הלכות תשעה באב תשפ”ב לפי הרב עובדיה יוסף – מאת הגר”ד בר אושר

מתוך פסקי הרב עובדיה יוסף זצ”ל מספריו “חזון עובדיה”

 

דיני ערב תשעה באב

• יכין חולצה אחת בערב שבת חזון, דהיינו ילבש במשך שעה אחת חולצה מכובסת ולאחר מכן להוריד אותו מעליו ולשמור למוצאי שבת כדי ללובשה לפני שהולך לתפילה.

• מותר ללמוד תורה בערב ט’ באב אף אחר חצות היום, שלא אסרו תלמוד תורה אלא בט’ באב עצמו, ומשום שנאמר פקודי ה’ ישרים משמחי לב, וט’ באב אסור בשמחה, אבל בערב ט’ באב, בין כשחל בשבת, בין כשחל בחול, כל היום מותר ללמוד עד בין השמשות.

• בערב ט’ באב במנחה אין אומרים וידוי ונפילת אפים. והשנה בשבת אין אומרים צדקתך במנחה.

• מי שצריך להתרחץ בשבת, מותר לו להתרחץ במים צוננים.

דיני סעודה מפסקת

• זמן חיוב תענית ט’ באב הוא בשקיעה (19:37), לכן צריך להפסיק בו מבעוד יום, כמו יום הכפורים.

• כיון שערב ט’ באב חל בשבת, אוכלים בשר ושותים יין בסעודה המפסקת, ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה המלך בשעת מלכותו. ואינו רשאי להימנע מאכילת בשר ושתיית יין מפני האבל. וצריך להפסיק סעודתו כמה דקות קודם שקיעת החמה.

• אף על פי שהמנהג לסעוד סעודה המפסקת כשהם יושבים על הארץ, מכל מקום השנה שחל בשבת אין לעשות כן.

• אף לכתחילה יושבים שלשה לאכל ביחד, להתחייב בזימון בסעודה זו.

• אף על פי שסיים לאכל סעודה המפסקת בערב ט’ באב, ובירך ברכת המזון, מותר לו לחזור ולאכל, ואפילו אם קיבל בלבו התענית, אין קבלתו כלום, אלא אם כן קיבל עליו בפירוש והוציא בשפתיו, מפני שאין דין תוספת לתענית ט’ באב, שלא אסרו אלא בין השמשות שלו, ותו לא מידי.

הפטורים מתענית

• יולדת עד שבעה ימים אחר לידתה, אסור לה בהחלט להתענות בט’ באב, ומשבעה ימים עד שלשים יום מיום לידתה פטורה מלהתענות בט’ באב. ואינה צריכה אומד. וכן כל חולה שאין בו סכנה, שבמקום חולי לא גזרו רבנן. וכן זקן תשוש כח שהתענית צער גדול בשבילו, רשאי לאכל.

• המפלת אחר ארבעים יום להריונה דינה כיולדת, וכל שלשים יום מיום ההפלה אינה צריכה להתענות.

• מניקה שהפסיקה להניק אחרי כמה חודשים, והיא בתוך כ”ד חודש ללידתה, יש להורות שאם האשה בריאה, ומרגישה שיכולה להתענות ולהשלים, תתענה, ואם מרגישה חולשה, ויש לה צער להמשיך בתעניתה, די לה בתענית שעות כפי יכולתה, וברגע שמרגישה חולשת יתר רשאית להפסיק ולאכל. ואם היא חלשה מאוד ויש לה צער גדול להתענות, פטורה מלצום, ותעשה מיד הבדלה על הכוס במוצאי שבת ולאחר מכן רשאית לאכל או לשתות.

• חולה שמותר לו לאכול בט’ באב, וכן יולדת תוך שלשים, אוכלים בט’ באב כהרגלם תמיד, ואין צריכים לאכל פחות מכשיעור, אלא ביום הכפורים. ואף על פי כן לא יאכלו להתענג במאכל ובמשתה. ובברכת המזון לא יאמרו “נחם”.

• חולה שהותר לו לאכל בט’ באב, יבדיל על הכוס מיד אחר תפילת ערבית, כמו בכל מוצ”ש. ויכול לכוין להוציא את בני ביתו ידי חובת ההבדלה.

ליל תשעה באב

• כיון שהשנה ליל ט’ באב חל במוצ”ש, אסור להסיר הספסלים של בית הכנסת בשבת ערב ט’ באב, ולפרוס שטיחים לצורך המתפללים בליל ט’ באב, כי אסור להכין מיום השבת לחול. ויש מתירים לעשות כן בבין השמשות של מוצאי שבת.

• במוצאי שבת – ליל ט’ באב אין צריך לחלוץ המנעלים של עור, עד כדי שיגיע השליח צבור לברכו, משום כבוד השבת ומצות תוספת מחול על הקודש. והחולצים נעליהם בביתם, יחלצום כעבור כעשרים דקות אחר השקיעה, שאז הוא לילה ודאי. ואם חל בחול יש לחלוץ הנעלים קודם בין השמשות של ט’ באב.

• מוצאי שבת שחל בו ט’ באב, אף על פי שאין מבדילין על הכוס, חייבים לברך על הנר “בורא מאורי האש”, כדי שלא יהנה מן האור מבלי לברך עליו, ונכון שהשליח צבור בליל ט’ באב, יברך בקול רם ברכת “בורא מאורי האש” קודם קריאת מגילת “איכה”, ויכוין להוציא את הקהל ידי חובתם. ואין מברכים על הבשמים כלל, משום שיש תענוג מריחם הטוב.

• הנשים שאינן שומעות ההבדלה במוצאי שבת שחל בו ט’ באב, יברכו לעצמן על הנר ברכת בורא מאורי האש.

• מי שאינו יכול להמשיך להתענות ביום ט’ באב, קודם אכילתו צריך להבדיל על הכוס של יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כמלא לוגמיו, כי אינו מתכוין לשתות יין לתענוג, אלא לצורך קיום המצוה. ורשאי החולה המבדיל בט’ באב להוציא בהבדלה שלו את כל בני ביתו ידי חובת ההבדלה.

 הלכות ומנהגי יום תשעה באב

• ביום ט’ באב בשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, ומברך על נטילת ידים ואחר כך ינגבם, ואם יש לפלוף בעין וצריך לרחוץ את עיניו, רשאי לעשות כן, שאין זו רחיצה של תענוג. ומברך כל ברכות השחר לרבות ברכת “שעשה לי כל צרכי” שיש לאומרה. כי רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים הסכימו שיש לברך ברכת “שעשה לי כל צרכי” גם בט’ באב וביום הכיפורים, לפי שאין הברכה אלא ברכת השבח שנתקנה על מנהגו של עולם, ועוד שמותר לנעול נעלי גומי, ונעלי בד וכיוצא בהן, ולא נאסר לנעול אלא נעלים של עור. הלכך שפיר מברך “שעשה לי כל צרכי”. וכן המנהג אצל רבנים וגדולים.

• נוהגים בירושלים להתפלל תפילת השחרית עם טלית ותפילין ומותר לומר פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך אחר הנחת תפילין כמו בכל יום. ומתחילים להתפלל מפרשת העקדה וכל סדר היום – פרשת התמיד ואיזהו מקומן וכו’, פסוקי דזמרה, שירת הים, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע ותפילת עמידה. ובשחרית יש לומר נוסח הקדושה כמו בשאר הימים נקדישך ונעריצך, ואומרים “נחם” בברכת בונה ירושלים, ו”עננו” בשומע תפילה [מנהג ירושלים בכל שלשת התפילות אומרים “נחם”]. והשליח צבור אומר “עננו” ברכה בפני עצמה, בין גואל לרופא, ו”נחם” בברכת בונה ירושלים. והכהנים נושאים כפיהם בט’ באב בשחרית ובמנחה. ואחר העמידה מניחים תפילין ר”ת, וקוראים עמהם קריאת שמע, ואחר קריאת פרשת האזינו חולצים אותם.

• מי ששכח לומר בט’ באב תפילת “נחם” בברכת בונה ירושלים, ונזכר אחר שחתם בא”י בונה ירושלים, לכתחילה יש לו לאומרה “בעבודה”, דהיינו בברכת רצה (במקום שאומרים בר”ח יעלה ויבא), קודם ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו, שהוא מקומה הראוי לה לפי הדין, ובדיעבד אם אמרה בברכת שומע תפילה (אחר תפילת עננו שהיא תדירה יותר), יצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולאומרה בברכת רצה. ואם לא נזכר לאומרה אף בברכת רצה יאמרה בסוף התפילה באלהי נצור.

• חתימת תפילת “נחם” שנאמרת בברכת בונה ירושלים, הנכון כמו שנוהגים לחתום בא”י “מנחם ציון בבנין ירושלים”. ויש נוהגים לחתום בא”י “בונה ירושלים” כמו שנוהגים בכל השנה, ושפיר דמי.

• בכל שלשת התפילות של ט’ באב, ערבית שחרית ומנחה, יאמרו “עננו” בברכת שומע תפילה לפני החתימה, והשליח צבור אומרה בתפילת החזרה בשחרית ובמנחה, ברכה בפני עצמה, בין גואל לרופא.

• עישון סיגריות למי שרגיל בו, מעיקר הדין מותר בכל תעניות צבור ואפילו בט’ באב. (כמובן, חוץ מיום הכפורים). ומכל מקום טוב להחמיר בט’ באב שלא לעשן, ובפרט בשעת קריאת איכה והקינות בבית הכנסת, ועל כל פנים למי שרגיל מאד בעישון סיגריות, ויש לו צער גדול במניעתו, יש להתיר לו לעשן בט’ באב בצנעה.

• בט’ באב אסור ללמוד תורה, משום שנאמר פקודי ה’ ישרים משמחי לב. אף הרגיל ללמוד “חק לישראל” בכל יום, בט’ באב אין לו לקרוא בחק לישראל. וכן הרגיל בסדר “מעמדות” בכל יום, בט’ באב לא יאמרם.

• יש מי שכתב שמותר ללמוד בט’ באב בספרי קבלה. ואין זה נכון להלכה אסור ללמוד ספרי קבלה בט’ באב.

• ספרי מוסר המעוררים את האדם לשוב בתשובה ולהטיב אורחותיו, מותר ללמוד בהם בט’ באב.

• אם אומרים מזמורי תהלים כגון מזמורים מיוחדים דרך בקשה, לצורך החולה, אין זה בכלל לימוד, רק תחינה ובקשה לצורך שעה, ומותר לומר גם היהי רצון עם י”ג מדות. ויש להקל למי שאינו בקי ללמוד בשאר דברים הרעים, ואינו יודע אלא קריאת תהלים, שיכול לקרות בספר תהלים, שלא יתבטל לגמרי מלימוד תורה. אף הנשים אסורות בתלמוד תורה בט’ באב, ומכל מקום יש להקל להן לומר תהלים.

מוצאי תשעה באב

• כיון שבמוצאי שבת אינו מבדיל על הכוס, אלא רק בתפילה, לכן במוצאי הצום מבדיל על הכוס ומברך בורא פרי הגפן וברכת המבדיל, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים.

• המנהג בארץ ישראל שאין מברכים ברכת הלבנה קודם יום תשעה באב, אבל בליל מוצאי תשעה באב המנהג פשוט לברך ברכת הלבנה. ואם אפשר שקודם שיברך ינעל מנעליו ויטעם מידי (כמובן לאחר ההבדלה).

• מנהג כשר שלא לאכל בשר ולא לשתות יין בליל העשירי ויום העשירי כולו כי בט’ באב לעת ערב נכנסו האויבים והציתו אש בהיכל, והיה נשרף עד שקיעת החמה של יום העשירי (האשכנזים נוהגים להחמיר עד החצות).

• מותר לספרדים ועדות המזרח להתרחץ ולהסתפר ולכבס במוצאי ט’ באב, והאשכנזים נוהגים להחמיר בזה.