית על גוף החתן, לפי שחש באותה העת רגשי קדושה יותר).

[קעא] ועי’ בספר התניא (סימן צא) שבאלו הפסוקים בירך הקב”ה את האדם וחווה.

[קעב] כדי לעשות הפסק בין ברכת הגפן של האירוסין לברכת הגפן של הנישואין, כמבואר בתוס’ (פסחים קב.), וברמ”א (סי’ סב ס”ט). ועוד, כדי שידעו העדים את תוכן השטר שעליו חתמו.

[קעג] אין חשש בדילוג, כיון שהנוסח בכל הכתובות דידן קבוע לכל.

[קעד] שלמי שמחה (עמ’ רצ) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל. ובדיעבד אף אם לא שמעו כלל את קריאת הכתובה, אינו מעכב, וכמ”ש הרמ”א (סי’ סו”ס סעי’ א’).

[קעה] וע”כ אותם אלו שאינם רוצים לקראות את סך ההתחייבות בכתובה בקול רם, ואומרים: “סך שהוסכם ביניהם”. עליהם לוודא שהעדים יודעים כמה הוסכם ביניהם.

[קעו] ומיהו ראיתי מסד”ק שאחר שקורא תיבת “וקנינא” עושים הקנין, ויש להם ע”מ שיסמכו, לפי שכ”כ בשו”ת התשב”ץ ח”ג (סימן שא), ושאין בזה משום מיחזי כשיקרא, מאחר שעומדים לעשות הקנין לאחר מכן. עוד י”ל, שתיבת “וקנינא” הוא על העתיד כלומר שעתידים לעשות קנין, ראה ר”ן ותוס’ נדרים (כג:), ומג”א (או”ח סי’ תריט).

[קעז] או קורא הכתובה, או העדים, ובזה נעשים שלוחים של האשה לקנות מהבעל, ואין נפק”מ למי שייך הסודר דגם אחר רשאי ליתן הסודר לשם קנין והעיקר שלא יהיה משל בעל, דבכליו של קונה בעינן. וכ”פ השו”ע (חו”מ סי’ קצה ס”ג). ומיהו עי’ בטור וברמ”א (שם) דהורגלו לעשות הקנין בסודר של העדים וכן נוהגים בני אשכנז, ואינו לעיכובא כלל. ועי’ ט”ז (חו”מ סי’ קכג סעי’ יד) דלשון “וקנינא מיניה” אינו מחייב שיהיה דווקא משל העדים. ועי’ שו”ת שבה”ל ח”ח (סי’ רפה). ומנהג בני ספרד שהרב מסדר הקידושין עושה הקנין או קורא הכתובה, וצ”ע שלכאו’ אי”ז בלשון וקנינא מיניה דהוא לשון העדים, וצריך לדחוק דלשון וקנינא היינו שנעשה בפני העדים והם מעידים שנעשה כדת, וכיוצ”ב כתב הט”ז (חו”מ סי’ קכג סעי’ יד). ותדע, דהלא בלא”ה רק עד אחד עושה הקנין עם החתן וכיצד זה כותבים לשון וקנינא שהוא לשון רבים כאילו ב’ העדים עשו הקנין, וע”כ לפרש לשון זה, שהכוונה שנעשה בפניהם והם מעידים שנעשה בכתובה זו קנין. וכן ראיתי שביאר בס’ משפט הכתובה ח”ג (עמ’ לו). וכן חזיתי במרן הגר”ע יוסף זצ”ל שהיה נוהג לעשות בעצמו את הקנין ובסודר שלו כשהיה מסד”ק, אלא שפעמים רבות הוא עצמו היה אחד מן העדים.

[קעח] ויש מסדרי קידושין שעושים הקנין עם החתן בעט או בשעון, ושפיר מצו למיעבד הכי, וראה בשו”ת באר יצחק – ספקטור (חו”מ סי’ ה), וכ”כ בשו”ת ברוך שאמר – שרגא (סי’ קסא), ומ”מ אם עושים הקנין בעט ובשעון, המסדר קידושין יעזוב לגמרי את כל החפץ ביד החתן, דאל”ה הוי שבר כלי והקנין לא תופס בו, ועי’ נתיבות (חידושים שם סק”ט).

[קעט] עי’ שו”ע (חו”מ סי’ קצה ס”א).

[קפ] עי’ שו”ע (שם ס”ד) שאם הרב לא מנתק לגמרי אחיזתו מן המטפחת, צריך שהחתן יחזיק כשיעור ג’ אצבעות, או שיחזיק בחוזקה באופן שיוכל לנתקה ולהביאה אצלו. וע”כ טוב יותר שהרב ינתק אחיזתו ממנה בשעת הקנין.

[קפא] עי’ שו”ע (חו”מ סי’ קצה ס”ג), שו”ת הגאונים (סי’ קס), ובתשב”ץ (סי’ שא).

[קפב] אע”ג שבשו”ת מלאכת שלמה (סו”ס קנ) כתב הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א לחוש בזה, ע”ש מילתא בטעמא. אמנם אחר קידה כראוי למר, יש להעיר דהנה כיון שכל הקנין בסידור קידושין אינו חיוב כלל וכמ”ש מרן השו”ע (אה”ע סי’ סו סעיף ח’), וע”ש בח”מ (ס”ק לג), והיינו מטעם דקיי”ל דהן הן הדברים הנקנין באמירה (כתובות קב:, ובקידושין ט:), והאידנא שנהגו עוד שהחתן עצמו חותם על שטר הכתובה בפני עדים שמחייב עצמו על כל האמור בכתובה, עדיפא טפי, דכבר פסק מרן השו”ע (חו”מ סי’ מ ס”א) כדעת הרי”ף והר”מ, דהמחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי אע”פ שלא היה חייב לו כלום, ה”ז חייב, כיצד וכו’. ומקורם בסגיא דבב”מ (צד.) מתנה שומר חינם להיות כשואל. וא”כ שורת הדין א”צ בכלל לקבל קנין מהחתן, אלא שהאחרונים התאמצו בכמה טעמי תריצי ללמד זכות על מנהגם ישראל שנהגו ליקח קנין מיד החתן, וכן יש לנהוג למעשה, אולם עכ”פ בנד”ד ליקח סודר של האולם, דבלא”ה כתב הב”י (חו”מ סי’ קצה ס”ד) דמהני קנין בסודר שאול כיון שאין דרך בני אדם להקפיד אם זה נוטל קנין בסודר שלו, ודלא כהמרדכי. וע”ע ברבי עקיבא איגר בהגהו’ לשו”ע (שם) שגם כ”כ בשם הריטב”א דרשאי לעשות חליפין בסודר שאול, דכיון דקני ע”מ להקנות בכל דהוא סגי. והנה סברת המרדכי דלא מהני חליפין בכלי שאול היא כפי שכתב, לפי שאינו יכול להקדישו, וכל שאינו  יכול להקדישו אינו יכול ליתנו. והנה גם מדברי הרמב”ם מוכח לכאו’  כנגד סברת המרדכי, שכתב (פ”ה מהל’ מכירה ה”ז) שאם הקנה לו כלי על מנת להחזירו, נקנה המקח וזכה בו הלוקח, שמתנה ע”מ להחזיר שמה מתנה. וכ”כ הטור (ריש סי’ קצה). והנה במתנה ע”מ להחזיר הא אינו יכול להקדישו, ומוכח דמה שאינו יכול להקדישו ליכא ביה חסרון קנין.

והנה ממה שהביא הב”י דברי הרמב”ם בפשיטות ולא ציין שהמרדכי פליג, נראה דגם המרדכי מודה היכא שהשאילו ע”מ להקנות בו דמהני, ואיהו איירי היכא שהשאילו בסתמא דאז מיקפד קפיד שלא יוציאנו מרשותו, וכ”כ הדרכי משה (סי’ קצה סק”ו), ולפי”ז בנד”ד לא מבעיא אם בעלי האולם הכינו לו מפית כדי לעשות קנין שיועיל, אלא אף אם לקח מעצמו מפית המיועדת לסועדים, י”ל דמהני, דיעויין במחנה אפרים (הל’ שאילה סימן ו’) שכתב שסברת המרדכי והרשב”א הנז’ ברמ”א שלא מהני בשאילה לעשות קנין חליפין, היא מטעם דאין השואל רשאי להשאיל. והנה בנד”ד אין שייך סברא זו דהלא שאול לשניהם בשווה. ועוד, בדבר שעבר והשאיל לאחר, יעויין במחנ”א (הל’ שאילה ופקדון סי’ ו’) שהביא בשם כמה ראשונים, דמה שעשה עשוי והקנין חל, כיון דאין הבעלים יכולים להוציא ממנו מטעם של אין רצוני וכו’. ע”ש. ובנ”ד נראה דאין בזה גזל כלל, ומטעם דבדבר שאין דרכם של הבעלים להקפיד על כו”ע לא מיקרי גזל וכמ”ש המחנ”א (הל’ גזלה סו”ס ב’) ושאין זה שייך לסוגיא של יאוש שלא מדעת, יעו”ש. וכיון שכן, סודר זה השייך לאולם השמחות כיון שמיועד ומוכן לכל תשמישיו ואפילו לקנח בו, כ”ש שבעה”ב מסכים שיעשו בו קנין. ועוד, דניחא ליה לאיניש דתיעביד מצווה בממונא. וגם אין לומר דכיון דהחתן משלם לבעל האולם א”כ חשיב כעושה קנין בכליו של מקנה, דודאי אנן סהדי דאין בדעתו לקנות דברים שיעכבו בידו מלישא אשה כדמו”י, וכעי”ז בשו”ע (או”ח סי’ יד סעיף ג’), ובמ”ב (ס”ק יא). ומצאתי עתה כדברי אלו בשו”ת להורות נתן חי”א (סימן קכז), וכן העלה בספר משפט הכתובה – בר שלום ח”ה (פמ”א אות טו), וסיים שם, ששאל כמה מגדולי ההוראה בזה, והסכימו לדבר בהחלט שאין בזה בית מיחוש ולא רצו לשמוע דבר אחר כלל. וכן העלתי בספרי שו”ת תורת מאיר (חאה”ע סי’ יד). ועתה ראיתי שכן העלה הגר”ש ואזנר זצ”ל בקובץ מבית לוי – ז’ (הל’ כתובה פ”ה ס”ה).

[קפג] ואע”ג דמרן השו”ע פסק (חו”מ סימן קצה ס”א) דהקנין חל גם ללא עדים. וע”ע בשו”ע (אה”ע סי’ סו ס”ח) דאין צריך קנין על מה שנותן לה. והרמ”א פליג. מ”מ מאחר וכבר נהגו לעשות קנין וכותבים “אנן סהדי” והעדים חותמים, אם לא ראו הקנין, מיחזי כשיקרא. ובלא”ה ראה בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן פט) שבכתובה הדין חמור משאר קנין ללא עדים. וע”ע בשו”ת האלף לך שלמה (סימן קלט). ומיהו אם לא ראו, יקבל בפניהם החתן קנין אפילו לאחר החופה.

[קפד] כיון שחותמים בכתובה בלשון “אנן סהדי” איך החתן קיבל שבועה, ואם לא ראו השבועה, מיחזי כשיקרא. ומ”מ יעשה עתה החתן שבועה בתקיעת כף בפניהם.

[קפה] זכורני שבמעמד חופתי מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל (שהיה המסד”ק) לא הקפיד ע”ז. ועי’ בס’ משפט הכתובה ח”ז (עמ’ מה), דגם הגרב”צ אבא שאול זצ”ל לא הקפיד על כך. ושגם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל אמר שאינו רואה טעם במסירת הכתובה מידו לידה, ומ”מ אין לבטל את אלו שנוהגים כן. וכן הביא בספר כתובה כהלכתה (עמ’ שו) מכתב ממרן הגרי”ש זצ”ל. גם בשו”ת שבט הלוי חלק ח’ (סימן רפה) כתב שממשמעות הפוסקים נראה שאין צריך לזה עדים. וכ”כ בספר שלמי שמחה (עמ’ רצג) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, שמה שהחתן מוסר לכלה הכתובה בפני עדים, זו היא חומרא בעלמא. ובטעם אלו שנהגו להקפיד על כך, ראה באורך בס’ משפט הכתובה ח”ז (פרק נח) בשם הרשב”ץ וארחות חיים דמהני מצד קידושי שטר ומה שפלפל בחכמה בדבריהם. ועי’ שו”ע (חו”מ סי’ טל סעיף יג). ובספר בית חתנים – פנירי ח”א (עמ’ רמח). ושו”ר עתה שכן היתה דעת הגר”מ פינשטיין זצ”ל, שא”צ עדים למסירת הכתובה, הביא דבריו בס’ נתיבי המנהגים – דבורקס (עמ’ תקמה). ומ”מ כיון שאין הפסד בדבר, ומאידך יש פוסקים שחששו לזה, עי’ שו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ תרנ) בשם הגרי”ז, ובס’ נטעי גבריאל (פל”ב ס”ה) בשם הגר”א קוטלר זצ”ל שהקפידו בדבר, הרוצים לעשות כן, אין למחות בידם.

[קפו] עי’ ברמ”א (סי’ סא ס”א) דצריך לכתוב הכתובה קודם החופה, אולם השו”ע (אה”ע סי’ סו ס”א) כתב, דרק להתייחד אסור קודם כתיבת הכתובה. ועי’ בב”ש ובח”מ (סק”א) דגם ייחוד מעיקר הדין שרי. ואף אם נימא דיש ‘איסור’ לעשות חופה קודם כתיבת הכתובה, וכדעת בעל העיטור הנז’ בר”ן (ריש כתובות דף א. מדפי הרי”ף ד”ה או), מ”מ החופה לדעת הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה א’) היינו מה שמביאה לתוך ביתו ומתייחד עמה. וכן היא דעת השו”ע (סימן נה סעיף א’). ועל כן במקום טרחא דציבורא כבנד”ד שיעכבו את כל קהל המוזמנים לשמחה עד שיביאו הכתובה מהבית, יש להקל ולעשות החופה אף ללא כתובה, ובתנאי שיעמדו על המשמר לבל יתייחדו החתן והכלה. ואף אותם הנוהגים לילך מיד לאחר החופה ‘לחדר ייחוד’, בנד”ד לא יעשו כן, אלא ימתינו עד אחר כתיבת הכתובה. ובפרט אם תוך כדי קריאת הכתובה נתברר שנמצא בה טעות, אין חייבים לתקנה ולהחליפה מיד, ואפשר להמתין עד כניסתם לחדר ייחוד. וכ”כ בספר אירוסין ונישואין – שטרן (עמ’ נט) בשם הגר”ש וואזנר זצוק”ל, ושיש לסמוך בזה על הקנין שהתחייב החתן תחת החופה.

[קפז] כן העלתי בשו”ת תורת מאיר ח”א (אהע”ז סימן יב) ע”פ השו”ע (סי’ סו סעי’ א’ וב’). והנו”כ שם.

[קפח] ואדרבה יעויין בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ יח או’ ד’), מה שתמה בזה על מנהג בני ספרד דמא”ש מליל פסח דאין מברכין על כוס שני, ולענ”ד יש ליישב, ע”פ מ”ש הגר”ח פלאג’י בספרו חיים לראש (דף מא ע”ב), שאף על פי שאין קידוש אלא במקום סעודה, וצריך לאכול הסעודה לאחר הקידוש לאלתר, מכל מקום בליל התקדש חג הפסח שיש ציווי פרטי לספר ביציאת מצרים שהוא מענין קידוש היום, אין כאן חשש הפסק כלל, כי כל מה שעושים אחר הקידוש בטיבול ראשון ובהגדה וסיפור יציאת מצרים ושתיית הכוס השני הוא בכלל קידוש היום וזכר ליציאת מצרים, שאדרבה אסור לאכול מצה ומרור עד שיעשה כסדר הזה, ול”ח הפסק. וכדברים אלו ממש כתב גם בשו”ת זכור ליצחק – הררי (סימן עז), והגר”י ידיד זצ”ל בשו”ת ימי יוסף בתרא (חאו”ח סימן י’), והביא דבריהם ופסק כמותם בשו”ת חזון עובדיה – פסח ח”א (סימן יא עמוד קעג). משא”כ בנד”ד דיש הפסק על ידי קריאת הכתובה. ועוד, דשאני הכא דברכת הגפן של האירוסין היא ברכת הנהנין לפי דעת כמה ראשונים, וברכת הגפן של ברכת חתנים היא ברכת השבח כמ”ש בב”י בשם הר”ן והרמב”ן. ועל כן מ”ש בס’ משפט הכתובה ח”ח (עמ’ תע) מכח טענת הגרש”ז דעדיף טפי שהמסד”ק לא יברך ב’ ברכת ראשונות של ברכת הנישואין, ליתא. וכן נהגו רבים וגדולים עד לדורות האחרונים, וכן חזיתי למרן הגרע”י זצוק”ל שנהג כן, ואין לערער כלל אחר שיש הפסק בקריאת הכתובה.

[קפט] אגרו”מ (או”ח ח”ה סי’ כ אות יז), בית חתנים (פ”ד ס”ו) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, וכ”כ בקונ’ כרם שלמה (עמ’ נב) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שיש להזהיר את החתן והכלה שלא ידברו עד גמר הז’ ברכות אף לא מענין הכיבודים, שהרי הם צריכים לשתות לבסוף. ומ”מ קיל טפי מברכת האירוסין, לפי שהז’ ברכות הם ברכת השבח לרוב הפוסקים.

[קצ] עי’ בשו”ת הר צבי (חאו”ח סימן מד), ובשו”ת אגרות משה (חאה”ע ח”א סימן צד), ובשו”ת יביע אומר ח”ד (אהע”ז סי’ ז’) שיישבו המנהג. ומיהו יעויין בס’ ברכת ה’ ח”ד (עמ’ שלט) דדעתו דיש לבטל המנהג הזה שמחלקים הברכות ויש להחזיק במנהג הקדום שהיה, ליתן לאחד לברך את כל הז’ ברכות. ושכ”ד הגר”מ מאזוז שליט”א.

[קצא] שו”ת פאר הדור לרמב”ם (סימן רפח), שו”ע (סי’ סב סעיף ט’) ע”פ דברי תוס’ בפסחים (קב.) דהוי מצוות חבילות חבילות. ומה שמתקן את הכוס, לא מהני אלא לפגום ולא למצות חבילות וכפי שהארכתי בספרי שו”ת תורת מאיר ח”ב (כת”י). ושלא כמ”ש בספר ילקו”י – שובע שמחות (עמ’ רכו), ולאחר המחילה נעלם מעיניו לפי שעה תשובת הרמב”ם. וע”ע בשו”ת הליכות שבא ח”א (אה”ע סי’ ה’ או’ ב’).

[קצב] דפעמים רבות החתן והכלה או הוריהם שמגישים לפניהם את הכוס מחללי שבתות, ויש לחוש משום יין נסך (אא”כ היין מבושל). וכ”כ בס’ שלחן העזר (סימן ח’ סק”ג), וע”ע אוצה”פ (שם).

[קצג] דבתשובות הרמב”ם הנז’ כתב, שאפילו בירך ברכת אירוסין ונישואין על כוס אחת אינו מעכב כלל.

[קצד] שו”ת פאר הדור (סימן רפח).

[קצה] דאינם מברכים אלא ברכת השבח, ועוד, שהמברך הגפן כבר טועם. (אלא שצריך לי עיון, מא”ש מברכת חתנים שנעשה אחר ברכת המזון על הכוס שנהגו בני ספרד בעיה”ק ירושלים שגם המברך ברכת חתנים טועם וכמ”ש הכה”ח או”ח סי’ קצ סק”א).

[קצו] שו”ת הגאונים (חמדה גנוזה סימן קיח), שו”ת יבי”א ח”ה (חאה”ע סימן י אות ז’), ובס’ הליכו”ע ח”ב (פ’ שופטים או’ ב’). וכן דעת הגרב”צ אבא שאול זצ”ל הב”ד בספר בית חתנים ח”ב (עמ’ שיא). ועי’ בשו”ת דברי דוד – טהרני (סימן נז אות ד’). ומיהו אין טעימת המקדש לעיכובא, עי’ פני יהושע הב”ד הפת”ש (סי’ לד סק”ה). וכן רבים המברכים ב’ ברכות ראשונות, אינם טועמים בסיום הז’ ברכות מהכוס, ויש להם ע”מ שיסמוכו, עי’ בית יוסף (יו”ד סימן רסה ד”ה וכתב הכל בו) מש”כ לגבי מילה, ומיניה נמי לנד”ד, ודווקא אם החתן והכלה לא הסיחו בדיבור שאינו לצורך, דאז טעימתם עולה גם למקדש וכמ”ש הב”י שם.

[קצז] ואם סח בדברים שהם מענין הברכה, לא הוי הפסק, עי’ שו”ע (או”ח סי’ קסז סעיף ו’). ומ”מ כדי להימנע מהפסק, יש שנהגו להניח צלוחית תחת הכוס ושופכים מעט לתוכה ומיד לאחר ברכת הגפן טועמים.

[קצח] ומיהו אם החתן והכלה סחו בדברים אחרים, יברכו שנית ברכת הגפן קודם טעימתם.

[קצט] תשובות שר שלום גאון (סימן קיז), וכ”כ רבי אברהם בן הרמב”ם בספר מעשה רקח, שפשט המנהג שלאחר שיטעם המברך מן היין, ישקה לחתן ולכלה.

[ר] בית יוסף (יו”ד סי’ רסה ד”ה כתב הרשב”א), מהרש”ם ח”ה (סימן ח’), שו”ת יבי”א (ח”ה סימן י’ או’ ז’).

[רא] כדי שלא יתפזרו הרסיסים וכן שלא ינזק ברגלו, ועי’ שו”ת הב”ח (סי’ סב), ואם לא עטפו ישבור בעדינות, או בידו.

[רב] בית יוסף (או”ח סימן תקס).

[רג] ויש שצועקים מיד “מזל טוב” ויצא שכרם בהפסדם, וכבר העירו בזה האחרונים, עי’ שדי חמד (מערכת ז’ אות יב) שנתאונן ע”ז. וע”ע בסידור בית עובד הב”ד בס’ שלחן העזר (סי’ ח’ ס”ק כו), וע”ע בשו”ת יבי”א ח”ד (חאה”ע סימן ט).

[רד] ולא ישברנו ברגלו, ועי’ בן איש חי (פ’ שופטים אות יא). ומה שנהגו בעלמא לשוברו ברגל, עי’ בס’ שלחן העזר (סי’ ח’ סעי’ ג’ ס”ק כד), ושיש להקדים רגל ימין. וע”ע בזה בספר נתיבי המנהגים – דבורקס (עמ’ רכח).

[רה] עי’ בתשובות הב”ח (סי’ סב).

[רו] ש”ך (יו”ד סי’ קצב סק”ד), שו”ת יבי”א (שם).

[רז] שדי חמד (מערכת חתן וכלה או’ כו).

[רח] דקודם הקידושין הוי כאשה בעלמא ואין נוהגים בה דיני הרחקות, ועי’ ב”י (אה”ע סי’ כא) בשם תשובת הרשב”א.

[רט] דהיא מותרת לשתות משיורי הכוס שלו וכדאי’ בשו”ע (יו”ד סי’ קצה ס”ד). ונראה דגם אחרי הנישואין רשאי לשתות מכוס הקידושין אף אם רק הוסיפו על הכוס ולא החליפוהו באחר, דהא בזמן ששתתה ממנו בתחילה עדיין לא היתה אשתו, ועוד שלא היה זה אלא טעימה בעלמא ולא חשיב כשתייה (ועי’ ש”ך סי’ קצה סק”ט, ודו”ק), ועוד שחזרו ותיקנוהו ויש מקילין בכה”ג. ומ”מ לכתחילה בכל אופן יש לעשות ב’ כוסות ואף בשתיית כלה טהורה וכפי שנתבאר לעיל.

[רי] ואף בכלה טהורה הכי נהיגי כדנזכר לעיל.

[ריא] ומטעם זה יעמידם במרחק מעט אחד מהשני (באופן שאינו ניכר לרואים) כדי שלא יגעו אף בבגדיהם, באר היטב (שם), שו”ת זבחי צדק (השמטות).

[ריב] דעדיין אינה אשתו ולית לן בה אם יגע בבשרה, וכן העיד על המנהג הכנה”ג הב”ד הבאר היטב (אה”ע סי’ סא סק”ח), שו”ת יבי”א ח”ה (אה”ע סי’ י) עש”ב, הגרי”ש אלישיב קובץ תשובות ח”ג (סי’ קצא).

[ריג] עי’ לעיל בדיני מסירת הכתובה מה שנתבאר בזה.

[ריד] שו”ת שואל ונשאל ח”ג (אה”ע סי’ תסד).

[רטו] כדי להתראות, או כדי שלא ירגישו המוזמנים בדבר, וי”א שחופת ייחוד קונה גם בייחוד שאינו ראוי לביאה. ומ”מ כיון שבכל רגע עלולים אחרים להיכנס לחדרם אי”ז בכלל ייחוד אף אם הדלת תהיה סגורה ולא נעולה, וגם למחמירים בייחוד בעלמא בדלת שאינה נעולה, הכא קיל טפי לפי שהייחוד הוא אסור מדרבנן, וכמ”ש החקרי לב (אה”ע סי’ יז בד”ה כי), וכ”כ החזו”א  ( יו”ד סי’ צא או’ ג’, ובאה”ע סי’ לד או’ ג’), והב”ד הטה”ב (סי’ ט’ אותיות ט- י).

[רטז] ודבר זה שכיח טפי בנישואין שניים, וראה לעיל פרק א’ הוראות כלליות קודם החתונה מה שנתבאר בזה.

[ריז] שו”ת יכין ובועז ח”א (סי’ קלג), שו”ת משנה שכיר ח”ב (סי’ קמו). אולם לא תיתן ביד קרובי בעלה.

[ריח] ציוני הלכה (עמ’ עב) בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל.

[ריט] שו”ת שבט הלוי ח”ח (סי’ רפה), ושכן הוא היה נוהג בכל חופה להזהיר לבל ישכחו את הכתובה במקום החתונה. והנה פעמים מטלפנים לרב המסדר קידושין בסוף האירוע, ומודיעים לו שהכתובה אבדה באולם, ונראה דאם העתק כתובה (שנמצא ביד המסדר קידושין) חתום ע”י עדים, והשעה מאוחרת שלא ניתן להשיג כתובה כעת, רשאים בינתיים החתן והכלה להתייחד ולבוא עליה עד שיכתבו כתובה חדשה למחרת בבוקר, דיש לסמוך בזה על השיטות שהעתק כתובה מועילה, וכן ע”ד הרמ”א (סי’ סו ס”ג) דבזה”ז שאין מגרשים בע”כ, יש להקל. וע”ע בשו”ת תורת מאיר ח”א (אבה”ע סימן יג או’ ט’). ובס’ ציוני הלכה – נישואין (עמ’ עח) שכן העלה הגרי”ש זצ”ל אפילו כשנמצאת הכתובה פסולה והחתן והכלה כבר בביתם, ומיניה במכ”ש לנד”ד.

[רכ] ומיהו אין אכילת הכלה לחם לעיכובא, כפי שהעלנו בשו”ת תורת מאיר ח”א (חאה”ע סי’ טו). ושו”ר עתה שכן העלה מהר”י מולכו בס’ שולחן גבוה השמטות (לסוף חלק או”ח) הוב”ד ביפה ללב ח”ד (סי’ סב ס”קכ), ובשו”ת שבט הלוי ח”ח (סי’ רפא). וע”ע בשו”ת משיב משפט –  טולידאנו ח”ב (סי’ לא), ובמה שכתב לו הגר”א וייס שליט”א.

[רכא] שו”ת האלף לך שלמה (סימן צג), זבחי צדק החדשות (סימן צה), שו”ת יביא אומר ח”ו (אהע”ז סי’ ט’ או’ ב’).ומיהו מ”ש שם שגם הכלה תאכל לחם ואם לאו אין לברך ז”ב, עי’ בשו”ת תורת מאיר ח”א (אהע”ז סימן טו), שכתבנו באריכות שאין הדברים מוכרחין ושאין אכילת הכלה לעיכובא, אף שלכתחילה יש להצריכה לאכול לחם.

[רכב] שער המפקד (נהר פקוד אה”ע הל’ קידושין דף טז:), שו”ת ישכיל עבדי ח”ז (אה”ע סי’ י), שו”ת יביע אומר ח”ה (אבן העזר סי’ ח’), שו”ת שמש ומגן ח”א (אה”ע סי’ ד’).

 

[רכג] ועי’ בשו”ת האלף לך שלמה – למהר”ש קלוגר (סי’ קלט), ובשו”ת יביע אומר ח”ה (חאה”ע סי’ י’ אות ה) שהעלו שאין לייחד עדים בכניסתם לביתם. וכ”כ בספר ברכת חתנים – פנירי ח”ב (עמ’ רפב) בשם הגרב”צ אבא שאול זצ”ל, וע”ש שחיזק הדברים בטו”ט. ולפי”ז כל שכן שאם מתייחדים באולם השמחות, שאין חובה להקפיד על עדים ובפרט שלפי המציאות תמיד יראו אותם בעת כנסתם לשם.

[רכד] ואם יתעכב בשליחתו, גם תעודת הנישואין של בני הזוג תתעכב. ועל הרב המסד”ק לשלוח את העתק לרבנות ולא יתן לחתן לשלוח, לפי שפעמים מחמת טרדות החתן, העתק נאבד. וכן הוא ע”פ התקנה של הרה”ר (מחודש חשוון תשס”ד) שעל הרב המסדר לשלוח את העתק לאחר החתונה.

[רכה] שו”ת מלאכת שלמה (סימן סט). ופשוט. וכן נוהגים בהרבה מועצות דתיות.