מתוך ספר חזון עובדיה – ט”ו בשבט למורנו הרב עובדיה יוסף זצוק”ל
- כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה, ואם חיסר ממנה אזכרת השם או המלכות, צריך לחזור ולברך. ואפילו אם דילג ואמר מלך, ולא אמר “העולם”, צריך לחזור ולברך, שמלך לבד אינו נחשב מלכות, ואם אמר המלך, בדיעבד יצא. (עמ’ ש”ו)
- היין ברכתו בורא פרי הגפן, בין שהיה היין חי, בין שהיה מבושל, בין שהוא עשוי קונדיטון, (שנותנים בו הרבה דבש ותבלין), ומקדשים ומבדילים עליו. (עמ’ ק”ט)
- פירות או ירקות שגדלו בעציץ אינו נקוב המונח באדמה, מברך עליהם כברכתם, בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. ופירות או ירקות שידוע לו שהם גידולי מים, מברך עליהם שהכל. ואם בירך עליהם ברכתם בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, יצא ידי חובתו בדיעבד. (עמ’ קי”ב)
- הבוסר (ענבים שלא בשלו כל צרכם ועודם חמוצים), כל זמן שלא גדל כשיעור פול הלבן, מברך עליו בורא פרי האדמה, מכאן ואילך מברך עליו בורא פרי העץ. ומכיון שלא נודע לנו שיעור פול הלבן, לעולם יש לברך עליו בורא פרי האדמה עד שיהא גדול ביותר. ואם טעה ובירך על הבוסר בורא פרי העץ יצא. ולכתחילה לא יאכל מהבוסר שיעור כזית כדי שלא יכנס בספק ברכה אחרונה, ואם אכל כשיעור כזית ובירך אחריו על העץ ועל פרי העץ, יצא. (עמ’ קי”ט)
- שאר כל האילנות משיוציאו פירות אפילו הם קטנים מאד וחמוצים, מברכים עליהם בורא פרי העץ, ובלבד שלא יהיו מַרִים מאד עד שאי אפשר לאכול מהם אפילו ע”י הדחק, שאז אין מברכים עליהם כלל. ומכל מקום אין לברך עליהם או על הבוסר, ברכת “שהחיינו”, אלא על גמר הפריה. (עמ’ קכ”ב)
- גרעיני הפירות המתוקים יש לברך עליהם שהכל נהיה בדברו (מרן חזר בו מדבריו בחזון עובדיה ט”ו בשבט שמברכים בורא פרי האדמה, עיין חזון עובדיה תרומות ומעשרות עמ’ קכ”ג). ואם הם מפרי חדש, ולא בירך על הפרי החדש, יכול לברך על גרעיני הפירות שהכל נהיה בדברו וברכת שהחיינו. (עמ’ קכ”ג)
- הסוחט פירות ושותה את המשקים שלהם, כגון מיץ תפוזים או מיץ תפוחים, מברך על המיץ שהכל נהיה בדברו, חוץ מן הענבים, שהשותה מיץ ענבים מברך עליו בורא פרי הגפן. ואין מברכים שהחיינו על מיץ פירות. (עמ’ קכ”ה)
- השותה שמן זית, אינו מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיק. ואם מוסיף שמן זית למשקה אחר ושותה לשם רפואה, מברך בורא פרי העץ, אף על פי ששמן זית הוא מועט. (עמ’ קכ”ו, קכ”ז)
- חלב קוקוס הנמצא בתוך אגוז הקוקוס, ברכתו שהכל. ואם אכל מהאגוז שברכתו בורא פרי העץ פטר את החלב שבתוכו. (עמ’ קכ”ח)
- אתרוג שנעשה מרקחת בדבש או עם סוכר, ברכתו בורא פרי העץ. (עמ’ קכ”ח)
- פירות שנתרסקו בין ביד בין בכלי, אפילו נתרסקו לגמרי עד שאבדה צורתם, כגון תמרים שהוציא מהם גרעיניהם ועשה אותם כמו ממרח, וכל כיוצא בזה, מברכים עליהם בורא פרי העץ. ולאחריהם ברכה אחת מעין שלש, על העץ ועל פרי העץ. ותפוחי אדמה מרוסקים (פִּירֵי), וכן גזר שנתרסק ע”י פומפיה דקה, ברכתם בורא פרי האדמה. (עמ’ קל”ב)
- פלאפל ברכתו שהכל, ומכל מקום המברך עליו בורא פרי האדמה יש לו על מה לסמוך. (עמ’ קל”ו)
- טחינה ברכתה שהכל. (עמ’ קל”ו)
- מי שריית צימוקים או תמרים, או מי בישולם שקלטו טעם הפירות, מברך עליהם שהכל, אבל ברכה שלאחריהם יש להסתפק אם מברך ברכה מעין שלש או בורא נפשות רבות, לכן ירא שמים לא ישתה מהם (שיעור רביעית), אלא בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתם, או שיאכל פרי משבעת המינים וגם ישתה משקה, שאז יצטרך לברך ברכה מעין שלש ובורא נפשות רבות. (עמ’ קל”ו)
- מי שריית צימוקים שמשך את המים מן הצימוקים, יש להם דין יין ומברך עליהם בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה מעין שלש על הגפן ועל פרי הגפן. ובלבד שיהיו צימוקים שיש בהם לחלוחית דבש, שאם ידרוך אותם יצא מהן דבשן, אבל אם לא יצא מהם לחלוחית דבש, אין עליהם תורת יין. (עמ’ קל”ז)
- פירות העץ שטובים למאכל בין כשהם חיים בין כשהם מבושלים, כגון חבושים וערמונים, מברכים עליהם בורא פרי העץ בין אכלם חיים בין אכלם מבושלים. (עמ’ ק”מ)
- פירות שאין נאכלים חיים אלא מבושלים, אכלם חיים מברך שהכל, מבושלים מברך עליהם בורא פרי העץ. (עמ’ ק”מ)
- ירקות אם הם טובים כשהם מבושלים יותר ממה שהם חיים, אכלם חיים מברך שהכל, מבושלים מברך עליהם בורא פרי האדמה. עגבניות שנאכלות חיים וגם מבושלים, ברכתם בורא פרי האדמה. (עמ’ קמ”ג)
- המוצץ פירות כגון תפוזים וכיו”ב, אם המציצה היא דרך לעיסה בשיניו, מברך בורא פרי העץ כברכת הפרי, ושיעורו בכזית לברך ברכה אחרונה, אבל המוצץ המיץ של הפרי בשפתיו ואינו לועסו בשיניו, דינו כשותה את המיץ וברכתו שהכל, ואינו מברך ברכה אחרונה, מפני שאינו יכול לשתות רביעית בבת אחת. (עמ’ קמ”ד)
- מברכים על קליפת האתרוג או קליפת תפוזים שנרקחו בסוכר או בדבש, שהכל נהיה בדברו. (עמ’ ק”ל)
- כשמביאים בסוף הסעודה לקינוח סעודה פירות מבושלים בסוכר (קומפוט) כגון שזיפים, מברך עליהם בורא פרי העץ, ואם פירות אלו מעורבים בהם פירות עץ ופירות אדמה וניכרים לעין, יש לברך על כל מין ברכתו הראויה לו. (עמ’ קמ”ב)
- שומשמין שנתנם בדבש או בסוכר, ועשה מהם מיני מתיקה, אם הרוב הם שומשמין מברך עליהם בורא פרי האדמה, ואם הרוב הוא הדבש, מברך שהכל נהיה בדברו. (עמ’ קכ”ח)
- פרי הבננה ברכתו בורא פרי האדמה, ואם בירך עליו בורא פרי העץ יצא. (עמ’ קמ”ז)
- פרי שנקרא סברס (צבר), מברכים עליו בורא פרי העץ. (עמ’ קמ”ז)
- פירות אילני סרק מברכים עליהם שהכל. ופירות חשובים שבהם כגון פניונס (צנובר) וכיו”ב ברכתם בורא פרי העץ. (עמ’ ק”נ)
- ריבה של חבושים שמרקחים אותם בסוכר, אף על פי שהם שחוקים ומרוסקים ביותר, ואין עליהם צורת החבושים, מברכים עליהם בורא פרי העץ. והוא הדין לריבת תפוחי עץ וכיו”ב. (עמ’ קס”ג)
- מרק שנתבשלו בו ירקות, יש אומרים שברכתו בורא פרי האדמה, ואפילו שותה אותו לבדו בלא הירקות. ויש אומרים שברכתו שהכל נהיה בדברו. ואף על פי שהעיקר כסברא ראשונה, מכל מקום טוב לחוש לדעת החולקים ולברך עליו שהכל. ואם מרק הירקות נתבשל עם בשר, לכל הדעות ברכת המרק שהכל, שהבשר עיקר. וכשבא לאכול הירקות, לכל הדעות מברך על הירקות בורא פרי האדמה, ופוטר בזה את המרק – ואין צריך לברך עליו. (עמ’ קס”ד)
- מרק שנתבשלו בו לביבות של מיני דגן, אם שותה את המרק לבדו, מברך עליהם שהכל. ואם אוכל גם הלביבות מברך במ”מ ופוטר את המרק. והוא הדין אם נותן שקדי מרק בתבשיל מברך במ”מ ופוטר את המרק. (עמ’ קס”ו)
- מרק איטריות, אם יש כמות חשובה של איטריות, אע”פ שהמרק הוא הרוב, יש לברך בורא מיני מזונות ופוטר את המרק. (עמ’ קס”ו)
- מרק ירקות שנתבשל עם בשר, והירקות הם רוב, מברך על הירקות בורא פרי האדמה, אע”פ שקבלו טעם הבשר. אמנם אם הבשר חביב עליו יותר, יברך על הבשר החביב תחילה ואח”כ על הירקות. (עמ’ קס”ו)
- עוגה העשויה מבצק הממולא בתמרים וכיוצא בזה, מברך עליה בורא מיני מזונות. (עמ’ נ”ה)
- פשטידה או פסטל הממולאים בשר או גבינה, והבצק של הממולאים הוא עיסה רגילה, ונאפים בתנור עמהם, אינם נקראים פת הבאה בכסנין, ואפילו אם לא קבע עליהם מזונו צריך לברך עליהם המוציא וברכת המזון. (עמ’ ס”ז)
- עיסה שנילושה עם דבש או חלב או תבלין, אם טעם הדבש או החלב או התבלין ניכר בעיסה, מברך בורא מזונות. ואם אין טעמם ניכר בעיסה, מברך עליה “המוציא לחם מן הארץ”. (עמ’ ס’)
- האוכל עוגה שאין בה סוכר, אלא שיש בה שומשמין, דינה כפת גמורה ומברך עליה המוציא וברכת המזון. אבל אם יש הרבה שומשמין עד שאין ניכר טעם העיסה מרוב השומשמין, מברך בורא מיני מזונות. ואין חילוק בזה אם השומשמין על העיסה או שהיתה ממולאת מהם. (שם)
- יש לברך על הפיצה, המוציא וברכת המזון, ואם נילושה בחלב וניכר ממש טעם החלב בעיסה, מברך עליה מזונות ועל המחיה. (עמ’ ס’)
- יין פוטר כל מיני משקים, ולכן השותה יין ואח”כ רוצה לשתות שאר משקים, אינם טעונים ברכה כלל, שברכת בורא פרי הגפן פוטרתם. וכן הדין שאין לו לברך ברכת בורא נפשות על המים באחרונה, שברכת היין פוטרת המים, כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים. ואפילו אם שתה יין דרך עראי בלבד, ולא קבע עצמו לשתיית יין, ברכתו האחרונה על היין פוטרת שאר משקים. (עמ’ ע”א)
- אם שתה מים תחילה ואחר כך יין, יש אומרים שכיון שכבר נתחייב בברכת בורא נפשות, שוב לא נפקע חיובו, וצריך לברך בנ”ר, ואח”כ ברכת על הגפן ועל פרי הגפן. ויש אומרים שאף באופן כזה ברכת מעין שלש שעל היין פוטרת המים, וספק ברכות להקל. ואפילו אם אירע שבירך על המים שהכל נהיה בדברו, כגון שנמלך והסיח דעתו, מכל מקום ברכת מעין שלש שעל היין פוטרת המים מברכה אחרונה. (עמ’ ע”א)
- מברכים הטוב והמטיב על שינוי יין אף על פי שאינו שותה ממנו אלא פחות מרביעית, כי ברכת הטוב והמטיב היא ברכה ראשונה שבאה במקום ברכת בורא פרי הגפן, שאינה צריכה שיעור כלל. ואפילו על כל שהוא מברך ברכה ראשונה, ואף בשינוי יין די בטעימה כל שהוא. (עמ’ ע”ה)
- אם נגמר היין הראשון, והביאו לו יין אחר אפילו הוא משובח מן הראשון, נחלקו הפוסקים אם מברך הטוב והמטיב על היין השני, דעת הבית יוסף והרמ”א שיש לברך הטוב והמטיב, ודעת הראב”ד והרדב”ז ושאר אחרונים שאינו מברך הטוב והמטיב, וספק ברכות להקל. (עמ’ ע”ז)
- מברכים הטוב והמטיב על כל שינוי יין, אפילו אינו יודע שהיין השני משובח יותר מן הראשון, ורק אם הוא יודע שהיין השני גרוע מן הראשון אינו מברך עליו הטוב והמטיב. (עמ’ ע”ח)
- אם היה הראשון יין מבושל, והביאו לו יין שאינו מבושל, מסתמא המבושל נשתנה לגריעותא, כמו שכתוב (בתרומות פ”ב מ”ו), תורמין מן היין שאינו מבושל על המבושל, ולא מן המבושל על שאינו מבושל. הלכך מברך על היין שאינו מבושל הטוב והמטיב. (עמ’ ע”ח)
- אין לברך הטוב והמטיב על היין, אלא כשהוא בתוך הסעודה וסועד עם אחרים. (עמ’ ע”ח)
- אין לברך הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר עמו ששותה עמו בתוך הסעודה, ואף אם אשתו ובניו עמו, מברכים הטוב והמטיב. (עמ’ ע”ח)
- מי שהביאו לו יין ממין אחר, ושכח לברך הטוב והמטיב, והתחיל לשתות מן היין השני, ועדיין הבקבוק מן המין השני לפניו, ורוצה לשתות עוד, יש אומרים שאינו יכול לברך עוד הטוב והמטיב, ויש חולקים וסוברים שמכיון שעדיין רוצה לשתות יין מן המשובח יכול לברך הטוב והמטיב. והרוצה לסמוך על הסברא זאת לברך, יש לו על מה לסמוך. (עמ’ ע”ט)
- פרי שמסופק בו אם ברכתו בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה, בין שהוא ספק מצד הדין, בין שהספק הוא במציאות, לעולם יש לברך עליו בורא פרי האדמה, ואם בדיעבד בירך עליו שהכל או העץ, יצא. (עמ’ קס”ו, קמ”ז)
- בכל הברכות כולן אסור להפסיק בדברים בין הברכה לבין הדבר שבירך עליו, ואם הפסיק צריך לחזור ויברך שנית, ומכל מקום אם הפסיק בדברים שהם מעניין האכילה, אינו צריך לחזור ולברך, כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח, הביאו תבשיל, אינו צריך לברך שנית. אבל לכתחילה לא יפסיק כלל, עד שיבלע מן הפרוסה שבפיו. (עמ’ ק”ע)
- אם הפסיק בין הברכה לאכילה בשתיקה בלבד, אין צריך לחזור ולברך. ולכתחילה יש לסמוך האכילה לברכה בתוך כדי דיבור. (עמ’ קע”א)
- אין מברכים על מאכל או על משקה עד שיובא לפניו, בירך ואח”כ הובא לפניו, צריך לחזור ולברך פעם אחרת. ואם היה יודע בבירור שיובאו לפניו ונתכוון על כך, יצא. לכן השותה מים מהברז, מברך אע”פ שהמים ששותה לא היו לפניו, מפני שלכך נתכוון תחילה. (עמ’ קע”ג)
- מי ששתה ועדיין לא עקר מקומו ועוד רוצה לשתות אפילו שהה בינתיים יותר משעה ומחצה, שיש בזה יותר מכדי שיעור עיכול המזון, אינו צריך לחזור ולברך על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת, והיא פוטרת את הכל. וטוב שיכוון בברכה הראשונה לפטור כל מה שישתה אחר כך. ואם יצא לחוץ מפתח ביתו ואחר כך חזר, צריך לחזור ולברך. (עמ’ קע”ג)
- בירך על הפירות בסתם ואכל מהם ולא נשאר מהם לפניו, ולאחר מכן הביאו לו עוד מאותם הפירות, או מין פרי אחר שברכתו כברכת הפירות שאכל, אף על פי שלא היה בדעתו מתחילה על מה שהביאו לו לאחר מכן, לא יברך עליהם, שספק ברכות להקל. (עמ’ קע”ח)
- מי ששתה שתיה חריפה כגון וודקה, ורוצה למתק את פיו אח”כ במרקחת שברכתה שהכל, בין שהיתה לפניו בשעת הברכה, בין שלא היתה לפניו, אין צריך לברך עליה, שברכת שהכל שבירך על וודקה פטרתה מברכה. (עמ’ קע”ט)
- מה שכתבנו שאם בירך על פרי מסויים, והביאו לפניו פרי אחר שברכתו שווה לברכת הראשון, שאינו מברך על פרי השני, זהו דוקא כשאין פרי השני חשוב יותר מן הראשון, אבל אם פרי השני חשוב או חביב עליו יותר מן הראשון, יש לחזור ולברך על פרי השני. כגון שבירך על התפוח, ורוצה לאכול תמרים, שוב צריך לברך העץ. הוא הדין בירך על התפוח, ורוצה לאכול שקדים שחביב עליו, שוב צריך לברך העץ. הוא הדין בירך על התפוח ורוצה לאכול אגס שטעון ברכת שהחיינו, שוב צריך לברך העץ לפני ברכת שהחיינו. ורק אם כיוון בדעתו בפירוש כשבירך על הראשון לפטור גם את השני, אינו חוזר ומברך על השני. (עמ’ ק”פ)
- האוכל תבשיל של דגן, כגון אטריות, דייסה, בורגול, כוסכוס וכיו”ב, צריך לברך בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, שהיא ברכת על המחיה. ואפילו אם קבע סעודתו עליהם (שאכל כמאתים ושש עשרה גרם או יותר), אינו מברך המוציא וברכת המזון. (עמ’ קפ”ג)
- אע”פ שבפת הבאה בכסנין אם קובע סעודתו עליו צריך נטילת ידים (ללא ברכה – כך המנהג נגד השו”ע) וברכת המוציא וברכת המזון, זהו משום שהוא פת האפוי בתנור. אבל עיסה שנילושה כדי לבשלה או לטגנה בלבד, אין עליה תורת לחם, אלא ברכתה בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש. ואפילו האוכל ממנה כדי שביעה ממש, לעולם אינו מברך עליה אלא בורא מיני מזונות ועל המחיה. (עמ’ קפ”ג)
- אם טעה ובירך על תבשיל של דגן המוציא לחם מן הארץ, אפילו בדיעבד לא יצא, כיון שאין עליו צורת לחם, אולם אם בירך לאחריו ברכת המזון בדיעבד יצא, שכיון שהוא מזין ומשביע ברכת המזון פוטרתו. (עמ’ קפ”ג)
- שלוה שהיא חיטה קלויה, ברכתה בורא פרי האדמה. ואם אכל כזית או יותר מברך בורא נפשות. (עמ’ קפ”ג)
- פופקורן העשוי מתירס קלוי, ברכתו בורא פרי האדמה. (עמ’ קפ”ד)
- פריכיות אורז ברכתן בורא פרי האדמה, ולאחריהם בורא נפשות רבות. והוא הדין לפתיתי תירס קלויים. (עמ’ קפ”ד)
- תבשיל של אורז ברכתו בורא מיני מזונות, ולבסוף בורא נפשות רבות. ואם בירך אחריו על המחיה יצא. והוא הדין אם טעה ובירך אחריו ברכת המזון יצא. (עמ’ קפ”ד)
- עוגה שהרוב סוכר וביצים והמיעוט קמח, בכל זאת מברכים עליה בורא מיני מזונות. ומיהו לעניין ברכה אחרונה יש מחלוקת דרבוותא, ולהלכה אם היה בה כזית דגן בכדי אכילת פרס (דהיינו שלשה ביצים), ואכל ממנה שיעור כזית, מברך לאחריה ברכה מעין שלש, שהיא ברכת על המחיה. (עמ’ ק”צ)
- הוא הדין האוכל רחת חלקום העשוי מעמילן של חיטה. אבל כעת הרחת חלקום נעשית מעמילן של תפוחי אדמה וברכתה שהכל, ולבסוף בורא נפשות רבות. (עמ’ ק”צ)
- האוכל שיעור כזית פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מברך מעין שלש וחותם בברכה אחרונה על הארץ ועל פירותיה, וכן השותה רביעית יין של ארץ ישראל, חותם על הארץ ועל פרי גפנה. (עמ’ קצ”ב)
- האוכל פת הבאה בכסנין שעשוי מסתם דגן מחמשת המינים, חותם בברכה אחרונה על הארץ ועל המחיה, כי רוב הדגן של ארץ ישראל הוא מיובא מחוץ לארץ. ומיהו אם ידוע לו שהדגן מארץ ישראל, כגון מצה שמורה משעת קצירה, שבודאי היא מא”י, אם עשה עוגות מקמח מצה חותם על הארץ ועל מחיתה. אבל בברכת המזון חותם על הארץ ועל המזון, ואין לחתום ועל מזונותיה. (עמ’ קצ”ב)
- מי שאכל עוגה שיעור כזית, ואכל פרי משבעת המינים 18 גרם או יותר, רשאי להוסיף בברכת על המחיה, על העץ ועל פרי העץ, ובחתימה יאמר: ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המחיה ועל פירותיה. אבל בפחות משמונה עשר גרם לא יכלול על העץ ועל פרי העץ בברכת על המחיה. והוא הדין אם מלבד העוגה שתה יין יותר משיעור כזית, ופחות משיעור רביעית, יכול לכלול על הגפן ועל פרי הגפן בברכת על המחיה, ויחתום: ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה. (עמ’ קצ”ט)
- האוכל מפירות שבעת המינים, ואכל גם תפוחים וכיו”ב, אין צריך לברך בורא נפשות רבות על התפוחים, אלא מברך ברכה אחרונה ברכה מעין שלש בלבד, ופוטר בה גם את התפוחים, שגם התפוחים פרי עץ הם. (עמ’ ר”ב)
- אכל מפירות שבעת המינים, ואכל בשר או דגים או ביצים, מברך ברכה מעין שלש, ואחר כך מברך ברכת בורא נפשות רבות. (עמ’ ר”ב)
- אכל פירות משבעת המינים, ופירות אדמה, יקדים לברך בורא נפשות רבות על פירות האדמה, ואחר כך יברך ברכה אחת מעין שלש. ואם טעה והקדים לברך ברכה מעין שלש, כיון שהוא מזכיר בה “ועל תנובת השדה” וחותם בה על הארץ ועל פירותיה, גם פירות האדמה בכלל זה, הלכך לא יברך אח”כ בורא נפשות רבות, שספק ברכות להקל. (עמ’ ר”ב, ר”ג)
- שתה רביעית יין ואכל גם כזית מפירות שבעת המינים, מברך ברכה אחת מעין שלש ומזכיר בברכתו על הגפן ועל פרי הגפן, ועל העץ ועל פרי העץ, וחברו שלא אכל אלא כזית מפירות שבעת המינים, ורוצה לצאת בשמיעתו את ברכת חברו, יוצא ידי חובה בשמיעתו את הברכה מחברו, אע”פ שהזכרת על הגפן ועל פרי הגפן, אינה שייכת לו, לא נחשבת להפסק. (עמ’ ר”ה)
- על כל ברכה שאדם שומע, אחר הזכרת השם, טוב שיאמר “ברוך הוא וברוך שמו”, מכל מקום בברכה ששומע מחברו ומתכוון לצאת בה ידי חובתו, כגון ברכת תקיעת שופר שהיא “לשמוע קול שופר”, וכן ברכת המגילה שהיא “על מקרא מגילה” (ויתר ברכותיה), לא יענה “ברוך הוא וברוך שמו”, מאחר שהשומע כעונה, אסור לו להפסיק באמירת “ברוך הוא וברוך שמו” באמצע הברכה שהוא יוצא בה מדין שומע כעונה. (עמ’ ר”ח)
- כל אדם יזהיר את בני ביתו ששומעים את ברכות הקידוש וההבדלה ומתכוונים לצאת ידי חובתם בשמיעתם, לבל יאמרו “ברוך הוא וברוך שמו”, אלא רק “אמן”. (עמ’ ר”ח)
- אין האוכל מברך ברכה אחרונה אחר אכילתו, אלא כשאכל כזית שהוא שיעור האכילה, ובלבד שאכלו בתוך כדי אכילת פרס (דהיינו ארבע דקות). ואין השותה מברך אחר שתייתו, אלא כששותה שיעור רביעית בבת אחת. ובדיעבד שאכל תוך שבע דקות וחצי רשאי לברך ברכה אחרונה. (עמ’ רנ”ט)
- השותה תה או קפה, וכן השותה מרק חם על ידי כף, שאינו שותה רביעית בבת אחת אינו מברך ברכה אחרונה כלל. והוא הדין לשותה משקה קר מאד לסירוגין. (עמ’ רנ”ט)
- כל האוכלים שברכתם האחרונה שווה, כגון חמשת מיני פירות שנשתבחה בהם הארץ, ענבים, תאנים רימונים, זיתים ותמרים, מצטרפים זה עם זה לשיעור ברכה אחרונה, שהיא ברכת על העץ ועל פרי העץ. (עמ’ רס”א)
- כל פרי אדמה, ושאר מיני פירות העץ, (שאינם משבעת המינים), שברכתם בורא נפשות רבות, מצטרפים זה עם זה לשיעור ברכה אחרונה שהיא ברכת בורא נפשות רבות, ובלבד שאכילתם היתה שיעור כזית בכדי אכילת פרס. (עמ’ רס”א)
- אכילה ושתיה אינם מצטרפים לברכה אחרונה. (עמ’ רס”א)
- מי שאכל שיעור חצי כזית מפירות שבעת המינים, ושיעור חצי כזית מפירות האדמה, אין לו לברך אחריהם כלל, ואפילו אם אכל כשיעור חצי זית משבעת המינים, ושיעור חצי זית תפוחים ואגסים, לא יברך כלל אחריהם, שספק ברכות להקל. (עמ’ רס”ב)
- כיון שיש מן הפוסקים שנסתפקו על האוכל ענב אחד או פרידה אחת של רמון או פלח של תפוז, האם חייב לברך אחריו “משום בריה”, אף על פי שאין בו כזית, לכן יש להימנע מזה, אלא יברך בהיותו הפרי שלם ולא יכניסנו כולו בתוך פיו אלא יכניס מקצתו ויאכל מקצתו ואח”כ יכניס שארית הפרי. (עמ’ ער”ב)
- יש מסתפקים בדין השותה יין, אם חייב לברך ברכה אחרונה אחר שיעור כזית יין, או עד שישתה רביעית. לכן טוב להזהר שלא לשתות יין או פחות מכזית, או שישתה רביעית כדי שיברך על הגפן לכו”ע. (עמ’ ער”ב)
- כיון שבשיעור כזית על האוכלים, יש ספק אם הוא שליש ביצה או כחצי ביצה, דהיינו שמנה עשרה גרם או עשרים ושבעה גרם, לכן יאכל או פחות משיעור שליש ביצה ולא יברך, או שיעור חצי ביצה ויברך ברכה אחרונה. (עמ’ ער”ב)
- מי שאכל פת או פירות יותר משיעור כזית, ובטרם יברך ברכה אחרונה הקיא המאכל ההוא, אין צריך לברך ברכה אחרונה, שהרי זה דומה לנתעכל המזון שבמעיו שאינו מברך ברכה אחרונה. (עמ’ ער”ב)
- הטועם את התבשיל להווכח אם חסר מלח או תבלין, אינו צריך לברך עליו עד שיעור רביעית, ואפילו אם הוא בולע מן התבשפיל א”צ לברך, כיון שאין כוונתו לאכול, ויש חולקים ואומרים שאם הוא בולע מן התבשיל ואינו פולטו מפיו, צריך לברך עליו, וספק ברכות להקל. (עמ’ ער”ג)
- הביאו לפניו מפירות שבעת המינים, הזיתים קודמים לשאר פירות שבעת המינים. ואחר כך תמרים, ואחר כך יש להקדים לברכה את הענבים ואחר כך תאנים (כיון שהם נגועים בתולעים מומלץ לא לאכל מהם) ולאחר מכן רימונים. (עמ’ עד”ר)
- הביאו לפניו שני מיני פירות משבעת המינים, והאחד מוקדם יותר בפסוק והשני חביב עליו יותר, כגון שהביאו לו ענבים וזיתים, והענבים חביבים בעיניו יותר מן הזיתים, אף על פי כן צריך להקדים את הזיתים לברכה שהם קודמים בפסוק. (עמ’ רע”ז)
- הביאו לפניו יין ופירות שבעת המינים רשאי להקדים לברך מה שליבו חפץ ולא כאותם האומרים שצריך להקדים לברך על היין לפני פירות שבעת המינים. (עמ’ רע”ז)
- הביאו לפניו פירות האילן ופירות שבעת המינים כגון תמרים, התמרים קודמים לשאר פירות האילן, לברך עליהם תחילה, ויפטרו בברכתם את כל פירות העץ שלפניהם. (עמ’ עד”ר)
- הביאו לפניו מיני מזונות (כגון עוגות או קוגלים) ופירות שבעת המינים (כגון זיתים או תמרים), יש להקדים לברך מזונות על עוגות ולאחר מכן לברך על הזיתים או התמרים. (שם)
- מה שאמרינן חיטה קודם לפירות משבעת המינים, זה דוקא כשעשה מהחיטה עוגות או פת, אבל הביאו לפניו חיטים קלויים (שלוה- שברכתה בורא פרי האדמה), ופירות שבעת המינים, רשאי להקדים מה שליבו חפץ. (שם)
- הביאו לפניו שני מינים מפירות שבעת המינים, והאחד קודם בפסוק אבל אינו שלם, והשני מאוחר בפסוק אבל הוא שלם, כגון תמרים חצויים וענבים שלמים, יש לברך על התמרים שהוא קודם בפסוק אף על פי שאינם שלמים, מאשר הענבים שהם יותר מאוחר בפסוק. (שם)
- הביאו לפניו אורז ומיני דגן כמו עוגות או בורקסים, אף על פי שברכתם שווה צריך להקדים לברך על הבורקסים מפני שנעשה מחמשת מיני דגן, כי האורז אינו נחשב למין דגן. (שם)
- הביאו לפניו אורז ושאר מיני פירות אפילו שהם משבעת המינים, יש להקדים לברך מזונות על האורז ואחר כך יברך על שאר פירות. (שם)
- הביאו לפניו פירות העץ ודבר שברכתו שהכל, ברכת בורא פרי העץ קודמת, שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא פרי עץ. וכן אם הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי האדמה, ושהכל, ברכת בורא פרי האדמה קודמת. (עמ’ ער”ה)
- הביאו לפניו פרי עץ ופרי אדמה, אפילו אם פרי העץ הוא משבעת המינים, איזה מהם שירצה יקדים. (עמ’ ער”ה)
- קיי”ל התמרים קודמים לענבים, מכל מקום יש אומרים שאם עשה מהם יין שקובע ברכה לעצמו מחמת חשיבותה, היין קודם לתמרים, אבל דעת מרן השו”ע אינה כן, שכל שאין ברכותיהם שוות איזה מהם שירצה מקדים. (עמ’ רע”ו)
- אם טעה והקדים לברך על פרי עץ המאוחר בפסוק מבין שבעת המינים, או אפילו אם הקדים ובירך על פרי עץ שאינו מכלל שבעת המינים ונתכוון לפטור שאר הפירות יצא. ואין צריך לברך כלל על שאר הפירות, שאין משפט הקדימה של שבעת המינים כסדרם, אלא לענין לכתחילה. (עמ’ רע”ז)
- הביאו לו פרי שברכתו שנויה במחלוקת אם בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, ונוהגים לברך עליו בורא פרי האדמה, כגון בננה, ופרי אחר שברכתו בודאי בורא פרי העץ בלי שום חולק, יקדים לברך על פרי הודאי ובברכתו יכוון בפירוש שלא לפטור את הפרי ששנוי במחלוקת, ואח”כ יוכל לברך בורא פרי האדמה עליו כמנהגו. ואם לא כיוון, לא יברך על הפרי המסופק. (עמ’ רע”ז)
- הובא לפניו אורז שלא נתמעך, (שיש מחלוקת אם ברכתו בורא מיני מזונות או בורא פרי האדמה), שהמנהג לברך על האורז בורא מיני מזונות, וצלחת של ירקות מבושלים, שברכתם בורא פרי האדמה, יקדים לברך בורא פרי האדמה על הירקות, ויכוון בפירוש שאינו רוצה לפטור את האורז, ואח”כ יוכל לברך בורא מיני מזונות על האורז. ואם לא כיוון לא יברך על האורז. (עמ’ רע”ז)
- כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, כגון כרוב שבישלו ועירב בו פירורי לחם כדי לדבקו, מברך על הכרוב בורא פרי האדמה, שכל דבר שמערבים אותו לדבק או כדי ליתן ריח טוב בתבשיל, או להשוות לו מראה נאה, הרי זה טפל. אבל אם בא להטעים מברך מזונות. (עמ’ רפ”ה)
- תבשיל אורז שמערבין בו בשר להטעימו, או חתיכות גזר להטעים התבשיל, או ירק הנקרא באמיה, מברך על האורז ופוטר את הבשר ואת הירק שעמו. ואם רוצה לאכול את הבשר תחילה, יברך עליו שהכל, וגם יברך בורא מיני מזונות על האורז. וכן אם רוצה לאכול את הירק תחילה יברך עליו בורא פרי האדמה, ואחר שיאכלנו יברך מיני מזונות על האורז. (עמ’ רפ”ה)
- עלי גפנים (מגידול נקי מחשש תולעים) שממולאים באורז ובשר, כיון שהאורז הוא הרוב עיקר, מברך מזונות ופוטר את השאר, כי עיקר כוונת האוכל היא על האורז והבשר לסעוד הלב, ולא על הציפוי שהוא רק עלים בעלמא, לכן מברך בורא מיני מזונות. (עמ’ רפ”ח)
- מי שנזקק לתרופה מרה, ושותה עמה מיני מתיקה למתקה, צריך לברך על הדבר המתוק שעמה, ואף על פי שעיקר כוונתו לרפואה, בכל זאת כיון שאינו נהנה מהתרופה אינה טעונה ברכה, ורק מברך על מיני מתיקה שעמה אף על פי שאינם עיקר. (עמ’ רפ”ח)
- קבוקים (בוטנים מצופים) המצופים בקמח, ברכתם בורא מיני מזונות. ואם מצופים בקמח תפוח אדמה מברכים עליהם האדמה. (עמ’ רפ”ט)
- גלידה שמונחת בין שני ביסקויטים, מברך על הבסקויטים בורא מיני מזונות ופוטר את הגלידה, כיון שהביסקויטים עיקר ואינם טפלים לגלידה. (עמ’ רפ”ט)
- גלידה הנמצאת בגביע (ממיני דגן), מברך על הגלידה שהכל ופוטר את הגביע, כיון שהגביע אינו עשוי לאכילה בפני עצמו. ואף שבסוף האכילה נשאר רק מהגביע, אין צריך לברך עליו. וזה דוקא שהגביע אין בו טעם כל כך בפני עצמו שבודאי ברכת שהכל פוטרת הכל בכל ענין, אבל אם הגביע מצד עצמו טעים, יש לברך מזונות על הגביע ולפטור את הגלידה. (שם)
- האוכל עוגה ושותה תה או קפה, צריך לברך שהכל על שתיית תה או קפה, ולא נפטרו בברכת העוגה. וכן אם בתוך כדי אכילת העוגה אוכל גבינה או דגים בפני עצמם, ואינו מלפת בהם את העוגה, צריך לברך עליהם. (עמ’ רצ”ב)
- הרואה פרי חדש המתחדש משנה לשנה מברך עליו שהחיינו. והמנהג שלא לברך שהחיינו עד שעת אכילה, שאז היא עיקר הנאתו. (עמ’ תל”ז)
- פרי שאינו ניכר בין חדש לישן כגון אגוזים, שקדים ובוטנים, אע”פ שמתחדשים הם משנה לשנה והוא יודע באלו שבאו לפניו שהם חדשים מן השנה הזאת, אין מברך עליהם “שהחיינו”, וכן על פירות יבשים, כגון צימוקים, שזיפים ומשמשים, אין לברך שהחיינו. (עמ’ תל”ז)
- פירות וירקות הנמצאים בשוק במשך כל ימות השנה, ואפילו אם הם עונתיים ויש זמן קבוע לגידולם, אלא שנוהגים לאחסן אותם בבתי קירור, וע”י כך נמצאים בשוק במשך כל ימות השנה, ואין היכר בין הפירות והירקות הטריים שבאו בעונתם, לבין אלה הבאים מבתי הקירור, אין מברכים “שהחיינו” אפילו על הפירות החדשים והטריים, ולכן אין לברך שהחיינו על פירות שבקופסאות שימורים, אבל אם ניכרים הם בחידושם במראיתם ובטעמם, מברכים עליהם שהחיינו. (שם)
- שכח לברך שהחיינו בשעה שאכל פרי חדש, גם כשיאכל עוד באכילה שניה לא יברך שהחיינו. אבל אם עדיין באמצע אכילה ראשונה ונזכר שלא בירך שהחיינו בתחילה, רשאי לברך ברכת שהחיינו כל עוד שהפירות לפניו. (עמ’ תל”ח)
- כשמברך שהחיינו על פרי חדש, יקדים לברך ברכת הנהנין, שהיא תדירה יותר, ואח”כ ברכת שהחיינו, ואם הקדים ברכת שהחיינו לברכת הנהנין, יצא. (עמ’ תל”ט)
- האוכל תבשיל של ירקות באמצע הסעודה, כגון דלעת חדשה, אף על פי שאינו מברך ברכת הנהנין, כיון שהתבשיל בא מחמת הסעודה, מכל מקום מברך ברכת שהחיינו. (עמ’ תמ”ב)
- האוכל עוגה שהיא עיקר סעודתו, ואוכל עמה פרי חדש כטפל אליה, אף על פי שאינו מברך על הפרי, אבל צריך לברך עליו ברכת שהחיינו כיון שהוא חדש . (שם)
- פירות האילן המורכבים מין בשאינו מינו, כגון תפוזים ושאר פירות הדר, והם פירות חדשים, יש לברך עליהם גם ברכת שהחיינו. (עמ’ תמ”ב)
- הסומא מברך שהחיינו על פרי חדש. (עמ’ תמ”ה)
- מי שהובאו לפניו כמה מיני פירות, וכולם חדשים אצלו, ברכת שהחיינו אחת פוטרת את כולם. אולם טוב יותר לומר מראש לבני ביתו שלא יביאום אלא אחד אחד בריוח זמן של היסח הדעת ביניהם, כדי שיוכל לברך על כל אחד מהם ברכת שהחיינו. (עמ’ תמ”ה)
- פירות הדומים זה לזה אבל בישולם בזמנים שונים, מברך על כל אחד ואחד ברכת שהחיינו. כגון קישואין ומלפפונים, על כל אחד מהם צריך לברך שהחיינו. והוא הדין בפירות של מיני הדר הדומים זה לזה, כל שיש שינוי ביניהם בשם ומראה וטעם יש לברך שהחיינו על כל אחד ואחד. (עמ’ תמ”ז)
- פרי המתחדש פעמיים בשנה, יברכו עליו שהחיינו בפעם הראשונה בלבד. (עמ’ תמ”ח)
- בירך על הפירות בסתם ואכל מהם, ולא נשאר מהם לפניו, ולאחר מכן הביאו לו עוד מהם, אף על פי שלא היה בדעתו מתחילה על מה שהביאו לו לאחר מכן, לא יברך עליהם, שספק ברכות להקל. (עמ’ קע”ח)
- בירך על פרי אחד, והביאו לפניו אחר כך פרי אחר שברכתו שווה לברכת הראשון, אינו מברך על הפרי השני. (עמ’ קע”ח)
- מאכל ומשקה שברכתם שווה, כגון שהיה אוכל דגים והביאו לפניו לשתות בירה אינו מברך על המשקה, והוא הדין להיפך. (שם)
- טעה ובירך בורא מזונות על שאר מיני מאכלים ומשקאות כגון מיץ תפוזים, חוץ מן המים והמלח, בדיעבד יצא ידי חובה. (שם)
- שכח והכניס משקין לפיו בלי ברכה, יהרהר הברכה בלבו קודם שיבלעם, ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה. (עמ’ ס”ח)
- אכל חצי כזית מפירות שבעת המינים, וחצי כזית משאר פירות, לא מברך ברכה אחרונה. (עמ’ רס”ב)
- אכל חצי כזית עוגה וחצי כזית משאר דברים שברכתם בורא נפשות רבות, אינו רשאי לברך עליהם ברכת בורא נפשות. (עמ’ רס”ב)
- השותה קפה חם או תה חם או מרק חם אינו מברך אחריהם ברכה אחרונה כלל. והשומע מחברו שמברך בורא נפשות אחריהם אינו עונה אמן אחריו. ואפילו אם הניח הקפה עד שנצטנן מעט ושתה רביעית בבת אחת בכל זאת אינו מברך ברכה אחרונה, מה שאין כן בתה חם או מרק חם שמעט נצטננו ושתה מהם רביעית בבת אחת יברך בורא נפשות. (עמ’ ר”ס)
- היו לפניו פירות העץ והאדמה ורצה לאכול מכולם, אך כשלקח את פרי העץ בידו לברך עליו, בטעות יצא מפיו ברכת האדמה, להלכה בדיעבד יצא ידי חובה. אמנם כשבא לאכול משאר הפירות שלפניו, אם בא לאכול מפירות העץ צריך לברך העץ, כי לפני כן לא בירך העץ ועל סמך ברכה זו שבטעות הוציא מפיו האדמה אינו רשאי לאכול שאר פירות העץ ללא ברכה. אבל כשבא לאכול מפירות האדמה, יש חילוק אם טעה בלשונו או שחשב בטעות ברכתו של הפרי האדמה. דאם בתחילה שבירך האדמה טעה בלשונו, אם כן לא התכוון לברך האדמה כלל וכן לא כיוון כלל לפטור שאר פירות האדמה. לכן צריך שוב לברך האדמה. אבל אם חשב בטעות שהפרי שלקח בידו ברכתו בורא פרי האדמה, ולאחר שבירך נודע לו שטעה ואכן ברכתו העץ, בכזה מקרה כיון שכוונתו באמת לברך האדמה ועל סמך ברכה זו כיוון לפטור שאר פירות האדמה, עכשיו שבא לאכול מפירות האדמה, אינו צריך לברך שוב האדמה, וסומך על הברכה שבירך בתחילה, אף על פי שהיה בטעות. (הלכה ברורה סימן ר”ו אות י’)
- מאכל שיש ספק אם ברכתו האחרונה היא בורא נפשות רבות או מעין שלש, אין לברך מספק ברכה אחרונה אפילו בורא נפשות. (עמ’ רי”ג)
- מי שאכל כזית אורז ואכל גם כזית עוגה, יברך בתחילה בורא נפשות על האורז, ולאחר מכן על המחיה על העוגה, ואם הקדים ובירך על המחיה שוב אינו מברך בורא נפשות. (עמ’ קפ”ח)
- האוכל פרי האדמה ואחר כך עוגה או פירות משבעת המינים, תחילה יברך בורא נפשות רבות, ואחר כך ברכת מעין שלש. ואם קדם ובירך מעין שלש, שוב לא יברך בורא נפשות רבות, דיש אומרים שברכת מעין שלש פוטרו, לכן ספק ברכות להקל. (עמ’ ר”ב)
- אכל כזית פירות העץ שאינם משבעת המינים וכן כזית פירות שבעת המינים, יברך ברכת “על העץ ועל פרי העץ”, ויכוון לפטור את הפירות שאינם משבעת המינים. (עמ’ ר”ב)
- מי שאוכל גלידה קרה ע”י כפית, (או שמלקק את הגלידה המונחת בגביע), אינו מברך בורא נפשות, הואיל ושוהה בה יותר מכדי שתיית רביעית בבת אחת, שדין הגלידה כמשקה. (עמ’ רנ”ט)
- מי ששתה יין כשיעור, ובירך בטעות על המחיה במקום על הגפן ועל פרי הגפן, יצא ידי חובה. אבל אם אכל עוגות כשיעור וגם שתה יין כשיעור, ונתחייב לברך על המחיה ועל הגפן, ושכח ובירך על המחיה על העוגות בלבד, ולא כלל בברכתו את היין, צריך לחזור ולברך על הגפן ברכה בפני עצמה, וכן אם אכל כזית פירות שבעת המינים וכזית מזונות, כולל יחד את ברכת על המחיה, ועל העץ בברכת מעין ג’, ואם שכח ובירך על המחיה לחוד מברך על העץ אח”כ לחוד. (מרן חזר בו, ובדיעבד יצא ידי חובה ואינו צריך שוב לברך, וכן מבואר בעמ’ קפ”ט).
- על פי דברי מרן מבואר הדינים הנ”ל: כשאכל כזית עוגות ושתה רביעית יין, ובירך רק על המחיה, אין צריך לחזור ולברך שוב על הגפן, אפילו שלא כיוון לפטור בהדיא. (עמ’ ק”צ)
- כשאכל כזית עוגות וכזית מפירות שבעת המינים וגם שתה רביעית יין, אם פתח בעל המחיה ושכח לומר על העץ וכן לא הזכיר על הגפן, לכתחילה יחתום על המחיה בלבד ויחזור ויברך שוב על הגפן ועל העץ יחד.
- ואם בתחילה הזכיר גם על המחיה ועל העץ ועל הגפן, ובסוף סיים רק על המחיה ועל הארץ ופרותיה, יצא בדיעבד ואינו חוזר.
- אם בירך רק על העץ או על הגפן ולא הזכיר על המחיה, צריך לחזור לברך על המחיה.
- אכל כזית משבעת המינים וכן שתה רביעית יין ורק בירך על העץ ולא הזכיר על הגפן, בדיעבד יצא ואינו חוזר לברך על הגפן.
- אכל כזית ענבים וגם שתה רביעית יין ובירך על הגפן ולא הזכיר על העץ לא בתחילה ולא בסוף, בדיעבד יצא ואינו חוזר לברך על העץ.
- אכל כזית מפירות שבעת המינים ופתח בעל המחיה וסיים על הארץ ופרותיה, בדיעבד יצא.
- שבעת המינים אינם צריכים ברכה אחרונה במקומם. אבל האוכל חמשת מיני דגן צריך לברך ברכה אחרונה במקומם. (עמ’ פ”ד)
טוב ונכון לומר ביום ט״ו בשבט – ראש השנה לאילנות בשחרית פסוקים אלו ובקשה זו. וידוע שיש קבלה אצל חכמי אשכנז שצריך לבקש ביום ט״ו שבט בפרטות על האתרוג שיזדמן לישראל אתרוג טוב.
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב.
אנא ה׳ הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה׳ הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה,
אנא ה׳ הרויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה׳ הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השגה.
אנא ה׳ ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אל נא פצה שנה זו משמיר ושית וברך עץ שמן וזית.
אל נא במטר רווה חרבוני ישימון וברך גפן ותאנה ורמון.
אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים וברך אגוז ותמר ותפוחים.
אל נא צדקך מעמך בל יפסק וברך חרוב וקורסטמל ואפרסק.
אל נא חלץ קהלה אשר אליך תערוג וברך התות והאגוז והאתרוג.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּירוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם וַיּוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּם מִכָּל מוּם וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם חֲזָזִית, וַיִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם חִסָרוֹן וַאֲפִילּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וַיִּהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת” ועַרְבֵי נָחַל.
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲזְרֵנוּ וּתְסַיְעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְּנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָבֹא עָלֵינוּ לְיָמִים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדַּר וְשָׁלֵם ונָקִי וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ כָּל הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיא עֲנָבִים הַרְבֵּה, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לְרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבַיָּמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל יִשְׂרָאֵל אָחִינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְּלֵב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ”. שנאמר “בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים”.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.
